וכל אחד יכול לקחת את זה למקום אחר.. אשמח ממש להערות.
שקיעה.
השמש צובעת את השמיים התכולים
בצבעים כהים,
עזים,
סגריריים-
שמעידים על תחושותיי.
הקשות. הכואבות.
שרק משחירות מרגע לרגע.
השמש, נוטה מערבה, אל הים-
שמתכסה גם הוא באפלת הלילה.
עכשיו, הכל חשוך,
אני שוכחת את האור שהיה עד לפני מספר רגעים.
עסוקה בשחור-
בדכדוך. בעצב.
שוכחת גם, שהרי לא יכול להיות שהחושך ימשיך לעולם..
כי תמיד בסוף האור יעלה!
אולי הזמן ירגיש כנצח,
לא נגמר.
אבל בסוף, האור יזרח.
השמיים ישובו לצבעם,
והגלים שבים יחזרו להתנפץ בחולות.
ואשכח את העצב.
אשכח את היגון.
והזמן ירצה לעצור.
