וכבר ניכר כי הידיים - חברה הטוב ביותר
מה עושים ?
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
התשובה בגוף השאלה...חילזון 123
היא עוד לא בת חודש. היתה רגילה להיות קרובה אליך במשך 9 חודשים. אז ברור שזה מה שהיא רגילה אליו.
וזה לא משהו רע. זה דרך העולם שתינוקות מרגישים יותר רגועים ליד אמא. ולאט לאט נפרדים.
(ואני לא אומרת שזה קל לאמא, ולפעמים יכול להיות גם מעיק מעייף ואפילו די מעצבן. - אבל זה עובר לאט לאט)
במחשבה שניה אני מקווה שהבנתי נכון את השאלה...חילזון 123
התכוונת אולי שהיא מוצצת את הידיים שלה?
ולא שהיא רוצה להיות על הידיים?
בקשר לידיים שהיא מוצצתחילזון 123
הרבה תינוקות עושים את זה. זה שלב בהתפתחות. זה גם עובר להם מתישהו. אין לך מה לדאוג מזה.
אני מסכימה עם חילזוןבהתהוות
שני סוגי ה"ידיים" מעולים וחשובים להתפתחותה. זה היה סימן רע אם לא הייתה נמשכת אליהם! טוב שיש לך תינוקת חכמה שרוצה מה שבריא לה.
יש לך מנשא טוב?
אני דוקא חושבת אחרתזהר הרקיע
בדר'כ ילד שרגיל להיות רוב הזמן בידיים ימשיך ככה..
מכירה ילדים שהם ככה עד גיל שנתיים וחצי.
זה נכון שתינוק זקוק להמון חום ומגע.
אבל זה לא אומר שזה נכון להחזיק אותו רוב היום.
זה לא טוב לו-הוא לא לומד להרגיע את עצמו,לשחק לבד,להרגיש בטוח גם כשהוא לא על הידיים.
וזה גם לא טוב לו כשאמא שלו עצבנית ומתוסכלת מלהחזיק אותו שעות..
ובטח שזה לא טוב לאמא.
אני לא אומרת לא להחזיק אותו!
ולא לתת לו לבכות!
רק בזמנים שהוא רגוע-למשל אחרי אוכל- ליצור הרגלים קבועים -להשכיב אותו עם תמונות או משחק להתבונן עליו. בהתחלה להיות לידו,וכשנרגע להתרחק.
להתמיד.
ועם הזמן הוא ירגיש יותר ויותר בטוח ולא ירצה רק ידיים.
וחשוב גם ליזום מצידך באופן קבוע זמנים שהוא עליך ואת נותנת לו את כל תשומת הלב..שלא יווצר חסך..
ושוב- אני ממש בעד חום ואהבה!
אני באמת מאמינה שזה לטובתו.
מכירה ילדים שהם ככה עד גיל שנתיים וחצי.
זה נכון שתינוק זקוק להמון חום ומגע.
אבל זה לא אומר שזה נכון להחזיק אותו רוב היום.
זה לא טוב לו-הוא לא לומד להרגיע את עצמו,לשחק לבד,להרגיש בטוח גם כשהוא לא על הידיים.
וזה גם לא טוב לו כשאמא שלו עצבנית ומתוסכלת מלהחזיק אותו שעות..
ובטח שזה לא טוב לאמא.
אני לא אומרת לא להחזיק אותו!
ולא לתת לו לבכות!
רק בזמנים שהוא רגוע-למשל אחרי אוכל- ליצור הרגלים קבועים -להשכיב אותו עם תמונות או משחק להתבונן עליו. בהתחלה להיות לידו,וכשנרגע להתרחק.
להתמיד.
ועם הזמן הוא ירגיש יותר ויותר בטוח ולא ירצה רק ידיים.
וחשוב גם ליזום מצידך באופן קבוע זמנים שהוא עליך ואת נותנת לו את כל תשומת הלב..שלא יווצר חסך..
ושוב- אני ממש בעד חום ואהבה!
אני באמת מאמינה שזה לטובתו.
את צודקת, אבל שימי לב שהתינוקת בת פחות מחודש..~א.ל
הדברים נכונים,
רק שההקשר שלהם במקרה הנ"ל לענ"ד לא מתאימים..
ולשואלת השאלה-
מנשא מנשא מנשא! נסי אולי להעזר בשכנה או חברה במידה ואין לך.. כי במיוחד בהתחלה הדרישה שלהם לידיים היא מוגברת, ובצדק..
עוד אופציה שיכולה להיות טובה: עיטוף- ישנה כריכה שנותנת לקטנטנים תחושה שהם ממש בידיים של אמא
ממליצה לך לנסות.
לא חייבת להיות לך שמיכת עיטוף מיוחדת, ישנה אפשרות גם בשמיכה רגילה
הנה כאן סרטון שיכול להיות רלוונטי- https://www.youtube.com/watch?v=nOFketjyYP4
כתבתי את זה בעיקר כי היא בת חודשזהר הרקיע
וזה גיל שהכי נכון להתחיל ליצור הרגלים נכונים.
אחר כך זה כבר קשה יותר...
ושוב-
לא אמרתי שלא להרים אותו!
פשוט לא כל היום.
וכדי שזה יהיה אז להרגיל אותו בזמנים שהוא רגוע ..שירכוש
בטחון.
לא כתבתי לתת לו לבכות.
ו-גם לי יש פיצית בבית. וזה עובד..
אחר כך זה כבר קשה יותר...
ושוב-
לא אמרתי שלא להרים אותו!
פשוט לא כל היום.
וכדי שזה יהיה אז להרגיל אותו בזמנים שהוא רגוע ..שירכוש
בטחון.
לא כתבתי לתת לו לבכות.
ו-גם לי יש פיצית בבית. וזה עובד..
זהר הרקיע, שלום לךאנונימי (פותח)
אולי שיש נסיון אז יותר קל..זו הראשונה אז אני מרגישה שכבר פחות מחודש..
יש דברים שהייתי עושה אחרת.. אולי הביות המלא בבית רפואה - "עשה את שלו"..
בקרבה שלה אליי...
וזה ניפלא..אבל אני מרגישה שזה כבר לא מעט ואולי יותר מדי..
ואני באמת לא רוצה שתהיה תלותית או חסרת בטחון
נהפוך הוא, שמחה ומאושרת, ברוררררר
גם מאמינה שהרגלים טובים נרכשים מוקדם..
לאט לאט נראה מה יהיה, בנתיים היא ממלאת את חינו ניפלא ואין אושר גדול מזה , אין
את מתוקהזהר הרקיע
מבינה אותך ממש!!
בהתחלה צריך סבלנות..
ולאט לאט הכל מתאזן ומוצא מקום.
גם לי זאת הראשונה.
לפני היו לי מלא פחדים..מכל מיני ילדים שראיתי שרצו רק בידיים או שצורחים..שצריך לעמוד איתם שעות עד שנרדמים..שיונקים בלי הפסקה ביום ובלילה..
היה לי ציור שכדי לזכות לתואר אמא צריך להיות רזים כי אין זמן לאכול, עם גב תפוס ועיגולים שחורים מתחת לעיניים כי לא ישנים..
הפחיד אותי להפוך לכזאת.
לא חשבתי שיש דרך אחרת..
עד שלפני הלידה המדריכה שלנו בקורס דברה איתנו על
זה שאני צריכה לבא עם תפיסה שונה. עם בטחון שאם אני מאמינה במשהו שהוא לטובת הילד אז גם הוא רוצה לשתף פעולה.ואני צריכה לעזור לו ללמוד.
לתת בו אמון .
להאמין שאם יש לי בעיה ברגל ובגב(היתה לי תאונה וקשה לי לעמוד הרבה) אז הוא ילמד איך להרדם במיטה ולא בידיים. איך?
לאט לאט
בעדינות ובסבלנות.
ואף פעם לא בבכי ובמאבק.
זה עזר לי המון.
בתחושה ובמעשה..
בהתחלה צריך סבלנות..
ולאט לאט הכל מתאזן ומוצא מקום.
גם לי זאת הראשונה.
לפני היו לי מלא פחדים..מכל מיני ילדים שראיתי שרצו רק בידיים או שצורחים..שצריך לעמוד איתם שעות עד שנרדמים..שיונקים בלי הפסקה ביום ובלילה..
היה לי ציור שכדי לזכות לתואר אמא צריך להיות רזים כי אין זמן לאכול, עם גב תפוס ועיגולים שחורים מתחת לעיניים כי לא ישנים..
הפחיד אותי להפוך לכזאת.
לא חשבתי שיש דרך אחרת..
עד שלפני הלידה המדריכה שלנו בקורס דברה איתנו על
זה שאני צריכה לבא עם תפיסה שונה. עם בטחון שאם אני מאמינה במשהו שהוא לטובת הילד אז גם הוא רוצה לשתף פעולה.ואני צריכה לעזור לו ללמוד.
לתת בו אמון .
להאמין שאם יש לי בעיה ברגל ובגב(היתה לי תאונה וקשה לי לעמוד הרבה) אז הוא ילמד איך להרדם במיטה ולא בידיים. איך?
לאט לאט
בעדינות ובסבלנות.
ואף פעם לא בבכי ובמאבק.
זה עזר לי המון.
בתחושה ובמעשה..
אז דעתי שונה במקצת,~א.ל
הרגלים בחנוך, הם גם
א.תלויי גיל.
והרבה פעמים גיל הוא לאו דוקא מספרי,
אלא
ב. גיל= הבנה הנרכשת באותו גיל.
מה גם ש
ג.לפעמים צריכים להתייחס לאישיותו של הילד, ולחרוג מהקו הרגיל והנכון שיהיה, כי יש לו צורך שהוא הכרחי- והרמה בידיים לטעמי נכללת בסעיף זה, בגלל ההכרחיות שלה אע"פ שברעיון: הרמה מוגזמת היא לא טובה
כנראה שדעתך שונה רק במקצת..זהר הרקיע
כי אני דוקא מסכימה איתך!
אני דיברתי באופן כללי.
וכל מקרה-לגופו.
תלוי בגיל, תלוי באופי,תלוי באמא,תלוי במצב בבית..
לא דיברתי על קשיחות. רק על לנסות לתת לילד בטחון ועצמאות לאט לאט-בקצב שלו.
בקיצר-מסכימה!
אני דיברתי באופן כללי.
וכל מקרה-לגופו.
תלוי בגיל, תלוי באופי,תלוי באמא,תלוי במצב בבית..
לא דיברתי על קשיחות. רק על לנסות לתת לילד בטחון ועצמאות לאט לאט-בקצב שלו.
בקיצר-מסכימה!
זהר יקרה - מכבדת את גישתך, רוצה להרחיב על גישתי:בהתהוות
הבסיס הוא שתינוק אנושי נולד לא בשל. כשמשווים למצבם של בעלי חיים בזמן הלידה, בולט מאוד כמה שהתינוק האנושי הוא עדיין 'עובר'. המוח עוד לא הגיע אפילו לשליש התפתחותו בלידה!
ברחמי ה' עלינו הלידה לכאורה 'מקדימה את זמנה' בכמה חודשים, כי המוח האנושי כשהוא מפותח הוא גדול מאוד, ולא היינו עומדות בלידה. בשלב הזה נראה מהרבה בחינות שהתינוק עדיין אמור להיות כמה שיותר 'עובר' - רק מבחוץ. כמה שיותר צמידות, מגע, תחושת גוף נע - הבשלה יותר טובה של כל המערכות בגוף שלו.
שלושת החודשים הראשונים של תינוק מכונים 'הטרימסטר הרביעי'. מבחינה מסוימת ההריון עוד לא נגמר.
בהרצאה של ביוכימאית שמעתי שיש קשר בין הרכב החלב של כל פריט ממשפחת היונקים לאורח חייו. יש בעלי חיים שבנויים לכך שהאמא עוזבת את הגורים לכמה שעות לחפש מזון - רואים את זה בחלב: אחוזי השומן גבוהים, כך שהחלב משביע יותר ומסוגל להחזיק את הגורים כמה שעות בלי אמא. בעלי חיים שכרגיל צמודים לגורים, אחוזי השומן נמוכים יותר - הם מכוונים לשהות קרוב לאמא. הרכב החלב האנושי שייך לקבוצה הזאת. גורי האדם המתוקים האלה בנויים להיות צמודים לאמא בחודשים הראשונים.
ולעניין העצמאות - יש היום בעולם כמה תרבויות שבהם מקובל לשאת תינוקות רוב שעות היום. ודווקא בתרבויות אלה לא מקובל לגור אצל ההורים עד גיל שמונה עשרה... ילדים נהיים עצמאיים ונחשבים ממש לבוגרים בגיל הרבה יותר צעיר מהמקובל בעולם המערבי.
לגבי אמא שמתוסכלת מהמצב הזה, זו באמת סוגיה מורכבת, ובמקרה כזה צריך לשקול רווח מול הפסד. אבל בעיניי הצעד הראשון הוא לנסות לשנות את המשוואה, ולמצוא דרכים שהאמא תהיה גם היא שמחה ונהנית מהשלב הבלתי חוזר הזה. וצעד ראשון ראשון בשביל זה הוא למצוא מנשא מפנק ונוח. ואם כבר הגענו עד הלום, יש לי חברה יקרה וצדיקה שמנהלת גמ"ח מנשאים בירושלים. מי שמעוניינת מוזמנת לפנות אלי במסר ולקבל עוד פרטים.
^^^^פופקוו
וגם קראתי המון חומר לא זוכרת אולי באתר של כללית, שדווקא התקופה הזו שנותנים לתינוק את המגע את "הידיים", זה נותן לו ביטחון ועצמאות בהמשך חייו.
דוקא ההסבר גרם לי לא להזדהותזהר הרקיע
הסבר פסיכולוגי יפה.
שמבחינתי המסקנה המעשית שלו- היא לתת המון חום ואהבה ומגע לתינוק.
ועם זה אני מסכימה בכל לב.
אני לא איזו אמא קרה ומחושבת שעובדת לפי כללים..
אני מאוהבת בפיצית הזאת ומשתדלת לתת לה את כל האהבה בעולם.
ומבטיחה לך שזה שהיא שוכבת לה ב'אוניברסיטה' ומשחקת (בגיל שלה המשחק הוא הרבה התבוננות,הנעת ידיים ורגלים והשמעת קולות)
בזמנים מסוימים ביום כשהיא שבעה ורגועה-זה לא גורע לה מהבטחון האמהי שהיא זקוקה לו.
להחזיק תינוק במנשא כ-ל היום זה להנציח את המסכנות שלו. זה לשדר לו שרק כך הוא מוגן. ואם הוא לא על אמא אז הוא לא מרגיש בטחון.
אני חושבת שלתת לתינוק זמנים קבועים של יחס ,של אהבה, חיבוקים ונשיקות הם משמעותיים ונכונים יותר מאשר להחזיק אותו כל היום במנשא תוך כדי עשיית דברים אחרים.
לדעתי גישה שמנציחה עובריות היא גישה שלא נותנת אמון בתינוק. לא מאמינה בו וביכולותיו.
וגם לא מאמינה בה' שהסיבה שבחר להוציא את התינוק מהרחם היא כי הוא בשל לחיים בחוץ. ולא כדי שהראש שלו לא יהיה מדי גדול..
ברור שזו בשלות מסוימת.לפי הכלים שלו. וברור שבהתחלה הוא זקוק יותר למגע עוטף.
ולכן לדעתי העניין הוא להקשיב למה שהילד זקוק לו כרגע. וכל ילד הוא שונה.
ולא לנהוג איתו מכנית לפי שיטה פסיכולוגית שמחליטה שזה מה שתינוקות צריכים.
שמבחינתי המסקנה המעשית שלו- היא לתת המון חום ואהבה ומגע לתינוק.
ועם זה אני מסכימה בכל לב.
אני לא איזו אמא קרה ומחושבת שעובדת לפי כללים..
אני מאוהבת בפיצית הזאת ומשתדלת לתת לה את כל האהבה בעולם.
ומבטיחה לך שזה שהיא שוכבת לה ב'אוניברסיטה' ומשחקת (בגיל שלה המשחק הוא הרבה התבוננות,הנעת ידיים ורגלים והשמעת קולות)
בזמנים מסוימים ביום כשהיא שבעה ורגועה-זה לא גורע לה מהבטחון האמהי שהיא זקוקה לו.
להחזיק תינוק במנשא כ-ל היום זה להנציח את המסכנות שלו. זה לשדר לו שרק כך הוא מוגן. ואם הוא לא על אמא אז הוא לא מרגיש בטחון.
אני חושבת שלתת לתינוק זמנים קבועים של יחס ,של אהבה, חיבוקים ונשיקות הם משמעותיים ונכונים יותר מאשר להחזיק אותו כל היום במנשא תוך כדי עשיית דברים אחרים.
לדעתי גישה שמנציחה עובריות היא גישה שלא נותנת אמון בתינוק. לא מאמינה בו וביכולותיו.
וגם לא מאמינה בה' שהסיבה שבחר להוציא את התינוק מהרחם היא כי הוא בשל לחיים בחוץ. ולא כדי שהראש שלו לא יהיה מדי גדול..
ברור שזו בשלות מסוימת.לפי הכלים שלו. וברור שבהתחלה הוא זקוק יותר למגע עוטף.
ולכן לדעתי העניין הוא להקשיב למה שהילד זקוק לו כרגע. וכל ילד הוא שונה.
ולא לנהוג איתו מכנית לפי שיטה פסיכולוגית שמחליטה שזה מה שתינוקות צריכים.
מבינה מאוד את גישתך!אנונימי (3)
אם הבנתי אותך נכון, בסופו של דבר את אומרת שהבסיס הוא אהבת התינוק ולא הנוחות של האמא.
וזה באמת הבסיס הכי חשוב!
רק רוצה להגיד לגבי הביטחון והעצמאות.
יש באופן כללי גישה מאוד רווחת היום שככל שהילד יהיה יותר "לבד" כך הוא יילמד להיות יותר עצמאי ומלא ביטחון.
אני יכולה להגיד לך בתור אמא שלא שולחת את הילדים למעון, אני שומעת הרבה אמהות מסביבי שאומרות שככה הוא לא יילמד להיות עצמאי, וכשהוא יגיע לגן יהיה לו קשה לפתח קשרים כי הוא לא רגיל לזה ולא יהיה לו ביטחון וכו'..
ואני יכולה להעיד שזה בדיוק הפוך!
הילדים שלי דווקא בזכות זה שהם איתי כל היום הוא ילדים מלאי ביטחון ועצמאות ומאוד חברותיים!
לפעמים אפילו יותר מילדי מעון!
(לא אומרת שמעון זה לא טוב!)
מישהי אפילו פעם הסתכלה על אחד מהילדים שלי ואמרה שהיא הייתה חושבת שילד שנמצא בבית כל היום יהיה ביישן וכו' והוא בדיוק ההפך!
וזה באמת הבסיס הכי חשוב!
רק רוצה להגיד לגבי הביטחון והעצמאות.
יש באופן כללי גישה מאוד רווחת היום שככל שהילד יהיה יותר "לבד" כך הוא יילמד להיות יותר עצמאי ומלא ביטחון.
אני יכולה להגיד לך בתור אמא שלא שולחת את הילדים למעון, אני שומעת הרבה אמהות מסביבי שאומרות שככה הוא לא יילמד להיות עצמאי, וכשהוא יגיע לגן יהיה לו קשה לפתח קשרים כי הוא לא רגיל לזה ולא יהיה לו ביטחון וכו'..
ואני יכולה להעיד שזה בדיוק הפוך!
הילדים שלי דווקא בזכות זה שהם איתי כל היום הוא ילדים מלאי ביטחון ועצמאות ומאוד חברותיים!
לפעמים אפילו יותר מילדי מעון!
(לא אומרת שמעון זה לא טוב!)
מישהי אפילו פעם הסתכלה על אחד מהילדים שלי ואמרה שהיא הייתה חושבת שילד שנמצא בבית כל היום יהיה ביישן וכו' והוא בדיוק ההפך!
לא מפתיע, מכירה כמה שכך..~א.ל
זה בכלל לא מפתיעאנונימי (4)
הקטנה שלי איתי בבית והיא חברותית הרבה יותר מרוב בני גילה
היא משחקת עם ילדים גדולים ממנה מגישה להם צעצועים וגם יודעת לקחת חזרה אם לוקחים לה.
והיא ממש לא היחידה שאני מכירה שככה.
הרבה פעמים חושבים שילדים לומדים איטראקציה חברתית במעון וזה ממש לא מחייב.
הכל עניין של איך מנגשים ומתייחסים לילד מול הסביבה.
כבר יצא לי לשמוע כמה פעמים את המשפט של "היא בטח למדה את זה במעון איזה יופי כמה היא חברותית" ושיהיו מופתעים לקבל את התשובה שהיא מעולם לא דרכה במעון.
היא משחקת עם ילדים גדולים ממנה מגישה להם צעצועים וגם יודעת לקחת חזרה אם לוקחים לה.
והיא ממש לא היחידה שאני מכירה שככה.
הרבה פעמים חושבים שילדים לומדים איטראקציה חברתית במעון וזה ממש לא מחייב.
הכל עניין של איך מנגשים ומתייחסים לילד מול הסביבה.
כבר יצא לי לשמוע כמה פעמים את המשפט של "היא בטח למדה את זה במעון איזה יופי כמה היא חברותית" ושיהיו מופתעים לקבל את התשובה שהיא מעולם לא דרכה במעון.
לזה בוודאי שאני מסכימה!~א.ל
ברור שלא צריך כל היום להחזיק אותו במנשא.
אבל כן להבין שיש לו בחודשים הללו דרישה מוגברת לידיים, ולספק לו זאת.
כן בעד הרמה מעבר לרגיל בשלב הזה,
אבל כמובן שלא ברמה של כל היום.
זוהר ,פופקוו
את מתארת תינוק רגוע , אבל יש תינוקות שבוכים ובוכים וצורחים ורק על הידיים נרגעים, במצב שכזה לא נכון להשאיר תינוק בן חודש צורח עד שירדם מעייפות. את בורכת ברוך השם בתינוקת שיש דברים מלבד ידיים, שמרגיעים אותה.
מסכימה במאה אחוז איתך ועם לעולם חסדוזהר הרקיע
ברור ברור ברור שלא משאירים תינוק צורח!
וברור שאם יש צורך מוגבר של התינוק שיחזיקו אותו אז כנראה הוא זקוק לכך באמת.
אני שיא הבעד להקשיב לתינוק ולמה שהוא זקוק.
אני לא אוהבת לבא עם איזו גישה פסיכולוגית ולהלביש אותה על הילד ..
יש אופי שונה לכל ילד.
ולא כולם רוצים על הידיים כל הזמן.
ולא כולם
וברור שאם יש צורך מוגבר של התינוק שיחזיקו אותו אז כנראה הוא זקוק לכך באמת.
אני שיא הבעד להקשיב לתינוק ולמה שהוא זקוק.
אני לא אוהבת לבא עם איזו גישה פסיכולוגית ולהלביש אותה על הילד ..
יש אופי שונה לכל ילד.
ולא כולם רוצים על הידיים כל הזמן.
ולא כולם
מסכימה במאה אחוז איתך ועם לעולם חסדוזהר הרקיע
ברור ברור ברור שלא משאירים תינוק צורח!
וברור שאם יש צורך מוגבר של התינוק שיחזיקו אותו אז כנראה הוא זקוק לכך באמת.
אני שיא הבעד להקשיב לתינוק ולמה שהוא זקוק.
אני לא אוהבת לבא עם איזו גישה פסיכולוגית ולהלביש אותה על הילד ..
יש אופי שונה לכל ילד.
ולא כולם רוצים על הידיים כל הזמן.
ולא כולם אוהבים לשחק לבד.
בקיצור-אני מסכימה איתכן שכשזה המצב- אז צריך להתאים את עצמנו אליו .
ויחד עם זה- כשמשהי מעלה בקשה לעזרה כי קשה לה להרים אותו כל היום- אז אני חושבת שיש מקום להצעה שלי ליצור לאט לאט הרגלים אחרים -אבל רק בזמן בו התינוק רגוע. לא כשהוא צורח..
וברור שאם יש צורך מוגבר של התינוק שיחזיקו אותו אז כנראה הוא זקוק לכך באמת.
אני שיא הבעד להקשיב לתינוק ולמה שהוא זקוק.
אני לא אוהבת לבא עם איזו גישה פסיכולוגית ולהלביש אותה על הילד ..
יש אופי שונה לכל ילד.
ולא כולם רוצים על הידיים כל הזמן.
ולא כולם אוהבים לשחק לבד.
בקיצור-אני מסכימה איתכן שכשזה המצב- אז צריך להתאים את עצמנו אליו .
ויחד עם זה- כשמשהי מעלה בקשה לעזרה כי קשה לה להרים אותו כל היום- אז אני חושבת שיש מקום להצעה שלי ליצור לאט לאט הרגלים אחרים -אבל רק בזמן בו התינוק רגוע. לא כשהוא צורח..
אוקיי. חשוב לי רק לחדד שהגישה היא לא כ"כ פסיכולוגיבהתהוותאחרונה
אלא בעיקר ביולוגית.
כשאני מדברת על התפתחות מערכות חיוניות בגיל שלו אני מדברת למשל על מערכת החיסון, על מערכת שיווי המשקל, כמובן על ההתפתחות הדוהרת של המוח שנעשית בגיל הזה ועוד ועוד - כל אלה מגיבים לנשיאה הרבה יותר טוב מלאוניברסיטה ושות'.
נכון שיש גם הפן הרגשי, אבל הוא רק חלק קטן מהתמונה.
ואני מסכימה גם שהמחלוקת בינינו די קטנה
ממש כך... רואה את זה על הפיץ שלי.מושמוש12
עד עכשיו, גיל שלושה חודשים, הוא היה המון המון עלי. הרגשתי שהוא צריך את זה.
לאחרונה הוא כבר גדל, ואני מזהה שהוא כבר בשל יותר, בנוי יותר. הוא מעסיק את עצמו בצורה מדהימה תוך כדי התבוננות וחיוכים.
אני מרגישה שבגלל שנתתי לו (וכמובן שעדיין נותנת) כל כך הרבה מגע. הוא בשל היום לקצת יותר עצמאות...
לאחרונה הוא כבר גדל, ואני מזהה שהוא כבר בשל יותר, בנוי יותר. הוא מעסיק את עצמו בצורה מדהימה תוך כדי התבוננות וחיוכים.
אני מרגישה שבגלל שנתתי לו (וכמובן שעדיין נותנת) כל כך הרבה מגע. הוא בשל היום לקצת יותר עצמאות...
אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
חחחחחח מעולההשירה_11
סיפור הלידה שלי (מפה בניק אחר..)Sharing
ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.
במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים. אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.
ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.
כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..
סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.
מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.
בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.
פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.
אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.
היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!
בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.
אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.
המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.
אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.
לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..
אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.
בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".
- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..
ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.
אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.
וב"ה ללא קרעים ותפרים.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
וואו כולי צמרמורותאוזן הפיל
איזה גיבורה את
זה כל כך מרגש המסע הזה
מעריצה אותך על כל השעות הארוכות
וואו איזה סיפור! מרגש!דיאן ד.
מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️
וואי תמיד כיף לקרוא סיפורי לידההשקט הזה
תודה ששיתפת ואיזה אלופה את שהתמודדת ככה
וואוו מלא מזל טוב!מאוהבת בילדי
איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!
איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!
וואו איזו מרגשת!🩷Doughnut
איזו אלופה את, שיהיה הרבה במזל טוב!
מרגש ממש! כל סיפור לידה הוא כל כך מיוחד ומרגשואילו פינו
ומאוד ניסי. פלא ה'
ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים..
מרגששש!!התלבטות טובה
תודה רבה על השיתוף!
המון נחת והתאוששות קלה❤️
איזה כיף זה סיפורי לידהשירה_11
תודה על השיתוף
מזל טובא.ק.צאחרונה
הרבה נחת
טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
תודה!גלויה
כן... חשבתי אולי השתנה.
נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
תודה. אוףגלויה
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
^^ מסכימהכבתחילה
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
תודה על ההסבררוני 1234
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
מישהי למדה בבר אילן?גלויה
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
מבחר לא מקבליםDevora
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
לאDoughnut
השלמתי בגרויות והתקבלתי לשם ללא בעיה וללא ועדת חריגים, ולמדו אתי בכיתה כמה בנות שעשו בגרויות בסמינר. זה יותר הולך לפי סגנון הסמינר מאשר הפרמטר של הבגרויות.
אבל אםDevora
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
אני התקבלתי בלי בעיותרקאני
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוסאחרונה
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
אני מכירה כאלו שהתחילו לימודים שם לפני 10 שנים
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
תודה!גלויה
נכון, אבל העלות ממש גבוהה אני חושבת. (כי זה לא שכ"ל אוניברסיטאי)
זה לא הבגרויותרקאני
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
תודה לכולם על (מבחר...) התשובות גלויה
החכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
דלקות אוזניים אחרי כפתוריםshiran30005
אנחנו חודשיים אחרי כפתורים וכנראה יש לו שוב דלקת אוזניים, זה הזוי!!
לפני שבועיים וחצי היה דלקת וחום טיפלנו בטיפות. היום שוב הקאות, אחכ חום ותלונות שכואב לו באוזן -בן 3 אז יודע מה הוא אומר כבר
מתלבטת אם ללכת לרופא מחר, רופא שלא מכיר אותו בכלל ואם יביאו טיפות אז כבר התחלתי לשים היום.
ולא מבינה היינו בבית בפסח ונהיה חולה, היינו בבית השבוע כמה ימים ושב נהיה חולה ממי הוא נדבק?
וזה הגיוני שתוך חודשיים יש 3 דלקןת? לפני הכפתורים בקושי סבל מזה , הדלקות האלה התחילו אחרי הניתוח
פעם קודמת שנבדק הרופאה אמרה שזה במקום ולא נראה משהו חריג
וואי מתסכל😒 רפואה שלמה!שיפור
ממה שאני מכירה דלקת אוזניים זה לא מדבק. אולי נכנס משהו לתוך האוזן שגורם לדלקת? חברה שלי אמרה לי שהייתה צריכה לקלח את הילד עם אטמים אחרי ניתוח כפתורים, גם לכם אמרו ככה, אם לא אז אולי צריך?
נראה שכדאי להתייעץoo
עם אאג מקצועי
אולי זה שניתח
אוי, לא...מתואמת
זו בטוח דלקת אוזניים?
מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...
אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?
בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.
(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)
עונהshiran30005
קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין
התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית
רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...
וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם
תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל
תמשיכי לשמור מאוד טוב ממים.פרח חדש
ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף
כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות
אבל איך רואים חור אם יש כפתור?shiran30005
רופא היה מצליח לראות מן הסתם לא?
לרופא רגילעוד מעט פסח
אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.
מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.
והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.
ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.
וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?
כבר פעם שלישית שיש הקאות כמה שעות ואזshiran30005
חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים
וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר
מענייןעוד מעט פסח
פעם ראשונה שאני שומעת על זה
ויכול להיות שהדלקת באוזנייםooאחרונה
ירדה לריאות
הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות
אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה
הכפתורים אמורים ליפול בשלב מסויםמתואמת
ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.
לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.
לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.
אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.
להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים!אור עולה בבוקר
לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .
ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...
לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.
בהצלחה
האמת האאג שלנו בשיבא לא היה נראליshiran30005
מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות
אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה
אם נתניה רלוונטי לךעוד מעט פסח
יש לי המלצה לרופא תותח עם תורים זמינים (הלכתי בפרטי דרך המשלים, היה שווה כל שקל).
אני במכבי, ומעדיפה את שיבא כיshiran30005
מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר
אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...
ניתחתי שלושה ילדיםעוד מעט פסח
בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.
שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.
ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.
אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)
רופא שלנו תמיד נותן אנטיביוטיקה בפהפילה
כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.
טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.
יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.
במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.
אצלינו היא אומרת- מתחילים בטיפות ואםshiran30005
זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר
גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום
מה דעתכם על דיקלקטין/בנגסטה?הרמה
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לא מבינה בזהיעל מהדרום
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עלי זה הקל ברמה מסויימתאנונימית בהו"ל
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
לי בונגסטה היה משמעותי לבחילותכנה שנטעה
ברור שלקחת בונגסטה למה לסבולשירה_11
אני יודעת שזה יישמע הזויהרמה
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
אצלי חלק ככה וחלק ככה ולא לקחתי בכלליעל מהדרום
לק"י
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
למי יש חשש?שירה_11
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
אצלי הפוך חחחDoughnut
בקטע של ילדים?הרמה
שלקחתי הילדים רגועים😉 באמת אין קשרDoughnutאחרונה
הציל אותיDoughnut
אני בעד לנסות כל הריון מחדש ולראות איך זה. לי הדקלקטין עזר עם הקאות אבל עדיין סבלתי מבחילות, הבונגסטה הקלה משמעותית את הבחילות ברמה שיכולתי לנשום.
הרגשת הבדל בין דיקלקטין לבונג'סטה?אנונימית בהו"ל
אני מאודמישהי מאיפשהו
דיקלקטין היה לי מעולה ועם בונגסטה הייתי ככ חלשה שכבר העדפתי את הבחילות
כןDoughnut
הבונגסטה היתה לי הרבה יותר טובה מהדקלקטין. עם הדקלקטין לא הקאתי אבל עדיין היו לי מלא מלא בחילות, עם הבונגסטה היתה הקלה משמעותית גם בבחילות.
מזכירה לישירה_11
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
וואי היה לי ערב אחד בול ככה בהיריון הראשוןשיפור
למישהי זה עשה עצירות קשה? אוף מה עושיםהרמה
הי חברות. המלצתי באמיתי לכן מאינונימיאנונימית בהו"ל
יש במשנת יוסף השבוע את הספר 'לחיות בסדר' של נועה שרון
רוצה להמליץ עליו ממש
הוא יותר טוב מקון מארי לדעתי
והיא מדברת בדיוק לנשים שיש להם הרבה ילדים/עומס וכו
גם אני ממליצה עליו!מתואמת
לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)
נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא
ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...
קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה
ומה החידוש של זה1112
מה היתרון שלו
בדיוק מה שמתואמת כתבהעכבר בלוטוס
"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"
יש לה גם קו טלפוני מעולה עם טיפים ללפני חגים/שבתנפש חיה.אחרונה
עם שיתוף מאזינות
קו חינמי נהדר!
מצרפת למעוניינות - 02-666-7140
בוקר של מצפון ממשהריון ולידה
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
את בטוחה שזה בעלך ?פילה
לפעמים תינוקות שורטים את עצמם די חזק.
^^ ואם העור שלה יבש, אז גם נשרטים יותר בקלותיעל מהדרום
כן, יש לו ציפורן אחת שישר הוא אמר שחושב שהיא אשמההריון ולידה
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
אאוצ'. אבל יכול לקרות גם לאנשים עירניים וזהיריםיעל מהדרום
גם לאנשים זהיריםאיזמרגד1
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
וואי גם לי קרהרקאניאחרונה
שנשברה לי הציפורן
והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת
היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר
תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח
🫂🫂🫂
IVF- ההורמונים האלה הורגים אותיאנוונימית1
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
נורמלי. ולמי איכפת מהעולםאורוש3
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
חיבוק ענק יקרה!!! הייתי שם....אמהלה
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
השבועים האלה זה סיוטטט שלא ברא השטןSheela
חיבוק גדול נשמה הלוואי שיעבור מהר ויהיה טוב!
תודה מהממות♥️ אני פשוט לא זוכרת שהייתי ככהאנוונימית1
בסבב הטיפולים הקודם...
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
אולי בסבב הקודם בעלך לא היה במילואים..שקדי מרק
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
האמת שהוא היה במילואים בסבב הקודםאנוונימית1
אבל מרגישה שאולי פשוט יש יותר ויותר דלדול כוחות עם הזמן... וחיבוק לך על המילואים, באמת נמאס
זה ממש נורמליSheela
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
מבינה אותך כלכך חיבוק גדול!מחכה להריון
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
מבינה מאד את המקום הזהמאמינה ומתאמנת
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
אמן♥️♥️♥️אנוונימית1
וואי וואי איך שאני מבינה אותךשירה_11
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
מהממת תודה♥️ מרגישה את החיבוק מרחוק!אנוונימית1
חיבוק!! גם אני הייתי שםחולמת להצליח
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!