אנחנו כן מחסנים, בכל החיסונים שהם "חובה" (ולא בחדשים, הממולצים, כמו שפעת...)

את הגדולה חיסנו ממש לפי ההוראות של טיפת חלב... ואחרי כל חיסון, זכינו לכל תופעות הלוואי, ממש כמו בחוברת שמחלקים בטיפת חלב...

את השני חיסנו בכל החיסונים, אבל- את כולם דחינו קצת (את של גיל חודש, בגיל חודשיים וכו'), ופיצלנו (במקום לקבל שתי זריקות באותו יום, הגענו חודש אחרי חודש ובכל פעם קיבל אחת), וב"ה לא נרשמו שום תופעות לוואי.

אומנם, זה לא ניסוי מדעי (כי תופעות הלוואי משתנות מילד לילד)

אבל מכירה כמה אמהות שניסו את ה"שיטה" וטוענות שזה הקל מאוד על תופעות הלוואי!

האחות בטיפת חלב לא התלהבה במיוחד, אבל גם לא התנגדה במיוחד...

ההגיון שמאחורי ה"שיטה"- משרד הבריאות ממליץ על חיסון בגיל הכי צעיר הגוף מסוגל להתמודד איתו. ככל שהתינוק גדל מערכות הגוף מבשילות, ובכללן המערכת החיסונית, וההתמודדות עם החיסון טובה יותר.

צירוף החיסונים השונים לביקור אחד, נועד רק לחסוך זמן ותורים. אבל מכביד על המערכת החיסונית של התינוק...

זו דעתי האישית,

אני לא רופאה, לא אחות, ולא רוקחת...

שיחסן, שיסמוך על מי שכן השקיע שנים בלימוד העניין.

יש סיכון בהסתמכות על מגיבות שאינן רופאות ולא אחיות...לא?

 תשובה מקצועית כדאי לקבל מגורמים מקצועיים. .. 

היא ציינה בפוסט שלא רוצה להתחיל וויכוחים והתלהמויות.

זהר

חושבת שכדאי לך לחקור באינטרנט שם תמצאי הרבה מידע.

תצליבי כדי שיהיה אמין.

ותתיעצי אפילו אם האחיות בטיפת חלב יתכן שהן יוכלו לעזור.

גם מאמינה שיש מטפלות טבעיות והומופאתיות שמבינות בנושא.

בהצלחה.

כמו שיחה חופשית בגינה, אנשים כותבים בזרימה, ויש כאן נושאים רבים שתמיד מביאים להתפרצות רגשות, אז כמה שתבקשי- לפעמים זה מגיע למצבים כאלה...

יש כמה חיסונים שהוכנסו אחרי שילדיי גדלו, ונראים לי מיותרים ומעולם לא טרחתי לחסן. לדוגמא רוטה. בשביל מה? כולה וירוס. אז הילד יחלה, ישלשל, ואולי אפילו יצטרך קצת אישפוז עם עירוי. אז מה? נשמע לי כמו חיסון שנועד להוריד את אחוז המאושפזים ולפנות מיטות.

עוד חיסון שמרגיז אותי ואחסן הוא חיסון אבעבועות. הילדים שלי דווקא כן התחסנו ושניהם חלו באבעבועות, אמנם גרסה קלילה של המחלה, אבל עדיין יש חום וצריך להשאר בבית ולא להדביק. ואני יודעת על עוד כמה ילדים שחלו בזה למרות החיסון. 

את החיסון שהוכנס לא מזמן, של החיידק המוחלש של פוליו, אין מצב שאתן לילדי. קראתי על זוועות. מילא אם זה היה חיידק מת, כמו שחיסנו עד היום, אבל זה חיידק נוראי ממש שמוכנס לגוף ילדינו!! 

כנראה שלא הייתי מאושפזת עם ילד או תינוק קטן למשך תקופה.

כי זה לא כולה אישפוז קצת ועירוי. זה אישפוז של לפחות חמישה ימים (עד ששוללים חיידקי נותנים אנטיביוטיקה דרך הוריד)

וזה דקירות פעמיים ביום כדי לראות את ההתקדמות והשיפור.

זה ילד ברוצה לרוץ אך מחובר לאינפוזיה או תינוק קטן שמחובר לצינורות.

לא יודעת מה איתך. אבל אני מעדיפה לחסן בחיסון הקטן הזה ולא להיות מאושפזת ודואגת לילד שלי.

והלוואי שהילדים שלי לא יגדלו עם ילדים שההורים שלהם החליטו ששטויות להתאשפז ובגללם יאשפזו ילדים אחרים. 

הסיכוי להידבק מרוטה וגם להתייבש מאוד קלוש מאוד. ולי אישית, אחרי שעשיתי את השיקול שלי והתייעצתי עם הרופאה, והחלטתי שאין לי שום כוונה לחסן רק כי אולי הם יחטפו את הוריוס הזה שהוא לא כל כך נפוץ וגם לא היה כל כך נפוץ עוד לפני שהחיסון הוכנס לסל הבריאות. 

הבת שלי נדבקה מסתם וירוס (ועוד עשרות פעמים במהלך חייה וחיי אחיה) שגורם לתופעות דומות, ואושפזה למשך שבוע בגלל התייבשות. ואני יודעת בדיוק מה ההשלכות, אבל אין לי שום כוונה להכניס לה סתם חיסונים של "ליתר בטחון" כאלו .זה לא נחוץ מאוד כמו אדמת, חזרת וכו'. 

אבל קראתי כמה וכמה סיפורים על נזקים שהסב החיסון בימים עברו. והוכח שזו תוצאת החיסון. ועזבי, את מוכנה להכניס לגוף של הילד שלך חיידקים חיים שהם אמנם מוחלשים אבל אם הם יקבלו אצלו סביבה ביולוגית נוחה הם יתחזקו ויפרו וירבו ויגרמו לילד משותק? אני לא. 

בפורום... אז נא להרגיע.

אף אחד לא גורם במילותיו כאן לדברים הרי גורל לאנשים נורמלים.

פוליו  וזו מחלה שסובלים ממנה לנצח      אני חיסנתי את כולם בזמן

אמא שלי היתה מחסנת לפי המשקל של הילד (אצלנו קטנים ביחס לגיל)

בנוסף את החיסונים שאין להם גיל ספציפי אמא שלי היתה דוחה מהחורף לקיץ (בחורף תמיד ילדים לפני/תוך כדי/אחרי להיות חולים).

בהצלחה

אני גם מאד מתעניינת בתחום, קוראת, שומעת הרצאות מצליבה מידע

ואפילו מתייעצת עם אנשים מנוסים, שניסו לא לחסן בהכל או שחיסנו בהכל..

לא הגעתי למסקנה חד משמעית, לכן אני כן מחסנת אלא שאני עושה זאת בכל מיני אופנים:

- מפצלת חיסונים שהם כמה מנות בבת אחת. דווקא אצלי אחות טיפת חלב לא כל כך התנגדה..

אולי כי אני ממילא לא מגיעה כל כך, והיא העדיפה שלפחות אגיע גם אם זה במציאות שהוכתבה על ידי?

- אם איני טועה, קראתי שבהרבה ארצות נוהגים לחסן רק מגיל שנתיים, מה גם שמערכת החיסון מתפתחת רק בגיל 3 חודשים..

כך שכל חיסון שאני יכולה לדחות, אני דוחה כמה שאפשר.. לפני כל חיסון שואלת את אחות טיפת חלב מה בדיוק החיסון ומה יקרה אם הוא יידחה קצת, מה ההסתברות שיקרה חלילה משהו וכו'..

- יש חיסונים שהתווספו רק בשנה האחרונה. נדמה לי שפוליו... כך שאולי במקרים כאלה של חיסונים חדשים, יש לך אפשרות תמרון גדולה יותר להחליט האם תרצי או לא..

 וכמובן מתפללת לקב"ה שיתן לי את הבינה להחליט נכון..

הצלחה רבה ובחירות טובות!!

אני מחסנת בהכל ונעזרת בעצות החכמות שנתנו למעלה (לא בחורף, לא ביחד וכו')

כי כל פעם שחקרתי ככל שהעמקתי הגעתי להאשמה ההדדית- החברות מייצרות חיסונים כדי להרוויח כסף ובנוסף אנחנו שפני הניסוי מחד ומאידך ההורים שלכאורה ילדיהם נפגעו מהחיסון מונעים ממניעים לא כשרים בבואם לתבוע את החברות בבית המשפט.

כל צד מתבסס על מחקר אחר שלבסוף מסתבר שחלק ממנו מפוברק (גם המדען צריך להרוויח משהוא לא?...)

ולכן כמו שכתבתי, אני מחסנת בהכל עם סייגים קלים וכן קשובה מאוד לאחות שאצלנו היא דווקא בעלת ידע רחב ושמחה לשתף בו כדי שאגיע להחלטה שלמה.

אני לא מחסנת החדשים- שפעת וכדו' שהם לא חובה מטעם משרד הבריאות.

דווקא הוא המליץ לי שאם אני חוששת את הרוטה לא לעשות ולפצל חיסונים, הוא לא שלל שאין בעיות אבל הוא הציג את הרווח וההפסד זה מול זה והסביר לי ממש יפה מה חשוב מאוד ומה פחות.

בתחילה האחות לא אהבה את הרעיון לפצל,

 אבל אחרי שהבת שלי פירקסה (אגב , למפרע התברר זזה לא היה קשור לחיסון היה לה דלקת ריאות קטנה שלא ראו והחם לא ירד לה בגללה) הם כבר לא לוקחות אחריות ומפצלים לה מלכתחילה...

מי שגר בהודו חייב לחסן לצהבת B בגיל אפס, מי שגר בסביבה אחרת (בכוונה לא מפרטת בדיוק) יכול לחכות עם זה לגיל מאוחר יותר.

מי שהילד שלה מבלה בג'יבורי מאובטח בקניון ומשחק בבית רק בצעצועי פלסטיק יכול אולי לחכות עם הטטנוס מה שלא יכול מי שזוחל בחצר על אדמה ומשחק באנטנה שבורה ממוחזרת...

אני ממליצה ללמוד לא מפורומים אלא מרופאים שתומכים בתוכנית חיסונים אישית לספר מה אורח החיים שלכם ועפ"י לבחור מה דחוף, מה מיותר ומה יכול לחכות.

יש רופאים שיעזרו לך בזה

החיסון הראשון שעושים הוא צהבת B אבל בגיל שלה יכול להיות שכבר יציעו לך ביחד עם זה את המחומשת שעושים בגיל חודשיים

הראשון- צהבת B. מחלה שההדבקה בה מתבצעת מדם אל דם בלבד. לא רוק. לא שרותים. תכלס, אם לא הולכים להתנדב במדא מה הסיכויים להגיע למגע דם-דם? אפסיים. אז למה מחסנים בגיל יום? כדי שכל האוכלוסיה תהיה מחוסנת.

אז למה לא? כי יש אנשים רגישים לחיסון הזה, וההתחסנות בו תרגום להם לבעיית עור חמורה ממנה בודאי הם יסבלו. אוטופיק דרמטיטיס- מוכר? הרבה ילדים נפגעים מזה ולא יודעים למה. אם בודקים למשל בביקום- אפשר לראות שאלה הילדים שרגישים לחיסון. מי שלא רגיש עובר את זה בשלום. אז מה עדיף: בעיית עור מטרידה או סיכון קלוש קלוש לצהבת? רק צריך לזכור שאם הולכים למדא צריך להתחסן. בלימודי אחיות ורפואה מתחסנים בכל מקרה...

פוליו וטטנוס- חיסוני חובה ממש. אבל הטטנוס המומת. הוא מביא ל תשעים ומשהו אחוזי חיסון. ביחד עם המוחלש הוא מביא ל 99%, אבל לפני כעשר שנים הורידו את המוחלש כי הגיעו למסקנה ש 90+ אחוזי חיסון זה מספיק, והתועלת של המוחלש ממש לא שווה את הנזק - של החיידק זורם בביוב...

חזרת, חצבת, אבעבועות- דווקא עדיף לחלות בתור ילד, כי אז החיסון אמיתי וחזק, והסיכון במחלה נמוך מאוד. לעומת זאת לחלות כמבוגר- יותר מסוכן. חיסון מלאכותי, ע"י זריקה נותן חסינות חלקית, ולא מעט חלו בגיל מבוגר כשנחשפו לחיידק שעבר קצת מוטציה. החיסון הטבעי של מי שחלה בילדותו- הגן מפני כל סוגי החיידק גם לאחר שינויים, אבל מי שקיבל חיסון- יש לו סיכוי גבוהה יותר לחלות בגיל 30+ ואז הסיכונים גבוהים יותר.

אבל לא נחשפים לחיידקים אם כולם מחוסנים. נכון ולא נכון.

תמיד יבוא מהגר מארץ אחרת, או יסעו לטיול וכו'...

אז למה מחסנים?

כי אנחנו תרבות של נוחות. למה להישאר שבוע בבית עם ילד בוכה ועצבני אם אפשר למנוע את זה ב 5 דקות ביקור בטיפת חלב?

אישית אני מחסנת, אבל רק אחרי גיל שנה. ואף פעם לא צהבת B 

ובעז"ה שכהן יהיו בהריון באזור גיל 30 וידבקו באבעבועות?! זה מסוכן!

ממה שאני יודעת יש כמה סוגים שונים של צהבת. המשותף לכולם זה שזה גורם לגוון צהוב של העור (ומכאן השם 'צהבת'), וזה נגרם מבעיה בפירוק של הדם (הכבד אחראי על זה).

צהבת יילודים (מה שאת שאלת עליו) זה צהבת פיזיולוגית, מה שאומר שזה לא נגרם מחיידק, אלא מחוסר בשלות של המערכת (הכבד לא מתפקד עדיין באופן מספיק יעיל), וזה מופיע להרבה תינוקות, ולרוב לא מסוכן (כמובן צריך לעקוב). קרינה של שמש (וגם קרינה מלאכותית שמקרינים עליהם בבית החולים) עוזרת בפירוק של הבילירובין ולכן עוזרת לריפוי.

החיסון שנותנים הוא נגד צהבת B, שכמו שנכתב מדבק רק במגע דם לדם ולכן בכלל לא שכיח.

ויש גם צהבת A, שזה מחלה שאנשים עוד חולים בה היום, ואין נגדה חיסון..

[כל מה שכתבתי זה מידע כללי בנושא, לא למדתי על זה באופן מסודר ולכן יכול להיות טעיתי בחלק מהדברים. בטוח אפשר למצוא מידע יותר מדוייק ברחבי האינטרנט]

המשמעות היא בידוד מוחלט- נתנו לנו חדר משלנו, כלי אוכל משלנו והכל משלנו אפילו משחקים כי זה היה מדבק בצורה בלתי רגילה...

אמא שלי כמעט השתגעה ומהאופן שבו אנשים הגיבו כשסיפרה במה אנחנו חולים היה ניתן להבין שעלולים אף למות מזה...

(כפי הבנתי כילדה קטנה...)

אז לא נראה לי מתאים להידבק בצהבת B...

מספיק לומר שמחסנים מתוך עצלנות, כנראה שיש מחלות שלא שוות את זה.

החיסון הוא לצהבת A שמועברת באמצעות מים או אוכל. צהבת B היא הקשה יותר והיא מועברת דרך דם או נוזלי גוף אחרים, לא מקבלים חיסון לזה באופן שיגרתי אלא רק רופאים ואנשים שנמצאים בקבוצות סיכון להדבק.

צהבת A מאתר מכבי: http://www.maccabi4u.co.il/13512-he/Maccabi.aspx

צהבת B מאתר כללית: http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/hepatitis_b.aspx

http://www.tipa.co.il/articlePage.asp?articleId=61#5 (מידע על החיסונים באתר של טיפת חלב).

ממה שכתוב פה- החיסון עליו דובר כאן, הוא אכן נגד צהבת B, והוא ניתן מיד עם הלידה, עוד מנה בגיל חודש ועוד מנה בגיל 6 חודשים.

בנוסף, יש גם חיסון נגד צהבת A (זה חודש לי עכשיו, תודה!) והוא ניתן בגיל שנה וחצי, ועוד מנה בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי.

ממה שאני יודעת החיסון לא הגיע מתוך נוחות,

אלא מהסכנה של סיבוכי אבעבועות.

יש אחוז מסוים (לא גדול בכלל, אבל קיים) של זיהום של אבעבועות וסיבוך רציני של המחלה.

על מנת למנוע את הסיבוכים שיכולים להיות בעייתיים (בררתי בעבר הרחוק, לא זוכרת במדויק מה הסכנה בסיבוך)

המציאו את החיסון.

א. גיל 17 זה לא ילד. אני כן חושבת שאם ילד לא נדבק באבעבועות רוח עד גיל 10 בערך, בהחלט כדאי לחסן אותו.

ב. כל מחלה היא משהו אחר. דלקת קרום המוח אכן יכולה להסתבך גם בגיל צעיר- בינקות ולכן מחסנים נגדה. בכל מקרה- החיסון הוא נגד סוג אחד של דלקת , ולכן גם ילדים שמחוסנים עלולים לחלות בסוג השני.

לא קראתי את כל השרשור. רק את שאלתך. לכן סליחה מראש אם אני חוזרת כבר על דברים שנכתבו אבל,

את חסרת אחריות! ויש מצב שאת עוברת על איסור מהתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"...

בהצלחה.

(אולי להפך)

ולכתוב תגובה כזו מאנונימי זה פוגע ולא ראוי.

(לא הגבתי כל השרשור, כי גם אנו בהתלבטות דומה. בפועל באמת לא מחסנים לפי הגילאים שטיפת חלב ממליצה, ומאחרים הרבה מהחיסונים).

לא קראתי פה הכל, אין לי כוח...

בכל אופן כמה דברים:

א. ישר כח שאת רוצה ללמוד את הדברים. בעיני זו אחריות הורית. לא "לסמוך" על ההמלצות הרגילות וגם לא ליפול לפחדים מהמתנגדים לכל חיסון. יש הרבה דרכים באמצע, ולכל משפחה מתאימה דרך אחרת, מכיוון שהנתונים משתנים.  אגב, זה אחד הדברים המוזרים בהמלצות הגורפות. הרי יש הבדל בין תינוק יונק, שנמצא בבית, וגר באיזו גבעה בשומרון לבין תינוק עם תמ"ל, שנמצא עד 4 במעון וגר בעיר. בוודאי שהאחרון חשוף יותר מהראשון ולכן שיקולי החיסון משתנים.

ב. אני יכולה להמליץ לך על שלוש דרכים ללמוד את הנושא ולהחליט:                                                                         1. להתחיל לחרוש בספרות המקצועית ובאינטרנט הלוך וחזור בין המון אתרים, מאמרים ודעות. זו עבודה קשה, שאת חלקה אני עשיתי בעצמי. צריך לדעת לסנן הרבה שטויות, לבקר הרבה דעות, אבל בסוף מתקבלת איזושהיא תמונה כללית והבנה עקרונית של הנושא.

2. יש מרכז בתל אביב, שנקרא "mamay", את יכולה לחפש בגוגל. זה מרכז רפואי לילדים, שמשלב רפואה קונבנציונאלית וכזו שלא... בנושא החיסונים- הם פשוט קובעים איתכם פגישה ובה פורשים בפניכם את הכל: היתרונות, החסרונות, הסיכונים. בסופו של דבר- ההחלטה היא בידכם אבל קיבלתם את כל המידע. (המחיר הוא לא נורא כ"כ, למיטב זכרוני).

3. יש רופאים קונבנציונאלים, בקופ"ח שונות, שמחזיקים בדעות קצת אחרות לגבי החיסונים. את יכולה לאתר אחד כזה באיזור שלך ופשוט ללכת להתיעץ איתו. אני יודעת על רופאים שממליצים לפצל חיסונים, לדחות חיסונים, לא לתת חלק מהחיסונים. כמובן שאת יכולה לקבל הסבר מהרופא...

ובסוף- לגבי הקטנה: את לא צריכה להילחץ מזה שהיא לא מחוסנת עדיין, במיוחד אם היא יונקת. מה שכן, לדעתי כדאי לך לבדוק קודם כל את נושא הטטנוס, השעלת והפוליו. למה? טטנוס- זו לא מחלה מדבקת אלא חיידק שנמצא בשטח- אדמה, ברזלים. כשילד מתחיל לזחול, במיוחד באיזורים כפריים- יש לו הרבה מגע עם הדברים האלה. שעלת - עלולה להיות מסכנת חיים עד גיל חצי שנה, ופוליו- בגלל כל הסיפור שהיה לפני שנה בערך.  

שוב- לא בלחץ, אבל בתהליך הבדיקה- הייתי בודקת קודם כל את אלו.                           

(במבחינה טכנית- כדאי לך לדעת שיש הרבה שילובים של חיסונים. יש שעלת- דיפטריה- טטנוס, יש טטנוס ודיפטריה, יש פוליו- שעלת- דיפטריה- טטנוס- דלקת קרום המוח, יש פוליו לבד, וכו' וכו'. )

בהצלחה!!! ורק בריאות, כמובן...

הבנתי מהם שיעוץ החיסונים הוא פתוח לכולם.

קודם כל אני אישית בעד חיסונים

1. כפי שהבנתי שגם רב אויבי חיסונים מחסנים נגד דיפטריה וטטנוס. בעיקרון תינוקות לא שורדים את דיפטריה למרות שהיום בארץ אין ממי להידבק אבל את לא יודעת במה חיולים מהגרים מאפריקה

2. בקשר לאדמת- אם את עצמך לא מחוסנת אז ילדים ידביקו אותך. ואותו דבר עם אבעבועות

3. שנה שעברה בזמן של סיפור של פוליו רבנים אמרו לחסן. כלומר זאת דעת התורה

אני אישית מכירה הרבה כמה אנשים שחלו בפוליו ונשארו נכים ולא מכירה אף אחד שקרה לו משהו בגלל חיסון

4. יש לדעת שלא עושים חיסונים כשיש פריחה או מרגישים לא טוב. אם היו חולים במשהו רציני אז מפסיקים לעשות חיסונים לתקופה

5. למה נקודת הנחה שלך דווקא שיש חיסונים מיותרים? אולי הפוך ואין מספיק חיסונים היום? לדוגמא בברית המועצות היה גם חיסון נגד שחפת. בגלל אופנה טבעונית? העניין הוא שבדור קודם אנשים הגזימו עם כדורים ותרופות, אז היום הגיעה תגובת נגד.

6. אני זוכרת שבכיתה ח' ילד משכבה שלי נדבק בצהבת, אז נא לא להגיד שצהבת עוברת כמו איידס. ומחלה עשתה נזק רציני  

7. מוזר בעיניי שאת לא תשאלי את רופא אבל תשאלי את לא ברור מי שיודע לא ברור מה מי לא ברור איפה 

8. לחילונים טבעונות לפעמים משמשת כתחליף של דת הרי יהודי חייב להאמין במשהו, וזה גם נותן השליה של חסינות וביטחון

אני לדג' לא זוכרת את הרשימה בע"פ וזה תמיד גם ככה בא מפוצל אז די בזבוז זמן לחכות לישוע ממידע לגמרי לא מוסמך כמו פה. 

ועוד סיפוק קטן לסיום.

שכהנ שלי ריחמה על בה התינוק שעלול לקבל חיסון מיד אחרי הלידה וביקשה לא לחסן אלא רצתה לחכות ישגדל קצת. . 

כעבור חודש וחצי היא הגיעה איתו לרופאה עם חום גבוה ובניסי ניסים הרופאה ביררה עם הוא קיבל את החיסון בביה"ח. ככה זוהתה המחלה (אין לי מושג איזו) והיא הוטסה לטיפול נמרץ ילדים. עכשיו קצת מצחיק לי הרחמים המצחיקים האלו על בכי קטן של תינוק כשאנחנו יודעים שזה לטובתו- וכן - זה בהחלט יכול להציל חיים אז מה הקטע? 

נראה לי שלרוב מי שלא מחסנת זה לא כי היא מרחמת על התינוק שיבכה מהזריקה, אלא כי היא חוששת חשש אמיתי מההשפעות של החיסון (לא הבכי של הדקה-שתיים, אלא השלכות יותר חמורות, שמופיעות בחלק קטן מהמקרים). אז לשאול 'מה הקטע' נראה לי פחות שייך כאן..

וגם גישה של לתת את החיסונים יותר מאוחר זה מאותה סיבה- כי המערכת החיסונית של התינוק לא לגמרי בשלה בהתחלה, ולכן יש תינוקות שיגיבו יותר טוב לחיסון אם הוא ינתן יותר מאוחר.

לפנות לאתר של עמותת "חוסן" או משהו דומה. הם עושים עבודת קודש ואוספים את כל המידע לגבי כל החיסונים.

הם לא אומרים לך מה לעשות, פשוט אוחספים עבורך את המידע.

השימוש באתר חינם, עד כמה שידוע לי.

את יכולה להעזר במידע זה ע"מ להחליט מה את חושבת הכימ טוב לעשות עבור הילדים שלך.

הם מביעים את הצד הכי קיצוני של שלילת החיסונים.

גם אם קוראים באתר שלהם, צריך לדעת שהם בצד הכי רחוק של הסקאלה, וכדאי לקרוא וללמוד גם דעות פחות קיצוניות.

גם לא 100% ממה שמובא שם הוא בדוק לגמרי, למיטב זכרוני.

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן