אנחנו כן מחסנים, בכל החיסונים שהם "חובה" (ולא בחדשים, הממולצים, כמו שפעת...)

את הגדולה חיסנו ממש לפי ההוראות של טיפת חלב... ואחרי כל חיסון, זכינו לכל תופעות הלוואי, ממש כמו בחוברת שמחלקים בטיפת חלב...

את השני חיסנו בכל החיסונים, אבל- את כולם דחינו קצת (את של גיל חודש, בגיל חודשיים וכו'), ופיצלנו (במקום לקבל שתי זריקות באותו יום, הגענו חודש אחרי חודש ובכל פעם קיבל אחת), וב"ה לא נרשמו שום תופעות לוואי.

אומנם, זה לא ניסוי מדעי (כי תופעות הלוואי משתנות מילד לילד)

אבל מכירה כמה אמהות שניסו את ה"שיטה" וטוענות שזה הקל מאוד על תופעות הלוואי!

האחות בטיפת חלב לא התלהבה במיוחד, אבל גם לא התנגדה במיוחד...

ההגיון שמאחורי ה"שיטה"- משרד הבריאות ממליץ על חיסון בגיל הכי צעיר הגוף מסוגל להתמודד איתו. ככל שהתינוק גדל מערכות הגוף מבשילות, ובכללן המערכת החיסונית, וההתמודדות עם החיסון טובה יותר.

צירוף החיסונים השונים לביקור אחד, נועד רק לחסוך זמן ותורים. אבל מכביד על המערכת החיסונית של התינוק...

זו דעתי האישית,

אני לא רופאה, לא אחות, ולא רוקחת...

שיחסן, שיסמוך על מי שכן השקיע שנים בלימוד העניין.

יש סיכון בהסתמכות על מגיבות שאינן רופאות ולא אחיות...לא?

 תשובה מקצועית כדאי לקבל מגורמים מקצועיים. .. 

היא ציינה בפוסט שלא רוצה להתחיל וויכוחים והתלהמויות.

זהר

חושבת שכדאי לך לחקור באינטרנט שם תמצאי הרבה מידע.

תצליבי כדי שיהיה אמין.

ותתיעצי אפילו אם האחיות בטיפת חלב יתכן שהן יוכלו לעזור.

גם מאמינה שיש מטפלות טבעיות והומופאתיות שמבינות בנושא.

בהצלחה.

כמו שיחה חופשית בגינה, אנשים כותבים בזרימה, ויש כאן נושאים רבים שתמיד מביאים להתפרצות רגשות, אז כמה שתבקשי- לפעמים זה מגיע למצבים כאלה...

יש כמה חיסונים שהוכנסו אחרי שילדיי גדלו, ונראים לי מיותרים ומעולם לא טרחתי לחסן. לדוגמא רוטה. בשביל מה? כולה וירוס. אז הילד יחלה, ישלשל, ואולי אפילו יצטרך קצת אישפוז עם עירוי. אז מה? נשמע לי כמו חיסון שנועד להוריד את אחוז המאושפזים ולפנות מיטות.

עוד חיסון שמרגיז אותי ואחסן הוא חיסון אבעבועות. הילדים שלי דווקא כן התחסנו ושניהם חלו באבעבועות, אמנם גרסה קלילה של המחלה, אבל עדיין יש חום וצריך להשאר בבית ולא להדביק. ואני יודעת על עוד כמה ילדים שחלו בזה למרות החיסון. 

את החיסון שהוכנס לא מזמן, של החיידק המוחלש של פוליו, אין מצב שאתן לילדי. קראתי על זוועות. מילא אם זה היה חיידק מת, כמו שחיסנו עד היום, אבל זה חיידק נוראי ממש שמוכנס לגוף ילדינו!! 

כנראה שלא הייתי מאושפזת עם ילד או תינוק קטן למשך תקופה.

כי זה לא כולה אישפוז קצת ועירוי. זה אישפוז של לפחות חמישה ימים (עד ששוללים חיידקי נותנים אנטיביוטיקה דרך הוריד)

וזה דקירות פעמיים ביום כדי לראות את ההתקדמות והשיפור.

זה ילד ברוצה לרוץ אך מחובר לאינפוזיה או תינוק קטן שמחובר לצינורות.

לא יודעת מה איתך. אבל אני מעדיפה לחסן בחיסון הקטן הזה ולא להיות מאושפזת ודואגת לילד שלי.

והלוואי שהילדים שלי לא יגדלו עם ילדים שההורים שלהם החליטו ששטויות להתאשפז ובגללם יאשפזו ילדים אחרים. 

הסיכוי להידבק מרוטה וגם להתייבש מאוד קלוש מאוד. ולי אישית, אחרי שעשיתי את השיקול שלי והתייעצתי עם הרופאה, והחלטתי שאין לי שום כוונה לחסן רק כי אולי הם יחטפו את הוריוס הזה שהוא לא כל כך נפוץ וגם לא היה כל כך נפוץ עוד לפני שהחיסון הוכנס לסל הבריאות. 

הבת שלי נדבקה מסתם וירוס (ועוד עשרות פעמים במהלך חייה וחיי אחיה) שגורם לתופעות דומות, ואושפזה למשך שבוע בגלל התייבשות. ואני יודעת בדיוק מה ההשלכות, אבל אין לי שום כוונה להכניס לה סתם חיסונים של "ליתר בטחון" כאלו .זה לא נחוץ מאוד כמו אדמת, חזרת וכו'. 

אבל קראתי כמה וכמה סיפורים על נזקים שהסב החיסון בימים עברו. והוכח שזו תוצאת החיסון. ועזבי, את מוכנה להכניס לגוף של הילד שלך חיידקים חיים שהם אמנם מוחלשים אבל אם הם יקבלו אצלו סביבה ביולוגית נוחה הם יתחזקו ויפרו וירבו ויגרמו לילד משותק? אני לא. 

בפורום... אז נא להרגיע.

אף אחד לא גורם במילותיו כאן לדברים הרי גורל לאנשים נורמלים.

פוליו  וזו מחלה שסובלים ממנה לנצח      אני חיסנתי את כולם בזמן

אמא שלי היתה מחסנת לפי המשקל של הילד (אצלנו קטנים ביחס לגיל)

בנוסף את החיסונים שאין להם גיל ספציפי אמא שלי היתה דוחה מהחורף לקיץ (בחורף תמיד ילדים לפני/תוך כדי/אחרי להיות חולים).

בהצלחה

אני גם מאד מתעניינת בתחום, קוראת, שומעת הרצאות מצליבה מידע

ואפילו מתייעצת עם אנשים מנוסים, שניסו לא לחסן בהכל או שחיסנו בהכל..

לא הגעתי למסקנה חד משמעית, לכן אני כן מחסנת אלא שאני עושה זאת בכל מיני אופנים:

- מפצלת חיסונים שהם כמה מנות בבת אחת. דווקא אצלי אחות טיפת חלב לא כל כך התנגדה..

אולי כי אני ממילא לא מגיעה כל כך, והיא העדיפה שלפחות אגיע גם אם זה במציאות שהוכתבה על ידי?

- אם איני טועה, קראתי שבהרבה ארצות נוהגים לחסן רק מגיל שנתיים, מה גם שמערכת החיסון מתפתחת רק בגיל 3 חודשים..

כך שכל חיסון שאני יכולה לדחות, אני דוחה כמה שאפשר.. לפני כל חיסון שואלת את אחות טיפת חלב מה בדיוק החיסון ומה יקרה אם הוא יידחה קצת, מה ההסתברות שיקרה חלילה משהו וכו'..

- יש חיסונים שהתווספו רק בשנה האחרונה. נדמה לי שפוליו... כך שאולי במקרים כאלה של חיסונים חדשים, יש לך אפשרות תמרון גדולה יותר להחליט האם תרצי או לא..

 וכמובן מתפללת לקב"ה שיתן לי את הבינה להחליט נכון..

הצלחה רבה ובחירות טובות!!

אני מחסנת בהכל ונעזרת בעצות החכמות שנתנו למעלה (לא בחורף, לא ביחד וכו')

כי כל פעם שחקרתי ככל שהעמקתי הגעתי להאשמה ההדדית- החברות מייצרות חיסונים כדי להרוויח כסף ובנוסף אנחנו שפני הניסוי מחד ומאידך ההורים שלכאורה ילדיהם נפגעו מהחיסון מונעים ממניעים לא כשרים בבואם לתבוע את החברות בבית המשפט.

כל צד מתבסס על מחקר אחר שלבסוף מסתבר שחלק ממנו מפוברק (גם המדען צריך להרוויח משהוא לא?...)

ולכן כמו שכתבתי, אני מחסנת בהכל עם סייגים קלים וכן קשובה מאוד לאחות שאצלנו היא דווקא בעלת ידע רחב ושמחה לשתף בו כדי שאגיע להחלטה שלמה.

אני לא מחסנת החדשים- שפעת וכדו' שהם לא חובה מטעם משרד הבריאות.

דווקא הוא המליץ לי שאם אני חוששת את הרוטה לא לעשות ולפצל חיסונים, הוא לא שלל שאין בעיות אבל הוא הציג את הרווח וההפסד זה מול זה והסביר לי ממש יפה מה חשוב מאוד ומה פחות.

בתחילה האחות לא אהבה את הרעיון לפצל,

 אבל אחרי שהבת שלי פירקסה (אגב , למפרע התברר זזה לא היה קשור לחיסון היה לה דלקת ריאות קטנה שלא ראו והחם לא ירד לה בגללה) הם כבר לא לוקחות אחריות ומפצלים לה מלכתחילה...

מי שגר בהודו חייב לחסן לצהבת B בגיל אפס, מי שגר בסביבה אחרת (בכוונה לא מפרטת בדיוק) יכול לחכות עם זה לגיל מאוחר יותר.

מי שהילד שלה מבלה בג'יבורי מאובטח בקניון ומשחק בבית רק בצעצועי פלסטיק יכול אולי לחכות עם הטטנוס מה שלא יכול מי שזוחל בחצר על אדמה ומשחק באנטנה שבורה ממוחזרת...

אני ממליצה ללמוד לא מפורומים אלא מרופאים שתומכים בתוכנית חיסונים אישית לספר מה אורח החיים שלכם ועפ"י לבחור מה דחוף, מה מיותר ומה יכול לחכות.

יש רופאים שיעזרו לך בזה

החיסון הראשון שעושים הוא צהבת B אבל בגיל שלה יכול להיות שכבר יציעו לך ביחד עם זה את המחומשת שעושים בגיל חודשיים

הראשון- צהבת B. מחלה שההדבקה בה מתבצעת מדם אל דם בלבד. לא רוק. לא שרותים. תכלס, אם לא הולכים להתנדב במדא מה הסיכויים להגיע למגע דם-דם? אפסיים. אז למה מחסנים בגיל יום? כדי שכל האוכלוסיה תהיה מחוסנת.

אז למה לא? כי יש אנשים רגישים לחיסון הזה, וההתחסנות בו תרגום להם לבעיית עור חמורה ממנה בודאי הם יסבלו. אוטופיק דרמטיטיס- מוכר? הרבה ילדים נפגעים מזה ולא יודעים למה. אם בודקים למשל בביקום- אפשר לראות שאלה הילדים שרגישים לחיסון. מי שלא רגיש עובר את זה בשלום. אז מה עדיף: בעיית עור מטרידה או סיכון קלוש קלוש לצהבת? רק צריך לזכור שאם הולכים למדא צריך להתחסן. בלימודי אחיות ורפואה מתחסנים בכל מקרה...

פוליו וטטנוס- חיסוני חובה ממש. אבל הטטנוס המומת. הוא מביא ל תשעים ומשהו אחוזי חיסון. ביחד עם המוחלש הוא מביא ל 99%, אבל לפני כעשר שנים הורידו את המוחלש כי הגיעו למסקנה ש 90+ אחוזי חיסון זה מספיק, והתועלת של המוחלש ממש לא שווה את הנזק - של החיידק זורם בביוב...

חזרת, חצבת, אבעבועות- דווקא עדיף לחלות בתור ילד, כי אז החיסון אמיתי וחזק, והסיכון במחלה נמוך מאוד. לעומת זאת לחלות כמבוגר- יותר מסוכן. חיסון מלאכותי, ע"י זריקה נותן חסינות חלקית, ולא מעט חלו בגיל מבוגר כשנחשפו לחיידק שעבר קצת מוטציה. החיסון הטבעי של מי שחלה בילדותו- הגן מפני כל סוגי החיידק גם לאחר שינויים, אבל מי שקיבל חיסון- יש לו סיכוי גבוהה יותר לחלות בגיל 30+ ואז הסיכונים גבוהים יותר.

אבל לא נחשפים לחיידקים אם כולם מחוסנים. נכון ולא נכון.

תמיד יבוא מהגר מארץ אחרת, או יסעו לטיול וכו'...

אז למה מחסנים?

כי אנחנו תרבות של נוחות. למה להישאר שבוע בבית עם ילד בוכה ועצבני אם אפשר למנוע את זה ב 5 דקות ביקור בטיפת חלב?

אישית אני מחסנת, אבל רק אחרי גיל שנה. ואף פעם לא צהבת B 

ובעז"ה שכהן יהיו בהריון באזור גיל 30 וידבקו באבעבועות?! זה מסוכן!

ממה שאני יודעת יש כמה סוגים שונים של צהבת. המשותף לכולם זה שזה גורם לגוון צהוב של העור (ומכאן השם 'צהבת'), וזה נגרם מבעיה בפירוק של הדם (הכבד אחראי על זה).

צהבת יילודים (מה שאת שאלת עליו) זה צהבת פיזיולוגית, מה שאומר שזה לא נגרם מחיידק, אלא מחוסר בשלות של המערכת (הכבד לא מתפקד עדיין באופן מספיק יעיל), וזה מופיע להרבה תינוקות, ולרוב לא מסוכן (כמובן צריך לעקוב). קרינה של שמש (וגם קרינה מלאכותית שמקרינים עליהם בבית החולים) עוזרת בפירוק של הבילירובין ולכן עוזרת לריפוי.

החיסון שנותנים הוא נגד צהבת B, שכמו שנכתב מדבק רק במגע דם לדם ולכן בכלל לא שכיח.

ויש גם צהבת A, שזה מחלה שאנשים עוד חולים בה היום, ואין נגדה חיסון..

[כל מה שכתבתי זה מידע כללי בנושא, לא למדתי על זה באופן מסודר ולכן יכול להיות טעיתי בחלק מהדברים. בטוח אפשר למצוא מידע יותר מדוייק ברחבי האינטרנט]

המשמעות היא בידוד מוחלט- נתנו לנו חדר משלנו, כלי אוכל משלנו והכל משלנו אפילו משחקים כי זה היה מדבק בצורה בלתי רגילה...

אמא שלי כמעט השתגעה ומהאופן שבו אנשים הגיבו כשסיפרה במה אנחנו חולים היה ניתן להבין שעלולים אף למות מזה...

(כפי הבנתי כילדה קטנה...)

אז לא נראה לי מתאים להידבק בצהבת B...

מספיק לומר שמחסנים מתוך עצלנות, כנראה שיש מחלות שלא שוות את זה.

החיסון הוא לצהבת A שמועברת באמצעות מים או אוכל. צהבת B היא הקשה יותר והיא מועברת דרך דם או נוזלי גוף אחרים, לא מקבלים חיסון לזה באופן שיגרתי אלא רק רופאים ואנשים שנמצאים בקבוצות סיכון להדבק.

צהבת A מאתר מכבי: http://www.maccabi4u.co.il/13512-he/Maccabi.aspx

צהבת B מאתר כללית: http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/hepatitis_b.aspx

http://www.tipa.co.il/articlePage.asp?articleId=61#5 (מידע על החיסונים באתר של טיפת חלב).

ממה שכתוב פה- החיסון עליו דובר כאן, הוא אכן נגד צהבת B, והוא ניתן מיד עם הלידה, עוד מנה בגיל חודש ועוד מנה בגיל 6 חודשים.

בנוסף, יש גם חיסון נגד צהבת A (זה חודש לי עכשיו, תודה!) והוא ניתן בגיל שנה וחצי, ועוד מנה בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי.

ממה שאני יודעת החיסון לא הגיע מתוך נוחות,

אלא מהסכנה של סיבוכי אבעבועות.

יש אחוז מסוים (לא גדול בכלל, אבל קיים) של זיהום של אבעבועות וסיבוך רציני של המחלה.

על מנת למנוע את הסיבוכים שיכולים להיות בעייתיים (בררתי בעבר הרחוק, לא זוכרת במדויק מה הסכנה בסיבוך)

המציאו את החיסון.

א. גיל 17 זה לא ילד. אני כן חושבת שאם ילד לא נדבק באבעבועות רוח עד גיל 10 בערך, בהחלט כדאי לחסן אותו.

ב. כל מחלה היא משהו אחר. דלקת קרום המוח אכן יכולה להסתבך גם בגיל צעיר- בינקות ולכן מחסנים נגדה. בכל מקרה- החיסון הוא נגד סוג אחד של דלקת , ולכן גם ילדים שמחוסנים עלולים לחלות בסוג השני.

לא קראתי את כל השרשור. רק את שאלתך. לכן סליחה מראש אם אני חוזרת כבר על דברים שנכתבו אבל,

את חסרת אחריות! ויש מצב שאת עוברת על איסור מהתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"...

בהצלחה.

(אולי להפך)

ולכתוב תגובה כזו מאנונימי זה פוגע ולא ראוי.

(לא הגבתי כל השרשור, כי גם אנו בהתלבטות דומה. בפועל באמת לא מחסנים לפי הגילאים שטיפת חלב ממליצה, ומאחרים הרבה מהחיסונים).

לא קראתי פה הכל, אין לי כוח...

בכל אופן כמה דברים:

א. ישר כח שאת רוצה ללמוד את הדברים. בעיני זו אחריות הורית. לא "לסמוך" על ההמלצות הרגילות וגם לא ליפול לפחדים מהמתנגדים לכל חיסון. יש הרבה דרכים באמצע, ולכל משפחה מתאימה דרך אחרת, מכיוון שהנתונים משתנים.  אגב, זה אחד הדברים המוזרים בהמלצות הגורפות. הרי יש הבדל בין תינוק יונק, שנמצא בבית, וגר באיזו גבעה בשומרון לבין תינוק עם תמ"ל, שנמצא עד 4 במעון וגר בעיר. בוודאי שהאחרון חשוף יותר מהראשון ולכן שיקולי החיסון משתנים.

ב. אני יכולה להמליץ לך על שלוש דרכים ללמוד את הנושא ולהחליט:                                                                         1. להתחיל לחרוש בספרות המקצועית ובאינטרנט הלוך וחזור בין המון אתרים, מאמרים ודעות. זו עבודה קשה, שאת חלקה אני עשיתי בעצמי. צריך לדעת לסנן הרבה שטויות, לבקר הרבה דעות, אבל בסוף מתקבלת איזושהיא תמונה כללית והבנה עקרונית של הנושא.

2. יש מרכז בתל אביב, שנקרא "mamay", את יכולה לחפש בגוגל. זה מרכז רפואי לילדים, שמשלב רפואה קונבנציונאלית וכזו שלא... בנושא החיסונים- הם פשוט קובעים איתכם פגישה ובה פורשים בפניכם את הכל: היתרונות, החסרונות, הסיכונים. בסופו של דבר- ההחלטה היא בידכם אבל קיבלתם את כל המידע. (המחיר הוא לא נורא כ"כ, למיטב זכרוני).

3. יש רופאים קונבנציונאלים, בקופ"ח שונות, שמחזיקים בדעות קצת אחרות לגבי החיסונים. את יכולה לאתר אחד כזה באיזור שלך ופשוט ללכת להתיעץ איתו. אני יודעת על רופאים שממליצים לפצל חיסונים, לדחות חיסונים, לא לתת חלק מהחיסונים. כמובן שאת יכולה לקבל הסבר מהרופא...

ובסוף- לגבי הקטנה: את לא צריכה להילחץ מזה שהיא לא מחוסנת עדיין, במיוחד אם היא יונקת. מה שכן, לדעתי כדאי לך לבדוק קודם כל את נושא הטטנוס, השעלת והפוליו. למה? טטנוס- זו לא מחלה מדבקת אלא חיידק שנמצא בשטח- אדמה, ברזלים. כשילד מתחיל לזחול, במיוחד באיזורים כפריים- יש לו הרבה מגע עם הדברים האלה. שעלת - עלולה להיות מסכנת חיים עד גיל חצי שנה, ופוליו- בגלל כל הסיפור שהיה לפני שנה בערך.  

שוב- לא בלחץ, אבל בתהליך הבדיקה- הייתי בודקת קודם כל את אלו.                           

(במבחינה טכנית- כדאי לך לדעת שיש הרבה שילובים של חיסונים. יש שעלת- דיפטריה- טטנוס, יש טטנוס ודיפטריה, יש פוליו- שעלת- דיפטריה- טטנוס- דלקת קרום המוח, יש פוליו לבד, וכו' וכו'. )

בהצלחה!!! ורק בריאות, כמובן...

הבנתי מהם שיעוץ החיסונים הוא פתוח לכולם.

קודם כל אני אישית בעד חיסונים

1. כפי שהבנתי שגם רב אויבי חיסונים מחסנים נגד דיפטריה וטטנוס. בעיקרון תינוקות לא שורדים את דיפטריה למרות שהיום בארץ אין ממי להידבק אבל את לא יודעת במה חיולים מהגרים מאפריקה

2. בקשר לאדמת- אם את עצמך לא מחוסנת אז ילדים ידביקו אותך. ואותו דבר עם אבעבועות

3. שנה שעברה בזמן של סיפור של פוליו רבנים אמרו לחסן. כלומר זאת דעת התורה

אני אישית מכירה הרבה כמה אנשים שחלו בפוליו ונשארו נכים ולא מכירה אף אחד שקרה לו משהו בגלל חיסון

4. יש לדעת שלא עושים חיסונים כשיש פריחה או מרגישים לא טוב. אם היו חולים במשהו רציני אז מפסיקים לעשות חיסונים לתקופה

5. למה נקודת הנחה שלך דווקא שיש חיסונים מיותרים? אולי הפוך ואין מספיק חיסונים היום? לדוגמא בברית המועצות היה גם חיסון נגד שחפת. בגלל אופנה טבעונית? העניין הוא שבדור קודם אנשים הגזימו עם כדורים ותרופות, אז היום הגיעה תגובת נגד.

6. אני זוכרת שבכיתה ח' ילד משכבה שלי נדבק בצהבת, אז נא לא להגיד שצהבת עוברת כמו איידס. ומחלה עשתה נזק רציני  

7. מוזר בעיניי שאת לא תשאלי את רופא אבל תשאלי את לא ברור מי שיודע לא ברור מה מי לא ברור איפה 

8. לחילונים טבעונות לפעמים משמשת כתחליף של דת הרי יהודי חייב להאמין במשהו, וזה גם נותן השליה של חסינות וביטחון

אני לדג' לא זוכרת את הרשימה בע"פ וזה תמיד גם ככה בא מפוצל אז די בזבוז זמן לחכות לישוע ממידע לגמרי לא מוסמך כמו פה. 

ועוד סיפוק קטן לסיום.

שכהנ שלי ריחמה על בה התינוק שעלול לקבל חיסון מיד אחרי הלידה וביקשה לא לחסן אלא רצתה לחכות ישגדל קצת. . 

כעבור חודש וחצי היא הגיעה איתו לרופאה עם חום גבוה ובניסי ניסים הרופאה ביררה עם הוא קיבל את החיסון בביה"ח. ככה זוהתה המחלה (אין לי מושג איזו) והיא הוטסה לטיפול נמרץ ילדים. עכשיו קצת מצחיק לי הרחמים המצחיקים האלו על בכי קטן של תינוק כשאנחנו יודעים שזה לטובתו- וכן - זה בהחלט יכול להציל חיים אז מה הקטע? 

נראה לי שלרוב מי שלא מחסנת זה לא כי היא מרחמת על התינוק שיבכה מהזריקה, אלא כי היא חוששת חשש אמיתי מההשפעות של החיסון (לא הבכי של הדקה-שתיים, אלא השלכות יותר חמורות, שמופיעות בחלק קטן מהמקרים). אז לשאול 'מה הקטע' נראה לי פחות שייך כאן..

וגם גישה של לתת את החיסונים יותר מאוחר זה מאותה סיבה- כי המערכת החיסונית של התינוק לא לגמרי בשלה בהתחלה, ולכן יש תינוקות שיגיבו יותר טוב לחיסון אם הוא ינתן יותר מאוחר.

לפנות לאתר של עמותת "חוסן" או משהו דומה. הם עושים עבודת קודש ואוספים את כל המידע לגבי כל החיסונים.

הם לא אומרים לך מה לעשות, פשוט אוחספים עבורך את המידע.

השימוש באתר חינם, עד כמה שידוע לי.

את יכולה להעזר במידע זה ע"מ להחליט מה את חושבת הכימ טוב לעשות עבור הילדים שלך.

הם מביעים את הצד הכי קיצוני של שלילת החיסונים.

גם אם קוראים באתר שלהם, צריך לדעת שהם בצד הכי רחוק של הסקאלה, וכדאי לקרוא וללמוד גם דעות פחות קיצוניות.

גם לא 100% ממה שמובא שם הוא בדוק לגמרי, למיטב זכרוני.

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.

אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.

היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.

שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.

אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1

(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.

אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

מלא מלא ערבים שם? 🙈

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.

בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.

מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

אמרו שאין מקום וזהו.

וחיבוק @אמהלה , נשמע נורא

אני גם ילדתי בשבת בבוקר אז מניחה שהיו כאלה שהשתחררו רק במוצש, זה בטח גפ השפיע על מספק המקומות

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!

בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג

לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

עזרתן מאודד

בתור אמא ל3 בנים.

בטוחה שיש דברים מעבר.

וזה לא בא מוואקום ריק.

ועדיין💔

מקווה שתמצאו פתרון שמוסכם על שניכם בע"ה 

חמותי היא ממש סבבה

הבית שלה פשוט מאוד עמוס ולא מסודר

וזה מוציא אותי מדעתי קשה לי להתנהל שם בטח עם עוד שני ילדים

והסדר וניקיון חשוב לי מאודדד אני כל היום סביב זה

ובעיקר שהם גרים במקום לא וואוו קשה לנ ממש שאין לי לאן לצאת עם הילדים לסיבוב להתאוורר

וגם הדשא שיש להם עמוס בחפצים

הכל פשוט עמוס ומבולגן

אני בעיקר כל השבת עסוקה בלדמיין מה הייתי עושה פה מבחינת סדר וניקיון אם הייתי יכולה 😅

וגמני חושבת על זה עם הבן שלי…

בעיניי זה לא פייר בכלל כלפי הבעל, ההורים שלו וכל המשפחה לא להגיע.

לכן לדעתי נקודת המוצא צריכה להיות שהולכים.

ומפה לחשוב איך לעשות שיהיה לך יותר נעים.

אולי להביא חומר קריאה מעניין. אולי להכין כעזרה אוכל שאת אוהבת, אולי לתאם שתבואו עם גיסה שנחמד לך.

אבל לא לבוא בכלל באופן קבוע זה לא אופציה.

לדעתי.

אני לא מטילה ווטו זה ממש לא המצב

ותמיד משתדלת לדאוג שתגיע עוד גיסה שנחמד לי איתה

סתם מבאס שמפעם שהייתי הולכת בשמחה עכשיו זה כבר צריך לחשוב על זה

נ.ב

גרנו שם כזוג עשרה חודשים וזה בהחלט הוריד לי מהמקום 😅

אם הוא ישאר איתך ולא ילך לתפילות, אם תביאו נשנושים או מצעים משלכם אם מגעיל לך, אם תתכננו משהו כיפי לשישי בבוקר ותבואו דווקא יותר מוקדם אבל תכנסו לשבת מתוך חוויה כיפית ונחת.. לא יודעת אולי יש לך עוד רעיונות.

לפעמים גם לי קשה עם הצד שלו ואנחנו יושבים ומפטפטים על זה ותוך כדי שיחה צפה הנקודה שיושבת עליי כבד, ואז חושבים איך להקל.

אני לא מלאכית וקשה לי מאד עם חמותי, ואני משתדלת מאד ללכת כמה שיותר בימי חול בזמני חופש - לבוא בצהריים לצאת בערב. קשה לי שם שבתות. אבל מדי פעם שעושים מוצאים מה יכול להקל הפעם וככה באים

אם קשה לך עם החמות זה נשמע לי אפילו עוד יותר מאתגר

בעיקר משעמם לי שם ממש

נשמע שהקושי הוא סביב האירוח החומרי אצלה , והקשר האישי טוב.

אז אולי תזמיני אלייך, כך הקשר ישמר בתדירות שנעימה גם לבעלך, לך, לילדים.. וגם תהיי בבית המסודר שלך, עם גינה שנחמד לך לצאת איתה עם הילדים וכו

הצעתי כמה פעמים

אמא שלה מבוגרת סיעודית קשה לשנע אותה היא צריכה מיטה פנויה לכל השבת

וחמי צריך חדר פרטי משלו…

וגיס רווק

ואין לי את הדרישות שלהם הבית שלי קטן

חדר הורים וממד

רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.

נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...

אלרגיה מחמירה את החסימה,

מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.

במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).

ספריי של מי מלח גם יכול להקל.

לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.

כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.

הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל

עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף

הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק  עברה בסדר גמור בשבילו

וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...

אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר

האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק

אבל היא לא הסכימה לעשות

רעשים בלתי נסבלים

לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח

וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.

לא ישרה. מעט עקומה

גנטיקה מבעלי

אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.

כמורה, אני רואה שכשיש תופעות קצת שוהות אצל ילדים זה לעיתים גורם לדחייה חברתית.

לכן הייתי ממש מזדרזת לטפל בעניין. מלבד העניין הרפואי שזה בטח מפריע לה יותר מאשר לכם. וזה גם גורם לשינה לא טובה וכו'

בהצלחה

בשורות טובות

אם את חוששת לגבי זה שאת לא מרגישה בתסמינים כלשהם ,זה לא אומר כלום,לא מחייב ועוד בשלב כזה מוקדם. אם תורידי את השבועיים מחזור טהרה זה יוצא שבקושי את בהריון שבועיים, כלום זמן.

תעשי בדיקת דם בטא ותבדקי אחר שבוע את מצב העלייה שוב פעם.

בשורות טובות ומשמחות ובידיים מלאות בע"ה 

עד אז בעיקר עייפות גדולה, מצברוח לא יציב וזה..

ונהנית בינתיים מהזמן הרגוע;)

ובע"ה הכל יהיה בבריאות ובקלות!!

מתי זה התחיל, המוח כאילו מחק את כל התקופה הזו.

משערת שהביוץ היה לפני כ3 שבועות

יום רביעי - ביום של ליל הסדר היה קו ממש חזק אך לא כמו הבקרה ממש

ביום שישי לפני שבוע היה קו ממש חזק.- מיום שני היה חלש והתכהה , יום שישי בדקתי פעם אחרונה ואז כמו שאמרתי היה כבר קו משמעותי מאד.

מרגיש לי כזה חוסר ודאות שלא נותן לי לשמוח מההריון.

היו לו בעבר כמה הפלות / הריונות כימיים...

מרגישה חולשה קיצונית עייפות אבל אין הקאות.אולי קצת בחילות מדי פעם ממש בקטנה

2 ההריונות הראשונים התחילו בסחרחורת וחולשה מטורפת ובחילה של כמעט להקיא אבל לא הקאתי .

הריון שלישי בחילה מטורפת בלי סחרחורת, עוד לפני שגיליתי על ההריון.

הריון רביעי לא הרגשתי שום דבר מיוחד ,גיליתי במקרה כי לא קיבלתי ...

הריון חמישי תופעות מזעזעות של צרבת ,מלאות בחזה ..

אז לא רק משתנה מאישה לאישה אלא גם מהריון להריון .. לא חייב להקיא בהריונות 😜

אעשה בדיקת דם שבוע הבא גם.

מקווה להסדיר נשימה

תודה לכן

כמובן שלא אתנגד לעוד עידודים🫠

השגתי דקילטטין מאמריקה שזה הדבר היחיד שעזר לי.

לא השגתי יותר מ400 אז שומרת רק לשעת האפס.

ויש לי גם תהיות אם אני עובדת מספיק יעיל בבית, כאילו אני יודעת שלא, ותוהה איך להתייעל....

באלי ללמוד מכאלה שיש להן נגיד רוטינות או על מיני שיטות

ברור שהגיוני.

את רגע אחרי לידה, המשפחה משנה צורה, לוקח זמן להתרגל ולהשתלט על המצב החדש.

ואצל הרבה זה ככה גם לא אחרי לידה, החיים עמוסים, ואין לי כוח להשתעבד לכביסות, למדתי לשתות קפה ולקרוא ספר גם מול ערימת כביסה. וסבבה לי ככה.

זה ממש יכול להכניס לקושי לתפעל את הבית.

אם זה בעיה ספציפית של כביסה, אפשר לחשוב על פתרונות נקודתיים. מתי במהלך הלוז אפשר להכניס? אולי הבעל או הילדים יכולים לעזור?

אבל רוצה הרבה יחס, אז חלק מהזמן אני גם חושבת ומשחקת איתה.

נראה לי שזה הגיוני לגיל לא?

גם בגלל כמות הילדים, גם בגלל הכוחות שלפעמים הולכים וכלים...

השלב שלך (מניחה שהגדול בילדים עוד לא מספיק גדול) באמת קשה, כי עוד אין עזרה ושותפות של הילדים.

בכל אופן, זה הזמן למצוא קיצורי דרך, גם במחיר של דברים לא מושלמים. אני למשל כבר מזמן ויתרתי על קיפול כביסה - פשוט מניחים בסלסילות בארון את הבגדים או במגירות. ואז גם ילדים צעירים יכולים לעשות את זה, בעיקרון... (עדיין יש לנו ערמות לא נורמליות, ומאז פסח למשל עוד לא הצלחתי להשתלט עליהן, אבל זה יחסית מאוזן)

ועם כל זאת -

כדאי לבדוק שאת במצב פיזי ונפשי טוב, כי לפעמים זה יכול להשפיע על התפקוד...

רק עם 2 ילדים וגם עם 1 לא הגעתי להכל...

הכביסה עוברת ממקום למקום

נראה לי אני אקח נערה שתקפל לי

אפשר לנצלש לכמה נהוג לשלם ?

ואני גרה ביישוב ממש פשוט.

מעניין, באיזה גיל הבנות שמקפלות?

ילדה בכיתה ה' לוקחת סביב 15

בתיכון סביב 25

שלישי שלי, ברוך השם ילד מאוד נוח יחסית ולא דורש הרבה ידיים ועדיין מרגישה שאני טובעת בערימות של כביסות אם זה קיפולים אם זה להפעיל אם זה כלים אם זה להכין צהריים או ערב . ובעבודה (אני עובדת בעבודה תובענית) עושה הכל תוך כדי ואחרי העבודה . ויצא לי מלא לחשוב על זה עכשיו בחופשת לידה איך לעזאזל הבית שלי מסודר גם כשאני עובדת כאילו אלוקים נותן כוחות של סוס … זה לא נורמלי בית זה משרה מלאה בית וילדים … אז בשילוב עם קריירה בכלל.

קחי טיפים ממני בתור אחת שהבית שלה מסודר כמעט תמיד אבל קחי מה שמתאים לך:

בכל יום אני ממיינת את הכביסה לצבעים , כלומר נדיר שהיא בסל, מבקשת גם מהילדים כשמורידים בגדים למקלחת שישימו פה שחור ופה לבן וכו. ככה תמיד יש לי את המכונה הבאה להפעלה בקלות.

משתדלת שכביסה לא תצטבר אבל כמובן שלקפל ישר מהמתקן זה חלום ואין זמן לזה אבל גם כשמצטבר יש לי איזה ערב בשבוע ששמה שעון אומרת אוקיי שעה מעכשיו מה שהספקתי הספקתי, לרוב שעה של קיפול מספיקה לערימה מפלצתית שמה לי ברקע בינתיים איזה שיעור תורה או פודקאסט (מחזירה לארונות למחרת רק שזה שנאת חיי להחזיר לארונות).

בכל בוקר מפשירה משהו (אם מתכננת להכין בשרי לא תמיד), הולכת על מתכונים קלים, קוביות חזה עוף בסיר, פרגיות עם סילאן, עוף בתנור, אורז וכו'.

וכן השעה 16 מגיעה לי בשניות כי כל זה קורה בין כל ההנקות והזמן בטן וכו וגם מנסה על הדרך טיפה לשבת לקרוא משהו או סתם לישון (לרוב יש לי לעצמי איזה 40 דק או שעה ). אבל ואבל גדול אני מאוד רוצה להוריד הילוך ולהבין שלא תמיד הבית חייב להיות מוזיאון כי הייתי רוצה יותר לקרוא ולנוח ומרגישה לפעמים שלא מצליחה לעשות את זה כשיש מה לעשות ותמיד יש מה לעשות . 

כשאתם ממיינים את הבגדים ב איפה אתם שמים אותם לפני הכביסה?

אני מכבסת כביסה בנפרד לתינוקת, כביסה צבעונית, כביסה כהה וכביסה לבנה וגם מגבות.

וחלק בסלי כביסה.

יש לי סלי כביסה שנערמים אחד על השני...אחד גדול ומעליו עוד שניים קטנים יותר. ואז ככה אני ממיינת לפי צבעים.

אבל מזמן כבר לא עשיתי ככה... הרבה פעמים אני פשוט לוקחת מכל הסלים מה שנראה לי צריך כביסה עכשיו. לפעמים אם יש לי יותר זמן אני ממיינת לערמות ואז מכניסה לפי סוגים/צבעים חזרה לסלים. 

העניין הוא לנהל את העומס ...

לא יודעת מה הלוז שלך...

דווקא קיפול כביסה אפשר לעשות בנחת על הספה כשהתינוקת משחקת לידך על משטח פעילות או משהו...

בכלל הכל תלוי איך התינוקת ,אם היא נותנת לך לעשות משהו או כל היום מעסיקה אותך.

בזמני שינה שלה תנסי לתקתק דברים שאי אפשר לעשות יחד איתה כשהיא ערה. כמו לבשל, ניקיון..