מכירה את התחושה הזאת..

אולי יכולה אפילו לומר שעברתי את אותו הדבר בדיוק.! פעם מהצד שלך, ופעם מהצד השני.

ולמדתי מזה-

שכמה שבאמת כשאני במצב כזה, כמוך, ואני מרגישה ש.. שבאמת זה קשה, הרגשה של ניגוד. ש..

זה סוגשל נכפה עליי, זה משהו שהמוח אומר לי לעשות, אבל הלב לא נותן,

אבל זה אמיתי! וזה בדיוק סימן. 

לכל בני האדם יש גם מוח, וגם לב. זה הרמז הכי עבה שיש שתמיד צריך להשתמש בשניהם.

א"א אפפעם לוותר על אחד מהם.

כי כל אחד מהם הוא חלק ממך.

אני ממליצה לך- לפעול עפ"י שניהם. אבל עד כמה שאת מרגישה שאפשרי.

(ותכלס, להתייעץ עם עוד מישו/י שיבין גם את הרג הפנימי שלך, ולא רק ת'קטע שזה נראה מבחוץ- יעזורר)

מתוך זה שהייתי גם במצב השני, כאילו- של החברה שלך,

אני יכולה לומר לך, 

שמאוד קשה להבין אותך כביכול, בלי שתסבירי באמת.

קשה להבין באוויר כשמישהו אומר לך-

שמעי, אני מאוד רוצה להיות איתך, את מדהימה, אבל הראש שלי אומר לי לנתק.

זה קשה.

אני ממליצה לך לדבר איתה,

לומר לה-

אני אוהבת אותך ככ, את לא יכולה אפילו לתאר,

את מדהימה, ואת חברה מתוקה!

אני בטוחה שמלאמלאא היו רוצות להיות בסביבתך. באמתת!

אבל אני רוצה לומר לך משו שיושב לי על הלב מלא,

והוא הכי לטובתי ולטובתך!!

ואני הכי מקווה שתביני אתזה בתור חברה..

ותגידי לה- קשה לי, אני יודעת שאני צכות להתרחק. וכו'.

תגידי שזה יהיה קשה לשתינו, אבל זה הכי נכון, מבחינתי.

תני לה להבין אותך גםם. אתם הרי חברות טובות!

זה יעזור לה להבין אתזה יותר,

וכמו שאמרת- יותר לכבד אתזה, ו-פחות לשאול שאלות שאינלך עליהן תשובות..

וזה יתן גם לך המון כוח, לעבור אתזה בלי להרגיש שאת עוברת על מישו אחר לצורך טובתך(שזה אגב המעשה הכי נכון, אבל קשה,)

יצא ארווך וקצת לא ברור..

אני יותר מאשמח(!!) שנדבר באישי.

מקווה שקצת עזרתי ושלא סיבכתי עוד יותר, ומקווה שהיה לך כוחח להגיע עד לפה.

בהצלחה גדולהה.

ועוד משו הכי הכי חשובב~ טובתך קודמת להכל!! 

אם את רואה שמשו לא הולך או לא מסתדר, או שנראלך שזה יפגע בך עודיותר כל התהליך הזה של לספר ולשתף אותה, ותרי עלזה! אל תזיקי לעצמך כדי לרצות מישו אחר.

זו הטעות הכי גדולה, וזה גם סוגשל תלותיות, אבל לא נכנס לזהה.

בהצלחה יקירה!

מעריכה אותך על המאמץ,

ומזמינה מאווד לאישי!~

גם מנסיון....

ואולי יהיה יותר קל לכתוב ולא לדבר?!

המון בהצלחה!!

באמת תעשי- "...רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב..." 

מסכימה ממש עם חביתה המתוקה

פה באישי .......

אני באמת באמת לא רוצה להתחרט על ההחלטה שלי ואני פוחדת שזה שאני אגיד לה ומין הסתם היא תגיב יגרום לי להתחרט..

יותר נכון, אני אמרתי את זה פעם..

אבל החלטנו שנמשיך להיות בקשר ופשוט יותר נשים לב לדברים מסויימים. אבל אני רואה שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי ולא  להגיד כלמיני דברים, אז קיבלתי החלטה אמיצה- לנתק קשר. ואני פוחדת שאם אני אגיד לה את זה אני אשבר תוך שניה..

ככה אני מחזיקה את עצמי שאני שורדת כבר כמעט 3 שבועות בלי להתקשר ולשלוח הודעות.. (וכן- זה קשה מהרגל של לדבר כל יום כמעט לעבור ללא לדבר בכלל.. במיוחד בסיטואציה המסויימת הזאת.)

אני בטוחה בהחלטה שלי. אבל זה קשה לבצע..

תנסי לדבר איתה ולהסביר לה את המצב.....

אולי את מפחדת סתם יותר מדי וסמס ארוך מפורט ואוהב יפתור הכול אולי היא בעצמה תגיד לך שהיא רוצה לשמור מרחק וגם לה זה לא מתאים  והיא כבר המשיכה הלאה? תשאלי את עצמך את כל השאלות האלה.... 

מתוקה לקחת על עצמך החלטה אמיצה מאוד

ותעשי את מה שאת הכי חושבת מלאאא הצלחההה 

בס"ד

אבל אני באמת חושבת שכדאי לומר לה.

א. היא צריכה לדעת שזה הגיע לרמות כאלה ובמידת הצורך גם לטפל.

ב. כי להתרחק בלי לומר כלום זה פוגע, פוגע ברמות שלא יתוארו, וחבל.

ב"הצלחה!

אני פשוט לא רוצה ליצור קשר כי אני יודעת שזה ישבור את ההחלטה שלי ויהיה לי קשה להחליט את זה שוב..

וגם אני חושבת שהיא מנחשת.. דיברנו על זה פעם.. וגם אני רואה שהיא לא מנסה ליצור קשר- אז כנראה שהיא מבינה.. (מהרגע שהחלטתי היא לא יצרה קשר.. בעצם.. מאז שאמרתי לה מה אני חושבת על הקשר ביננו ושהחלטנו להמשיך היא כמעט לא יצרה קשר.. חוץ מפעם אחת שהיא ניגשה אלי והתחילה לדבר איתי ומעט שיחות והודעות יחסית למה שהיה לפני..)

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות