גם לנו לפני שבת דפקו פעמים אחד עם עוגה מהאולפנה מהאזור ופעם שניה עם זר פרחים שקנו מהדרום לכבוד אחשלי שמגוייס!!!

באמת שחימם את הלב....

ב"ה לחיילים בשטח אין כבר איפה לשים את הכל וזה טיפה הופך ל"נטל" (שירבו נטלים כאלו בישראל). כשזה מחכה לך בבית זה ממש משמח...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....