הגעתי למסקנההמצב חסה

רק מי שכואב לו וקשה לו, 

יכול להבין את מי שקשה לו.

 

מי שלא יודע מה זה קושי וכמה זה קשה, לא יוכל לעולם להבין את זה.

 

בהחלט.בן-ציון

זה חלק מהעניין של "אל תדין אדם עד שתגיע למקומו"

זה נכון, אבל לא מדויק לגמרי...לבד

קודם כל, זה נכון, אבל כולנו חווינו כאב כזה או אחר במהלך חיינו.

אין מישהו שלא.

 

ולא חובה להגיע לאותו הקושי של מי שמולך בשביל להבין אותו.. עם מספיק רגישות וקצת מחשבה אפשר להבין בד"כ. לא תמיד, נורא משתנה בסוג הכאב ובסוג האנשים, אבל אפשרי.

 

ומעבר לזה - יש בזה משו עוזר, שהוא מבין את הכאב קצת אחרת ולכן כל נקודת המבט שלו אחרת והוא יכול להסתכל על המצב אחרת... זה עוזר

לא לא, אני מדבר ממש על כאב דומה.המצב חסה

פשוט להזדהות עם הכאב.

בשביל זה צריך לכאוב ולהיות מודע..

לגמרי לגמרי לגמרי. עצוב כמה שנכוןכמו רקפות
בגלל זה אמרו :ישראל12-$

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו 

לגמרי. מבינה אותך מאוד !!!בתייייק!!
לא לדון, פשוט להצטרף אליו.המצב חסה
זה נכון. אבל...עץ על מים
אבל כל בנאדם גם ההוא שנולד עם כפית זהב בפה וההוא שהחיים שלו תותים, כולם חווים כאב בחיים.
אם משווים בין כאב לכאב אז ההבדל עצום לפעמים. אבל כל בן אדם והנסיונות שלו לא צריך לעשות השוואות.
תמצא לי בנאדם שלא חווה קושי וכאב בחיים שלו.


אז אני נגיד ב"ה לא מבינה כאב של שכול אבל אני מבינה כאב אחר.

והבנה לגמרי, אף בן אדם לא יכול להבין אחד את השני כי כל אחד חווה דברים ורואה דברים מנקודת מבט שלו ומהחיים שלו.
צודק חלקית.See the pain


אצלי זה לא ככה!חומי
שהייתי בת עשר אח שלי שהיה בן שלושה חודשים נפטר! לפני שהוא נולד אמא שלי היתה 3 שבועות בשמירת הריון בבית חולים ולא חזרה הביתה ואחרי שהוא נולד הוא היה בערך שבועיים בפגייה שגם לא ראינו אותה! לפני שהוא נולד פחדתי ממוות בטירוף... אבל אחרי שהוא נפטר משו בי קצת השתבש... נכון ששלוש חודשים זה הרבה אבל זה לא זמן שאפשר להיקשר בו כל כך כמו שאפשר להיקשר לאח בן 18... איכשהו ברגשות וחושים של ילדה נוצרה לי תמונה מעוותת שמות זה לא דבר כל כך נורא... הרי בסהכ בסוף שוכחים אותו.... זה תמונה מעוותת ורק היום שגדלתי והתבגרתי אני קצת יותר מבינה... אבל פחות מכולם.... אז רק חשוב לזכור שכל אחד חווה כאב בצורה אחרת לגמרי! נכון שזה קצת דומה אבל אפעם לא נבין לגמרי את הכאב של השני..גם אניי שחויתי משו טיפה דומה טיפה לא מבינה כלום....
נכון ולא נכון.שושנת העמקים

אין לי כח עכשיו להסביר למה...

 

ויש בן אדם כזה שאין לו קושי??

יש מי שלא מבין מה זה קושיהמצב חסה
לכל אחד יש קושי אחר. כולם סובליםזהר
בעולם הזה, פשוט כל אחד מתמודד עם זה בתחום אחר ...
לא נכון. קושי זה לא כאב.המצב חסה
קושי זה דבר שלפעמים מביא כאבזהר
וכן,לכולם יש קשיים אם זה מנחם
לא. זה שיש קושי שיש בו כאב זה נכון,המצב חסה

אבל קושי הוא לא כאב.

זה בא ביחד הרבה פעמים. אבל נכון יש כאב בנפרד.זהר
ואת שניהם כולם חווים
אתה חי ב ס ר ט.עץ על מים
צר לי.
איך?? בחיים לא היה לו קשה בכלום??שושנת העמקים
נכון מאוד!!דרךחדשה_

נכון.. וכמה זה קשה שקשה לך ואתה מעדיף לשתוק-נרי-

י אתה יודע שלא יבינו אותך

לא נכון בכלל!!מישהי=)

אפשר להבין מהו קושי גם בלי לחוות אותו

 

אפשר,אבל מי שלא חווה את אותו דבר ישדר פחות אמפטיה.בת מלך=)אחרונה

כי הוא פחות מבין מה זה להיות במצב כזה..

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך