יש לך את החובה להתנתק ממה שקורה

כמו שהחיילים בחזית בשביל להגן עלייך

גם את נמצאת בעורף וחייבת להגן על עצמך

אז החיילים יכולים להגן על גופך

אבל מי יגן על נפשך? זה רק את יכולה, וחייבת. 

הדחקה והתעלמות הם צורות התמודדות שלפעמים חייבים לעשות. 

ויותר מזה, הרי את כל המלחמה מנהל ה' יתברך,

והזכויות של עם ישראל בוודאי משפיעות על מצב המלחמה יותר מכל טנק

ולכן יש לך הרבה מאוד השפעה וכח ושליטה על מצב המלחמה

בתפילות שלך, בתהילים, אפילו בחיבור הפשוט אל ה', 

הכל משפיע, משפיע מאוד!

אבל בשביל זה את צריכה בריאות נפשית,

ולכן, כדי לתרום משמעותית למאמץ המלחמתי, עלייך

להתנתק מהחדשות ולעשות כל מה שאת צריכה כדי לשמור על איזון. 

ואפילו לשמח את עצמך.

זה לא בשבילך, ולכן זה לא אגואיסטי,

זה בשביל הזכויות שלך.

כמו חייל שנמצא בעזה וחוטף תנומה, ואוכל משהו, 

זה לא בשבילו, זה אך ורק בשביל שיהיה לו עוד כוח להילחם. 

גם אני לא מתעדכנת בחדשות. לא רואה לא שומעת לא יודעת. 

אז אני יודעת שיש לחימה מתמשכת, ויודעת שצריך להתפלל ולהרבות זכויות-

אבל לדעת יותר פרטים מזה לא ישנה לעולם, ולא יועיל לי... 

אז אני לא . 

חובתי המוסרית וחובתי כלפי העם שלי- היא לשמור על עצמי

לשמור על המשפחה שלי 

לעשות מה שאני יכולה בלי לקפוץ מעורי... בלי להתפרק... 

לתעשיית החדשות יש דרכים להלחיץ ולתת לנו להרגיש שאם נהיה אפילו קצת מנותקים- אז העולם יתפרק... 

ולא היא

החלקים במשפחה שלי שלוחמים, אמרו לי בשבועיים האחרונים, שאני יותר מסכנה, כי אין לי מה לעשות.

אני תקועה בבית, באזעקות, במתח, בחוסר שגרה קיצוני, בחרדות של כולם מסביבי, 

ואני כביכול חסרת אונים.

בשעה שהם עושים משהו כדי לשנות את המצב.

אבל אני לא מרגישה כך.

אני מרגישה שיש לי משימה מאוד כבדה לשמור על השפיות, על החוסן, על היציבות הנפשית שלי.

לא להיות חלשה ותבוסתנית. להתפרק רק במידה ההכרחית ולהשאיר את ההמשך לאח"כ.

במלחמה הזאת, יותר מתמיד, רואים שהמלחמה האמיתית היא בעורף.

וזאת מלחמה על החוסן והאיתנות שלנו, לא פחות ממלחמה על החיים שלנו.

וב"ה, שמתגלים כוחות בעם ישראל, ומי היה מאמין שכבר 3 שבועות אנחנו מסוגלים להחזיק את המצב הזה.

באמת מי היה מאמין.

אז מצטרפת להמלצות - להתנתק מהוואטצאפ, להתנתק מתקשורת, להתנתק מכל מי שאומר לך משהו על המצב.

להתעסק בדברים אחרים.

זאת המשימה, לענ"ד.

הרבה כוחות שיהיו לך!

(מקווה שיש לך תמיכה. ואם לא - יש מוקדי מענה טלפוני כמו ער"ן.)

שלמוות של יקיריהם יהיה כמה שיותר משמעות

האם הם מתו בשביל אזרחים חרדים, לא מאוזנים, סובלים, 

או בשביל אזרחים חזקים שיוכלו להמשיך לחיות בביטחה?

אז יש כאלה שיש להם את הכוחות לחזק, לנחם להשתתף בצער,

ולכן זו חובתם ותפקידם לעשות כן,

ויש אנשים שזקוקים לכל הכוחות שלהם בשביל להמשיך את 

מה שהחיילים האלה התחילו, וזה להיאבק על שלומם. 

הדבר האחרון שהחיילים, או משפחותיהם רוצים

זה עוד יהודים מפורקים ושבורים. 

הם רוצים עם חזק, ואת צריכה לעשות מה שאת יכולה בשביל 

שהעם יהיה חזק. במקרה שלך זה יהיה לחזק את עצמך!

יכול לעמוד.

אם להם אין את הפריווילגיה להתנתק אז כנראה שהם מסוגלים לעמוד בזה. אחרת ה' לא היה נותן להם את הנסיון, עם כל הצער, הכאב והזעזוע הנוראיים.

ואת לא רוצה להתנתק- את חייבת כי זה עושה לך רע. ודווקא כדי שתוכלי לפעול לזכותם ולזכות עמ"י את חייבת להרגיש טוב. זה חלק מהשליחות שלך ומזה שאת לא לבד, אלא חלק מעם גדול.

גם לי יש תקופות כאלה, שאני מרגישה כל כך רע וקשה לי להתנתק,  אבל אני מכריחה את עצמי. כי מה שיעשה טוב לעמ"י זה לא ההרגשה הרעה שלי, אלא עשיית מצוות, תפילה וכו'- ואת זה אי אפשר לעשות כשמרגישים כל כך רע וחלשים.

(כתבתי מתוך הזדהות עם מה שכתבת ולא מתוך ביקורת חלילה, ברור שזה לא קל, גם לי זה קשה. אבל זה מה שה' רוצה מאיתנו, וזה מה שיהיה טוב לעמ"י)

הוא חיוני ללחימה אז הוא עובד כל הזמן

הוא הלך להלוויה?

הוא פנוי רגשית לחשוב על הנופלים?

אסור לו! הוא עכשיו צריך להתמקד במשימה שלו

הוא עכשיו בתפקיד, וטובת עם ישראל שהוא יתרכז בתפקיד שלו ולא יחשוב על דברים אחרים

אם את חולה - התפקיד העליון שהקב"ה נתן לך עכשיו הוא לטפל בעצמך ולהתנתק. תעשי את תפקידך ואל תחשבי על תפקידים של אחרים!

אם את מפחדת לעשות את זה למענך, וזה נראה לך אנוכיות, תעשי את זה בשביל הקב"ה, שמצווה עלייך לדאוג לעצמך, כמו לכל בת אחרת שלו, ולהוסיף זכויות לעם ישראל רק יכול לעזור עכשיו!

לא צריך "להוציא את עצמך מהכלל". האיכפתיות והרצון להוסיף טוב וחוסן כחלק מהמאבק הכללי - זה כבר להיות עם הכלל.

וגם אי ה"התנתקות" הגמורה, של פשוט בריחה מהמציאות.

עם זה, הדרך להשתתפות לא חייבת להיות ע"י חשיבה כל הזמן על זה, גם אחרים כאן לא כך.

ואת לא "משאירה אותם לבד", הרי אינם צריכים דווקא אותך אישית כרגע שם.

ולא "כולם משתתפים בהלוויות", יש עוד שיקולים.

החוכמה זה להשתתף באופן שלא הורס את כוחות האדם שנצרכים גם הם, לו עצמו וגם לכלל.

גם בתעניות - שחייבים להשתתף עם הכלל, יש מטעמי בריאות שאסור להתענות. אז הוא לא משתתף? באותו רגע הוא משתתף בלב, ובפועל השתתפותו היא בקיום מצוות ונשמרתם לנפשותיכם. 

ותמיד יש "מעגלים" - וכך ראוי להיות. אם אדם היה מרגיש כל דבר כאילו זה על ידו, היה קשה מאד לבנות את העולם. אז טוב שיש ממש הזדהות ואיכפתיות, ועם זאת כל אחד תורם בדרך שמתאימה למקומו ביחס לענין. לא כולם ישובים שבעה ח"ו. יש מנחמים, יש מחזקים את רוח העם, יש מחזקים את עצמם ומתוך כך גם חלק מרוח העם.

הכלל - איכפתיות באמת, ובפועל לפי מה שמתאים לעניינו ומצבו של האדם. כולל בנין כחותיו, כדי שבהם עצמם יוכל להוסיף טוב לעצמו ולאחרים.

להיות בחרדה. אנחנו במלחמה, אנחנו מכים אותם - ולצערנו הרב יש גם אבידות.

אדרבה, ההשתפות הכי גדולה היא לא להיסחף רק אחרי הצערים הפרטיים, על אף שהם קשים מאד.

במלחמה צריך להחזיק רוח איתנה. לשמוח שאנחנו כבר לא במצב שהיינו בגלות, שלא יכולנו לעשות כלום מול הפוגרומים שלהם. אדרבה, כעת הם, בשקרנותם, צורחים שמחסלים אותם.

את לא צריכה "לצרוח" למנהיג החמאס, הצבא עושה את זה במנגינה שהוא מבין הרבה יותר.. נקוה שיעשו עוד יותר.

זה שאת לא מתנתקת ובורחת - זה סימן של בריאות. של הבנה שהדרך האמיתית, היא לאזור כח ולהתמודד.  וחלק חשוב מההתמודדות הוא ההסתכלות על ערכה של המערכה. גם להתפלל זו תרומה חשובה. נטילת חלק.

ה"חרדה" שלך, אינה מטעמים אישיים - זה לא מאיים עלייך אישית, אלא היא חלק מההשתתפות עם הכלל. זו השתתפות ברוכה, צריך לעלות איתה עוד מדרגה - ובמקום לחרוד, להילחם. החיילים נלחמים ואנחנו מחזקים ע"י שמירה על רוח איתנה, שותפות במטרת המלחמה, ותפילה אמיתית. ריבוי אחוה, מעשים טובים.

השפיות שלך לא תיעלם..  תבדילי בין העניינים: מה שכעת - זה ענין כללי, להתפלל, לאזור אומץ, להסתכל לא רק על הנפגעים אלא גם על מטרת המלחמה הזאת, ואיך היא מבוצעת בעוז ובעוצמה. נקוה שעוד יותר גם נמד הדרג המדיני.

ומה שנוגע אלייך - את צריכה לומר לעצמך שחלק מהתרומה שלך לכלל, זה להיות בריאה ולכן לגיטימי לחלוטי לטפל בעניינייך כאילו אין משהו אחר. כמו שמגיש עזרה ראשונה לא אמור "להתרגש" מהאירוע בזמן הטיפול, אלא לטפל היטב. בדיוק לשם המטרה של ההשתתפות. זה לא ע"י "בריחה" ו"התחלפות", אלא ע"י הבנת הערך של שמירת עצמך לעצמך וגם לכלל, ונתינת מקום לזה.  בשביל הכלל, תוסיפי זכויות (כולל בריאותך), תתפללי, תשמרי על שמחת חיים ועוז רוח.

בהצלחה. חיזקי ואימצי. וגם כולם.

לכל אחד יש את הנשמה המיוחדת שה׳ נתן, ואת היכולת להתמודד. (בעיני ניתוק הוא דרך התמודדות, הזקוקה להכוונה.)

תהי סגורה על כך שאם אחרים לא מתנתקים-הם אינם זקוקים לזאת.

מעבר לכך, להאבק בחרדה מעייף ומתיש עוד את יכולת ההתמודדות שלך. את לא משתגעת, הכל בסדר-

רוב הנמצאים במלחמה נמצאים בחרדה ברמה מסוימת...

תשמרי על הכוחות שלך לך, את זקוקה להם, והלוחמים זקוקים לך ולתפילות הזכות שלך, צדיקה.

כמו שכבר נאמר פה, התפילה היא הדרך להוסיף אור למלחמה הזו.

ואשריך שאת זוכה להיות מעומק הלב בצרתו של עמ״י, שירבו כמוך!

(ונקודה נוספת בנוגע לחרדה-היא שוטפת גם אותי. את לא היחידה.)

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים