יש לך את החובה להתנתק ממה שקורה

כמו שהחיילים בחזית בשביל להגן עלייך

גם את נמצאת בעורף וחייבת להגן על עצמך

אז החיילים יכולים להגן על גופך

אבל מי יגן על נפשך? זה רק את יכולה, וחייבת. 

הדחקה והתעלמות הם צורות התמודדות שלפעמים חייבים לעשות. 

ויותר מזה, הרי את כל המלחמה מנהל ה' יתברך,

והזכויות של עם ישראל בוודאי משפיעות על מצב המלחמה יותר מכל טנק

ולכן יש לך הרבה מאוד השפעה וכח ושליטה על מצב המלחמה

בתפילות שלך, בתהילים, אפילו בחיבור הפשוט אל ה', 

הכל משפיע, משפיע מאוד!

אבל בשביל זה את צריכה בריאות נפשית,

ולכן, כדי לתרום משמעותית למאמץ המלחמתי, עלייך

להתנתק מהחדשות ולעשות כל מה שאת צריכה כדי לשמור על איזון. 

ואפילו לשמח את עצמך.

זה לא בשבילך, ולכן זה לא אגואיסטי,

זה בשביל הזכויות שלך.

כמו חייל שנמצא בעזה וחוטף תנומה, ואוכל משהו, 

זה לא בשבילו, זה אך ורק בשביל שיהיה לו עוד כוח להילחם. 

גם אני לא מתעדכנת בחדשות. לא רואה לא שומעת לא יודעת. 

אז אני יודעת שיש לחימה מתמשכת, ויודעת שצריך להתפלל ולהרבות זכויות-

אבל לדעת יותר פרטים מזה לא ישנה לעולם, ולא יועיל לי... 

אז אני לא . 

חובתי המוסרית וחובתי כלפי העם שלי- היא לשמור על עצמי

לשמור על המשפחה שלי 

לעשות מה שאני יכולה בלי לקפוץ מעורי... בלי להתפרק... 

לתעשיית החדשות יש דרכים להלחיץ ולתת לנו להרגיש שאם נהיה אפילו קצת מנותקים- אז העולם יתפרק... 

ולא היא

החלקים במשפחה שלי שלוחמים, אמרו לי בשבועיים האחרונים, שאני יותר מסכנה, כי אין לי מה לעשות.

אני תקועה בבית, באזעקות, במתח, בחוסר שגרה קיצוני, בחרדות של כולם מסביבי, 

ואני כביכול חסרת אונים.

בשעה שהם עושים משהו כדי לשנות את המצב.

אבל אני לא מרגישה כך.

אני מרגישה שיש לי משימה מאוד כבדה לשמור על השפיות, על החוסן, על היציבות הנפשית שלי.

לא להיות חלשה ותבוסתנית. להתפרק רק במידה ההכרחית ולהשאיר את ההמשך לאח"כ.

במלחמה הזאת, יותר מתמיד, רואים שהמלחמה האמיתית היא בעורף.

וזאת מלחמה על החוסן והאיתנות שלנו, לא פחות ממלחמה על החיים שלנו.

וב"ה, שמתגלים כוחות בעם ישראל, ומי היה מאמין שכבר 3 שבועות אנחנו מסוגלים להחזיק את המצב הזה.

באמת מי היה מאמין.

אז מצטרפת להמלצות - להתנתק מהוואטצאפ, להתנתק מתקשורת, להתנתק מכל מי שאומר לך משהו על המצב.

להתעסק בדברים אחרים.

זאת המשימה, לענ"ד.

הרבה כוחות שיהיו לך!

(מקווה שיש לך תמיכה. ואם לא - יש מוקדי מענה טלפוני כמו ער"ן.)

שלמוות של יקיריהם יהיה כמה שיותר משמעות

האם הם מתו בשביל אזרחים חרדים, לא מאוזנים, סובלים, 

או בשביל אזרחים חזקים שיוכלו להמשיך לחיות בביטחה?

אז יש כאלה שיש להם את הכוחות לחזק, לנחם להשתתף בצער,

ולכן זו חובתם ותפקידם לעשות כן,

ויש אנשים שזקוקים לכל הכוחות שלהם בשביל להמשיך את 

מה שהחיילים האלה התחילו, וזה להיאבק על שלומם. 

הדבר האחרון שהחיילים, או משפחותיהם רוצים

זה עוד יהודים מפורקים ושבורים. 

הם רוצים עם חזק, ואת צריכה לעשות מה שאת יכולה בשביל 

שהעם יהיה חזק. במקרה שלך זה יהיה לחזק את עצמך!

יכול לעמוד.

אם להם אין את הפריווילגיה להתנתק אז כנראה שהם מסוגלים לעמוד בזה. אחרת ה' לא היה נותן להם את הנסיון, עם כל הצער, הכאב והזעזוע הנוראיים.

ואת לא רוצה להתנתק- את חייבת כי זה עושה לך רע. ודווקא כדי שתוכלי לפעול לזכותם ולזכות עמ"י את חייבת להרגיש טוב. זה חלק מהשליחות שלך ומזה שאת לא לבד, אלא חלק מעם גדול.

גם לי יש תקופות כאלה, שאני מרגישה כל כך רע וקשה לי להתנתק,  אבל אני מכריחה את עצמי. כי מה שיעשה טוב לעמ"י זה לא ההרגשה הרעה שלי, אלא עשיית מצוות, תפילה וכו'- ואת זה אי אפשר לעשות כשמרגישים כל כך רע וחלשים.

(כתבתי מתוך הזדהות עם מה שכתבת ולא מתוך ביקורת חלילה, ברור שזה לא קל, גם לי זה קשה. אבל זה מה שה' רוצה מאיתנו, וזה מה שיהיה טוב לעמ"י)

הוא חיוני ללחימה אז הוא עובד כל הזמן

הוא הלך להלוויה?

הוא פנוי רגשית לחשוב על הנופלים?

אסור לו! הוא עכשיו צריך להתמקד במשימה שלו

הוא עכשיו בתפקיד, וטובת עם ישראל שהוא יתרכז בתפקיד שלו ולא יחשוב על דברים אחרים

אם את חולה - התפקיד העליון שהקב"ה נתן לך עכשיו הוא לטפל בעצמך ולהתנתק. תעשי את תפקידך ואל תחשבי על תפקידים של אחרים!

אם את מפחדת לעשות את זה למענך, וזה נראה לך אנוכיות, תעשי את זה בשביל הקב"ה, שמצווה עלייך לדאוג לעצמך, כמו לכל בת אחרת שלו, ולהוסיף זכויות לעם ישראל רק יכול לעזור עכשיו!

לא צריך "להוציא את עצמך מהכלל". האיכפתיות והרצון להוסיף טוב וחוסן כחלק מהמאבק הכללי - זה כבר להיות עם הכלל.

וגם אי ה"התנתקות" הגמורה, של פשוט בריחה מהמציאות.

עם זה, הדרך להשתתפות לא חייבת להיות ע"י חשיבה כל הזמן על זה, גם אחרים כאן לא כך.

ואת לא "משאירה אותם לבד", הרי אינם צריכים דווקא אותך אישית כרגע שם.

ולא "כולם משתתפים בהלוויות", יש עוד שיקולים.

החוכמה זה להשתתף באופן שלא הורס את כוחות האדם שנצרכים גם הם, לו עצמו וגם לכלל.

גם בתעניות - שחייבים להשתתף עם הכלל, יש מטעמי בריאות שאסור להתענות. אז הוא לא משתתף? באותו רגע הוא משתתף בלב, ובפועל השתתפותו היא בקיום מצוות ונשמרתם לנפשותיכם. 

ותמיד יש "מעגלים" - וכך ראוי להיות. אם אדם היה מרגיש כל דבר כאילו זה על ידו, היה קשה מאד לבנות את העולם. אז טוב שיש ממש הזדהות ואיכפתיות, ועם זאת כל אחד תורם בדרך שמתאימה למקומו ביחס לענין. לא כולם ישובים שבעה ח"ו. יש מנחמים, יש מחזקים את רוח העם, יש מחזקים את עצמם ומתוך כך גם חלק מרוח העם.

הכלל - איכפתיות באמת, ובפועל לפי מה שמתאים לעניינו ומצבו של האדם. כולל בנין כחותיו, כדי שבהם עצמם יוכל להוסיף טוב לעצמו ולאחרים.

להיות בחרדה. אנחנו במלחמה, אנחנו מכים אותם - ולצערנו הרב יש גם אבידות.

אדרבה, ההשתפות הכי גדולה היא לא להיסחף רק אחרי הצערים הפרטיים, על אף שהם קשים מאד.

במלחמה צריך להחזיק רוח איתנה. לשמוח שאנחנו כבר לא במצב שהיינו בגלות, שלא יכולנו לעשות כלום מול הפוגרומים שלהם. אדרבה, כעת הם, בשקרנותם, צורחים שמחסלים אותם.

את לא צריכה "לצרוח" למנהיג החמאס, הצבא עושה את זה במנגינה שהוא מבין הרבה יותר.. נקוה שיעשו עוד יותר.

זה שאת לא מתנתקת ובורחת - זה סימן של בריאות. של הבנה שהדרך האמיתית, היא לאזור כח ולהתמודד.  וחלק חשוב מההתמודדות הוא ההסתכלות על ערכה של המערכה. גם להתפלל זו תרומה חשובה. נטילת חלק.

ה"חרדה" שלך, אינה מטעמים אישיים - זה לא מאיים עלייך אישית, אלא היא חלק מההשתתפות עם הכלל. זו השתתפות ברוכה, צריך לעלות איתה עוד מדרגה - ובמקום לחרוד, להילחם. החיילים נלחמים ואנחנו מחזקים ע"י שמירה על רוח איתנה, שותפות במטרת המלחמה, ותפילה אמיתית. ריבוי אחוה, מעשים טובים.

השפיות שלך לא תיעלם..  תבדילי בין העניינים: מה שכעת - זה ענין כללי, להתפלל, לאזור אומץ, להסתכל לא רק על הנפגעים אלא גם על מטרת המלחמה הזאת, ואיך היא מבוצעת בעוז ובעוצמה. נקוה שעוד יותר גם נמד הדרג המדיני.

ומה שנוגע אלייך - את צריכה לומר לעצמך שחלק מהתרומה שלך לכלל, זה להיות בריאה ולכן לגיטימי לחלוטי לטפל בעניינייך כאילו אין משהו אחר. כמו שמגיש עזרה ראשונה לא אמור "להתרגש" מהאירוע בזמן הטיפול, אלא לטפל היטב. בדיוק לשם המטרה של ההשתתפות. זה לא ע"י "בריחה" ו"התחלפות", אלא ע"י הבנת הערך של שמירת עצמך לעצמך וגם לכלל, ונתינת מקום לזה.  בשביל הכלל, תוסיפי זכויות (כולל בריאותך), תתפללי, תשמרי על שמחת חיים ועוז רוח.

בהצלחה. חיזקי ואימצי. וגם כולם.

לכל אחד יש את הנשמה המיוחדת שה׳ נתן, ואת היכולת להתמודד. (בעיני ניתוק הוא דרך התמודדות, הזקוקה להכוונה.)

תהי סגורה על כך שאם אחרים לא מתנתקים-הם אינם זקוקים לזאת.

מעבר לכך, להאבק בחרדה מעייף ומתיש עוד את יכולת ההתמודדות שלך. את לא משתגעת, הכל בסדר-

רוב הנמצאים במלחמה נמצאים בחרדה ברמה מסוימת...

תשמרי על הכוחות שלך לך, את זקוקה להם, והלוחמים זקוקים לך ולתפילות הזכות שלך, צדיקה.

כמו שכבר נאמר פה, התפילה היא הדרך להוסיף אור למלחמה הזו.

ואשריך שאת זוכה להיות מעומק הלב בצרתו של עמ״י, שירבו כמוך!

(ונקודה נוספת בנוגע לחרדה-היא שוטפת גם אותי. את לא היחידה.)

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי