קראנו את מגילת איכה.. איכה - איפה אתה. גם אצל האדם הראשון נשאלת השאלה "איכה" ..
ה' ידע איפה הוא, אבל הוא שאל אותו. איפה אתה, אתה יודע איפה אתה נמצא?
אדם צריך לשאול את עצמו איפה הוא. מה הוא עושה..
איפה הוא מול התפקיד שלו בעולם. איפה הוא מול ה' יתברך. איפה הוא..
ובהפטרה השבת, אנחנו מדברים על נחמה.. "נחמו נחמו עמי". עמ"י צריך לנחם את ה'.
ומה, ה' צריך את הנחמה שלנו?! למה הוא צריך את זה?
אבל לא. הכרת הטוב היא בעצם לטובתנו. כמו שאבקש מילד קטן להגיד תודה על סוכריה. אני לא צריכה את התודה הזו. אני רוצה לחנך אותו להכרת הטוב כי בנאדם שמכיר טובה הוא בנאדם רגיש, אכפתי, בנאדם שאוהבים אותו. הנחמה היא בשבילנו בעיקר. לא רק בשביל ה'.
ועל נחמה, הילקוט שמעוני מביא חמש דוגמאות כדי לתאר חמישה תהליכים נפשיים שעוברים עלינו.
1. משל לבעל שמתה עליו אשתו. את מי מנחמים? את הבעל. לא את האישה שמתה.
ועמ"י וה' יתברך זה כמו בעל ואישה. ה' - בעל. עמ"י - אישה. והכתובה - התורה.
וגלות זה מוות. מוות רוחני. ולכן, הולכים לנחם את הקרוב ביותר.. את ה'.
2. משל לאדם ששבו שני בני בחייו. את מי הולכים לנחם? אותו. הרי את השבויים, החטופים איש אינו יודע היכן הם אז הולכים לנחם ולסייע למשפחה.
3. משל לאיש שנשרף ביתו.
4. משל לאדם שנקצץ כרמו.
5. משל לאדם שנטרף צאנו.
ולכאורה, זה נראה תמוהה. הבנו מהדוגמא הראשונה. למה צריך חמש.. אבל כל דוגמא היא לרובד אחר בנפש שלנו.
הדוגמא הראשונה - כשהולכים לניחום אבלים אנחנו בעצם עוברים תהליך של חיבור. הרי אם לא היינו קשורים, לא היינו הולכים לנחם. וזה הדרך גם לנחם את ה' .. הוא מאותת לנו. 'חבר'ה תחזרו אלי. תתחברו אלי'. הגלות זה ניתוק.. אז כדי לנחם את ה' הוא מבקש שנתקרב אליו. שנרצה להיות איתו באמת.
יצאנו לגלות כי לא היינו מחוברים! אם היינו בחיבור מוחלט לה' יתברך לא היו צרות. לא היו מלחמות. לא היה כלום. היה טוב אמיתי.
התרגלנו לגלות.. להיות שבווים בצער. קשה לנו לדמיין עולם בלי כאבים, בלי דיכאונות, בלי תרופות. זה מבהיל אותנו. רגע, מה יהיה אז?! אנחנו שבויים לכאב. לעוצמה שהוא מספק.
וכן. בכאב יש עוצמה. בדיכאון, במסכנות יש עוצמה. יש המון צומת לב. אבל די עם זה. אלוקים רוצה לתת לנו עוצמה של טוב! צאו מהגלות. די למסכנות. נכון שכשאדם חולה כולם באים לבקר אותו, אבל זה לא מצב אידאלי. וזה לא כזה כייף. עדיף להיות בריא, לא?
והמשל, הוא של גבר ואישה. כי בין גבר לאישה יש חיבור עמוק עמוק. "אשתו כגופו". אפילו הגוף, שהוא גשמי מצליח להתחבר. אבל בשביל זה צריך עבודה.. צריך מהלך פנימי בנפש. אם לא - רק הגוף מתחבר ותראו כמה גרושין יש היום. כי הגוף מחובר, אבל הנפש לא.
אז הנחמה הראשונה - חיבור לה'. כי כל הצרות באות מחוסר חיבור אליו.
דוגמא שניה - אבא וילדים. התוצאה של החיבור בין גבר לאישה זה הילדים. דור ההמשך.
ובין אדם לעצמו הכוחות שלו שיוצאים לפועל זה ההמשכיות שלו.
דבר ראשון- לכל יהודי יש כוחות. ומדובר על שני ילדים. שתיים זה מיעוט של רבים. ליהודי יש הרבה כוחות. אין יהודי שאין לו כוחות! לפעמים אנחנו מפחדים להוציא אותם לפועל אז אנחנו מעדיפים להתמסכן ולהחליט שהם לא קיימים.
ואיך נצליח להוציא את הכוחות שלנו בצורה בריאה? כאשר נהיה מחוברים לאלוקים. להתחבר לה' זה להתחבר לעצמנו וזה נותן לנו כוח להתקדם. ליצור טוב בעולם.
דוגמא שלוש - הבית שנשרף. בית זה דבר מקובע. יציב. זה לא אוהל שנע ונד ברוח. זה דבר יציב.
חז"ל אומרים שאם נהיה מחוברים לאלוקים נהיה ביציבות. מקובעים איתו.
אבל יציבות באה אחרי שנהיה מחוברים לה'. מחוברים לאמת. "אמת ויציב". "אמת ואמונה".
כמה אנחנו צריכים יציבות נפשית.. רגש זה דבר כ"כ לא יציב. בשניה, מילה אחת תהרוס לנו יום שלם שהיה סבבה. אז עם נהיה עם ה' נצליח להיות יציבים. מאוזנים.
דוגמא ארבע - כרם. יש שני דברים שנקראים כרמים. כרם ענבים וכרם זיתים.
ובכרם זיתים - זית גורם לשכחה. שמן זית - זכרון.
בכרם ענבים - ענבים - זכרון. יין - שכחה. [יותר מידי יין, ואדם שוכח הכל..]
ביהמ"ק הצליח לחבר בין הפכים. וכשנהיה יציבים נצליח גם לחבר בין הפכים.
בעל ואישה זה הפך שעם עבודה מתחבר. רגש ושכל. וגם בתוכנו. גם בדברים ההפוכים בתוכנו, בדברים שנראים לנו רעים יש טוב. אפשר למצוא את החיבור.
דוגמא חמש - רועה צאן. הרבה מהמנהיגים שלנו היו רועי צאן. משה, יעקב.
רועה צאן הוא מנהיג. מנהיג את עדרו. את עמו. אדם צריך לדעת להנהיג את עצמו ובגאולה בע"ה את כל העמים. עמ"י זה עם של מנהיגים. מנהיג צריך לדעת להכיל הפכים בציבור. הפכים בעם. הפכים בעצמנו.
וככה מנחמים את אלוקים. שבת שלום.
