כשהוא רואה את סביבתו אוכלת כך. אפשר להניח לו כפית ליד צלחת האוכל (או על השולחן, כמו שרות הציעה), ולאכול לידו את האוכל שלכם - ובסוף הוא ילמד. (גיל שנה וחצי זה די מוקדם, נראה לי, לא צריך להילחץ).

אחיות טיפת חלב נוטות ללכת "לפי הספר" - אבל הילדים שלנו אינם ספרים, וכל אחד ייחודי ומתפתח בקצב שלו. (לעיתים יש חריגות קיצוניות, אבל לא נראה לי שזה המקרה).

אפשר לשמוע את דבריהן, ואז לפעול גם לפי הבנתך האימהית.

מדי.

מצד שני לא יקרה כלום אם תנסי כן להקנות לילד את המיומנות הזאת.

אם הוא ממש לא בעניין, אז בסדר, לא צריך להיות בלחץ.

אבל באמת זה לא משהו בלתי מתקבל על הדעת שבן שנה וחצי ינסה לאכול בכפית.

יכול להיות שהוא "לא יודע" כי פשוט לא נתת לו לנסות מספיק לעשות את זה.

ממליצה לעשות בערך ככה-

קודם כל שיראה אנשים אחרים אוכלים. להושיב אותו בארוחות איתכם.

חוץ מזה- כשאת מאכילה אותו אז לתת לו כפית עם טיפה טיפה אוכל בקצה ושיכניס לבד לפה. בפעמים הראשונות תחזיקי את הכפית איתו יחד ותכניסו יחד לפה.

בשלב הבא או במקביל תשימי לפניו צלחת קטנה עם טיפה אוכל. נגיד 3-4 חתיכות פסטה או מה שהוא אוכל. ותני לו כפית. תחזיקי איתו יחד בהתחלה. מן הסתם הוא יעיף חלק או יאכל בידיים. אם מייד הוא הולך לזרוק את הצלחת אז תחזיקי אותה שלא יעיף והוא יבין לאט לאט שיש שם משהו שווה בפנים...

אפשר גם לנעוץ לו חתיכות על מזלג קטן ולתת לו ביד.

בקיצור בעדינות תראי לו מה אמורים לעשות.

כל הנ"ל לא סותר בכלל את איך שהוא רגיל לאכול בד"כ. תאכילי אותו גם כרגיל, ומדי פעם, תני לו לנסות דרכים אחרות. זה לא מסובך.

שלי בת שנה וחצי+ וכן יכולה לאכול בכפית. במיוחד אם זה משהו שהיא רוצה מאד.

וברור שבמקביל היא גם זורקת או שופכת הכל כשנמאס לה וכאלה...

או מנסה לנקות את השולחן שלה מהבלאגן ע"י זה שהיא פשוט מעיפה ממנו הכל לריצפה....

וזה יבוא לו רק עם ניסיון עצמי.

בהתחלה הוא לומד להשתמש באצבעות (לרוב ע"י נסיונות לתפוס אוכל מהצלחת ביד, וכן, זה מלכלך גם את הבגדים וגם את הרצפה אבל זה שלב הכרחי).

אח"כ להניע בעדינות ובמידה הנכונה את הזרוע והאמה (וגם זה שלב מלכלך, אבל פחות מהשלב הקודם)

ובסוף נרכשת מיומנות מספיקה כדי לאכול עם כפית ובלי ללכלך.

אל תנסי לדלג על שלבים כי שלבים אלה הכרחיים גם להמשך החיים (אחיזת כלי כתיבה, מוטוריקה גסה ועדינה, תכנון וכו')

כמה דברים:

ציינת בעצמך שלא נוח לך עם הרעיון שהוא יפיל אוכל. תינוקות הם עם מאד חכם, אם החמוד שלך קולט שאמא לא רגועה ושמחה עם סוג מסוים של אכילה, הוא כנראה ינסה להימנע מסוג האכילה הזה. הוא לא רוצה להעציב אותך! אכפת לו ממך והוא רוצה שתשמחי.

כדי לפתור את הפן הרגשי את יכולה לנסות לומר לעצמך שזה בסדר, הוא צריך ללמוד, אפילו אם זה אומר שהמטבח יתלכלך טיפונת.

את יכולה גם להסביר לו במילים: אמא מצטערת שהיא דואגת מהלכלוך, אבל היא יודעת שאתה עדיין לומד איך לאכול וזה בסדר אם תלכלך קצת את המטבח, אחר כך ננקה.

כדי לפתור את הפן המעשי את יכולה לנסות לתת לו אוכל יבש ופחות מלכלך: פסטה מבושלת בלי רוטב, לדוג'.

אפשר גם להאכיל אותו בלבוש מינימלי (חיתול בלבד) כדי להפחית את כמות החפצים והבגדים שמתלכלכים. 

לגבי "בזבוז" של אוכל: אפשר לתת לו כמויות קטנות, לראות איך הוא מתמודד איתן ולהמשיך הלאה. לדעתי, כף אורז שמוצאת את דרכה לרצפה לא הופכת ל'בל תשחית'. אין שום צורך לתת לו קערה עם שפע של אוכל שימצא את דרכו לרצפה ולפח, אלא רק כף של אוכל כל פעם.

בהצלחה!

בגיל שנה וחצי הבת שלי היתה אוכלת רק עם הידיים.

אבל עם הזמן כשהיא ראתה אותנו אוכלים עם סכו"ם היא פשוט רצתה גם.

היום היא בת שנה ו-9 חודשים והיא מתעקשת לאכול לבד עם כפית, לא חשוב שהכל מתלכלך מסביב, אבל ככה הם לומדים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....