להתחיל את "הצגת" הילדה עם התכונות הטובות שלה ורק אח"כ לציין את מה שעלול להראות בעייתי.

לגבי התקפי כעס- יש לכם נסיון עם מסגרות אחרות שהיא הייתה בהן? כי יכול להיות שבגן היא תהיה ילדה טובה ירושלים ורק בבית תתפרץ.

הצלחה רבה.

תחזרו לשלום במהרה.

בגלל זה בין היתר עדין לא הכנסנו אותה למסגרות אחרות,היו רק טיפולי פיזיותרפיה פעם בשבוע בעמותת שיח סוד ושם ניסו לשכנע אותנו להכניס אותה למעון אבל רצו לשים אותה עם ילדים משותקים והתנגדנו

דוקא במקומות אחרים היא מתנהגת מאוד יפה,רק בבית היא מתפרצת

אז אין צורך לדווח.

ותבדקו למה בבית כך - כדי לעזור לה..

זה ממש משמעותי אצלה....מה אנחנו צריכים בעיות כי לא סיפרנו?

גם כי זה הבית וגם כי כרגע אין לנו כלים להתמודד עם זה כמו שצריך

בטח שלא לבוא לגננת ולומר שזו ילדה עם התקפי זעם.

כן אפשר לסנן את המידע- למשל להסביר לה על ההתפתחות האיטית של הילדה, ועל ההשלכות כתוצאה מכך (סף תסכול נמוך וכו). אבל יחד עם זאת להדגיש כמה גן יכול לקדם אותה וכמה את בטוחה שהיא תפרח בגן.

תסמכי על הגננות שיסתדרו איתה, תסמכי על הילדה שהיא תסתדר.

במקביל לא להזניח את הטיפול בה (פיזיוטרפיה, קלינאות תקשורת או כל דבר אחר שצריך).

בהצלחה, לא פשוט. אבל תני אמון בילדונת

לא חסרות לנו התמודדויות אז עכשו אני גם צריכה לפחד מה יהיה בגן?????????

אולי יהיה לה נחמד שם לא יודעת...אבל קיויתי שמראש היא תלך לגן טיפולי

למה באמת לא גן טיפולי?

מהנסיון שלנו - מה שאומרים  שבחינוך ילדים צריך הרבה תפילות - אצלנו חלק ניכר מהתפילה אנחנו מקדישים לשיבוץ למוסדות לימוד....

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו (גם לנו ילדים שסובלים מכל מיני ואנחנו משקיעים בזה הרבה מחשבה ואנרגיה) ואח"כ מה שמסתדר - מבחינתנו זה משמים. 

הרבה בהצלחה.

תאמת בכלל לא חשבתי לשים אותה עכשו בגן אלא קודם לעשות אבחון ואז להחליט

בכלל רציתי את הקטן אבל לא מקבלים לפני גיל שנה וחצי

אם היא תהיה בגן רגיל איך היא תטופל???

אולי אין להם יכולת להתמודד עם זה

קיויתי שבמיסגרת כזו היא תקבל טיפולים,אם היא תהיה כל יום בגן אז מתי היא תטופל??

היא שונה מהנורמה. כמה היא רחוקה מן הממוצע.

אני זוכרת שסיפרת שעבדת בעבר במעונות לילדים, אז את בטח יכולה לומר פחות או יותר.

לפעמים ניגשים לאיבחון בגלל צורך בירוקרטי/פורמלי. אבל לפעמים יש צורך אמיתי לברר היכן עומד הילד ובאיזו מסגרת יהיה יעיל לקדם אותו.

אם את חושבת שהיא לא מתאימה לגן רגיל, מוטב להמתין לאיבחון. 

מאידך - יש ילדים שנתרמים תרומה גדולה משילוב בגן רגיל ומספיק להשלים להם טיפולים שונים פעמיים שלוש אחרי הצהריים.

השאלה החשובה במקרה כזה היא האם היא נהנית ומסתדרת בחברת ילדים? האם היא תוכל להתגבר על הפער ההתפתחותי בעזרת כישורים חברתיים?

מהנסיון שלי (אני האנונימית ממקודם) לפעמים מוטב שילד ישאר בבית מאשר שיאלץ להתמודד התמודדות מורכבת מדי לכוחותיו ובתחומים רבים מדי.

אני מבינה שעיקר הקושי הוא ששני הילדים נמצאים יחד בבוקר בבית. אולי אפשר לרכז את המאמצים כרגע במציאת מסגרת אחרת לקטן?

לענית דעתי, בכל מקרה כדאי לך לשוחח שיחה גלויה עם צוות הגן ולבדוק אם האפשרות לשלב אותה בגן רגיל היא אפשרות ריאלית מבחינת הילדה ומבחינת הצוות. אם, על פי נסיונך, הפער בינה לילדים אחרים גדול מדי, אי אפשר לשריין לה מקום בלי לבדוק האם הצוות מסוגל לתת לה מענה ראוי.

כי ככה זה פה......אין כאן כזה דבר כמו משפחתון למשל או מטפלת אצלה בבית

למרות שהיא מאוד חברותית ונהנית בחברת ילדים אבל אני לא בטוחה שגן רגיל יתאים  לה כי היא רחוקה מהממוצע,אומנם לא הרבה אבל כל שלב אצלה זה המון זמן וצריך איתה מלא סבלנות.

בעלי חושב כמוכם ויש בינינו חוסר הסכמה

אני אותה אנונימית.

אם את נרתעת מלדבר באופן גלוי עם הצוות, את יכולה לכל הפחות לשאול באופן כללי  עד כמה הם פתוחים/גמישים/ערוכים מבחינת סייעות וכו'.

אל תדאגי מדי. תמיד אפשר לחזור בך מההחלטה אם את רואה שזה לא שייך.

קבעי שיחה עם הגננת וספרי לה על המעבר שעשיתם . ספרי את הדברים הטובים שיש בה ושתפי אותה לגבי הקשיים שלה במקום שלקבל כלים ממנה ולא ביקורת שלילית , לפי ניסיונה

בנוסף בררי היכן יש מקומות שבהם מאבחנים את ההתפתחות ואולי עם התערבות של ריפוי בעיסוק או טיפול רגשי תהיה התקדמות. בקיצור תתמקדי בטיפול בביתך ולא בתגובת הסובבים

בהצלחה

מלבד עצם העובדה שעשיתם מעבר רציני, וייתכן שזה ישפיע.

ולציין שתשמחי להיות מעורבות בהתפתחויות בנוגע לביתך.

מעבר לזה, במקביל, לבדוק לעומקם של דברים את התפתחותה וכו', ע"י אנשי מקצוע מתאימים.

כל טוב ובהצלחה, מחכים לכם שתשובו חזרה לארץ הקודש 

בעלי הלך היום למפגש הורים ולמעשה מחר היא כבר תתחיל ללכת לגן,כל הענין נחת עלי בהפתעההההההההההה!!!!!!

אני ממש צריכה זמן לעכל את זה מפני ש.....יתכן שלמעשה עוד זמן רב יתכן מאוד שכלל לא אראה היכן היא תהיה רוב היום ומי מטפל בה מפני שפה זה לא כמו בארץ שעולים על אוטובוס או הולכים ברגל ומגיעים,אנחנו במערב התיכון של ארה"ב והתנאים כמעט לא מאפשרים ניידות מבחינת מזג אויר ותחבורה.

היא ככה תמיד

מאחלת לך המון הצלחה ותפילות שהכל יסתדר עם הילדה

מה יהיה אם היא תתפרץ?

אם היא תקרע ספרים?

אם היא תוריד מכנסים וטיטול ותלכלך?

אם היא לא תסכים לשתות מים?

אני דואגת גם מדברים טריויאלים לגמרי.....איך היא תתמודד עם כל מה שיש בגן

בבקשה תעזרו לי להרגע

תוכלי לדעת אם טוב לה כבר מחר! ואין שמחה כהתרת הספקות.

אם יהיה לה טוב ב"ה, תוכלי לחוש את זה דרך ההתנהגות שלה בבית. אל תדאגי מדי. הכל יהיה טוב. 

אראה אותה אחה"צ

נקווה בעזרת השם שיהיה בסדר

אומנם לא הגבתי על השרשור..אבל הבנתי את החששות ודאגתי איתך....

אפילו לא מפריעה לילדים האחרים לנוח....רק זורקת משחקים על הריצפה

כשבאתי מצאתי אותה עם בגדים קצת רטובים ואני לא בטוחה כמה שתתה במשך היום כי מצאתי את הכוס שלה בשקית והיא ישר ביקשה מים,לא אמרתי כלום כי לא רציתי להתחיל הערות ישר על היום הראשון

יש 10 ילדים בכיתה מאוד רחבה

פגשתי את הגננת והסייעת של אחרי הצהרים(יש גננת של בוקר)

הצחיק אותי שיש שם קולר של מים והילדים כל הזמן מנסים לשחק איתו,אפעס מי שם קולר פתוח ליד ילדים קטנים

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם