יש לי דברים שמחכים שנים(כן, שנים) חצי גמורים, ומדי פעם אני מרענן, מדייק, מתקדם. בעז"ה, הכל יבוא למקומו הראוי,

אבל לא ע"י כוח, צריך לזרום עם הכתיבה, לתת לה להישפך מתוכך, אחרת היא מאולצת. כמו חיוך- אם הוא אמיתי הוא מקסים,

אם הוא מזוייף- הוא הורס.

השאלה היא מה המטרה, לסיים, להתקדם, או ליצור, לתת לנשמה את ההשתפכות שלה, לתת למחשבות ולרגשות לגלוש,

מי שרוצה לסיים יצירה, להתקדם, מרגישים את זה על הדף, רואים את זה בחומר שהוא עובד איתו, מי שממש מרגיש, 

ששפך את הלב בתוך היצירה זה גם מורגש, ואני מרגיש את זה המון בתוך ספרים, קטעים שנכתבו מתוך "הנה אני כותב"

לקטעים שנכתבו באמת מתוך "מוזה", מתוך השתפכות.

אומן אמיתי זה אחד שמצליח להשתפך באמת בכל יצירה, לדוג' נגר שהוא אמן מצליח לקחת את העץ ולגלות בו את מה שהיה

טמון לפני כן, נגר שהוא לא אומן לא מגלה את מה שהיה בפנים, אלא משתמש בטכניקה כדי ליצור מהעץ את מה שהוא רוצה.

כותב דומה מאוד לזה- כותב אומן יכול להכניס לכל עבודה שלו את ההשתפכות, לגלות את מה שבתוכו, ויש כתיבה שהיא טכנית,

המון טכניקה ודיוק, אבל חסרת נשמה.

גם ספר ארוך צריך להיכתב מתוך השתפכות, כולו, ובתור מי שבעיקר כותב סיפורים ולא שירה, אני יכול להעיד שזה מורגש,

היום אנשים כותבים ספר בשביל למכור, זה נחמד, הטכניקות נחמדות עד מקצועיות מאוד, אבל זה לא "זה" אם אין

השתפכות, וזה מורגש, קראתי הרבה ספרים שהם כאלו, גוף בלי נשמה, טכניקה מרשימה, יכולת מדהימה, כישרון צרוף,

אבל אין לב. קראתי גם הרבה פחות מוצלחים מלאי לב. זה אחרת

אם אדם יחייך מאולץ מספיק זמן בסוף זה ישפיע, אבל זה לא אומר שהחיוך המאולץ עצמו הוא במקום חיוך אמיתי.

מי שמרגיש שהוא חייב לשחרר מעצמו משהו, בד"כ לא מכריח את עצמו, אולי הוא מכריח את עצמו להתבונן בזה, לתת לזה

לפרוץ, אבל עצם העובדה שיש כבר משהו שמבקש לפרוץ, לפרוק, רק צריך לתת לו את המקום- זו השתפכות.

ובעניין העבודה - הנשמה לא תמיד נכנסת, הכישרון, הטכניקה, עולם המושגים, נכנסים, לא הנשמה, אם אילצת את עצמך

ובזה פתחת את השכר להשתפכות, זה משהו אחר, דיברתי על לכתוב מתוך אילוץ, בלי שההשתפכות מגיעה

ושוב- עד שזה זורם. לי יש קטעים שהתעקשתי ולא זרם, וזה ממש צורם לי.

אני כן מצפה, ואני חושב שהסופרים היום עושים עוול בכך שהם לא עושים את זה. הם יותר מחפשי כסף ממחפשי יצירה,

והיצירה היא כלי עבורם לעשות כסף. יש קטעים ברורים שסופרים כתבו רק כדי למלא את הספר שלהם בעוד כמה פרטים,

שלא לדבר על ספרי המשך. פשוט ביזיון ליצירה הספרותית. אז כן- אני מצפה מכותב שלא לכתוב אם הוא לא עושה את זה

מהשתפכות, כי אחרת זה כמו גוף חסר נשמה.

יש כמה-

לא מפסיקים אהבה באמצע של הרב ליאור אנגלמן, אבל אולי בגלל ההיכרות שלי עם הרב אני משוחד

נהר האמת

האחים לב ארי(אם את מכירה)

גר בארץ נוכריה(ספר עתיק, מד"ב)

בדרך סיפרתי מעשה ו-עד שמצאה של הרב אייל ורד, ופה אני לא משוחד, בעד שמצאה יש יותר עליות וירידות לטעמי...

יש הרבה ספרים שאהבתי בגלל הטכניקה שלהם, או החשיבה שהם הציגו, אבל אלו היו הקרובים ביותר לעניין הזה.

זה לא "לי" זה לרב קוק זצ"ל בהקדמה לשיר השירים, זה לנו כאנשי ישראל, וזה כלפי עצמי כאדם כותב.

וכן- אני מעדיף יצירה שמגיעה ממקום של יצירה ולא כמו רוב הספרות היום שמגיעה ממקום של כסף ופירסום. גם אם יהיו

פחות ספרים, הם יהיו משהו אחר.

ומעבר לסיפורת- כל הכתיבה של הרב זצ"ל, היא כולה השתפכות הנפש שלו וזה ממש מורגש בכל מילה ומילה. אז נכון

הרב השקיע בדברי תורה ולא בסיפורים, אבל זה לא משנה שאפילו פסקי ההלכה שלו מלאים את הרוח הזו, מה שמוכיח

שהעניין הוא לא מה אתה כותב, אלא מאיפה אתה כותב.

השיר יפה.

הצבע הסגול הזכיר לי את הבדיחה המפורסמת על זה שהציעו לו סכולה לשידוך, והוא ענה "אבל אני אוצה ג'ינג'ית" 😉

(גם אם, כחתול זמני, אינני מזדהה לחתולין)

כתבת אותי!!

הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....

קיצור, כתבת ממש ממש יפה....

ויפה כתבת: אלוקים מושך את ראשך בכוח.....

אבל לא מעל הזוהמא. זו לא זוהמא. זו איזו נפילה

שכדאי לתהות על קנקנה וכשיוצאים לנשום,

לברר עם עצמך, למה ואיך ומה עושים וכו'....

האם אחרי נפילה כזו, החיים לא חזקים

יותר, שווים יותר, צבעוניים ונושמים

יותר, אם היא לא היתה מתרחשת?

ויש חברים לבקש הקשבה, הכלה,

וספרים מצחיקים (אפילו להחזיק

כאלה לעת כזאת...), ומוסיקה

אהובה ואם יש קצת כח, אפשר

לכתוב, אפשר לצייר, אפשר

לכייר (חושבת שזה יכול לעזור

יותר מלצייר), ויש לטייל

בטבע קצת, אם יש דבר

כזה בסביבה, ויש...

גלידה. ענקית. עם המון קצפת...

וחוצמזה, השם לא משקיע אם

משקיע את הראש באכזריות -

זה רק רמז, לבדוק מה קורה,

להכיר מה טוב לך, וגם,

כשאפשר, להבין ולעזור

לאחרים שעדיין עם

הראש למטה. מתחת לגלים

חונקים.

אז אולי, עם כל ההרגשה

הנוראית הזו (מוות, חוסר

משמעות נורא, ריקנות) -

יצא מזה עוד  טוב...?!

והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל!

וחס וחלילה, לא להרים ידיים

ולהתייאש.

ואפשר ואפשר לאהוב... (לאה גולדברג)

רבי נחמן לא מרשה.

קל וחומר, הקב"ה!

כל כך נכון כתבת. כל כך נכון הסקת. אני עדיין שוכחת.

החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...

(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)

סכנת מוות

עליהן, הן עוד תבואנה....

עוד יחזור הניגון.....

אתה מזכיר לי חתול רחוב

כזה שקופץ כשמתקרבים אליו

כזה שלא צריך שישמרו עליו

כזה שמסרב לבטוח

גם לא בי

גם לא בי

תן לי ללטף אותך

את חצי האוזן שנותרה לך

מבטיחה שלא אפגע בך

אולי יום אחד תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי

אטווה לך שירים שמחים

נחבוש יחדיו את הפצעים

נבכה הכל החוצה

אם תבטח בי

אם תבטח בי

רק אם תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי.

היו ימים.

נושא השיר הוא אתה?

השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?

אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?

אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.

מעדיף שירה.

או "פחות אוהב"?

אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?

קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.

אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.

בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.

יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.

אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?

אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?

אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.

גם פיוטי אשכנז.

גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).

נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.

אנשים לא כל־כך מכירים אותי.

יפה.

ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?

אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.

במקור הייתי @אחו אבל העברתי את הפעילות לכאן.

לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח

פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.

תמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך

אולי אתה יודע משהו שאני לא

וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...

@נוגע, לא נוגע