הסתבכתי קצת עם החלוקה לשורות.. אם למישהו יש רעיון יותר טוב אשמח לקבל אותו..

כולם מדברים בקול,

לא מבינים שאפשר לשמוע יותר

בשקט.

הקול החרישי שלי

נעטף ברעש הסואן,

מתערפל,

ודועך.

ואני נסחפת,

ונבלעת ברעש הזה,

המאיים להשתיק

גם את קול

דממת

נשמתי.

שיר מדהים!!היטבת לתאר במילים נכונות!!תודה!!שפיצית....

השורות מחולקות טוב לענ"ד

מלבד שורה אחת-

כולם מדברים בקול,

לא מבינים

שאפשר לשמוע יותר

בשקט.

טריה יפה ממש!!

אפשר לשאול איפה את גרה??

אהבתי שהשתמשת בשתי צורות הניקוד של טון-גם צליל וגם משקל.

הכתיבה שלך זורמת וכיפית....תודה

הקטע שלי-

הלו, 

מישהו שומע אותי?!

אני כאן!,

מישהו רואה אותי?!

לא כולם ביחד.

אני צריך רק אחד.

רק אחד שירצה באמת

לפענח המילות הלא כתובות;

רק זאת,

לא ביקשתי רבות;

הלו,

למישהו יש זמן אלי?!

לוקח לי זמן לפרוק מטענים

ובינתיים הם שם, נערמים בארגזים,

ואם בלב איש ביקשתי להשיחנה,

האם יש פה איש בעל לב?!

ואני עוד מחכה...

אם הייתי יכול

הייתי שובר

את כל קירות

הזכוכית הקרה

את הכלא הקר

השקוף

החלקלק

את המחנק

אם הייתי יכול

הייתי שורף

את כל קורבנות

אמורי הלב

את כל הפחדים

החששות

היצרים

את התאווה

אם הייתי יכול 

הייתי צורף

את קול המיית

נשמתי הדוה

את קול מיתרי

שירת הלוי

כינור דוד

את קרן שאול

אם הייתי יכול

הייתי עומד

על כל הגגות 

וצועק

וזועק 

ובוכה 

ומבקש

ולוחש

שמחוץ לקירות הזכוכית

ומעל עשן אמורי הלב

וכצרוף נשמת האדם

בטון הנכון של לוי מנגן

ישנו מעיין החיים

והוא מפכה 

ודורש

ומבקש

שובו אלי

ואשובה אליכם.

חזק ביותר!!

אהבתי הכי את הבתים-

אם הייתי יכול 

הייתי צורף

את קול המיית

נשמתי הדוה

את קול מיתרי

שירת הלוי

כינור דוד

את קרן שאול

מדהים

אישה כישרון נדיר אתה!

מתקדם במסלול החיים ומסתכל לשמיים,
מרגיש כאילו אני סוחב טון אבנים על הכתפיים.
האבנים האלו חשובות לעם ישראל,
אך אני לבדי לא אוכל לשאת אך גם לא אוותר.
האחריות היא של כולנו ואנו צריכים לקיימה,
כי אם נפרוק עול מתי שהוא סתם נשוב אל האדמה.
 

יושבת בכיתה, בפינה, בחוסר מנוחה, ושומעת טון משעמם.

אני משתעממת, אז יותר זזה, קמה, קופצת, זזה, מסתובבת, והטון המשעמם בטון כועס פונה אלי- עופי מיד מהכיתה, רדי לכיתה א' ללמוד איך להקשיב, איך להיות תלמידה.

יורדת לכיתה א', ושם טון מתיילד מדבר אלי, "בואי חמודה, שבי פה, בידיים שלובות".

ולא מצליחה לשבת בשקט, אלא זזה בחוסר מנוחה, מזל שכבר הגיע הצילצול.

אחר כך, בהפסקה, שומעת את הטון המתיילד והטון הכועס והמשעמם מדברות, הטון המתיילד כועס על הטון בכועס, שלא מתאים שאכנס להפריע לה ללמד, ובכלל, הילדות בכיתה א' ילמדו ממני דוגמה רעה.

בפעם הבאה הטון הכועס העיף אותי למסדרון, שם לא אפריע לאף אחד.

ולטון הכועס-משעמם ולטון המתיילד- שמח.

ורק אני בוכה מהבנות שצוחקות עלי שאני לא יכולה שיעור שלם להיות בכיתה...

כתבת אותי!!

הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....

קיצור, כתבת ממש ממש יפה....

ויפה כתבת: אלוקים מושך את ראשך בכוח.....

אבל לא מעל הזוהמא. זו לא זוהמא. זו איזו נפילה

שכדאי לתהות על קנקנה וכשיוצאים לנשום,

לברר עם עצמך, למה ואיך ומה עושים וכו'....

האם אחרי נפילה כזו, החיים לא חזקים

יותר, שווים יותר, צבעוניים ונושמים

יותר, אם היא לא היתה מתרחשת?

ויש חברים לבקש הקשבה, הכלה,

וספרים מצחיקים (אפילו להחזיק

כאלה לעת כזאת...), ומוסיקה

אהובה ואם יש קצת כח, אפשר

לכתוב, אפשר לצייר, אפשר

לכייר (חושבת שזה יכול לעזור

יותר מלצייר), ויש לטייל

בטבע קצת, אם יש דבר

כזה בסביבה, ויש...

גלידה. ענקית. עם המון קצפת...

וחוצמזה, השם לא משקיע אם

משקיע את הראש באכזריות -

זה רק רמז, לבדוק מה קורה,

להכיר מה טוב לך, וגם,

כשאפשר, להבין ולעזור

לאחרים שעדיין עם

הראש למטה. מתחת לגלים

חונקים.

אז אולי, עם כל ההרגשה

הנוראית הזו (מוות, חוסר

משמעות נורא, ריקנות) -

יצא מזה עוד  טוב...?!

והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל!

וחס וחלילה, לא להרים ידיים

ולהתייאש.

ואפשר ואפשר לאהוב... (לאה גולדברג)

רבי נחמן לא מרשה.

קל וחומר, הקב"ה!

כל כך נכון כתבת. כל כך נכון הסקת. אני עדיין שוכחת.

החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...

(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)

סכנת מוות

עליהן, הן עוד תבואנה....

עוד יחזור הניגון.....

אתה מזכיר לי חתול רחוב

כזה שקופץ כשמתקרבים אליו

כזה שלא צריך שישמרו עליו

כזה שמסרב לבטוח

גם לא בי

גם לא בי

תן לי ללטף אותך

את חצי האוזן שנותרה לך

מבטיחה שלא אפגע בך

אולי יום אחד תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי

אטווה לך שירים שמחים

נחבוש יחדיו את הפצעים

נבכה הכל החוצה

אם תבטח בי

אם תבטח בי

רק אם תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי.

היו ימים.

נושא השיר הוא אתה?

השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?

אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?

אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.

מעדיף שירה.

או "פחות אוהב"?

אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?

קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.

אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.

בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.

יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.

אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?

אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?

אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.

גם פיוטי אשכנז.

גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).

נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.

אנשים לא כל־כך מכירים אותי.

יפה.

ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?

אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.

במקור הייתי @אחו אבל העברתי את הפעילות לכאן.

לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח

פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.

תמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך

אולי אתה יודע משהו שאני לא

וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...

@נוגע, לא נוגע