הוא גרם לי לבכות כל משך הקריאה מהתרגשות, ואני אוהבת את זה...

דווקא לי הוא מה זה לא עשה את זה.

משום מה, לאורך כל הספר הייתה לי הרגשה כאילו הכותבת מנסה לרדת לרמה של הילדים ולהשתמש בשפה שלהם. וא6ני שונאת שעושים את זה.

לוקח זמן עד שהעלילה תופסת תאוצה.

ספר לא מדהים, אבל בהחלט נחמד, ועם כמה טוויסטים קטנים בסוף.

מה שכן, סיפור הרקע והנסיבות נכתב בצורה טובה ואמינה מאד.

מומלץ לאוהבי מתח ובלשות כספר קליל.

קראתי את זה בדיוק בתקופה שיש את כל העניין בתקשורת עם התבוללות....

ספר ממש טוב וחשוב לכל אחת לקרוא (גם בנים אני חושבת שחשוב, אבל גם בנות)

קראתי ספר של סמדר שיר-ממש ממש אהבתי-לא זוכרת את השם

ספר מדהים. באלי בדיוק בזמן עם כל המחשבות על עצמי..

כל מי שלא קרא עדיין- יותר ממומלץ!!!

מהללאל יותר יפה לדעתי..

אבל ממליצה ממש על שניהם!!!

באמצע. 

נהנה מאוד.

בהתחלה היה פה ושם קצת קיטשי. 

באופן כללי, נהנה מהספרים שלה. 

משלב כתיבה איכותית יחד עם הרבה מסרים חשובים.

מומלץ מאוד!

נהנהתי מאד....

ועדיין לא החלטתי מה דעתי עליו.

אני עובדת על זה. 

לא מאה אחוז נקי אבל סביר מאוד.

מהמם!!!

ואפילו בכיתי ממנו קצת... נוגע ללב כזה...

רעיון טוב, אבל כמה נק' בספר עצמו הפריעו לי..

כתמיד הכתיבה שלו (מד"ב) היא איכותית ומעניינת, יחד עם מעט בוטות פה ושם.

בפעם הלא יודעת כמה.. 

ונהנתי ממש, זה ספר ממש חמוד- מקורי, כתוב יפה, עם דמויות מתוקות.

מסוג הספרים שכל תקופה (כשאני מתחילה קצת לשכוח) אני מחליפה אותם שוב..

אני אישית לא קראתי ואין לי מושג אם הספר נקי או לא

נהניתי ממנו מאוד...

ממש אהבתי!!

גרם לי להיצמד אליו 3 שעות ברציפות!

אבל זה קצת משעמם באמצע אבל חיביים לקרוא את הכול!

תכלס, הספר הכי טוב שקראתי איי פעם.

העלילה מצויינת, החיבור עם הדמיות נהדר. וכמובן שלא חסר מנה גדולה של רגש (ואני לא אחד כזה שמתרגש מספרים, אבל פה ממש הזלתי דמעות).

הספר הטוב ביותר שקראתי מעולם.

ספר באמת מדהים!

דווקא התחלתי עם "נוטרדאם של פריז", או בשמו המקובל יותר "הגיבן מנוטרדאם".

"נוטרדאם" היה מוצלח, אבל זה הציק לי מכמה בחינות- יש את המעברים בין הדמויות. הוא מתמקד בדמות מסויימת למשך איזה 150 עמודים, ואז כשאתה חושב שזו דמות הגיבור של הסיפור, אז הוא מחליף להתמקד בדמות אחרת לאיזה עוד 150 עמודים, וחוזר חלילה. זה באמת קצת מציק.

גם העובדה שמר הוגו יכול לעצור לגמרי את העלילה כדי לתת לנו תיאור מדוייק של המראה של פריז או של נוטרדאם, או לתת הרצאה פילוסופית, מאוד מפריע (ברצינות, כל ההפסקות הללו לוקחות מעל ל100 דפים בספר. אם לא יותר).

הסיום הקודר והדכאוני של הספר גם לא הכי נחמד (כל הדמויות שלא רציתי שימותו, מתו. אבל דווקא לא מעט כפויי טובה הצליחו לשרוד).

אבל תכלס, למרות כל המגרעות גם "נוטרדאם" הוא ספר טוב מאוד.

ויש עוד נקודה קטנטנה שאני חייב להזכיר. ברוב העולם הספר ידוע בשם "הגיבן מנוטרדאם", ולדעתי זאת הטעיה חמורה. הגיבן הוא לא הדמות המרכזית של הספר, ולמעשה הוא דמות מאוד שולית. לקרוא לספר על שמו זאת לדעתי טעות חריפה. כבר עדיף לקרוא לספר כמו שהוא מכונה במקור בצרפתית - "נוטרדאם דה'פריס" או בתרגום פשוט "נוטרדאם של פריז". השם הזה משקף את הספר במידה הרבה יותר נכונה. 

אני אגיד לכם מה..... נהנתי ממנו אבל זה מעצבן לקרוא ספר שאתה יודע מה הולך לקרות....הוא היה קיטצ'י והוא לא עבר את מדד הספרים הטובים שלי. למרות שהיו בו פריטים קטנטנים מקוריים.

בסיעתא דשמיא!!

נהנתי, מאוד.

לעומת הספרים האחרונים שקראתי, שהיו מזעזעים בחוסר הצניעות שלהם (אשכרה הפסקתי באמצע)

הצד האחר של העמק נותן לקרוא בראש שקט... ספר מקסים, ופשוט

רשימת המשאלות גם אהבתי מאוד, התחברתי

ספר שפשוט ריגש אותי.

מומלץ מאוד!

עם כל הכאב על התהיות לגבי המחבר, הספרים דלו מצוינים. גם חלקם בעלי סגנון מאוד חרדי (לפחות כשאני קראתי אותם כילד, זה יותר התאים לחרדים מודרניים, אבל אולי היום זה מתאים לכל הקשת החרדית).

ויש את שאר הסופרים החרדיים הקלאסיים, מנוחה ברקמן (ילדי שי), שרה קיסנר, לאה פריד וכו וכו

עם כל הכבוד, אני בטוחה שארון ספרי הקריאה של ילדים חרדים, רחב הרבה יותר מספרי חיים ולדר.

למיטב זכרוני הוא לא הודה באשמה או הביע חרטה. למיטב זכרוני משפחתו לא גינתה.

אם את רוצה לפרנס אותם עם זכויות היוצרים- בכבוד.

אם את רוצה שילדיך יקראו ספרים שנכתבו ע"י פדופיל- בבקשה.

בעיניי להביא ספרים של חיים ולדר בשביל "ספרים נקיים"… מותה של האירוניה.

נקיה או לא שככל שהאדם היה פחות מוסרי בעצמו הוא בדרך כלל כתב טוב יותר

דוסטייבסקי, דיקנס, גתה, וולבק, אסימוב ועוד מלא

בטח במוזיקה

רוב אם לא כל מייצרי התרבות והמוזיקה הם לא כאלה מוסריים, דתיים או לא, מתנזרת מכולם או שולדר זה איזה סמל?

העניין עם וולדר הוא להוקיע אותו, למען ישמעו וייראו. לכן, גם אדם שיקרא ספרים של דסטייבסקי ויזמע מוזיקה דל וגנר, יחרים ספציפית את וולדר.

למה בכל זאת הצעתי את וולדר?

1. לטעמי הוא סופר ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הסופרים החרדים לפניו ואחריו.

2. סביר להניח שגם ככה הספרים שלו לא נמכרים בחנויות וזה רק להביא הביתה לילד. לא רואה איזו בעיה קיצונית בזה שילד יקרא בזה.

נכון שאין בדרך כלל קשר בין איך שהסופר כותב לבין האישיות והרמה המוסרית שלו,

אבל אפילו כך, אז לא נשאר כמעט מה לקרוא!

ואם מדברים על סופרים אנטישמים, אז בכלל סגרנו לעצמנו לקרוא כמעט כל סופר נוכרי....

זו דילמה, באמת.

אגב, אם מישהו קרא את "איש קטן גדול" של הנס פאלאדה, יכול לראות זאת חד וחלק -

שם זה סתירה חדה בין הדמות שאותה מגלם שחקן לבין התנהגותו במציאות.

עצוב באמת.

ואנחנו - מה עם המסיכות שלנו?

X

מוסריים גם מוסריים

משתדלת להתנזר מספרות ושירה של אנשים כאלה

אומנות מביעה את נפש היוצר

זה משפיע על הנפש מאוד

את ולדר קראתי כילדה. שום סיכוי שספר שלו יהיה כעת בבית שלי. לא לתרום אפילו, אלא למחזור נייר.

אייל גולן? לא ולא. ילדה אמרה לי פעם- אמא לא מרשה לי לשמוע שירים שלו כי הוא איש רע.

אריק ברמן- דווקא אהבתי את השירים. לא בקיאה אם הוא גם עשה מעשים, אבל בהחלט היו לו התבטאויות בעייתיות וכל השירים שלו מחוץ לפלייליסט.

דואה ליפה עוכרת ישראל לגמרי אז גם היא בחוץ

זה דוגמאות שזוכרת כעת.

אתה מנסה להגיד שזה בגלל שהוא דתי? נו באמת. גם לא בגלל שהוא חרדי. זה בגלל שהוא פדופיל ועשה מעשים מזעזעים. 

מעבר למחבר שלא הייתי רוצה שילדי יקראו משהו שסופר לא כשר בלשון המעטה כתב,

גם על איכות הספרות אני חולקת, שפה מונמכת מאוד ובלי עומק, 

הייתי מחפשת קצת ספרים שיותר תורמים להתפתחות הלשונית, לצד זו הרגשית,

קצת עלילה, קצת מתח, מאוד רדוד...

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.inn.co.il/news/536784&ved=2ahUKEwiby63P0oaTAxWOg_0HHcJDCVQQFnoECCQQAQ&usg=AOvVaw3CUHbp6gtSSeoAsgvNFSB_

ספרי חיים ולדר בטח כבר לא מופצים (עד כמה שזכור לי, הם כן נמצאים עדיין בספריות חרדיות).

לגבי שאר הסורים שהזכרתם. במקרה פגשתי אתמול את אחת מהסופרות הנ"ל והיא נראתה בת 100, חשבתי שהן כבר עזבו את התחום...

ראיתי לפחות בחנות ספרים (חרדית) אחת.

כמובן לא במקום בולט במיוחד, אבל גם לא מוסתר, אלא על מדף גבוה-יחסית.

אני מרשה לעצמי, כי זו לא הסטייה הראשונה כאן (לפחות: תרתי משמע).

מה לדעתכם ההבדל העקרוני והמהותי בין ספרות יפה שמקורה במגזר החרדי, לספרות מסוגה זו שמקורה בציונות הדתית (ניתן כמובן לחלק לפלגים בתוך המגזרים עצמם, אבל כן הייתי רוצה להתמקד בספרים שהתקבלו על רובו של כל אחד מהמגזרים).

21 בבית אחד

המכולת של כרמל

אם קומיקסים זה טוב אז גם קומיקסבא וכאלו...

חבורת תרי"ג

לכל ילד יש סיפור (כמו ילדים מספרים על עצמם אבל של סופר אחר, יש הרבה ספרים בסדרה)

הילדות שלי שומעות וקוראות את התכנים שלהם. לי זה נראה חרדי מדי, סוג של מסיון עדין שמועבר בחכמה לילד.

מעבר לזה, זה מאוד מתאים לבנים ומלא בפנטזיות לא מעלמא הדין ולא מעלמר דאתי. מזכיר לי את "חבורת מצוות" שהיינו שומעים בתור ילדים. לא יודע כמה זה מתאים לבנות...

אני אומר מה הטעם שלי. לא מחייב כמובן...

"כי בא מועד" חנה וובר. היא קוראת לעצמה גם רבקה שזורי.

על זה נאמר: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים!
ספרים נפלאים של רונית לונשטיין מלץ ז"ל שיכולים להתאים!

המושל מארץ דרדרולה

ביצת הזהב

ויש עוד

אמל

ביצת הזהב

ילדת חלומות

עקבות אבודים- סדרה

המסע האחרון של נאן- סדרה

שווה גם למבוגרים

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.