אבל זה לא עוזר להרגשה..
ואיכשהו אני תמיד נכנסת לדיכאון הזה.
ואני שונאת פסיכולוגים. הם לא יודעים לעזור. הם רק עושים יותר רע.
ואין לי כבר כח יותר.
למרות שאני יודעת שאני מסוגלת.
כי לפעמים כבר נמאס. ונגמר החשק לקום שוב.
והכאב... והבכי... גם הם נמאסו.
הכל נמאס.
לפעמים אני חושבת שאם זאת הדרך להתקדם- עדיף לא להתקדם כי זה כל פעם מפיל אותי מחדש.
ואני לא רוצה להפריע. באמת שלא. רק לחיות את החיים שלי..
אני הייתי מוותרת על עצמי. חבל שאת לא ויתרת. ושהקב"ה לא ויתר.
ואיכשהו אני תמיד נכנסת לדיכאון הזה.
ואני שונאת פסיכולוגים. הם לא יודעים לעזור. הם רק עושים יותר רע.
ואין לי כבר כח יותר.
למרות שאני יודעת שאני מסוגלת.
כי לפעמים כבר נמאס. ונגמר החשק לקום שוב.
והכאב... והבכי... גם הם נמאסו.
הכל נמאס.
לפעמים אני חושבת שאם זאת הדרך להתקדם- עדיף לא להתקדם כי זה כל פעם מפיל אותי מחדש.
ואני לא רוצה להפריע. באמת שלא. רק לחיות את החיים שלי..
אני הייתי מוותרת על עצמי. חבל שאת לא ויתרת. ושהקב"ה לא ויתר.
