האם העישון הוא הרגל, או התמכרות ?
אחד המרכיבים המצויים בכל סיגריה הוא הניקוטין, שהוגדר בארה"ב בשנת 1996 כסם ממכר פסיכואקטיבי בדומה לסמים אחרים, כגון הרואין וקוקאין. ההתמכרות לסיגריה אינה רק גופנית (בעקבות השפעת הניקוטין), אלא גם התנהגותית (הרגל) ופסיכולוגית.
כיצד משפיע העישון על הגוף ותפקודו?
הניקוטין שבטבק אחראי לתופעת ההתמכרות הפיזיולוגית. הניקוטין משפיע על מערכת העצבים המרכזית, כלומר על המוח. בעקבות הגירוי של הניקוטין, המביא לעוררות מסוימת של המוח, בא רפיון, שכדי להתגבר עליו יש צורך במנת ניקוטין נוספת. כלומר, כל מה שמשיג העישון הוא חזרה למצב התחלתי, שהיה קיים בלא "עזרת" הניקוטין.
מעשנים חדשים אינם מרגישים את תחושת הרפיון המתוארת, שכן גופם עדיין לא רגיל להשפעת הניקוטין על המוח, ואינו חש בחסרונו.
ידוע גם שניקוטין גורם לכיווץ כלי הדם ולעלייה בלחץ הדם, ויוצר מצב של עצבנות מוגברת האופיינית במיוחד למעשנים חדשים.
מהם הגורמים המביאים את המעשנים להתמכר לסיגריות?
ההסבר נעוץ בתחום הפיזיולוגי (השפעת הניקוטין), אולם גם בהסבר פסיכולוגי. התחלת עישון בגיל הנעורים מתרחשת לרוב מסיבות חברתיות ועקב השפעת פרסומות, קבוצת חברים אליה רוצים להשתייך, עישון הורים או בני משפחה ותפישות מוטעות. העישון אינו גורם להנאה למעשנים החדשים, להיפך. כרוכות בו תופעות לוואי שליליות כגון: בחילה, שיעול, כאב ראש, סחרחורות, ולעתים אף הקאות ושלשולים.
בשלב מאוחר יותר, אם מתרגלים לעישון, תופעות אלה נעלמות והעישון הופך להרגל שקשה להיגמל ממנו, אם כי לא בלתי אפשרי. עצם פעולת העישון וכל הכרוך בה הופכים להרגל שקשור בפעולות שגרתיות כמו למשל, אכילה, צפייה בטלוויזיה, נהיגה, פעילויות חברתיות וכד'. הרגל זה הופך חלק בלתי נפרד מחייו של המעשן.
|