מאז שנכנסתי להדרכה כל כך שמחתי שזכיתי למד"ש (מדריך שאיתי) כזה.. הוא מכין פעולות, זורם, לוקח אחריות, לא חופר, מתחשב, ועוזר.. חשבתי שהוא המדש האידאלי..
אבל תמיד הציק לי משהו אחד, כשהוא מתעצבן אז חבל על הזמן!!
ואז זה הגיע.. השבוע יצאנו למחנה עם החניכים..
חשבתי לעצמי טוב אם הוא במשך כל ההדרכה היה אחראי, ועזר והכל בטח זה יהיה גם במחנה.. ואז זה התנפץ לי בפרצוף!!
את הצופרים אני הייתי צריכה לקנות ולהכין כי לו אין זמן, אז אני מכינה ועומלת על זה כמה לילות ואני רוצה לחלק את זה לחניכים ומה שהוא אומר לי זה:" עזבי אל תביאי להם את הדפים.. סתם לא יהיה להם איפה לשים את זה.."
חשבתי לעצמי.. טוב הוא בטח לא יודע כמה השקעתי, לא נורא.. כפרת עוונות, חילקתי חלק וחלק נזרקו לפח בבית..
במסלול הראשון הוא החליט שהוא הולך ראשון עם הבנים ואני יהיה המאספת.. התחלנו ואז אני קולטת שהוא המשיך קדימה מהר עם חלק מה חניכים והשאיר איתי את מי ש"עצלן" אז ניסיתי לקדם את החניכים.. ושאנחנו נפגשים לקראת סוף המסלול הוא אומר לי "כמה זמן לוקח לכם.. אתם הולכים כמו צבים, תגבירו קצב, אנחנו רוצים להגיע היום וכו.." חשבתי אולי באמת לא הייתי בסדר לא הבנתי מה הוא רוצה ממני כאילו בכוונה הלכתי לאט כדי לעקב אותו או משהו..
בלילה החניכים הזמינו להם פיצות, היה צריך להביא את הפיצות מהשומרים.. מי יתנדב ללכת לעשות את זה כמובן אני.. טוב אני הולכת.. זה לקח זמן כי השליח הסתבך בדרך.. ושאני חוזרת עם הפיצוץ לחניכים מה המדש אומר לי? "מה את הולכת, אני לא צריך להישאר עם החניכים לבד.."(וכל זה בצעקות!!)
כאן כבר ממש כעסתי עליו, כאילו אתה יכול להשאיר את החניכים איתי במסלול אבל שהם יהיו איתך 10 דקות זה לא בסדר.. וחוץ מזה מה הוא צועק עלי?!!
ביום השני גם קרה אותו סיפור במסלול..
וביום השלישי היה הכי גרוע!!!
קמתי עם כאבי גרון נוראים!!! והיו 2 חניכות שלא הרגישו טוב אז החלטנו הבנות להישאר במחנה ולא לעשות את המסלול..
אז הוא ממש כעס עלי שאנחנו לא יוצאות ושאנחנו סתם ממציאות שאנחנו חולות.. ובדיוק רציתי ללכת למרפאה שיביאו לי משהו לכאבי גרון.. אז אמרתי לו שאני הולכת למרפאה שלא יעשה לי אחר כך צנות למה הלכתי וכו.. אז הוא אומר לי אז מה גם לי כואב הגרון לא צריך ללכת בשביל זה למרפאה.
אחרי שהם יצאו למסלול המשיך לכאוב לי הגרון ברמות שלא הצלחתי לדבר.. הלכתי למרפאה, ואמרו שיש לי חום ודלקת גרון..
הודתי לחניכות שלי שהם לא רצו לצאת כי זה היה יכול רק להחמיר לי את המצב..
וש סיפרתי את זה למדש שלי, הוא אומר מצאת לך זמן להיות חולה!
איןן אני פשוט שונאת אותו!! חבל שבמקום לא טבעי וה רגיל מתגלה כל הרוע ובחוסר רגישות!!
חבל, כי אותי הוא אכזב..
בנים! קחו לצומת ליבכם!! בנות זה עם רגיש! שלא צועקים עליו אלא אם מדובר בדיון סוער וכו..(ואני לא מהבנות השקטות שמתביישת לדבר ומפלגות מכל תגובה.. ממש לא!) זה לא שלקחתי קשה, פשוט אני חושבת שהוא התנהג מגעיל ומסריח ובי זה קצת פגע.. והוא ממשיך עם זה גם אחרי, אז בכלל..
~סוף פריקה~
אבל תמיד הציק לי משהו אחד, כשהוא מתעצבן אז חבל על הזמן!!
ואז זה הגיע.. השבוע יצאנו למחנה עם החניכים..
חשבתי לעצמי טוב אם הוא במשך כל ההדרכה היה אחראי, ועזר והכל בטח זה יהיה גם במחנה.. ואז זה התנפץ לי בפרצוף!!
את הצופרים אני הייתי צריכה לקנות ולהכין כי לו אין זמן, אז אני מכינה ועומלת על זה כמה לילות ואני רוצה לחלק את זה לחניכים ומה שהוא אומר לי זה:" עזבי אל תביאי להם את הדפים.. סתם לא יהיה להם איפה לשים את זה.."
חשבתי לעצמי.. טוב הוא בטח לא יודע כמה השקעתי, לא נורא.. כפרת עוונות, חילקתי חלק וחלק נזרקו לפח בבית..
במסלול הראשון הוא החליט שהוא הולך ראשון עם הבנים ואני יהיה המאספת.. התחלנו ואז אני קולטת שהוא המשיך קדימה מהר עם חלק מה חניכים והשאיר איתי את מי ש"עצלן" אז ניסיתי לקדם את החניכים.. ושאנחנו נפגשים לקראת סוף המסלול הוא אומר לי "כמה זמן לוקח לכם.. אתם הולכים כמו צבים, תגבירו קצב, אנחנו רוצים להגיע היום וכו.." חשבתי אולי באמת לא הייתי בסדר לא הבנתי מה הוא רוצה ממני כאילו בכוונה הלכתי לאט כדי לעקב אותו או משהו..
בלילה החניכים הזמינו להם פיצות, היה צריך להביא את הפיצות מהשומרים.. מי יתנדב ללכת לעשות את זה כמובן אני.. טוב אני הולכת.. זה לקח זמן כי השליח הסתבך בדרך.. ושאני חוזרת עם הפיצוץ לחניכים מה המדש אומר לי? "מה את הולכת, אני לא צריך להישאר עם החניכים לבד.."(וכל זה בצעקות!!)
כאן כבר ממש כעסתי עליו, כאילו אתה יכול להשאיר את החניכים איתי במסלול אבל שהם יהיו איתך 10 דקות זה לא בסדר.. וחוץ מזה מה הוא צועק עלי?!!
ביום השני גם קרה אותו סיפור במסלול..
וביום השלישי היה הכי גרוע!!!
קמתי עם כאבי גרון נוראים!!! והיו 2 חניכות שלא הרגישו טוב אז החלטנו הבנות להישאר במחנה ולא לעשות את המסלול..
אז הוא ממש כעס עלי שאנחנו לא יוצאות ושאנחנו סתם ממציאות שאנחנו חולות.. ובדיוק רציתי ללכת למרפאה שיביאו לי משהו לכאבי גרון.. אז אמרתי לו שאני הולכת למרפאה שלא יעשה לי אחר כך צנות למה הלכתי וכו.. אז הוא אומר לי אז מה גם לי כואב הגרון לא צריך ללכת בשביל זה למרפאה.
אחרי שהם יצאו למסלול המשיך לכאוב לי הגרון ברמות שלא הצלחתי לדבר.. הלכתי למרפאה, ואמרו שיש לי חום ודלקת גרון..
הודתי לחניכות שלי שהם לא רצו לצאת כי זה היה יכול רק להחמיר לי את המצב..
וש סיפרתי את זה למדש שלי, הוא אומר מצאת לך זמן להיות חולה!
איןן אני פשוט שונאת אותו!! חבל שבמקום לא טבעי וה רגיל מתגלה כל הרוע ובחוסר רגישות!!
חבל, כי אותי הוא אכזב..
בנים! קחו לצומת ליבכם!! בנות זה עם רגיש! שלא צועקים עליו אלא אם מדובר בדיון סוער וכו..(ואני לא מהבנות השקטות שמתביישת לדבר ומפלגות מכל תגובה.. ממש לא!) זה לא שלקחתי קשה, פשוט אני חושבת שהוא התנהג מגעיל ומסריח ובי זה קצת פגע.. והוא ממשיך עם זה גם אחרי, אז בכלל..
~סוף פריקה~
)
