הרוע שיצא..מיצ'ל
מאז שנכנסתי להדרכה כל כך שמחתי שזכיתי למד"ש (מדריך שאיתי) כזה.. הוא מכין פעולות, זורם, לוקח אחריות, לא חופר, מתחשב, ועוזר.. חשבתי שהוא המדש האידאלי..
אבל תמיד הציק לי משהו אחד, כשהוא מתעצבן אז חבל על הזמן!!
ואז זה הגיע.. השבוע יצאנו למחנה עם החניכים..
חשבתי לעצמי טוב אם הוא במשך כל ההדרכה היה אחראי, ועזר והכל בטח זה יהיה גם במחנה.. ואז זה התנפץ לי בפרצוף!!
את הצופרים אני הייתי צריכה לקנות ולהכין כי לו אין זמן, אז אני מכינה ועומלת על זה כמה לילות ואני רוצה לחלק את זה לחניכים ומה שהוא אומר לי זה:" עזבי אל תביאי להם את הדפים.. סתם לא יהיה להם איפה לשים את זה.."
חשבתי לעצמי.. טוב הוא בטח לא יודע כמה השקעתי, לא נורא.. כפרת עוונות, חילקתי חלק וחלק נזרקו לפח בבית..
במסלול הראשון הוא החליט שהוא הולך ראשון עם הבנים ואני יהיה המאספת.. התחלנו ואז אני קולטת שהוא המשיך קדימה מהר עם חלק מה חניכים והשאיר איתי את מי ש"עצלן" אז ניסיתי לקדם את החניכים.. ושאנחנו נפגשים לקראת סוף המסלול הוא אומר לי "כמה זמן לוקח לכם.. אתם הולכים כמו צבים, תגבירו קצב, אנחנו רוצים להגיע היום וכו.." חשבתי אולי באמת לא הייתי בסדר לא הבנתי מה הוא רוצה ממני כאילו בכוונה הלכתי לאט כדי לעקב אותו או משהו..
בלילה החניכים הזמינו להם פיצות, היה צריך להביא את הפיצות מהשומרים.. מי יתנדב ללכת לעשות את זה כמובן אני.. טוב אני הולכת.. זה לקח זמן כי השליח הסתבך בדרך.. ושאני חוזרת עם הפיצוץ לחניכים מה המדש אומר לי? "מה את הולכת, אני לא צריך להישאר עם החניכים לבד.."(וכל זה בצעקות!!)
כאן כבר ממש כעסתי עליו, כאילו אתה יכול להשאיר את החניכים איתי במסלול אבל שהם יהיו איתך 10 דקות זה לא בסדר.. וחוץ מזה מה הוא צועק עלי?!!
ביום השני גם קרה אותו סיפור במסלול..
וביום השלישי היה הכי גרוע!!!
קמתי עם כאבי גרון נוראים!!! והיו 2 חניכות שלא הרגישו טוב אז החלטנו הבנות להישאר במחנה ולא לעשות את המסלול..
אז הוא ממש כעס עלי שאנחנו לא יוצאות ושאנחנו סתם ממציאות שאנחנו חולות.. ובדיוק רציתי ללכת למרפאה שיביאו לי משהו לכאבי גרון.. אז אמרתי לו שאני הולכת למרפאה שלא יעשה לי אחר כך צנות למה הלכתי וכו.. אז הוא אומר לי אז מה גם לי כואב הגרון לא צריך ללכת בשביל זה למרפאה.
אחרי שהם יצאו למסלול המשיך לכאוב לי הגרון ברמות שלא הצלחתי לדבר.. הלכתי למרפאה, ואמרו שיש לי חום ודלקת גרון..
הודתי לחניכות שלי שהם לא רצו לצאת כי זה היה יכול רק להחמיר לי את המצב..
וש סיפרתי את זה למדש שלי, הוא אומר מצאת לך זמן להיות חולה!
איןן אני פשוט שונאת אותו!! חבל שבמקום לא טבעי וה רגיל מתגלה כל הרוע ובחוסר רגישות!!
חבל, כי אותי הוא אכזב..
בנים! קחו לצומת ליבכם!! בנות זה עם רגיש! שלא צועקים עליו אלא אם מדובר בדיון סוער וכו..(ואני לא מהבנות השקטות שמתביישת לדבר ומפלגות מכל תגובה.. ממש לא!) זה לא שלקחתי קשה, פשוט אני חושבת שהוא התנהג מגעיל ומסריח ובי זה קצת פגע.. והוא ממשיך עם זה גם אחרי, אז בכלל..
~סוף פריקה~
וואי איזה עצוב טוב שאין לי שום דבר עם בניםבת 500

אני בכלל לא מתקרבת אליהם וגם אין לי איך אז טוב שכך!

ולך אני מוסרת את נחמתי התעודדי התעודדי כי יש גם בנים נחמדים (כנראה)

(כמו אח שליקורץ)

נשמה יקרה עובר אורח
עבר עריכה על ידי עובר אורח בתאריך ד' באלול תשע"ד 23:41
קרה לי משהו דומה עם שתי מדריכות (שהפכו למדש"יות שלי רק לצורך המחנה).
גם לנו היו מלא קטעים שאחת פתאום נעלמת/רצה קדימה עם שאר החניכות/לא דואגת לאוכל/מחלקת הוראות סותרות וכו'
היו גם מלא מלחמות אגו מיותרות....

בבוקר השלישי פשוט הושבתי את שתיהן (במרחק בטוח מהחניכים) ופתחתי את הכל, בצורה מכובדת.
מעין ישב"צ שיפור-שימור.
ביקשתי מהן שנציף את הנקודות הטובות ואת אלו שדורשות שיפור ונציע פתרונות..

המסקנה העיקרית שלנו היתה שלא היתה ביננו מספיק תקשורת.
וזה התבטא בדברים הכי קטנים, מי שהולכת להביא אוכל צריכה לומר לאחרות. מי שראשונה צריכה לשמור על מרחק סביר שמאפשר תקשורת עם האמצעית/מאספת וכו'..

נשמע שזה היה המרכיב העיקרי שהיה חסר לך ולמד"ש במחנה..
לא תיאמתם את קצת ההליכה, לא הסכמתם בינכם מראש מי ילך להביא את הפיצה ומי יישאר להשגיח. וזה חבל כי נראה שזה גרם לתסכולים מיותרים אצל שני הצדדים (שהובילו בסוף לחוסר אמון).

בנוסף לזה אני מאמינה שהעובדה שרק את דאגת לצ'ופרים לא הוסיפה לאחווה בינכם.. ;)


מה שאת צריכה לענ"ד לעשות עכשיו זה
א. לקבל על עצמך לדבר יותר.
פשוט לעדכן, לשתף. לעבוד באמת כצוות.
ב. להעלות את הנושא בפני המד"ש שלך.
בישיבה הבאה שלכם תסכמו את המחנה. תעלי את הנושא בצורה מכובדת (ולא ממקום של "לסגור חשבונות" אלא ממקום של שאיפה לקדם את השותפות בינכם. בסופו של דבר מד"שים הם "האבא והאמא של השבט", ואתם צריכים להתנהג בהתאם ).

אם צריך, תכתבו גם רשימה של שיפור-שימור. העיקר להסיק מסקנות ולקבל החלטות לעתיד...


המון בהצלחה, מקווה שהועלתי
לגמריאוריושש
את ממש צודקת הוא באמת התנהג לא בסדר כלכך~אני~אחרונה

אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על זה. לא בקטע של להתמסכן וזה, פשוט להגיד לו שאת חושבת שהיה ביניכם הרבה וויכוחים ואי הבנות ואולי כדאי שתגיעו למסקנות להבא.

 

בהצלחה גדולה!!!!!

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך