גם לנו יש ילדה בת חמש וחצי שדי פוחדת להיות לבד . אין לה בעיה כשהיא אם חברים בבית שלנו .

כשהיא הולכת לחברים רוצה שאלווה אותה . אחרי צהריים-ערב (כשריק אני בבית ) ואני מקלחת את הקטן בן השנתיים , היא לא רוצה להיות לבד במטבח /בסלון ולהמשיך לאכול .... הכין אני ושאני יבוא להיות אתה וכו...

רוצה כל הזמן את קרבתי שאשר בסביבה שלה .

נ.ב

מבינה אותך גם אותי זה מתסכל לפעמים .

למדתי (מנסה )להשלים אם זה ולחית אם זה בשלום ,פחות או יותר

לא יודעת אם זה צריך להיות כך או לא . אולי יש עוד ילדים שעדין זיקוזים לנו ההורים ?

בהצלחה .

אולי  זה  נורמטיבי  לגיל  אבל  אולי  לא.  אולי  זה  משיכת  תשומת  לב  אבל  אולי  לא.  ובשביל לדעת  זאת  לדעתי  כדאי  לך  להתייעץ.  יתרה  מזאת  יש  דברים  שהם  נורמטיביים לגיל  אבל  הם  קושי.  אולי  קושי  נורמטיבי  לגיל.  אבל  קושי.  ולקושי  צריך  לדעת  איך  להגיב  כדי  לא  להחמיר  אותו.  ולכל  הדעות  מדובר  פה  בקושי  ויתכן  שגם  באותות  מצוקה, ולכן  מאד  הייתי  ממליצה  לך  להתייעץ.  בפרט  היום  שיש  אנשי  מקצוע  בקווים  פתוחים.  לא  הייתי משאירה  את  זה  לפורום.  

בכל  מקרה  אל  תדחיקי  את  רגשותיו, גלי  אמפטיה.כי  להגיד  לו  אל  תפחד  ולא  צריך  לפחוד  זה  יגדיל  את  הפחד יותר.  מה  גם  שיכול  להיות  שיפחד  לשתף  אותך.

                                                                 הרבה  נחת 

להתחיל לשחרר אותו כל פעם קצת. בהתחלה- שילך לשרותים ,את מלווה אותו ואומרת שאת צריכה ללכת בדחיפות ל--סגור את הגז/ להביא את הפלאפון. וכך הוא נשאר חלק מהזמן ללא ליווי שלך. אחרי פעם או פעמיים את מראה לו את הדרך לשרותים ובנעימות הולכת לעיסוק(דחוף) שיש לך. 

לצאת מהבית לדקה או שתיים, להסביר לו לאן את יוצאת ולחזור כמו שהבטחת, אח"כ ל3 דקות וכו'. 

הרעיון הוא לתת לו את  ההתנסות וההרגשה שהוא מסוגל להסתדר לבד. במקביל לדבר איתו , להכין אותו לפני -- בעוד  5 דקות אני צריכה לצאת מהבית להביא את המכתבים מתיבת הדואר. אתה תמתין פה ואני מיד מגיעה.(אפשר להראות על השעון לאן המחוג צריך להגיע)

גם בשעת ההשכבה- לאמר לו "אני אומרת לך לילה טוב ובעוד כמה דקות נכנסת שוב לחדר. בינתיים אתה לא צריך לקרוא לי, אם יש לך משהו לאמר לי , תגיד כשאני נכנסת."

להיות עיקבית.

ולהתפלל.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...