והאור הרך
לא תאמו לאווירת הקרב ששררה אצלה בלב.
מצב התקפה, היכון הכן צא;
הוא ישב מולה מקשיב
מנסה לכוון לתדר המדויק
והיא ירתה בצרורות,
טילים ומרגמות
וגם כשניסתה לעדן את המילים
העצבים המצטברים שלה היו חזקים.
כן, ספרי,
מה לא היה בסדר בעיניך?!
מה מציק לך?!
את מה אוכל לשפר?!
כל שתגידי אני כאן בשבילך
רק תגידי,
כן. את צודקת!
הוא ישב והקשיב וראשו מהנהן
עיניו כואבות וליבו יוצא מצערה
וכך בלי לכוון
הסתובב אצלה
כפתור ההאשמות
לכפתור האשמות-
סתם שוב נפלתי עליו
במצב רוח לא ברור...
אם הייתי פותרת דברים מסודר,
לא היינו עומדים פה,
לא שוב.
והיא שתקה.
והוא חשב,
שהיא עדין כועסת מאשימה
ולא ידע שהיא עברה לצד שלו-
על שולחן הנאשמים,
היא הסנגור, היא הקטגור,
היא העד והיא על הדוכן.
מתקפה ארטילרית
של רגשות ואשם.
לו ידע
היה מחזיק לה את היד
ומרגיש את פעימות הלב
ובאליבי פשוט
מזכה אותה בדין.
לו רק ידע,
אם רק הייתה ממשיכה לדבר,
ולמה דווקא עכשיו זה קשה
יותר מאי פעם?!
