ולמה האיחול הלא יפה הזה?

ומי אמר שחתונה או אירוע כזה חייב לעלות 170 אלף שקל? הוא יכול לעלות גם רק חמישים אלף ועדיין יוציאו כמה אלפים על צילום האירוע ותיעודו - האם גם אז תאחל איחול כזה לאנשים?

מצטער, אני אישית, לא אהבתי.

אבל יכול להבין מאיפה זה מגיע, שלא תחשוב לא נכון...

ב"הצלחה חבר

למה האיחול הזה?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שאני ממש ממש לא אוהבת תמונות וצילום, מצד שני יש דברים שחשובים לי שנראים ג"כ בזבוז משווע לאחרים...

מאמינה בכל ליבי שזכותו של בנאדם לבחור על מה להוציא את כספו ומה שווה לו את זה.

הכי חשוב שאנשים ישמחו ולא ירגישו שהחמיצו משהו שמאד חשוב להם (בגבולות האפשריים)!!!

הסטנדרטים באמת הרבה יותר נמוכים מבציבור הכללי, כמו שבטח אתה יודע..

מעבר לזה, הגבלות כלליות מאד יכולות אולי לעשות טוב, אבל מתנגדת קשות לירידה הזאת לפרטים- לכל אחד מאיתנו יש דברים ששווה לו להוציא עליהם ואף אחד לא הולך לנהל את הרצונות של השני, יש גבול! בנוסף לזה שיש אנשים שמרוויחים את כספם ביושר ב"ה ויש להם יותר אפשרויות, מפרגנת להם שיהנו ממנו (שוב, כל עוד זה לא מחייב את הסביבה בסטנדרטים גבוהים ג"כ).

יש הסכמה?

אדרבה, היום שאני הכי יפה בו, אני מעוניינת במזכרת שתנציח את היופי שלי, שארגיש טוב עם עצמי.

ובמקרה על התמונות של החתונה שלי אני מהזה מבואסת.. כל פעם שאני רואה תמונות של אחרים מהחתונה אני נזכרת בתמונות שלי וצובט לי.

הצלם הוציא אותי לא משהו, לא מכוערת אבל גם לא יפהפיה. והיייתי יפהפיה ואני פוטוגנית. 

לא יודעת איזה כשרון יש לו להוציא אותי כך.

בכל החתונות של אחים שלי יצאתי מהממת ודווקא בחתונה שלי, לא.

באסה.

לפחות יש לי מזכרות יפות מחתונות של אחים שלי, שם זה הצלם הקבוע שלנו, הוא צלם מעולה.

לדעתי זה חשוב מאד. אפילו לשלם הרבה כסף, אם זה חשוב לכלה.

כסף מצלם בחתונות...

צלם שמשקיע ערב שלם .+ כל הדברים הנלווים - זה לא משנה בשבילו אם יזמינו אותו לחתונה או לערב יומולדת 770 של סבא - זה אותו זמן והוצאות וחבילה בשבילו כאן או כאן - הוא יבקש אותו הסכום...

אז מה ההבדל בינו לבין להקה אם ככה?

לגבי האיפור, לצערי, אתה טועה - אם את מתאפרת בסלון כלות, ונניח שאת מתאפרת לברית של בן דוד שלך - זה לא יעניין את המאפרת - היא מראה לך סגנונות איפור, את בוחרת מה שאת בוחרת, עם כל ה"תוספות" שאת רוצה ועל פי זה את משלמת - בין אם זה ברית, בין אם הכלה ובין אם סבתא רבא של הכלה. 

דבר יחידי שאולי כן יכול להיות זה עניין של "מיתוג" - מישהו ש"ממותג" בתחום כלשהו - ואז זה באמת יכול להיות מאפרת שממותגת במיוחד עבור איור כלות - אז על עצם ה"מיתוג" עצמו את משלמת יותר כסף...אבל זה בדיוק כמו לקנות חולצה ממותגת מול חולצה לא ממותגת...

אם יש להם כסף.. אז דוגרי... מה אכפת לך?..

ואם אין להם (כמו לנו) אז הם לא יוציאו סכומים כאלה ויחפשו את הזול ביותר..

ואנשי המקצוע שמבקשים כ"כ הרבה כסף זה באמת חוצפה..

א. אנחנו לחתונה שלנו לקחנו רק צלם אחד וביקשנו שלא יצלם ריקודי נשים. אז נכון היו לי שתי תמונות עם חברות וזהו אבל כך החלטנו והיה לנו טוב.

ב. בתור בעל מקצוע ולא משנה מהו המקצוע יש הוצאות עוד לפני הכנסות ולא אפרט אותן אז כן, אם רוצים לפרנס משפחה צריך לקחת מחיר שישתלם לעבוד!!! (כמה שעות צלם עובד ביום של חתונה? ולפני ואחרי????) 

ג. מי שמשלם 7000 ש״ח לערב לוקח חבילה של צלם ראשי, צלם/צלמת לנשים, וידיאו ואלבומים (בד״כ דיגיטליים) מי שלא מוכן לשלם כ״כ הרבה שלא יקח חבילה שכוללת הכל!!!!

מתוך כל התשלום הזה אולי הצלם יגיע ל2000 לערב אח״כ תחשב מע״מ, דלק וכד׳ ותחשב שבחורף זרם האירועים חלש בספירת העומר ושלושת השבועות אין אירועים. אם תגיע ל8000 בחודש בממוצע זה יהיה טוב.

היום לפרנס משפחה עם חמישה שישה ילדים לא מספיק 8000 בחודש

הכל ענין של סדר עדיפויות. יש מי שהצלם חשוב לו יותר, יש מי שהאולם חשוב לו יותר, יש מי שהתזמורת חשובה לו יותר, יש מי שבכלל יעדיף תקליטן ומנות של קייטרינג.

איננו יכולים (כאנשים פרטיים) לומר לאנשים שהדרך בה הם בחרו לחגוג את האירוע של חייהם אינה נכונה.

מה שבעיניך יראה טוב ונכון, למשל מנת עוף בחתונה (ולא פרגית), בעיני אחרים להגיש עוף ולא כבש הוא דבר ש"בל יראה ובל ימצא".

באירועים שלך בע"ה תוכל לעשות כפי רצונך, וכל אחד יעשה באירוע שלו כפי שהוא רואה לנכון, כמובן בהסכמה עם כל הצדדים שנוטלים חלק באירוע.

שיעל מדברת עליו... נו באמת, 4 צלמים ב1000 שקלים? אתה רציני? זה יוצא נטו 250 שקל לאדם לערב - וזה בלי שחישבנו הוצאות, דלק והכל... - ו250 שקלים לאדם ליום עבודה (וכן, זה נחשב יום עבודה!) - זה ממש כלום. אתה לא היית רוצה בתור אדם מקצועי להשתכר ככה.

ודוגרי? כן.

ביקשנו מהצלם שלנו שיהיה כמה שפחות "מעורב".

בחופה יש רק צלם+צלם וידאו. הצלמת לא שם כדי שלא יהיה עמוס. כמה שפחות- יותר טוב.

לשלם 10000 זה באמת בשביל חבילה כוללת ענקית של אלבומים דיגיטליים וקליפים ויותר מצלם+צלמת וכמובן, איכות ויותר תמונות אמנותיות.. <שלנו, למשל, עושה תמונות 'רגילות' ותמונה אמנותית אחת. לא צכה יותר מזה. אבל יש צלם אחד שלוקח הרבה יותר ורוב התמונות שלו הן אמנותיות.. (ולכן לא לקחנו אותו, כי הוא עושה רק אמנותי ושוכח לצלם חוויות..)>

וזאת בחירה אישית של הזוג על מה לשים את הכסף.

לך זה נראה בזבוז,

אבל חברהשלי חבדניקית והיא קנתה פאה מטווווררפפתת לחתונה ועשתה עליה תסרוקת מטורפפתת ותאמין לי, זה עלה הרבה הרבה הרבה הרבהה יותר מהתקציב *שלי* לצלם (והיה לי ב"ה תקציב, כי זה מה שחשוב לי...)

כל אחד ומה שחשוב לו בחתונה.

ומה שכתבת בהודעה האחרונה שלך- מסכימה עם ההתחלה לגמרי. זאת בהחלט בעיה שמבזבזים את כל הכסף על החתונה ואז נשארים בלי כלום.

ולכן צריך לדעת לעשות את זה בחכמה.. לקחת מה שאפשר. אבל אם זה אפשרי- למה לא? 

<ויש תכתיבים של החברה, בוודאי. אבל לא הכל. יש אנשים שאשכרה בתמימות רוצים תמונות סופר מוצלחות מהאירוע מספר 1 בחיים שלהם..>

אנשים לפעמים שוכחים שמה שחשוב - זה מה שקורה אחרי החתונה.

(וגם שמעתי שמועות שמספרות שלידת ילדים זה אירוע הרבה יותר משמח.)

או במחירי רעב?

1000 ש"ח זה בקושי מכסה צילום של בת מצוה- וידיאו או סטילס. (לא שניהם..)

שזה צילום יותר פשוט וציפיה לרמה יותר נמוכה.

ציוד צילום לחתונה (הכי סטנדרטי- מצלמת וידיאו, 2 סטילס, עדשות, פלאשים וכו') זה בערך 70,000 וצפונה. 

כך שצלם אירועים, כשהוא נותן לך מחיר- חייב להכניס סכום כלשהו שמיועד לכיסוי ההוצאות הנ"ל. 

תוסיף לזה שכר על כמה וכמה שעות שעות של עמידה תנועה ועבודה פיזית ומנטלית קשה 

תוסיף לזה שעות עריכת וידיאו ועריכת פוטושופ

והנה כמו כלום הגעת ל5K וצפונה.

אנחנו עשינו רק סטילס, ויצא לנו 3K כי זה מי שהו שאני מכירה טוב ועשו לי מחיר מיוחד. וידעתי להעריך את זה.

מי שעושה בפחות- לא יודעת ממה הוא מתפרנס.

זאת עבודה מקצועית שדורשת לימודים והמון ניסיון והשקעה.

צלם יודע על מה להסתכל, מאיפה לכוון את הנקודות מבט, איך תעמוד בצורה שהכי תחמיא לך

וזה אתה לא תוכל לעשות מגלקסי. כי זה קשור לאדם עצמו.

אני יכולה לגמרי להבחין איזה תמונה צולמה בפל' גם איכותי ואיזה של צלם טוב, אני ממש רואה את ההבדלים באיכויות ובנקודות המבט.

צלם טוב מתאים לך את התמונה באופן שהכי תחמיא לך.

אני נמצאת בפורום של צלמים והתמונות שלהם לא ישוו לתמונות שמישהו מצלם לבד.

חוץ מזה שהציוד שלהם עולה הון תועפות כל עדשה ורפלקטורים וספוטבוקס ומטריות ולא זוכרת עוד מה כי אני לא צלמת, אבל לפי מה שקראתי יש להם הוצאות רבות על הציוד שלהם וזה רק משתכלל כל הזמן.

כמובן אני מדברת על צלמים מקצוענים.

ואני מצטערת, אם הייתי יודעת איך התמונות שלי של החתונה יצאו. הייתי לוקחת גם צלם ב10000.

בשבילי זה החלק כמעט הכי חשוב בחתונה. מהאוכל, מהתזמורת, מהאולם, העיקר הצלם. המזכרת.

ואני בכלל לא מבינה למה בכלל מפריע לך שאנשים משלמים הרבה על צלם. מה אכפת לך על מה הם מוציאים את הכסף שלהם? כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

זה תלוי באנשים בלי קשר לזה שהם בחרו להוציא על צלם.

זה יכול להיות אותו דבר על אולם, על זמר, על תסרוקת וסירוק וספא, ועל מליון דברים לבית.

אתה לא חייב דווקא להתמקד במי שרוצה להשקיע בצלם.

אתה יכול לומר בכללי שזה לא בסדר שאנשים מוציאים הוצאות בחתונה שבהחלט הם יכולים לצמצם בהן ובד בבד אח"כ מבקשים/מקבלים תמיכה מעמותות חסד. זה באמת אולי לא בסדר.

הרי מצד אחד כתבת למעלה ש"היחידים שאין לי בעיה איתם זה הלהקה - רוצים הופעה שישלמו" - ומצד שני אתה כותב כאן על זוג שנסמך אחרי זה על סלי מזון. זוג כזה - לא יהיה לך בעיה עם העובדה שלקח להקה ב8 אלף שקל?

אגב - אותה טענה שאמרת על להקה, תגיד כאן - "רוצים צלמים ואלבומים וכו'? שישלמו!" - מאיפה הידע הכלכלי והכניסה לפרטים שאתה ל-א יודע לעשות, שאומרים לך שההוצאות של להקה בהכרח כל כך הרבה יותר גדולות משל צלמים?

שאנשים ירגישו בנוח מבחינה חברתית לא לעבור את היכולת הכלכלית שלהם, גם אם זה אומר שהחתונה שלהם תהיה מאוד פשוטה.

במקרה לאחרונה עברתי על תמונות שצולמו בחתונה של בת דודה שלי על ידי צלם מומחה כזה (הם שיתפו חלק מהתמונות באינטרנט...) - וזה פשוט הבדל שמיים וארץ בין צלמים לא מקצועיים לצלם מקצועי - אתה רואה בנאדם שיודע את העבודה ומוציא תמונות חלקות, בזוויות הנכונות, עם יחסי האור-צל הנכונים, מיקום נכון בתמונה, ציוד איכותי ועוד...

דבר נוסף - אני רוצה לראות אותך מוציא לחתן/כלה אלבום תמונות דיגיטלי, בעצמך, עם עיצוב והכל, עם 350 תמונות (מה שאומר - לפחות מעל 15- עמודים באלבום, אלא אם כן ממש דוחסים תמונות בכל עמוד ואז נגיד עד 100 עמודים) - שיעלה לך פחות מכמה מאות שקלים...לך באופן אישי. אני אומר לך מניסיון כי ממש לאחרונה הדפסתי אלבום דיגיטלי ממש חמוד, "בסך הכל" 40 ומשהו עמודים - ועלה לי, אחרי קופון - 120 שקלים. וזה בלי עיצובים מיוחדים יותר מידי, שינויי עיצובים לפי עמודים שונים, גרפיקות משתנות, אפקטים מיוחדים מידי בתמונות וכו' - ובעיצוב עצמי ביד שגם הוא לוקח זמן וכו'..

בלי וידאו, בלי קליפ חתונה, אולי אלבום אחד בלבד רק לחתן/כלה בלי מאות על גבי מאות של תמונות - וכו' וכו'.

בואו נעשה רגע חישוב - כדי שיהיה רווחי לצלם לעבוד צריך לחשב כמה הוא צריך לקבל נטו ליום עבודה.

בהנחה שיש מקסימום של חמישה ימי צילום בשבוע, ושצילום חתונות זה העסק העיקרי שלו שעליו הוא עובד גם בימים ולא רק בלילות (הרי צריך לסגור עסקאות, לפתח תמונות, אלבומים, קליפים, לערוך וכו' וכו'... - ועוד בערבים כמה שעות לכל הפחות...בסופו של דבר זה יכול למלא יותר מ8 שעות ביום, בהבטחה) - יוצא שצלם שממלא את כל הימים בחתונות, עובד בערך 20-21 ימים בחודש.

משכורת נורמאלית ראוייה, לדעתי לפחות, היא לפחות 10 אלף שקל נטו אחרי המיסים, לחודש. (כן! זה שמשכורת המינימום עומדת היום על כ4 אלף לא אומר כמובן שצלם מקצועי צריך להרוויח את זה...) מה שאומר שהצלם צריך להרוויח לפחות 11-12 אלף שקל, נטו, אחרי ההוצאות, כדי להגיע לנטו משכורת הזאת...

בואי נחשב לפי זה את הנטו - 12 אלף שקל לחלק ל21 ימי עבודה - יוצא לפחות 574 שקלים ליום אחד. וזה לפני ההוצאות... וזה רק לצלם אחד!!! ואם לוקחים שלושה צלמים - 2 סטילס ואחד וידאו (2 סטילס כי אחת לנשים...) רק הנטו לפי זה מגיע כבר למעל 1700 שקלים.

ואז צריך לחשב עלויות של הצילום עצמו - פיתוח תמונות, פיתוח אלבומים דיגיטליים, עריכת קליפ, ציוד שמתבלה וצריך חידוש מידי פעם כולל עדשות, תושבות והכל...

בקיצור, עסק לא זול צילום מקצועי. לא צריך להתפלא שהוא כזה יקר...

ובינינו - מי שמשלם כיום 200 שקל למנה בחתונה - אז ה7000 שקלים של הצלם באמת כבר די זניחים...הם שווים "רק" 35 מנות כאלו (והמון אולמות היום לוקחים סביב הסכומים האלו למנה אם לא יותר...)

קודם כל- 12,000 זה שכר מאד נמוך יחסית לבעל מקצוע שעובד בתנאים פיזיים לא קלים.

צילום אירועים זה עבודה פיזית ומנטלית קשה (כמו גם נגינה בלהקה נניח)

שצריך ללמוד ולהתמקצע המון בשבילה.

מעבר לזה- צלם, כשהוא מתמחר את עצמו לא יכול לבנות על 5 ימים בשבוע. אין דבר כזה. לא אמאינה שיש צלם שמקבל כ"כ הרבה אירועים..

חוצמזה- שהוא צריך לקחת בחשבון שחודשיים בשנה אין לו כמעט עבודה (ספירת העומר+שלושת השבועות) והוא צריך לחסוך לחודשים האלו.

זה הנטו של הנטו של הנטו שלא באמת אומר כמה צלם צריך להרוויח ליום עבודה...בפועל הוא צריך יותר בגלל כל הדברים שאמרת...

ואם אתה יודע לחשב מחירים פחות או יותר אתה אמור להבין שדברים כאלו, ואנשים, וזמן - זה עולה כסף. אם אתה לא רוצה דבר כזה, בבקשה - תצלם את החתונה שלך  בסמארטפון, כמו שאמרת...

וצלם זה קצת הרבה שונה מהאוכל, כי באוכל יש רמות שונות ומגוונות הרבה יותר, ואפשר "לשחק" עם איכויות ועם קייטרינגים וכו'...

צלם, זה פחות גמיש. אבל מה שכן גמיש זה אכן ה"חבילה". אתה לא חייב לקחת חבילה של 7 אלף. אתה יכול למצוא אולי גם חבילות של 2-3 אלף. כשזה כמובן משפיע עליהן מאוד, אבל החלטה שלך... ו3 אלף לצלם לערב חתונה זה כבר די נורמאלי...נכון, החולצה שלך בתור חתן עולה פחות, אבל הערך שיש לאנשים לנוסטלגיה הוא גדול. תשאל אנשים ניצולי שואה מה הם הכי עצובים (חוץ מבני האדם שהלכו להם, ברור) שאיבדו בשואה - הם יענו לך, הרבה מהם:  "התמונות המשפחתיות. לא נשאר כלום. הכל הלך, אין זכרונות, אני לא זוכר איך נראיתי פעם, איך נראו ההורים וכו'...". אז אומנם לא ממש בר השוואה לגמרי, אבל אותו עיקרון כאן.

זה הדבר ה(כמעט) יחיד שאני אשקיע עליו, בלי לחשוב פעמיים.

ביננו, מי זוכר איזה אוכל היה או איך האולם היה נראה?

מה שנשאר לנו "ביד", המזכרת, זה התמונות.

וגם תזמורת זה דבר ששוה להשקיע.

אז כל אחד והסדרי עדיפויות שלו...

קיבל תתמונות מהחתונה שלו ואני חושב ששווה להשקיע בזה זה דבר שנשאר לכל החיים

הם שילמו 8000 אחרי הנחה רצינית כי הצלם חבר של המשפחה של הכלה  

א. סטנדרטים חברתיים קלוקלים שנשתרשו לצערינו גם בציבור שלנו.

ב. חוסר הבנה אמיתית שהחתונה היא לא העיקר אל הזוגיות שמתפתחת לאחר מכן.

    אם אנשים באמת היו מבינים את זה הם היו משקיעים את האלפי שקלים (ואפילו עשרות אלפי שקלים),

    בדברים שהם הרבה יותר בונים את הזוגיות..

    זוג שטוב להם באמת, לא צריך את התמונות האלו כדי לחזק להם את הזוגיות.

    בסדר.. זה נחמד שיש כמה תמונות כדי להיזכר במאורע המשמח..

    אבל העיקר זה לא להישאר תקוע בעבר, אלא לחזק ולפתח את הזוגיות בהמשך!

    אני מכיר זוג שקיבל תקציב מההורים לחתונה, והם החליטו כ-30,000 ש"ח מתוכו לחסוך בשביל עתידם,

    בסדר.. אז לא הייתה להם חתונה נוצצת, אבל כ-30% מעלות החתונה הם קיבלו לעצמם.

    אמנם אני לא יודע מה הם עשו עם זה בפועל.. אבל עם חוסכים את הכסף בצורה נכונה,

    אפשר לעשות עם זה כ-10 נופשים זוגיים של שבוע (כולל בייבי-סיטר לילדים) למשך 5 שנים,

    שזה מחזק פי אלף את הזוגיות מה4-6 שעות של החתונה.

דבר אחרון, יש טענה שאומרת שככל שערכת הצילום שלך לחתונה יותר יוקרתית ככה אתה תזכור בעצמך פחות מהחתונה.

אמנם לא ראיתי עדיין הוכחה מדעית לעניין, אבל מכמה חברים ששאלתי אותם התברר לי שיש בטענה הזאת הרבה..

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.