ולמה האיחול הלא יפה הזה?

ומי אמר שחתונה או אירוע כזה חייב לעלות 170 אלף שקל? הוא יכול לעלות גם רק חמישים אלף ועדיין יוציאו כמה אלפים על צילום האירוע ותיעודו - האם גם אז תאחל איחול כזה לאנשים?

מצטער, אני אישית, לא אהבתי.

אבל יכול להבין מאיפה זה מגיע, שלא תחשוב לא נכון...

ב"הצלחה חבר

למה האיחול הזה?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שאני ממש ממש לא אוהבת תמונות וצילום, מצד שני יש דברים שחשובים לי שנראים ג"כ בזבוז משווע לאחרים...

מאמינה בכל ליבי שזכותו של בנאדם לבחור על מה להוציא את כספו ומה שווה לו את זה.

הכי חשוב שאנשים ישמחו ולא ירגישו שהחמיצו משהו שמאד חשוב להם (בגבולות האפשריים)!!!

הסטנדרטים באמת הרבה יותר נמוכים מבציבור הכללי, כמו שבטח אתה יודע..

מעבר לזה, הגבלות כלליות מאד יכולות אולי לעשות טוב, אבל מתנגדת קשות לירידה הזאת לפרטים- לכל אחד מאיתנו יש דברים ששווה לו להוציא עליהם ואף אחד לא הולך לנהל את הרצונות של השני, יש גבול! בנוסף לזה שיש אנשים שמרוויחים את כספם ביושר ב"ה ויש להם יותר אפשרויות, מפרגנת להם שיהנו ממנו (שוב, כל עוד זה לא מחייב את הסביבה בסטנדרטים גבוהים ג"כ).

יש הסכמה?

אדרבה, היום שאני הכי יפה בו, אני מעוניינת במזכרת שתנציח את היופי שלי, שארגיש טוב עם עצמי.

ובמקרה על התמונות של החתונה שלי אני מהזה מבואסת.. כל פעם שאני רואה תמונות של אחרים מהחתונה אני נזכרת בתמונות שלי וצובט לי.

הצלם הוציא אותי לא משהו, לא מכוערת אבל גם לא יפהפיה. והיייתי יפהפיה ואני פוטוגנית. 

לא יודעת איזה כשרון יש לו להוציא אותי כך.

בכל החתונות של אחים שלי יצאתי מהממת ודווקא בחתונה שלי, לא.

באסה.

לפחות יש לי מזכרות יפות מחתונות של אחים שלי, שם זה הצלם הקבוע שלנו, הוא צלם מעולה.

לדעתי זה חשוב מאד. אפילו לשלם הרבה כסף, אם זה חשוב לכלה.

כסף מצלם בחתונות...

צלם שמשקיע ערב שלם .+ כל הדברים הנלווים - זה לא משנה בשבילו אם יזמינו אותו לחתונה או לערב יומולדת 770 של סבא - זה אותו זמן והוצאות וחבילה בשבילו כאן או כאן - הוא יבקש אותו הסכום...

אז מה ההבדל בינו לבין להקה אם ככה?

לגבי האיפור, לצערי, אתה טועה - אם את מתאפרת בסלון כלות, ונניח שאת מתאפרת לברית של בן דוד שלך - זה לא יעניין את המאפרת - היא מראה לך סגנונות איפור, את בוחרת מה שאת בוחרת, עם כל ה"תוספות" שאת רוצה ועל פי זה את משלמת - בין אם זה ברית, בין אם הכלה ובין אם סבתא רבא של הכלה. 

דבר יחידי שאולי כן יכול להיות זה עניין של "מיתוג" - מישהו ש"ממותג" בתחום כלשהו - ואז זה באמת יכול להיות מאפרת שממותגת במיוחד עבור איור כלות - אז על עצם ה"מיתוג" עצמו את משלמת יותר כסף...אבל זה בדיוק כמו לקנות חולצה ממותגת מול חולצה לא ממותגת...

אם יש להם כסף.. אז דוגרי... מה אכפת לך?..

ואם אין להם (כמו לנו) אז הם לא יוציאו סכומים כאלה ויחפשו את הזול ביותר..

ואנשי המקצוע שמבקשים כ"כ הרבה כסף זה באמת חוצפה..

א. אנחנו לחתונה שלנו לקחנו רק צלם אחד וביקשנו שלא יצלם ריקודי נשים. אז נכון היו לי שתי תמונות עם חברות וזהו אבל כך החלטנו והיה לנו טוב.

ב. בתור בעל מקצוע ולא משנה מהו המקצוע יש הוצאות עוד לפני הכנסות ולא אפרט אותן אז כן, אם רוצים לפרנס משפחה צריך לקחת מחיר שישתלם לעבוד!!! (כמה שעות צלם עובד ביום של חתונה? ולפני ואחרי????) 

ג. מי שמשלם 7000 ש״ח לערב לוקח חבילה של צלם ראשי, צלם/צלמת לנשים, וידיאו ואלבומים (בד״כ דיגיטליים) מי שלא מוכן לשלם כ״כ הרבה שלא יקח חבילה שכוללת הכל!!!!

מתוך כל התשלום הזה אולי הצלם יגיע ל2000 לערב אח״כ תחשב מע״מ, דלק וכד׳ ותחשב שבחורף זרם האירועים חלש בספירת העומר ושלושת השבועות אין אירועים. אם תגיע ל8000 בחודש בממוצע זה יהיה טוב.

היום לפרנס משפחה עם חמישה שישה ילדים לא מספיק 8000 בחודש

הכל ענין של סדר עדיפויות. יש מי שהצלם חשוב לו יותר, יש מי שהאולם חשוב לו יותר, יש מי שהתזמורת חשובה לו יותר, יש מי שבכלל יעדיף תקליטן ומנות של קייטרינג.

איננו יכולים (כאנשים פרטיים) לומר לאנשים שהדרך בה הם בחרו לחגוג את האירוע של חייהם אינה נכונה.

מה שבעיניך יראה טוב ונכון, למשל מנת עוף בחתונה (ולא פרגית), בעיני אחרים להגיש עוף ולא כבש הוא דבר ש"בל יראה ובל ימצא".

באירועים שלך בע"ה תוכל לעשות כפי רצונך, וכל אחד יעשה באירוע שלו כפי שהוא רואה לנכון, כמובן בהסכמה עם כל הצדדים שנוטלים חלק באירוע.

שיעל מדברת עליו... נו באמת, 4 צלמים ב1000 שקלים? אתה רציני? זה יוצא נטו 250 שקל לאדם לערב - וזה בלי שחישבנו הוצאות, דלק והכל... - ו250 שקלים לאדם ליום עבודה (וכן, זה נחשב יום עבודה!) - זה ממש כלום. אתה לא היית רוצה בתור אדם מקצועי להשתכר ככה.

ודוגרי? כן.

ביקשנו מהצלם שלנו שיהיה כמה שפחות "מעורב".

בחופה יש רק צלם+צלם וידאו. הצלמת לא שם כדי שלא יהיה עמוס. כמה שפחות- יותר טוב.

לשלם 10000 זה באמת בשביל חבילה כוללת ענקית של אלבומים דיגיטליים וקליפים ויותר מצלם+צלמת וכמובן, איכות ויותר תמונות אמנותיות.. <שלנו, למשל, עושה תמונות 'רגילות' ותמונה אמנותית אחת. לא צכה יותר מזה. אבל יש צלם אחד שלוקח הרבה יותר ורוב התמונות שלו הן אמנותיות.. (ולכן לא לקחנו אותו, כי הוא עושה רק אמנותי ושוכח לצלם חוויות..)>

וזאת בחירה אישית של הזוג על מה לשים את הכסף.

לך זה נראה בזבוז,

אבל חברהשלי חבדניקית והיא קנתה פאה מטווווררפפתת לחתונה ועשתה עליה תסרוקת מטורפפתת ותאמין לי, זה עלה הרבה הרבה הרבה הרבהה יותר מהתקציב *שלי* לצלם (והיה לי ב"ה תקציב, כי זה מה שחשוב לי...)

כל אחד ומה שחשוב לו בחתונה.

ומה שכתבת בהודעה האחרונה שלך- מסכימה עם ההתחלה לגמרי. זאת בהחלט בעיה שמבזבזים את כל הכסף על החתונה ואז נשארים בלי כלום.

ולכן צריך לדעת לעשות את זה בחכמה.. לקחת מה שאפשר. אבל אם זה אפשרי- למה לא? 

<ויש תכתיבים של החברה, בוודאי. אבל לא הכל. יש אנשים שאשכרה בתמימות רוצים תמונות סופר מוצלחות מהאירוע מספר 1 בחיים שלהם..>

אנשים לפעמים שוכחים שמה שחשוב - זה מה שקורה אחרי החתונה.

(וגם שמעתי שמועות שמספרות שלידת ילדים זה אירוע הרבה יותר משמח.)

או במחירי רעב?

1000 ש"ח זה בקושי מכסה צילום של בת מצוה- וידיאו או סטילס. (לא שניהם..)

שזה צילום יותר פשוט וציפיה לרמה יותר נמוכה.

ציוד צילום לחתונה (הכי סטנדרטי- מצלמת וידיאו, 2 סטילס, עדשות, פלאשים וכו') זה בערך 70,000 וצפונה. 

כך שצלם אירועים, כשהוא נותן לך מחיר- חייב להכניס סכום כלשהו שמיועד לכיסוי ההוצאות הנ"ל. 

תוסיף לזה שכר על כמה וכמה שעות שעות של עמידה תנועה ועבודה פיזית ומנטלית קשה 

תוסיף לזה שעות עריכת וידיאו ועריכת פוטושופ

והנה כמו כלום הגעת ל5K וצפונה.

אנחנו עשינו רק סטילס, ויצא לנו 3K כי זה מי שהו שאני מכירה טוב ועשו לי מחיר מיוחד. וידעתי להעריך את זה.

מי שעושה בפחות- לא יודעת ממה הוא מתפרנס.

זאת עבודה מקצועית שדורשת לימודים והמון ניסיון והשקעה.

צלם יודע על מה להסתכל, מאיפה לכוון את הנקודות מבט, איך תעמוד בצורה שהכי תחמיא לך

וזה אתה לא תוכל לעשות מגלקסי. כי זה קשור לאדם עצמו.

אני יכולה לגמרי להבחין איזה תמונה צולמה בפל' גם איכותי ואיזה של צלם טוב, אני ממש רואה את ההבדלים באיכויות ובנקודות המבט.

צלם טוב מתאים לך את התמונה באופן שהכי תחמיא לך.

אני נמצאת בפורום של צלמים והתמונות שלהם לא ישוו לתמונות שמישהו מצלם לבד.

חוץ מזה שהציוד שלהם עולה הון תועפות כל עדשה ורפלקטורים וספוטבוקס ומטריות ולא זוכרת עוד מה כי אני לא צלמת, אבל לפי מה שקראתי יש להם הוצאות רבות על הציוד שלהם וזה רק משתכלל כל הזמן.

כמובן אני מדברת על צלמים מקצוענים.

ואני מצטערת, אם הייתי יודעת איך התמונות שלי של החתונה יצאו. הייתי לוקחת גם צלם ב10000.

בשבילי זה החלק כמעט הכי חשוב בחתונה. מהאוכל, מהתזמורת, מהאולם, העיקר הצלם. המזכרת.

ואני בכלל לא מבינה למה בכלל מפריע לך שאנשים משלמים הרבה על צלם. מה אכפת לך על מה הם מוציאים את הכסף שלהם? כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

זה תלוי באנשים בלי קשר לזה שהם בחרו להוציא על צלם.

זה יכול להיות אותו דבר על אולם, על זמר, על תסרוקת וסירוק וספא, ועל מליון דברים לבית.

אתה לא חייב דווקא להתמקד במי שרוצה להשקיע בצלם.

אתה יכול לומר בכללי שזה לא בסדר שאנשים מוציאים הוצאות בחתונה שבהחלט הם יכולים לצמצם בהן ובד בבד אח"כ מבקשים/מקבלים תמיכה מעמותות חסד. זה באמת אולי לא בסדר.

הרי מצד אחד כתבת למעלה ש"היחידים שאין לי בעיה איתם זה הלהקה - רוצים הופעה שישלמו" - ומצד שני אתה כותב כאן על זוג שנסמך אחרי זה על סלי מזון. זוג כזה - לא יהיה לך בעיה עם העובדה שלקח להקה ב8 אלף שקל?

אגב - אותה טענה שאמרת על להקה, תגיד כאן - "רוצים צלמים ואלבומים וכו'? שישלמו!" - מאיפה הידע הכלכלי והכניסה לפרטים שאתה ל-א יודע לעשות, שאומרים לך שההוצאות של להקה בהכרח כל כך הרבה יותר גדולות משל צלמים?

שאנשים ירגישו בנוח מבחינה חברתית לא לעבור את היכולת הכלכלית שלהם, גם אם זה אומר שהחתונה שלהם תהיה מאוד פשוטה.

במקרה לאחרונה עברתי על תמונות שצולמו בחתונה של בת דודה שלי על ידי צלם מומחה כזה (הם שיתפו חלק מהתמונות באינטרנט...) - וזה פשוט הבדל שמיים וארץ בין צלמים לא מקצועיים לצלם מקצועי - אתה רואה בנאדם שיודע את העבודה ומוציא תמונות חלקות, בזוויות הנכונות, עם יחסי האור-צל הנכונים, מיקום נכון בתמונה, ציוד איכותי ועוד...

דבר נוסף - אני רוצה לראות אותך מוציא לחתן/כלה אלבום תמונות דיגיטלי, בעצמך, עם עיצוב והכל, עם 350 תמונות (מה שאומר - לפחות מעל 15- עמודים באלבום, אלא אם כן ממש דוחסים תמונות בכל עמוד ואז נגיד עד 100 עמודים) - שיעלה לך פחות מכמה מאות שקלים...לך באופן אישי. אני אומר לך מניסיון כי ממש לאחרונה הדפסתי אלבום דיגיטלי ממש חמוד, "בסך הכל" 40 ומשהו עמודים - ועלה לי, אחרי קופון - 120 שקלים. וזה בלי עיצובים מיוחדים יותר מידי, שינויי עיצובים לפי עמודים שונים, גרפיקות משתנות, אפקטים מיוחדים מידי בתמונות וכו' - ובעיצוב עצמי ביד שגם הוא לוקח זמן וכו'..

בלי וידאו, בלי קליפ חתונה, אולי אלבום אחד בלבד רק לחתן/כלה בלי מאות על גבי מאות של תמונות - וכו' וכו'.

בואו נעשה רגע חישוב - כדי שיהיה רווחי לצלם לעבוד צריך לחשב כמה הוא צריך לקבל נטו ליום עבודה.

בהנחה שיש מקסימום של חמישה ימי צילום בשבוע, ושצילום חתונות זה העסק העיקרי שלו שעליו הוא עובד גם בימים ולא רק בלילות (הרי צריך לסגור עסקאות, לפתח תמונות, אלבומים, קליפים, לערוך וכו' וכו'... - ועוד בערבים כמה שעות לכל הפחות...בסופו של דבר זה יכול למלא יותר מ8 שעות ביום, בהבטחה) - יוצא שצלם שממלא את כל הימים בחתונות, עובד בערך 20-21 ימים בחודש.

משכורת נורמאלית ראוייה, לדעתי לפחות, היא לפחות 10 אלף שקל נטו אחרי המיסים, לחודש. (כן! זה שמשכורת המינימום עומדת היום על כ4 אלף לא אומר כמובן שצלם מקצועי צריך להרוויח את זה...) מה שאומר שהצלם צריך להרוויח לפחות 11-12 אלף שקל, נטו, אחרי ההוצאות, כדי להגיע לנטו משכורת הזאת...

בואי נחשב לפי זה את הנטו - 12 אלף שקל לחלק ל21 ימי עבודה - יוצא לפחות 574 שקלים ליום אחד. וזה לפני ההוצאות... וזה רק לצלם אחד!!! ואם לוקחים שלושה צלמים - 2 סטילס ואחד וידאו (2 סטילס כי אחת לנשים...) רק הנטו לפי זה מגיע כבר למעל 1700 שקלים.

ואז צריך לחשב עלויות של הצילום עצמו - פיתוח תמונות, פיתוח אלבומים דיגיטליים, עריכת קליפ, ציוד שמתבלה וצריך חידוש מידי פעם כולל עדשות, תושבות והכל...

בקיצור, עסק לא זול צילום מקצועי. לא צריך להתפלא שהוא כזה יקר...

ובינינו - מי שמשלם כיום 200 שקל למנה בחתונה - אז ה7000 שקלים של הצלם באמת כבר די זניחים...הם שווים "רק" 35 מנות כאלו (והמון אולמות היום לוקחים סביב הסכומים האלו למנה אם לא יותר...)

קודם כל- 12,000 זה שכר מאד נמוך יחסית לבעל מקצוע שעובד בתנאים פיזיים לא קלים.

צילום אירועים זה עבודה פיזית ומנטלית קשה (כמו גם נגינה בלהקה נניח)

שצריך ללמוד ולהתמקצע המון בשבילה.

מעבר לזה- צלם, כשהוא מתמחר את עצמו לא יכול לבנות על 5 ימים בשבוע. אין דבר כזה. לא אמאינה שיש צלם שמקבל כ"כ הרבה אירועים..

חוצמזה- שהוא צריך לקחת בחשבון שחודשיים בשנה אין לו כמעט עבודה (ספירת העומר+שלושת השבועות) והוא צריך לחסוך לחודשים האלו.

זה הנטו של הנטו של הנטו שלא באמת אומר כמה צלם צריך להרוויח ליום עבודה...בפועל הוא צריך יותר בגלל כל הדברים שאמרת...

ואם אתה יודע לחשב מחירים פחות או יותר אתה אמור להבין שדברים כאלו, ואנשים, וזמן - זה עולה כסף. אם אתה לא רוצה דבר כזה, בבקשה - תצלם את החתונה שלך  בסמארטפון, כמו שאמרת...

וצלם זה קצת הרבה שונה מהאוכל, כי באוכל יש רמות שונות ומגוונות הרבה יותר, ואפשר "לשחק" עם איכויות ועם קייטרינגים וכו'...

צלם, זה פחות גמיש. אבל מה שכן גמיש זה אכן ה"חבילה". אתה לא חייב לקחת חבילה של 7 אלף. אתה יכול למצוא אולי גם חבילות של 2-3 אלף. כשזה כמובן משפיע עליהן מאוד, אבל החלטה שלך... ו3 אלף לצלם לערב חתונה זה כבר די נורמאלי...נכון, החולצה שלך בתור חתן עולה פחות, אבל הערך שיש לאנשים לנוסטלגיה הוא גדול. תשאל אנשים ניצולי שואה מה הם הכי עצובים (חוץ מבני האדם שהלכו להם, ברור) שאיבדו בשואה - הם יענו לך, הרבה מהם:  "התמונות המשפחתיות. לא נשאר כלום. הכל הלך, אין זכרונות, אני לא זוכר איך נראיתי פעם, איך נראו ההורים וכו'...". אז אומנם לא ממש בר השוואה לגמרי, אבל אותו עיקרון כאן.

זה הדבר ה(כמעט) יחיד שאני אשקיע עליו, בלי לחשוב פעמיים.

ביננו, מי זוכר איזה אוכל היה או איך האולם היה נראה?

מה שנשאר לנו "ביד", המזכרת, זה התמונות.

וגם תזמורת זה דבר ששוה להשקיע.

אז כל אחד והסדרי עדיפויות שלו...

קיבל תתמונות מהחתונה שלו ואני חושב ששווה להשקיע בזה זה דבר שנשאר לכל החיים

הם שילמו 8000 אחרי הנחה רצינית כי הצלם חבר של המשפחה של הכלה  

א. סטנדרטים חברתיים קלוקלים שנשתרשו לצערינו גם בציבור שלנו.

ב. חוסר הבנה אמיתית שהחתונה היא לא העיקר אל הזוגיות שמתפתחת לאחר מכן.

    אם אנשים באמת היו מבינים את זה הם היו משקיעים את האלפי שקלים (ואפילו עשרות אלפי שקלים),

    בדברים שהם הרבה יותר בונים את הזוגיות..

    זוג שטוב להם באמת, לא צריך את התמונות האלו כדי לחזק להם את הזוגיות.

    בסדר.. זה נחמד שיש כמה תמונות כדי להיזכר במאורע המשמח..

    אבל העיקר זה לא להישאר תקוע בעבר, אלא לחזק ולפתח את הזוגיות בהמשך!

    אני מכיר זוג שקיבל תקציב מההורים לחתונה, והם החליטו כ-30,000 ש"ח מתוכו לחסוך בשביל עתידם,

    בסדר.. אז לא הייתה להם חתונה נוצצת, אבל כ-30% מעלות החתונה הם קיבלו לעצמם.

    אמנם אני לא יודע מה הם עשו עם זה בפועל.. אבל עם חוסכים את הכסף בצורה נכונה,

    אפשר לעשות עם זה כ-10 נופשים זוגיים של שבוע (כולל בייבי-סיטר לילדים) למשך 5 שנים,

    שזה מחזק פי אלף את הזוגיות מה4-6 שעות של החתונה.

דבר אחרון, יש טענה שאומרת שככל שערכת הצילום שלך לחתונה יותר יוקרתית ככה אתה תזכור בעצמך פחות מהחתונה.

אמנם לא ראיתי עדיין הוכחה מדעית לעניין, אבל מכמה חברים ששאלתי אותם התברר לי שיש בטענה הזאת הרבה..

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.