אוהבות לקרוא)..

בנוסף לכך גיליתי שגם למדריכה שהיא בת16+

יש שגיאות!!

אני חושבת שאם הבו אדם לא דילקטי אז עד כיתה ז' זה סביר לאחר מכן (גיל תיכון) אז צריך לעבוד על זה יותר...

אני מכירה מישהי שקוראת מלא ויש לה שגיאות והיא בת כמעט 17. כנראה זה באמת מהסיבות שאמרו למטה.

יש כאלה יותר מוקדם,וכאלה שיותר מאוחר.

עם הזמן זה עבור,אבל צריך קצת לעבוד על זה

בס"ד

אני לא כותבת עם שגיאות כבר מכיתה ד' אם לא לפני.

[שגיאות כתיב כגון: שגיעות כטיב. לא אחד ואחת].

אני מכירה בחורים יותר גדולים ממני שעד היום כותבים בשגיאות.

זה עניין של בן אדם, לא של משהו כללי.

זו בעיה גדולה מאוד! ותחילת שקיעתה ודלדולה של שפת הקודש שלנו!   (ח"ו לא נכתב מתוך התנשאות)

ואגב- *שגיאות, לא שגיעות, ואלא- לא אלה, וגם, דברים שכיחים הם דברים נפוצים, לא הפוך..

רק דוגמא לטעויות בשפה ובכתיב.. ככה זה כשאנחנו לא נחשפים לעברית נכונה, וחבל.

שווה בדיקה...

אצלנו בבית, אחרי שלאחד הילדים היו המון שגיאות כתיב (וגם קריאה - הוא היה מקריא לנו בשגיאות) למרות שהוא קורא הרבה - עשינו אבחון מקצועי.

באבחון הסתבר שיש לו בעיה של מיקוד ראיה (לא בעיית ראיה) - העיניים לא מצליחות להתמקד על האותיות נכון, ולכן כשהוא קורא העין "מדלגת" על חלק מן האותיות. יש לציין שהוא בכלל לא הרגיש בכך וחשב שהמצב שהוא רואה הוא נורמלי לגמרי.

הטיפול קצר וענייני מאד (תרגילים פשוטים וקלים), ותוך מספר מפגשים קצר העין "למדה" לקרוא נכון. ב"ה המצב השתפר מאד בעברית וגם באנגלית (שם היה לו קשה עוד יותר בגלל המיקוד הלקוי).

בקיצור, אם מפריע לך מאד ואת מרגישה שהמצב חריג, אולי שווה לפנות לאבחון מקצועי - זו רק דוגמא אחת לבעיה שנמצאה באבחון, מן הסתם יש עוד הרבה בעיות שאנחנו לא מכירים שאפשר לאבחן ולפתור.

בהצלחה!

לי היה הרבה שגיאות כתיב (אפילו היום מידי פעם יש הבלחות קטנות), עד שפשוט החלטתי לא לכתוב מילה אם אני לא בטוח איך לכתוב אותה, (הייתי פשוט שואל מישהו איך כותבים). חוץ מזה כדאי לקרוא מלא ספרים זה עוזר מאוד... כדאי גם לשים לב איזה סגנון מילים את לא יודעת. יש הרבה פעמים סוג של מילים שהרבה טועים... 

וללמוד מהטעויות ולשאול. כמה שיותר. פעם פחדתי ואז לא ידעתי והיום אני לא סופר אף אחד ולכן זה מסתדר לי.

אז תרגישי בנוח, את בחברה די טובה.......

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...