אוהבות לקרוא)..

בנוסף לכך גיליתי שגם למדריכה שהיא בת16+

יש שגיאות!!

אני חושבת שאם הבו אדם לא דילקטי אז עד כיתה ז' זה סביר לאחר מכן (גיל תיכון) אז צריך לעבוד על זה יותר...

אני מכירה מישהי שקוראת מלא ויש לה שגיאות והיא בת כמעט 17. כנראה זה באמת מהסיבות שאמרו למטה.

יש כאלה יותר מוקדם,וכאלה שיותר מאוחר.

עם הזמן זה עבור,אבל צריך קצת לעבוד על זה

בס"ד

אני לא כותבת עם שגיאות כבר מכיתה ד' אם לא לפני.

[שגיאות כתיב כגון: שגיעות כטיב. לא אחד ואחת].

אני מכירה בחורים יותר גדולים ממני שעד היום כותבים בשגיאות.

זה עניין של בן אדם, לא של משהו כללי.

זו בעיה גדולה מאוד! ותחילת שקיעתה ודלדולה של שפת הקודש שלנו!   (ח"ו לא נכתב מתוך התנשאות)

ואגב- *שגיאות, לא שגיעות, ואלא- לא אלה, וגם, דברים שכיחים הם דברים נפוצים, לא הפוך..

רק דוגמא לטעויות בשפה ובכתיב.. ככה זה כשאנחנו לא נחשפים לעברית נכונה, וחבל.

שווה בדיקה...

אצלנו בבית, אחרי שלאחד הילדים היו המון שגיאות כתיב (וגם קריאה - הוא היה מקריא לנו בשגיאות) למרות שהוא קורא הרבה - עשינו אבחון מקצועי.

באבחון הסתבר שיש לו בעיה של מיקוד ראיה (לא בעיית ראיה) - העיניים לא מצליחות להתמקד על האותיות נכון, ולכן כשהוא קורא העין "מדלגת" על חלק מן האותיות. יש לציין שהוא בכלל לא הרגיש בכך וחשב שהמצב שהוא רואה הוא נורמלי לגמרי.

הטיפול קצר וענייני מאד (תרגילים פשוטים וקלים), ותוך מספר מפגשים קצר העין "למדה" לקרוא נכון. ב"ה המצב השתפר מאד בעברית וגם באנגלית (שם היה לו קשה עוד יותר בגלל המיקוד הלקוי).

בקיצור, אם מפריע לך מאד ואת מרגישה שהמצב חריג, אולי שווה לפנות לאבחון מקצועי - זו רק דוגמא אחת לבעיה שנמצאה באבחון, מן הסתם יש עוד הרבה בעיות שאנחנו לא מכירים שאפשר לאבחן ולפתור.

בהצלחה!

לי היה הרבה שגיאות כתיב (אפילו היום מידי פעם יש הבלחות קטנות), עד שפשוט החלטתי לא לכתוב מילה אם אני לא בטוח איך לכתוב אותה, (הייתי פשוט שואל מישהו איך כותבים). חוץ מזה כדאי לקרוא מלא ספרים זה עוזר מאוד... כדאי גם לשים לב איזה סגנון מילים את לא יודעת. יש הרבה פעמים סוג של מילים שהרבה טועים... 

וללמוד מהטעויות ולשאול. כמה שיותר. פעם פחדתי ואז לא ידעתי והיום אני לא סופר אף אחד ולכן זה מסתדר לי.

אז תרגישי בנוח, את בחברה די טובה.......

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....