זה בעיה.

זה מותר לצרכים ענייניים ולצרכי חתונה.

זה לפי מה שאני יודעת וכולם מוזמנים לתקן אותי.

לגבי מקורות-אין לי מושג.

יש פה מספיק אנשים אנשים שיוכלו לספק מקורות.

זה לא שבנות לא ידברו עם בנים כי הם לא לרמה שלהם..

הן לא ידברו עם בנים מבחינה הלכתית.

זה בדיוק כמו שיש בנים שלא ידברו עם בנות מאותה סיבה.(הלכתי) 

אם אתה בן אז אין שום בעיה

כן יש בעיה זה אסור על פי ההלכה להרבות שיחה ולהיות בקשרים עם בנים שהם לא קרובי משפחה (אבא אח). וזה רק מוביל למקומות מאוד לא טובים ופוגע בקדושה ובטהרה שלך ושל כל החבר'ה.

כי כשמדברים עם בנים אז גם חברים שלהם והרבה גדרים נפרצים וזה (בלי להתייחס לצד ההלכתי) פוגע אחר כך בנישואין.

אחותי כשהייתה נערה אמא שלי נורא שמרה עלייה מבנים ובכלל כמעט ולא היה לה קשר עם בנים,  עכשיו היא גדולה וממש קשה לה למצוא בעל,  כי היא לא מכירה ויודעת איך זה, ונוטה לפעמים לחוסר ביטחון וקרירות.....

בכ''ז צריך איזשהו קשר עם בנים .. כי זה בריא.

בס"ד.

בואי לא נשכח שכל הקשרים והחבריות מתחילות ב"היי..." "מה נשמע" "מה קורה" "מה עשית היום" וכיוצא בזה. אז זה מתחיל בזה. ואז ממשיך לפגישות. לשיחות טלפון. ומגיע לאן שמגיע.

ויש בזה בעייה מבחינת ההלכה. של "אל תרבה שיחה עם האישה" \ "אל תרבי שיחה עם הגבר".

בקיצור זה לא נצרך. וממש ל-א מומלץ.

בהצלחה בהמשך.

אבל אם את מדברת עם בן אחד בלבד אין שום בעיה, אם את מתכוונת להתחתן איתו בטווח של החצי שנה הקרובה (אם זה יתאים בינכם). ואין שום בעיה בשום גיל (מעל 13), כל עוד הכלל הזה נשמר.
אחרת זה בעיה דתית - הלכתית, מוסרית והשקפתית...

את יותר ממוזמנת להיכנס לאתר 'חברים מקשיבים' ולקרוא את שפע החומר שיש להם בנושאים אלו. 
http://www.makshivim.org.il/ask_all.asp?cat=4

ואני לא רוצה להפסיק..

אני בקשר עם הבנאדם שנה וחצי,

ואני אוהבת את הקשר הזה.

אני מודעת לזה שזה לא טוב, אבל באמת שאני לא מסוגלת להפסיק!

כשאני עצבנית או עצובה או משו, אני מדברת איתו ופורקת הכל.

אז, מה לעשות..??

בס"ד

מחילה על האיחור רק עכשיו ראיתי,
השאלה הזאת יותר רגישה, בת כמה את? 

בנות מגיל 12.

ועל ידי אביהן עוד לפני.

מה אני עושה עכשיו?

בדיווק חשבתי על הנוושא..

וזה אפילו טוב (בגבול הטעם הטוב)

זה לא נגמר בסגנון של:

"מה השעה" או: "מי האחרון בתור", אלא עובר לדיבורים יותר אישיים.

ומי יעיד או תעיד שהיה בקשר שכזה ולא עבר לדיבורים אישיים?

זה לעניין "הדיבור הענייני".

השלב השני הוא לדעת שההלכה ללא שום יוצא מן הכלל,

אוסרת כל קשר כזה בין המינים, שלא למטרת חתונה ריאלית.

השלב השלישי הוא להיזכר שקראנו הבוקר קריאת שמע,

וקיבלנו על עצמינו עול מלכות שמיים.

כלומר, קיבלנו על עצמינו להתחייב ל"דבר ה' - זו הלכה".

כל הישועות! שנזכה וכו'. שליט"א.

בס"ד

בתור קומונר (אריאל) לשעבר אני יכול להעיד שהייתי בקשר ענייני עם הקומונרית ולא נגררנו לשום שיחה לא עניינית,

זה תלוי בך עד כמה אתה/את יכול/ה לשים לעמך גבולות.

אם לא יכול או לא ממש בטוח- אל תתחיל בכלל!

אבל, אם אתה יכול (צריך פה הרבה מודעות עצמית וכנות) אז אפשר, ברור שלכתחילה לא כדאי, אבל אנחנו חיים בעולם מגוון וזה לא תמיד אפשרי ואף אחד לא מצפה שתמות מרעב רק כי יש במכולת היחידה באזור מוכר/ת...

צריך תמיד לזכור שאסור להקצין דברים יותר ממה שהם כי אנשים יבואו לעבור איסורים לכתחילה אם הם יראו שהם לא עומדים בכל מה שאמרו להם, למרות שיכול להיות שהחלק הקשה בכלל מותר.

גם כאן- אם אנשים יחשבו שאסור לדבר גם עניינית הם יכולים לבוא גם לקישרי חיבה.

נ"ב

בפורום הכל לדעתי יותר קל כי:

א. הכל אנונימי.

ב. דיונים עניינים בעיקר.

ג. לא פנים מול פנים.

בתור קומונר באריאל (לשעבר), [שאני חושב שזה בכלל לא פונקציה אבל אם דחפת את זה פה, אזרום על זה גם אני]

הווי כלל זה נקוט בידך: אם אין היווצרות קשר כלשהו ואין הרהורים מותר לדבר דברים טכניים לצורך - ותו לא.

המציאות שהיא מתארת פה הוא ההפך הגמור ממה שאתה ניסית לייצג... אז מה המטרה של מה שאתה כותב? 

ואין הכוונה לגילויי חיבה מפורשים אלא עצם כך שמאחורי הדיבור עומד מניע של חיבה לאותו אדם,את זה צריך לשמור לבעלך.וכנ"ל הפוך.

מה שמותר לדבר אלו דיבורים פורמליים שאין ביניהם נימה חברית

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....