הוא דיבר בדיוק על זה,

ופרס בטוב טעם את המצוקה שאתה מעלה והגישה הנכונה לזה

ומצטטת כאן שתי מקורות שמסתובבים בימים האלו בין הנשים שלנו:

"רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה אומר: יש לי בקבלה שנשים שנמצאותבבית בימים נוראים ומטפלות בילדים

הם אינם זקוקות לכל התפילות ולכל האוירה שיש בבית הכנסת בשביל שהתפילות שלהן יעלו למעלה

להם יש צינור ישיר למעלה עד לכסא הכבוד ובכמה מילים שיש להם אפשרות לומר ולהתפלל

הם מתקרבים לכסא הכבדו עם כל הציבור שעומד שעות ארוכות ומכתיר ומבקש ומתחנן"

ועוד מקור מהרב שטינמן בספרו : 

"אמר רבינו שאם המטפלת בילדיה ובקושי מצליחה לפתוח את המחזור בימי ראש השנה

אין לה מה לדאוג מזה איזה שנה תהיה לה . דאדרבא בזכות המצווה הזאת שצריכה לעשות

שמטפלת בילדיה, תזכה לשנה טובה "

הרוצה להשתמש- מוזמן לבקש אישור..

20140929133108.pdf

אבל נראה לי שיש בעיה בצורה הזאת של הצגת הדברים

לנו הגברים אפשר לעצור כאן, שנדע להעריך את מה שהן עושות, אבל אשה שתעצור כאן - זה חבל, כי הרי את זה היא עושה במילא, איפה היא יכולה להתקדם מכאן?

אז אני חושב שאם היא רוצה שהעבודה שלה תהיה יותר מעולה, שתחשוב על מה שהיא עושה, שכל פעם שהיא מחתלת, כל פעם שהיא מכינה אוכל, בכל פעם שהיא מסדרת, מפרידה מריבה, מרגיעה תינוק בוכה וכו'

שלא תעשה את זה טכנית, שלא תעשה את זה בעצבים. שתזכור שזה עבודת ה' שלה, ואת זה היא מקדישה כמתנה אישית להקב"ה. כך המצוה שלה תהיה במעלה יותר גבוהה, וזה גם יעזור לה לעשות את זה כמו שצריך, ולא להתפוצץ מעצבים על הילדים (אפילו שזה לפעמים מתבקש...)

הוא דיבר על מצב נתון לא אמר שזו הדרך היחידה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t673370#7457869

את מדברת על עבודת עצמך

"להיות שמחה ומאושרת", "להרגיש שלמות ומלאות ומסופקות" כל זה לא קשור לעבודת ה', זה קשור לרצון שלך

אין בזה איסור, זה לא שלילי, אפילו צריך את זה בשביל שיהיה לך כח להתקדם, אבל זה לא העבודה עצמה

עבודת ה' היא לעשות מצוות, לעשות נחת רוח לה', ולמלא את רצונו

איך יודעים מהי עבודת ה'? פשוט שואלים אותו, לא?

אז לומר שכל אחת תבחר את הדרך שלה - זה יעזור בעבודת עצמך, שאז לכל אחד יש דרך אחרת איך להיות מאושר, אבל אם אנחנו רוצים להגיע לעבודת ה' - אין פה מה לבחור, עבודת ה' היא מה שה' ביקש

יש כן כמה דרכים בדרך שאדם יגיע שיהיה לו כוחות בדביל לעבוד את ה' -ושם את צודקת

יש גם כמה דרכים איזה חלקים בעבודת ה' להדגיש, ומאיפה נגיע יותר לשלימות

אבל לא שהעיקר בחיים זה להיות מאושרת. לא! זה לא העיקר!

וכיון שמה שאמרתי זה חלק חשוב בעבודת ה' של אשה לכל הדעות, ולדעתי זה עיקר התפקיד שלה בעולם, אני לא רואה איך אפשר לדלג על עבודת ה' של טיפול בילדים

(הכוונה שלי "שתעצור כאן" היא שיש לה עוד מדריגות שהיא יכולה לעלות, וחבל שהיא תישאר במדרגה של לטפל בילדים טכנית וזהו, אפילו שגם זה מעלה גדולה)

האם זה שייך גם לבעל? לפעמים אין ברירה וזה הופך להיות תפקידו

זה קורה הרבה סדור שלנו - למשל אני - אשתי הולכת לעבודה ואני שומר על הילדים בצהריים, אז עכשיו אני צריך לטפל בהם, לא?

אבל זה לא התפקיד שלי, יש מצבים שזה מוטל עלי, אבל בגדול זה תפקיד שלה

אפ אני אקח את התפקיד ממנה כל היום - לא עברנו עבירה - אבל בנינו עולם עקום, וכשהקב"ה ישאל אותי מה עשית ואני אומר "טיפלתי בילדים" הוא יאמר לי "למה לא למדת תורה, הרי היה לך אשה?"

וכשאשתי תאמר שהיא עבדה הוא ישאל אותה "למה לא טיפלת בילדים, הרי היה לך בעל?"

ה"עבודה הפנימית" היא עבודה חשובה מאד, אבל היא לא המטרה היחידה בכלל, העבודה החשובה היא לעשות מה שהקב"ה ביקש,

יש אתגר? אין אתגר? זה לא הנושא בכלל, אנחנו עבדים של ה' ועושים מה שהוא רוצה בין אם זה נחמד ובין אם לא

אנחנו לא פועלים שבוחרים איזה עבודה אנחנו רוצים

גידול הילדים שלך הוא לא רק "אם אין ברירה"

הם הילדים שלך, וגם אתה וגם אשתך- כזוג, כאלו שבחרו להביא אותם לעולם, מחוייבים ביחד לגדל אותם.

כל משפחה שיש בה צד אחד (הגבר או האשה) שלא עושה כמיטב יכולתו בנושא הנ"ל ולא משקיע את עצמו בזה- בין אם בחינוך ובין אם בטכני- אז זה עולם עקום.

התפקיד הוא שלך בדיוק כמו שהוא שלה. ואתם מוזמנים כזוג לחלק בינכם את הזמן והמשימות לפי מה שנכון לכם כזוג. 

מעולם לא ראיתי טענה שהגבר צריך להיות היחיד ששומר על הילדים כשיש להם גם אמא. רק את הטענה ההפוכה..

ובעני כמו שאצה טוען שכשרק הגבר אחראי על הילדים- זה עולם עקום ולא בריא ונכון. אז אותו דבר גם הפוך.

ילד צריך אבא ואמא. 

(מה היית אומר לאשה שרוצה להביא ילד מתרומת זרע ללא בעל? שזה מצב לא בריא, לא נכון ולא טוב לילד, נכון? כי ברור לך שילד צריך אבא. אז שאבא שלו היה נוכח ויקח אחריות על התפקיד שלו.) 

התפקיד של האבא הוא לעבוד את ה' והתפקיד של האמא הוא לעזור לבעלה לגדל לו את הילדים

את זה למדתי מפסוק מפורש, וממה שהתורה חילקה את המצוות בצורה מסוימת

והדברים חוזרים על עצמם המון בחז"ל

את חולקת? לא מספיק לומר 10 פעמים לא ולהיות נחרצת, תצטרכי לבסס את דברייך, כי המון דברים בורה יוצאים מאד מוזרים לפי דברייך

ומה שכתבת בסוף את קצת מערבבת

מצות "חינוך" היא דוקא על האבא ולא על האמא, המצוה ללמד תורה מוטלת על האבא ולא על האמא, ומפורש בגמרא שיותר קל לפחד מאבא מאשר מאמא כי הוא מלמד תורה...

יש תפקיד לגבר על הילדים שלו, זה לא שאין לו מקום במשפחה, אבל הטיפול הטכני - ההחתלה, ההאכלה, השמירה, הניקיון וכו' - מוטלים על האמא - כי זה המקום שלה

ואיך זה שגם רוקות\נשים נשואות ללא ילדים\נשים שילדיהן גדלו פטורות ממצות עשה שהזמן גרמן?

ומה תגיד על אדם אלמן או גרוש שמגדל את ילדיו? שזו עבודת ה' שלו עד שימצא אשה חדשה שתגדל את הילד שלו? ועד אז הוא צריך לקיים מצוות כמו אשה?

ואשה שהיתה רוקה או עקרה עד סוף ימיה? חייה היו לשוא? היא לא קיימה את יעודה בעולם?

ואם זה כ"כ ברור שזה העיקר- איך זה לא מעוגן בהלכה? איך אין בשו"ע סעיף "הלכות מהות האשה" 

סימן א'- חובה על כל אשה להתחתן

סימן ב'- חובה על כל אשה ללדת ילד או לנסות ככל יכולתה ולהשקיע בזה את כל מאמציה

סימן ג'- חובה על כל אשה קודם לטפל בילדיה ורק אח"כ לעשות לעצמה

סימן ד'- אם אחרי כל זה עוד יש לה זמן וכוח- אז שתעזור לבעלה בעבודת ה' שלו.

לא נכנסו המפרשים לחילוקים שיש במקרים מסוימים

אע"פ שלפעמים טעם המצוה לא שייך, כי באופן עקרוני המקרה הנורמלי הוא ששייך טעם המצוה

אשה נורמלית מתחתנת, אשה שלא מתחתנת מבחירה היא לא נורמלית, ואשה שלא הצליחה למצוא חתן היא מקרה לא נורמלי, ברוב הדורות נשים היו מתחתנות לפני בת מצוה

יש להקב"ה תוכנית לכל אחד, וגם מי שכל חייו היה צמח ולא עשה אף מצוה יש תועלת בחייו, זה לא אומר שעיקר יעודינו בעולם להרבות כבוד שמים

ואשה שלא עושה את תפקידה חייה לא היו לשווא, היא פשוט לא קיימה את יעודה ואת עיקר תפקידה.

כנראה יש משקל אחר למצוות שלה כיון שהם לא לפי היעוד שהקב"ה התכוין אליו

אבל ודאי חלילה לומר שזה לשווא

למה זה לא מעוגן בהלכה - כי פשוט אין ציווי של הקב"ה על זה, אנחנו לא ממציאים הלכות

למה הקב"ה לא ציוה? אני יכול לנחש שזה בגלל שזה כבר טבוע בטבע האשה, ונדמה לי שראיתי את זה כתוב, את יכולה להסביר אחרת אם תרצי, אבל לא מוחקים פסוקים בגלל שאלות כאלה

טבוע באשה - כ"כ בספר משך חכמה בס"פ נח, ע"ש בדבריו כי נעמו.

פטור רווקות ממ"ע שהזמן גרמא - כבר העירו בזה האחרונים שטעמו של האבודרהם

לכאורה אינו מספיק לפטור הנשים הרווקות. ועיין בשו"ת בית דוד ח"א (סי' ע) מה שכתב בזה.

יש חובה על גברים להתחתן וללדת ילדים (או לפחות לעשות ככל שביכולתם למען זה)

ואין לנשים.

אם זה היה ה-יעוד בה' הידיעה שבלעדיו תפקיד חייה של כל אשה מתפספס- זה היה מן הסתם גם מעוגן בהלכה. לפחות כמו של הגבר..

לכל אדם יש ייעוד, לכל אדם יש מטרה בעולם הזה.

המטרה הזו אינה מסתכמת ב"תהיי אשה" או "תהיה גבר" 

המטרה הזו גדולה יותר ומורכבת יותר וייחודית יותר.

וגם גבר שלא מתחתן מבחירה, או לא מוליד ילדים מבחירה- הוא לא נורמאלי (וגם עובר על ההלכה)

וגם גבר שאין לו משפחה- יש לו פספוס גדול. 

הרי בסופו של דבר- גם אני בחרתי להתחתן וללדת ילד. (ןבעז"ה עוד ילדים..) 

אבל לא כי אני מאמינה שבלי זה חיי אינם חיים, או שזה המהות שלי וזה הייעוד העיקרי שלי בעולם.

אלא כי אני מאמינה שזה חלק מהעבדות ה' שלי. (וגם כי רציתי, היה נראה לי נחמד וכיף למידי )

כי אני רואה בזה ערך וחשיבות.

ברמה הכללית- להגדיל את שם ה' בעולם, לעשות נחת רוח וכו'

וברמה הכי אישית-פרטית-אגואיסטית- להשאיר חותם,שיהיו לי ילדים שיעשו לי נחת, לחיות בזוגיות ובמשפחה משלי. יצר אנושי טהור.

יש לי ב"ה עוד הרבה מעבר. 

גם אם המשפחה שלי היא הפרוייקט הכי חשוב וגדול שלי. (וגם של בעלי.. גם אצלו כל דבר ידחה מפני המשפחה)

כזוג- בחרנו להקים משפחה ולשים אותה בראש סדר העדיפויות שלנו.

וכזוג אנחנו מוצאים פתרונות כל פעם שיש צורך כי דברים סותרים.

ואנחנו מחלקים ביננו את המשימות- של פרנסה, תחזוקת הבית וגידול הילד. תוך כדי התחשבות בהתפתחות האישית של כל אחד. 

לא רואה מה בזה סותר חיי תורה והלכה. 

לא רואה מה בזה לא נכון.

וכמי שגדלה בבית כזה- שבו ברור לשני בני הזוג שהאחריות היא משותפת (והורי שייכים לזרם החרד"ל החזק על גבול החרדי) זה רק נותן לילדים כבוד והערכה לשני ההורים, זה נותן מקום לכולם. זה מקסים ונהדר. 
אבא שלי מעולם לא טיפל בנו רק "כי אמא לא יכולה" (למרות שטכנית הוא עבד בערבים) הוא היה שם כל הזמן. לא כברירת מחדל. ואם היית אומר לו שהוא עוזר בבית- הוא היה מרים גבה ומתקן אתך- שהוא שותף בבית, הוא לא עוזרת.. (או שהוא היה שותק כהרגלו ונותן לך להגיד שטויות, העיקר שזה מה שהוא הרגיש וחשב והאמין בו..)

במיוחד על הסייפא-

הרבה פעמים כשאנשים טוענים שהקשר שלנו עם אבא מיוחד-

אני עונה להם שהוא עבד על זה היטב במשך השנים.

אנחנו לא מרגישים שזה מיוחד- כי כמו שאמרת, זה נותן מקום וכבוד לכולם,

והקשר הקרוב הזה טבעי לחלוטין.

(וזה מלמד הרבה דברים. שותפות, לקיחת אחריות, זה גורם גם לילדים להיות יותר כאלה בעשייה השוטפת של הבית).

שלמר את זה בנחרצות לא יהפוך את זה לנכון יותר

את מפרשת ומבארת את דברייך טוב, אבל בשביל לדעת מה התפקיד של אדם - צריך לראות מה הקב"ה אמר, לא מה שאנחנו מרגישים

השאלה היא שאלה תורנית, לא של של הרגשות

הדברי התורני היחיד שכתבת כאן זה שההלכה מחייבת גבר להתחתן ולהביא ילדים ולא אשה

וכבר אמרתי על זה שזה לא סיבה להתווכח עם פסוקים מפורשים

מה שאני שמעתי זה שאצל גבר יש חיוב כזה כי אצלו זה לא טבעי

באשה הגמ' אומרת טב למיתב טן דו, באיש הגמ' לא אומרת את זה

אז צריך לחייב אותו במצוה, כי זה אחד מהדברים שהקב"ה מצוה - להקים משפחה

אבל אשה נבראה כדי לעזור לבעלה, זה לא מצוה, זה יעוד

"לא טוב היות האדם לבדו"

"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

הפסוק הראשון מדבר על הגבר בלבד. 

הפסוק השני מדבר לשני בני הזוג (להלכה- לגבר בלבד)

למה שלא תלמד מהפס' הזה שמהות הגבר בעולם היא להתחתן וללדת ילדים וזהו? שזה עיקר תפקידו וייעודו? שזה יותר חשוב מלימוד תורה וקיום מצוות? שזה פוטר אותו מלחפש לעצמו עוד ייעודים ועוד דרכים בעבודת ה'? 

אני לא טוענת שאין ערך בחתונה וילדים. 

אני לא טוענת שהתורה לא מעודדת חתונה וילדים

אני לא טוענת שאין פסוקים שמעודדים חתונה וילדים.

אני כן טוענת שלהגיד בשם התורה שכל תפקיד ומהות האשה מתמקד בילדים, ולגבר אין בכלל חלק בזה (פרט למקרים בהם האשה לא יכולה אז עדיף לקחת את הבעל כבייביסיטר) זה לא נכון. ועוד לא הראת לי פסוק אחד או הלכה אחת שתומכים בזה.

לעומת זאת- יש המון פסוקים והלכות שתומכים בכך שחלק מעבודת ה' של הגבר- היא להתחתן, ללדת ילדים ולגדל אותם. (ואני מוסיפה- בטכני ובחינוכי.)

וכמו שבעקבות כל הנ"ל לא תצמצם את עבודת ה' של הגבר לחתונה ויילדים- ככה אין שום שיבה לעשות את זה לנשים.

כל יהודי, ללא קשר למגדרו, צריך לעבוד את ה'. איך? כבר כתבתי פה למעלה בהודעותיי. בין השאר גם בחתונה וילדים. אבל זה חלק- לא הכל. (גם אם חלק שיש לו חשיבות גדולה)

אתה טוען שמי שיטפל בילדים כל היום ולא ילמד תורה- הקב"ה יתרעם עליו, ואני מסכימה. 

גם אשה שכל היום תטפל בילדים ולא תלמד תורה ותקיים מצוות ותעשה את יעודה בעולם- הקב"ה יתרעם עליה.

וגם גבר שילמד תורה כל היום ולא יטפל בילדים שלו- הקב"ה יתרעם עליו.

(וסתם טעות לוגית- אם הבעל היה צריך ללמוד תורה והאשה לטפל בילדים- אז פרנסה מניין?)

זה לא הוכחה ליעוד, זה פשוט עוד מצוה

לכן אין שום הוכחה מכל פסוקייך

הפסוק שהבאתי הוא -

למה הקב"ה החליט לברוא את האשה? למה שלא יהיו רק גברים בעולם?

ועל זה התורה אומרת שצריך גם אשה כדי לעזור לבעלה

אם היה פסוק שהקב"ה היה בורא חיות, ואז בורא אשה, ואז אומר לא טוב היות האשה לבדה - אעשה לה גבר כדי שיטגן בצל

הייתי יודע שהיעוד של גבר זה לטגן בצלים. בשביל זה הקב"ה ברא אותו, זה לא סתם עוד מצוה

1. ממתי פוסקים מפסוקים?!

2. אם ככה למה יש הרבה מצוות שהאשה כן חייבת בהן?!?!

כיון שהאשה כן התחייבה בהרבה מצוות, זה מראה שלא כל ייעודה בחיים רק לעזור לבעלה

וברור שאשה צריכה להיות קרובה לה' ולעבוד אותו ישירות, 

אבל זה עיקר תפקידה בעולם הוא - לעזור לבעלה, וזה עיקר עבודת ה' שלה

התפקיד של כל הורה- להיות אחראי על הילדים שלו. (וכן, זה חלק מעבודת ה'..)

המצוה והחובה להבאת הילדים מוטלת דווקא על הגברים.

אשה יכולה לא להתחתן ולא להביא ילדים- ועדיין לעבוד את ה' בשלמות.

אצל גבר זה חלק אינטגרלי מעבודת ה'. הוא חייב בזה. 

הוא חייב בחינוך ילדיו (הלכתית)

הוא חייב לפרנס אותם ולזון אותם.

לא ראיתי שום הלכה שמחייבת אשה- לא להתחתן, לא ללדת, לא לגדל ילדים (טכנית או חינוכית). מוזמן להראות לי הלכה כזו. (לא פסוק מקהלת, הלכה משו"ע)

עבודת ה' היא ב"ה הרבה הרבה מעבר ללהחליף טיטולים. וגם של בעלי.

יש לי די והותר מצוות (כולל ההשתדלות שלי לעשות גם מצות עשה שהזמן גרמן ככל יכולתי..)

די והותר עבודת מידות

די והותר תיקון עולם

די והותר עבודה על להמנע מלעשות עבירות

ד והותר תפילות

גם בלי החלפת טיטולים והכנת אוכל.

ב"ה זכיתי לעבוד את ה' גם כרווקה וגם לפני שנולד לי ילד.

וב"ה יש לי עבודה עד 120.

(שלא יובן לא נכון- אני גם מחליפה טיטולים ומגדלת ילד בשמחה ובאהבה. אבל ברור לי שזה לא התפקיד שלי "מעצם היותי אשה" אלא מזה שבחרתי להביא ילד לעולם ולקחת עליו אחריות. וכנ"ל גם על בעלי. הוא לא מחליף טיטולים "מעצם היותו יצור בעל כרומזום Y, אלא מעצם זה שהוא בחר להביא ילד לעולם ולקחת עליו אחריות)

וללדת ילדים לא אומר שזה לא תפקידה וייעודה

אשה יכולה לא להתחתן ולקיים מצוות בשלימות, אבל היא פיספסה את תפקידה בעולם

אני לא מדבר על הלכה, הרי שנינו יודעים שבעולם המעשה גם את מטפלת בילדייך, וגם אני בנסיבות שונות מטפל בהם

כך שאנחנו לא מדברים על הלכה למעשה, אלא על מה ראוי להיות באופן עקרוני, ואיך הקב"ה טבע בבריאה

ולזה אין שום סיבה לא להביא פסוקים (לא הבאתי פסוק בקהלת אלא בבראשית...)

(אני חולק על לקיחת האחריות שלך כמו שהארכתי בשירשור אחר, אבל בוא לא נסטה)

אז פי כמה וכמה שזה הייעוד והתפקיד שלו.

אני לא נגד חתונה וילדים (ותעיד המציאות )

הפוך- אני בעד ההרחבה של האחריות התפקיד והייעוד גם על הגבר.

היעוד להיות הורה מוטל על כל אדם באשר הוא. לא רק על נשים.

ולפי התורה- הוא חזק יותר דוקא אצל הגבר, ועובדה שלו אסור להתחמק מזה ולאשה מותר. 

ידעתי שאת פה ברקע ויום אחד תופיעי שוב.

אבל תכף הולכים לבוא 3 חודשים ממש קשים!

האישה מלאה בחסד כי תפקידה העיקרי הוא לדאוג ולטפל בילדים[וללדת כמובן..]

גישה ממש מקסימה[צ].

מה אם להוקיר את היכולת של אישה לעבוד[קשה לפעמים יותר מגבר] מחוץ לבית?

ללמוד?[מרבית מסיימי האוניברסיטאות הן נשים..] להחכים? להיות אשת שיחה?

ומה אם נשים שלא ילדו ולא תלדנה[לאו דווקא מרצון..] ולא יגדלו ילדים? הן לא נשים???

ולסיום- http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=1105

[לשעבר פורום של נשים.... וכן גם זה קורה, וכן יש להן דברים אחרים טובים].

שונאת קטגוריזציה לפי מין...

ובשביל שנוקיר את היכולת של אשה לעבוד ולהחכים (כאילו מה, היא צריכה כל הכבוד בשביל זה? ) ב"ה שיש לנו ראית המבט שלך.

כל אחד יש לו ראית מבט שונה ומיוחדת.. 

שזה לדאוג לבית ולילדים ולכן כל עיסוקה חסד, ולכן:

א. הוא יכול להתחיל ולהחל על חייו קדושה וחסד לתפיסתו ולטפל בילדים כל היום.

ב. לא כל אישה מתעסקת בזה, זה לא התפקיד שלה אלא תכתיבי החברה.

בראיה שלי זו מהות ואהבה גדולה.

ולא, אין לי ילדים עדיין.

ולא, אני האדם האחרון עלי אדמות שהולך על פי תכתיבי העולם.  אני הולכת אחרי המהות שלי.

כאשה. כאדם. כיהודיה.

כבת של אבא יקר ששומר עלי למעלה ונותן לי אלפי מתנות..

ומן הסתם מצפה שאדאג לנהל אותן בתבונה.

הוא נתן לי גוף, ונשמה כדי שאוכל לעשות את תפקידי בעולם.

ומתוך כך נתן לי את כשרונותי שלי, שיעזרו לי לעשות מה שאני צריכה לעשות כאן.

נתן לי משפחה, וחברות  - בשביל להצליח לחיות איתם הכי טוב שיש.

נתן לי אינסוף אתגרים - כדי לגדול. 

וייתן לי בקרוב בעל מתוק וילדים מתוקים כדי שאטפל בהם באהבה גדולה, באמהות שרק אני יכולה לתת להם ובחיבוק גדול..

זו הראיה שלי, זה התפקיד שלי.. ככה אני רואה אותו.

אני מניחה שאני ואת רואות את תפקיד האישה ובכלל, מה זו אשה - בצורה שונה לגמרי.

אז כמובן שאני לא מכלילה, הדגשתי שזו הראיה *שלי* וזה התפקיד *שלי*..

ולכן אני ואת שונות. ואין הגדרה מדויקת למהו תפקיד האשה בעולם, וכל אחת תתן משלה  וזה יהיה הכי טוב שיש והכי מדהים שיש, וזהו

היא יכולה לראות בזה את מטרת כל הנשים גם אם אחרים לא רואים את זה ככה.

וזה בלי להתייחס לנושא הדיון..

אני לא מסכים איתה אבל היא אופציה.. 

היו (ובעצם עדיין יש) הרבה אנשים שרואים בזה את מטרת האישה בעולם, אני יכול לא להסכים איתם ולהגיד שזאת לא מטרה אלא תכתיבים של החברה, ושזאת תוצאה של שטיפת מוח פטריארכלית, אבל עדיין אני לא יכול לקבוע למישהו אחר האם זאת האמת שהוא מאמין בה עבור כל אחת מהנשים בעולם.

אז לא ראיתי כאלה....

התוצאה הראשונה

http://www.kipa.co.il/jew/54718.html

הנשים יהיו במקום הזה?

ככה שכנראה זה עדיין דעה שהוא לא עושה איתה הרבה...

אני מניחה שיש קבוצה גדולה שרוצות להיות במקום הזה ולא מצליחות...

זה שהוא מאמין שזה התפקיד לא אומר שהוא כופה על אחרים את זה או אפילו מתנהל ככה בעצמו.

לדוגמה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t673370#7457869

אם כבר, היית מביא את זה

/Forum/Forum.aspx/t667743#7406497

זה הרבה יותר נדיר

כמו שכתבתי במה שהפנית - יש מקרים שזה מה שצריך לעשות, ואתה לוקח תפקידים של השני כי זה מה שצריך עכשיו, וזה הכי יעיל

זה לא לכתחילה, אבל לפעמים זה הכי פחות גרוע

(למעשה מצב שהאבא שומר על הילדים בין 1:00-4:00 עד שאשתו חוזרת מהעבודה נפןץ מאד במחוזותינו. זה החיים!)

רק להדגיש שאשתי מטפלת הרבה בילדים, זה אילוץ שיש לנו שהעבודה שלה דוקא בצהרים והיא משלימה את זה אח"כ.

(שלא יצא שאני מכפיש אותה פה, מספיק יש לה נקיפות מצפון)

ופותח סדנאות?

נרשמת....

זה מאד ידוע בציבור שלי

ואם כבר אני אפתח סדנאות על אסטרונומיה בתורה, בזה יש לי יותר מה למכור

לא יודע כמה פמיניסטיות תופסת משקל בחיים שלך, אבל אצלי הגישה שלי לפינימסטיות לוקח משקל קטן מאד

זה לא שווה את ההשקעה

אז היא לא תטפל בילדים, אז זה יהיה עקום, אז מה קרה?

הרבה יותר גרוע שאנשים מדברים בחזרת הש"ץ

רציתי סדנה שדווקא טוענת שהיא חייבת לטפל בילדים....

אני במחשב נייד והקבצי מעקב שלי עליך מאוחסנים במחשב הרגיל..

תזכיר לי כשאני אשב על המחשב הרגיל ואז אני אשרשר פה את כל ההודעות השוביניסטיות שלך על יחסי בעל אישה.

אבל אני קישרתי למה שאני עושה, לא מה שאני חושב...

הכל מאונדקס לelasticsearch db אז החיפושים מהירים.

אני לא צריכה להסביר לך את התורה שאת בעצמך מרביצה כאן, גם אם הפסדת שיעור...

גרמה לי להתבלבל ולחשוב שאני בתקציר לספר "פוליטיקה מינית"....

ואז את עוד שואלת למה אני חושבת ש...

ואל תעשי מעצמך צחוק, בטי וקייט היו גאות רק בדיבורים שלך, לא באיך שאת לוקחת את זה לחייך.. [שזה רק לדבר.... ולדבר..]

סיכמת את התקציר לספר....

לקייט היה אורך חיים שתאם לספר, ונחשי מה? היא חיה במציאות ולא בחלל החיצון.

ולא לומדת אותו בעיון מעמיק כמוך?

זאת האג'נדה שלך, וזה מצחיק שזאת אג'נדה בלבד ולא משהו יישומי.

אבל היא לא האג'נדה שלי, למה אני צריכה ליישם את שלך?

חלקם בפרטי, שסותרים לחלוטין את אותה אג'נדה של האישי הוא הפוליטי[שכן, היא אמונה של ההוגות שאת רוצה לשתות איתן קפה].

וכן, גם את משהו מיוחד.

מה לעשות שאין לי סובלנות שאנשים שרק מדברים אג'נדות [ניסוח יפה ללבלבל בשכל..] ללא כל קשר למה שהם עושים בפועל.

ואם את כ"כ פועלת בואי תספרי לנו מה את עושה מעבר לפנטזיות על הרצאה שלך על מעמד האישה בבר אילן?[כן, יש הודעות שקשה לשכוח מרוב שהן היו מצחיקות]

להפיץ אג'נדות שאפילו נראה שאת לא מבינה.

תודה.

את אחת המצחיקות....

וקלטתי שיש פה צביעות...

כל פעם שנתקלתי[ לא בקטע של מעקב,אלא  כשנתקלתי במקרה] אז קראתי, כי קשה לי לקרוא שטויות ולשתוק.

דווקא בגלל שאני כן רוצה לסתור ולא לשתוק על השטויות..אקרא מה שבא לי.

את זו שכותבת על פנטזיות לדבר בבר אילן כשאין לך קשר לעניין.

תפסיקי לצטט הוגות פמיניסטיות שדוגלות לדג' בבחירה באל הורות כשאת בעצמך אמא.

[אי אפשר לבחור את זה ואת זה לא, כי הכל בשם אותה אידאולוגיה ואותו עניין, הן בעצמן דיברו בזלזול על נשים שבוחרות להיות עקרות בית קטנות, נשים שיולדות גם דיברו עליהן בזלזול]

זה פשוט כ"כ מצחיק......  מילט עודדה נשים לבחור בזה מתוך זה שזה מביע משהו.

את מצטטת אותן בצורה מצחיקה, וגם מה שאת כביכול כן תומכת בזה מדבריהן אני בספק אם את עושה כי הכל מאוד קשור אחד לשני....

חבל, כי סתם יוצא לך משהו שנשמע כמו אחת שרוצה קצת לברוח מחייה הפטריכיאליים כאילו מישהו הכריח אותה לחיות ככה...

אבל אני כן מאמינה שאת כותבת הרבה שטויות ואג'נדות, ומצטטת דברים שאפילו לא קשורים לחייך.....

וההודעה הזאת עכשיו רק חיזקה את זה.....

[תתחילי לכתוב אולי על אושר בגידול ילדים במקום על מרמור מתרבות פטריארכלית וזה יהיה יותר אמין, הרבה יותר..... כי למה שתהיי ממורמרת מחייך השוויוניים?]

הומור? כן, זה פשוט משהו שהרי לא יכלת לעשות ואת לא קרובה לשם ולכן זאת הייתה אחת ההודעות המצחיקות שלך....

אני גם חיה במציאות והעולם לא פטריארכלי סביבי ככה שתפסיקי להשליך עלי...

את הבעיה שבעקרות בית וגידול ילדים ומהות האישה בשלב מאוד מאוחר, הרבה אחרי שילדה והייתה אם היא הבינה את זה...

ממשיכותיה בהחלט הלכו לכיוון האל הורות, יש מצב שלו היא הייתה קוראת את כתביה לפני שהייתה אם הייתה בוחרת אחרת.

טרול? הייתי הרבה לפנייך....

בשביל לדייק או לתת לזה חשיבות...

[מצד שני גם את כנראה לא העמקת בזה עד הסוף..... וממליצה לקרוא בשנית את התעלומה הנשית]

אצל החיות בדרך כלל זה גם ככה באינסטינקט. איך את מסבירה?!?!?!?

איזה כיף לו שיש לו אישה שמצליחה לטפל בילדים שלה לבדה. זה לא מצוי בכלל בדור הזה!

היום נשים עמוסות מעל ומעבר, ולא מצוי בכלל שאשה תצליח לעשות את תפקידיה לבד

אז או שהוא שוטף כלים, או שהוא שוטף רצפה, או שהוא מביא את הילדים לגן,וכו' וכו'

ויש המהדרים ועושים יותר מדבר אחד

ויש את הפרזיטים שלא עושים כלום ונותנים לאשה שלהם להתמוטט...

אני הכי אוהב לטפל בילדים! הם חמודים, אני אוהב אותם, יש לי סבלנות אליהם, ואם  היא צריכה עזרה - לפחות שיהיה לי כיף!

לא ברמה הזאת.

דבר שני, זה לא משנה לי "מה נכון מדעית" - משנה לי מה אני רואה בעיניים, ובעיניים אני רואה המוני מקרים שבהם מה שמרת לחלוטין לא נכון. תקרא מצידי לכולם ניסים, זה לא משנה לי - זה קיים.

1. לתת טיפול רפואי שמכאיב לילד.

2. לדבר לתינוק שאינו מבין את המילים.

1. לרוב ממה שאני מכירה, לאמהות יהיה קשה יותר לתת את הטיפול ולהכאיב לילד על אף שהן יודעות שזה לטובתו.

יש כאלו שיבקשו עזרה מהשכנה ובתמורה יטפלו בילד החולה של השכנה כשהיא צריכה. גם אלו שיטפלו שעצמן בילד שלהן, לרוב יצטרכו הכנה נפשית גדולה יותר לעומת האבות. 

נכון שההבדל בסה"כ לא מאוד גדול, אבל קיים הבדל. כמה אתה מעריך מתוך הזוגות שאתה מכיר שהאבא והאמא יבצעו את הפעולה בדיוק אותו דבר? (לא טכנית, נפשית) אני אישית מעריכה באחוזים יחסית נמוכים.

2. באופן גורף אני רואה שנשים ידברו לתינוק יותר מאשר גברים. אם כי גם אמהות עושות זאת בשקט יותר מבעבר...

מחקרים מוכיחים שהדיבור "המיותר" של האמא תורם להתפתחות השפה של הילד בגיל מאוחר יותר. אבל זה לא רק זה. זה מעבר. הטון, הרגש שעובר במילים.

הדוגמאות האלו הם סימפטום של אותו שוני בין אמהות לאבות. אז נכון שהשוני בסה"כ לא כזה גדול, וגם אבות יכולים לגדל בשמחה ובאהבה את ילדיהם. אבל השוני , בהכללה, קיים וטוב שכך.

אם זוג היה מגיע למסקנה שאצלם זה אותו דבר או אפילו הפוך, מילא שיפעלו לפי מה שהכי מתאים להם ולילדיהם. הבעיה היא לצערי שבשל אמונה ועקרון של שוויוניות ופמניזם לעיתים מנסים לכפות את העקרון על המציאות במקום להיות קשובים למציאות ואז מתפספסת פה דינמיקה בריאה של משפחה.

אומרים שנשים מדברות פי 9 מגברים כדי שהם יוכלו לדבר היטב את הילדים ללמד אותם לדבר לחנך אותם וכו'

תודה. זה כל כך נכון!

מה הוא - אף אתה

מכוחו, בשליחותו יתברך

כל דבר בבית, או בחוץ בעולם- אפשר לעשות רק פה

ואפשר לעשות למעלה ולמטה, 

לעשות פעולה פשוטה ולכוון לגבוה הרבה יותר

ללכת בדרכיו יתברך, להיות צינור של שפע

זה כל השנה

יש ימים מיוחדים, ימים של תחנת דלק

שבהם פועלים יותר למעלה מאשר למטה

שמתכוונים גבוה גבוה- כדי לקבל כוח ומשמעות לפעולות של היומיום

ראש השנה ויום כיפור הם אחדים מהימים האילו

לכן בפשטות צריך להתאמץ מאוד כדי לזכות

שהאישה תוכל גם ללכת להתפלל ולזכות לעבודה קדושה. 

(ולפעמים מי שאין לו את כל היום- רק כמה דק' שקט- זוכה לכוון ולהתפלל מעומק הלב ממש) 

גם אני רוצה עותק מהסיכום שיעור שהוזכר לעיל, או כל שיעור דומה

תבורכו

אשרינו שיש אותך.

נכון- הוא מביא את הענין של נשים שמטופלות בילדים קטנים ולא יכולות להתפלל בבית הכנסת.

הוא אומר שלהמלכת ה' יש שני צדדים ושניהם הכרחיים- הצד ה"תיאורטי" שבתפילה, והצד ה"מעשי" שבטיפול בילדים.

אבל הוא גם אומר שמזה צריך ללמוד לכל דבר אחר שבקדושה-

שאי אפשר להישאר ברמת ה"תיאוריה", אלא העבודה האמיתית היא במעשה היומיומי,

עם כמה שהוא שוחק ונראה לנו רחוק מהרעיון הגדול והעליון.

כך שכל הדיון נשים- גברים- כן- לא- למה - ומדוע, פחות רלוונטי לאור זה.

גם לגברים יש חיוב וצורך להביא את הרעיון הגדול לידי ממשות ע"י התעסקות בעולם המעשה

וגם לנשים יש חיוב וצורך להתחבר לרעיון הגדול כדי לתת משמעות פנימית וגדולה ליותר למעשים הקטנים.

אין פה ניגודיות או מאבק. יש פה השלמה של שני צדדים נצרכים לכל אדם ולעולם.

אבדתי את הכיוון...

במשפט אחד: הבעל חייב בתפילה והאשה לא. ולכן הוא הולך להתפלל, והיא לא.

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.