ולהיות הכי טוב שהוא יכול ולעשות את רצון הקב"ה בעולם, עד שימלא את השליחות שלו...

שלי והרצונות שלי באותו זמן אני לא עובד את הקב"ה, אלה את עצמי...

דברים בשביל עצמי ולא בשביל הקב"ה... איך מגיעים לזה??

איפה אני בכול העניין הזה ? באמת תניא נתנה המון בחיים אך קצת קשה לי עם זה??

ספרים פשוטים יותר שנוגעים ליסודות האמונה והמחשבה.

לא רוצה להוציא לעז ניראה לי שהוא בין הספרים שהכי קידמו אותי.

ב "תניא"  יש יסודות - "תכל'ס" שכליים- איך לרתום את כל כוחות האדם-
להגביר את היצר הטוב [מה ששם נקרא "נפש אלוקית"]
להתגבר ולהיות טוב- לפעול טוב בעולם  [מה שנקרא שם "בינוני"]

ויש תניא מבואר.
אפשר בהחלט להיעזר בו.

[נדמה לי שלר' עדין אבן ישראל [שטיינזלץ  כזה]]

כי כמו שאמרו הכל שם אלוקות. צריך ביטול רציני של עצמך,הרמח''ל כותב יותר על האדם עצמו.
נגיד בחב''ד אתה לא עושה משהו בשביל עצמך אלא הכל זה הקב''ה ואתה עושה הכל בשביל הקב''ה ואילו במסילת ישרים יותר מדברים על זה שאתה נשלחת לעולם ובסוף זה בשביל להתענג על ד' ומקבלים שכר, ובחב''ד לא מדברים על שכר בעוה''ב כמעט.

לכן, יש מי שמאוד מאוד אוחז בה, והיא מקדמת ובאמת משנה את האדם.
יש  לה גם פנים אחרות- כמובן. העיקרית בהם- לענ"ד היא מה שמתומצת בפתגם "מח שליט על  לב"
ולא נכון לענ"ד להגיד שאתה עושה הכל בלבד בשביל ה' ומבטל את עצמך.
כי גם בברסלב ובעוד  זרמים יש העניין של ביטול ה "אני" והידיעה שה' הוא ואין בלתו.
נכון- יש את העניין של עבודת ה' האישית, והתחשבות במצב הנפשי של האדם והדרכות אישיות.....

עדיין- מגמת חב"ד היא [כך אני מבינה - כדאי לברר לעומק] ע"י כוחות השכל- להמליך את ה' ולפעול בשבילו
פה בעולם.

אלו ואלו- דברי אלקים חיים

שנזכה בעהי"ת
להרבות אור וטוב!!
 

בשביל עצמי אז לכאורה אני עובד את עצמי. (ולא את ה' ואולי זה אף כפירה)? 

לעבוד אלוקים אחרים זה מה שטוב.וברגש אפשר לעשות טעויות אם כול הרצון הטוב...

צריך  לדעת איך "לקבל תורה" ואיך "להוריד אותה".
בדרך כלל- הדרכה תורנית נכונה- לא מביאה ל "לעבוד את עצמך"-
אלא מנתבת את הכוחות במינון הנכון לעבודת ה' מתוך רחבות ועומק.

יש חידוד שאומר "מה ההבדל בין חב"ד לברסלב?-
* בחב"ד- בכל נקודה 'טובה' יש יהודי
* בברסלב- בכל יהודי יש 'נקודה טובה'....
שניהם- אוחזים אותו דבר.
שניהם- מחפשי לעבוד את ה' . ואלו ואלו דא"ח.

בברסלב- באמת עבודת ה' האישית תופסת ממד רחב יותר- ולכן "בכל מקום שיהודי נמצא - נמצא איתו הי"ת  "
ואילו בחב"ד ה "כלל" - יותר משמעותי. לכן העניין של "ופרצת"- מצוי אצלם יותר מאשר אחרים
[ ואולי אני טועה. צ"ע]
 

ובחב''ד זה יותר מזה שהכלל הוא יותר משמעותי, הכל זה אלוקות, גם השולחן והכסא שלידך הם אלוקים וודאי שכל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל (ממש...)

והופרצת נראה לי פחות קשור, גם כי זה גם בברסלב וגם כי זה רק הוראה של הרבי האחרון לפני זה כולם היו עובדים או משכילים

קשה לי להעלות כרגע על הכתב- אבל אלו שתי אסכולות שונות . אפילו שהמכנה המשותף רחב- יש לכ"א מהם משהו ייחודי לו.
לעכשיו- אין לי הרבה חומר לתת פה.........
אבל בהחלט זה דבר שיש מה לדון בו.

וכן. 'הכל לכל אלוקות גמור'- זה מופיע גם בברסלב.

השאלה היא היחס שאתה נותן ואיך אתה משקיע, ובאיזה אופן...

ויש מה להרחיב.

ואין לי ממש ראש.....
בהזדמנות בע"ה.

כמו שכתבת קודם, שניהם דרכים לעבוד את ד' ובכוונה יש הרבה דרכים, אני נתפס לדרך אחת ומישוה אחר לדרך אחרת.
העיקר שיהיה בהצלוחה לכולם...

שלם".
כאיש אחד בלב אחד.
למען שמו
באהבה.

להיות חבדניקים?

כבר שיטות שונות בעבודת ה'.
איך "לתרגם" את זה לעשייה.

וכמו שאמרנו- העיקר הוא "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"

אולי זה לא מדוייק להגיד את זה אבל זה חלק מזה. הרי אי אפשר לתפוס ברגש ביטול אמיתי לקב''ה. 
וודאי שלא התכוונתי שאין אני, אלא שהביטול הוא ממש רציני שפחות תתעסק עם עצמך אלא תחשוב בגדלות, לא כמה אני רחוק אלא כמה ד' גדול. בברסלב זה הפוך, כמה אני רחוק מד' ואני צריך להתקרב. 

נגיד בעל התניא אמר למשהו שנסע על הטיטניק לקחת את הספר איתו והוא לקח וניצל 

ויש לי שאלה קטנה את באמת מאמינה שהרבי הוא מלך המשיח?????????????????

 זה הרי כמו שבתאי צבי ימך שמו   

                              צבע אדום זה קוקה קולה

ה  [ב] צריך האדם שיכוון כל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא, בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר.  כיצד--כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים הללו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להן, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה.

ו  וכן כשיאכל וישתה ......  אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד.  לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לו, אם מרים אם מתוקים.  ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהן מתוקים לחיך.

ט  [ג] המנהיג עצמו על פי הרפואה--אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים חזקים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו--אין זו דרך טובה.  אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם חזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל.

י  נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן...מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.

יא  ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה--נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא.  ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים;
והוא שאמר שלמה בחכמתו, "בכל דרכיך, דעהו" (משלי ג,ו).

[הדגשות שלי--- נ"ח]

שאת הולכת לישון בשביל ה'?? אם כן זה מאוד מצמצם את בשמחה שאת עושה הכול בשביל ה'??

אני הולכת לישון לדוג' כדי שיהיה לי כח למחרת- על מנת לעשות דברים טובים למחרת. ואם זה בשביל להתקדם- זה כן בשביל ה'. ע"מ שיהיה כח להתפלל למחרת למשל...

וכן- אם אני ישנה בשביל שיהיה לי כח למחרת- ואני יודעת שאעשה דברים טובים- למה לא?....
בטח זזה חלק מלעבוד את ה'

!!
זה אומר לדעתי שאפי' בדברים הקטנים- אם נהנים מהם בשביל אחר כך לדוג' ללמוד יותר טוב
לתפקד יותר טוב [אמא נחה כדי שיהיה לה כח לטפל בילדים שלה בנחת ובשמחה, אמא נוסעת לנופש, אמא הולכת לשמוע הרצאה או להצגה או סתם לטיול- כדי שיהיה לה כח כנל.....]

רוצה דוגמא?- בבקשה!
[אם תרצה פירוט- בשמחה בפרטי...]
יהודי רוצה לאכול משהו מתוק ומששמח. מותר לו?- כן! בתנאי שהוא יודע את הגבול. צריך לדעת שזה עוזר ומשמח בשביל שיהיה כח לעבודת ה' וללימוד למשל... יותר בנחת. יותר בטוב.

שוב- אני לא מרגישה כבולה בכלל.
ואני חושבת- שזה עוד יותר שמח לנו!
למה???

כי -1. לא רק שאנחנו לא מוגבלים- ההפך. אנחנו מצווים וצריכים להינות מהעולם הזה! אפילו יש "עתיד אדם ליתן את הדין על מה שהיה בידו להינות ולא נהנה"  [משהו כזה... לא סגורה על ציטוט מדוייק]- יש הרבה הרבה מצוות או דברים-  שהשמחה הגשמית משפיעה ועוזרת לרוחניות להתגלות ביתר עז...
2.  ההנאה עצמה- היא היא חלק מעבודת ה'!! כלומר- האם כשאני אוכל תפוח/ ישן/ יוצא לטיול- אני עובד את ה'/ מתקרב אליו?- כן! כן!

ויעידו כל המצוות המוחשיות----- ש "על הדרך" נהנים מהם.

ניסיתי להסביר
יצא מבולבל.
להבהרות--- אפשר.
 

והוא מאוד אוהב להיטיב לעמו (כמו שהורים אוהבים לתת לילדיהם) ולכן שאנחנו נענים במותר לנו ה' מתענג בזה ולכן גם זה ממש עבודת ה'. תודה.

כמו שהסברת.

שורש העניין0 לחבר הכל הכל אליו ית'.
לצקת משמעות של קדושה וערך מוסף לחיים שלנו כיהודים.

והנאות- וחיים

ואת כל כוחות החיים הנפלאים שלנו---- צריך לרתום בצורה נכונה.

כדי לעשות לו דירה= להשפיע טוב בעולם

בשביל זה- יש תורה, יש הדרכות חזל.

 

ולא עשו עם זה כלום. השאלה איך מורידים את זה למציאות מהמקום שלנו ובהדרגה ממליכים את ה'?

אנשים שרק מדברים ורוצים ולא ממש עובדים על הדברים האלה. לעבוד הכוונה לא להשתדל פעם אחת אלה לקחת מידה ובאופן מסודר להתבונן מה נכון ומה לא. ואיך אני באמת משתנה וקונה את המידה הזות. כמה אנשים באמת עושים את זה?

מומלץ בדברים האלה קודם כל לסדר בראש את הרצון שלך, איפה אתה עכשיו ולאן אתה רוצה להגיע, ואחרי זה לבדוק אם במצב הרוחני שלך אתה מסוגל להגיע למדרגה הזאת (הגיוני שלא) ואז להרחיב את היכולות שלך לפני שאתה מקבל על עצמך כל מיני דברים. (זה יכול לגרום לנפילות רציניות)

בטח יש בזה מלה כללים. אבל בסוף אתה נהיה יותר טוב ומקדש את ה'. תגיד לי שבאמת אתה עושה את זה?

אצלי בד''כ יש יותר מדי קבלות ואני לא מוכן לזה, מד אחד זה טוב כי אני רוצה להתקדם , מצד שני בסוף זה קצת שובר.
מומלץ ללמוד את הספר 'המאיר לארץ' של הרב עזרא שיינברג שליט''א, מועיל מאד.

כדאי לעבוד בהדרגה.
כך שקניין המידות- יהיה קבוע
ועל גבי הבסיס האיתן- ניתן ורצוי להוסיף עוד דברים
שיהיו לנח"ר
לפניו ית'.

כמו שמשהו פותח עסק אז הוא לומד ויושב  ומחשבן כך כול אחד צריך לעשות. ולא חוכמה לדבר גבוה.ולהבטיח לה'.אם לא מתכונים לשבת ולעבוד על זה. ולגבי מה שתוקע אותך אני ממליץ לך לקחת שלושה דברים בנושאים שונים ורק בהם להשקיע. ואז שתצליח תקבל שימחה גדולה ויהיה לך כוח להמשיך.

הכל צריך להיות בהדרגה, אני בכללי חסר סבלנות קצת בקטעים האלה וזה לא טוב בכלל.
אבל זה מוזר, כי אני יודע שצריך לעשות משהו מסוים וזה טוב ומצד שני בגלל שאין לי כלים לזה אז אני עכשיו לא יעשה אותו? זה אומר שאני עושה משהו לא טוב...
(זה סברא לא נכונה כ''כ אבל קשה קצת) 

בתכל'ס?

כמו שדיברנו.
מתחילים בקטן.
על מנת לאסוף עוד ועוד "נצחונות" בדרך את ה "מטרה הגדולה" שאתה רואה אותה ורוצה להגיע אליה.

הסוד הוא- התמדה בדברים הקטנים
ולא להתייאש ולשמוח גם בנצחונות קטנים.

יש שאיפה נהדרת וגדולה וזה נפלא מאד. על מנת להגיע אליה-
יש לך כלים שאתה רוכש- באמצעות ה "נצחונות הקטנים"-
ועם הכלים האלה בע"ה תגיע ליעד שאתה רוצה להגיע.
תצליח בע"ה.

ונפנים את זה שצריך להשקיע בזה זמן. כי לא ראיתי הרבה אנשים יושבים לתקן את מידותיהם ולהסיק מסכנות.

לא תמיד מצליחים לעמוד בדברים האלה אבל חשוב לעשות גם את ההשתדלות...
אשריכם!!!

וחשוב להתמיד
ולא להתייאש.

ויש מי שמחשב חשבונו "שכר מצווה כנגד הפסדה".
בינתיים
עכ"פ
אנחנו משתדלים.

שנזכה בע"ה להיות
מיראי ה'
וחושבי שמו

ביום ולהתבונן. זה פשוט שיש לך יצר הרע ואתה צריך לדעת את זה. וזה צריך להיות הכי ברור הצלך. וסוף סוף שמתבוננים =שמחים. וזה עצה מאוד גדולה כי שיודעים מי האויב אז יש במי להלחם הבעיה שהוא בא כאילו מתוכנו כאילו זה רצוננו. ואז אנחנו חושבים שאין לנו כלים וכול מיני תרוצים. וזה עוד סיבה להתבונן כדי ללמוד את היצר הרע לשמור על כושר כמו לוחם אמיתי.

על מנת להמליך את הקב"ה- צריך לדעת קודם- מה זה מלך. מה זה ה', ואיך זה נוגע לנו בחיים.
"מה זה"- כל ה "תיאוריה" שקיימת בספרי אמונה, מחשבה וכאלה.... [נגיד- כוזרי/ אמונות ודעות/ חובות הלבבות/ מסל"ש/ אורחות צדיקים"....]

"איך" - כל ה "תכל'ס"- מה שאומר טכנית- כל המצוות בתורה ,בחזל....[שאפשר בהחלט לתת להם טעם ש "מקפיץ" אותן לגובה אחר]

ובהחלט

אחרי שרואים מה זה אמונה ומצוות...
 

לא בבת אחת "בולעים" את הכל. זה לא טוב "להתנפל" כי אפשר חלילה ליפול מכל המדרגות.
הכי טוב- לקחת משהו קטן ולהתמיד בו. הצלחנו?- מצויין!
אפשר לצרף לו עוד דבר קטן...
וכך הלאה והלאה

עולים ומתעלים.

וכן- גם בלימוד התורה- כמו גם במצוות- יש רבדים.
1. הרובד הפשוט של- פשט- איך עושים וכד'... - טכני[הטעם למה - זה בד"כ כדי לקרב אלינו את המצווה]
2. הרובד קצת יותר עמוק- של טעמים המצוות/ לימוד [מדרשים, פלפולים- אם זה גמרא למשל]
3. הרובד העמוק - הפנימי יותר- שנסתר מעינינו.

אחרי שרוכשים את השלבים הבסיסיים- בהחלט אפשר לעלות ולהתקדם- בהבנת המצוות/ האמונה= בקשר עם ה', בדבקות בו/ איך שלא תקרא לזה..
ובע"ה להגיע רחוק....

מעלה מעלה בתורה ויראה בע"ה

כי למיטב ידיעתי אי אפשר לתפוס אותו כלל. וגם אם נדע אותו אז למה שזה ימשוך אותי לעבוד אותו?

. 

[וגם- אם יהיה פה שרשורפלצת..... זה יהיה נחמד- השאלה אם לא עדיף לחסוך אותו ולהמשיך בנפרד]

אז אתה גם יכול לשמח אנשים וגם לעבוד את ה' בשמחה באמת.

ה  [ב] צריך האדם שיכוון כל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר.  כיצד--כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים הללו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להן, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה.

ו  וכן כשיאכל וישתה ... אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד.  לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לו, אם מרים אם מתוקים.  ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהן מתוקים לחיך.

ט  [ג] המנהיג עצמו על פי הרפואה--אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים חזקים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו--אין זו דרך טובה.  אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם חזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל.

י  נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.

יא  ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה--נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא. 
ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים;
והוא שאמר שלמה בחכמתו, "בכל דרכיך, דעהו" (משלי ג,ו).

http://www.yeshiva.org.il/midrash/8430

אך אנחנו עושים את זה כי אנחנו באותו זמן חושבים שזה מה שיעשה "לנו" טוב. מה שכן ה' רוצה שיהיה לנו טוב. ולכן זה טוב לשמוח. אך צריך להעלות את זה אליו למשל אנחנו מקבלים שימחה מתפילה טובה. ואת השמחה הזאת אנחנו לוקחים כדי להתפלל עוד פעם.

רק צריך להעלות את כל התענוגים לקב"ה (לאכול כדי שיהיה כח להתפלל וללמוד תורה)

נכון  יש כול מיני דימוים נגיד המלך בשדה או המלך עובר לכסה מישפט איך זה הגיוני הרי אין לא דמות הגוף וגם ה" הוא רוחני ואיך הוא יורד או עובר ??????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

הלכה ז

אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד.

הלכה ח

הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והגוף לא יהיה בשני מקומות ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים.

הלכה ט

אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן, שנאמר: "אם שנותי ברק חרבי" וכי חרב יש לו, ובחרב הוא הורג? אלא משל והכל משל. ראיה לדבר, שנביא אחד אומר שראה הקדוש ברוך הוא "לבושיה כתלג (כשלג) חיור (לבן)"  ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח צבור עטוף. לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.

הלכה יא'

וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה, לא עליה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה, ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים, ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי, ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם וכך אמרו חכמים: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי.

הלכה יב

והואיל והדבר כן הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן, כמו שנאמר: "יושב "בשמים ישחק" "כעסוני בהבליהם" "כאשר שש ה'" וכיוצא בהן על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם, וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים" הרי הוא אומר "אני ה' לא שניתי" ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה.

מבני ברק הר המור או תורת החיים? ???

צבע אדום זה קוקה קולה

      צבע אדום זה קוקה קולה

כדאי לפתוח שרשור נפרד.
זה גם פחות יבלבל את הקוראים...
וסליחה מפותח השרשור שגלשנו.

אם אדם חיי למען עבודה זרה או רצח זה בסדר? צריך לחיות בשביל מה שאמיתי. ויש רק אמת אחת שהיא אמת התורה. שלמענה אנחנו חיים.

יבוא לשמה" ה' אומר לנו תתחילו לעבוד מיראה ואז תגיעו למעלה של לשמה. זה הדרך. ואז יוצא שגם העבודה בהתחלה היא לשמה. אך גם לאחר שעושים לשמה צריך את היראה אך לא יראת העונש אלה יראת הרוממות. ההרגשה שעומדים לפני מלך מלכי המלכים צריכה להיות תמיד. 

תכלית החיים צריכה להיות קיום רצון ה'.

הדרך היא לעשות מה שטוב עבורנו, ע"פ התורה שמביאתנו לחיי עוה"ב, המוסר שנותן לנו חיים בריאים בעוה"ז, ומה שטוב לעם ישראל שמזה תבוא גאולה והעוה"ז יהיה שלם.

כבודו של הקב"ה מתגלה ע"י זה שהבריאה שהוא ברא חיה בצורה בריאה, אמנם גם אז, התכלית היא לא שיהיה לנו טוב אלא כבוד ה'.כמו שאם מישהו יחליט שהמטרה שלו כשהוא אוכל זה לא בשבילו, אלא שיהיה לקיבה שלו מה לטחון אתה תגחך, ככה זה כשאדם מחליט לעבוד בשביל שהעולם יהיה טוב ולא בשביל הקב"ה. 

וכמו שתפקידה של הקיבה לטחון, ורצונך שהיא תטחן ותמלא את תפקידה בשבילך, ככה תפקידנו להכיר את ה' הכרה מרוממת כזו שתתן לנו חיי עולם עשירים ומענגים, ורצונו שנחיה חיים כאלו בשבילו.

דבר שני בעולם הזה אנחנו חיים בשביל עצמנו

כדי שלנו יהיה טוב בעולם האמיתי עולם הבא.

כלומר אתה עובד את ה' אבל זה לטובתך...... 

את ה' רמה אחת יראת העונש כדי שלא נסבול. 2בשביל לקבל שכר 3שלוש לשמה. כלומר לעשות נחת רוח לה'.  שהוא ישמח בנו. לגבאי השמחה וטובתנו האישית אני יכול להעיד על עצמי כחול שיותר עבדתי לשמה ובאופן יותר מדויק כך נהייתי מאושר ושמח יותר. אך זה לא המטרה שלי אלה זה רק אומר לי שאני בכיוון הנכון אם אני סוף יום עצוב אני רואה ממש שזה בגלל שלא עבדתי את ה'. 

יש לנו יעוד בחיים. ה' החליט שנגיע לעולם רק כדי שנעשה את היעוד שלנו בחיים.

למשל- לסבתא שלי היעוד שלה היה לאחד את כל המשפחה הענקית והענפה שלנו.

אז היא נפטרה אחרי שהיא איחדה את כולם וכולם היו מאוחדים. ברור שאני לא יודעת אם היא נפטרה כי היא סיימה בדיוק עכשיו את היעוד שלה, אבל יש כאלה שאומרים שכל אדם מת לאחר שעשה את ייעודו.

אבל מה שכן, את של הקב"ה לנצח. את שלו, הוא יחליט לעשות בך מה שירצה.

זה מסובך וטיפה לא מובן, אבל נולדת כדי לחיות ולשמוח וגם כדי להתפלל לה' ולעבוד אותו. אבל לא רק בשביל זה, אלא גם כדיח להנות.

בהצלחה!!!

זה הכי חשוב

שמשהו כותב שהמטרה של החיים זה "לקדש את ה' ".  הוא באמת עובד על זה ושהוא קם בבוקר הוא מכוון לשם ולפי זה השיקול דעת שלו? אם כן השמח ללמוד מימנו? ואם לא אז לכאורה זה הדבר הראשון שהוא צריך לעשות.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות