ספורי המופתים אינם "בלוף אחד גדול". האמירה הזו עצמה היא בלוף - ותמהני (ביחוד לפי התגובה אח"כ למישהי), האם יש כאן איזה ניק שכבר היה בעבר בשם אחר... עם אותו "ענין"?..
ומכל מקום,
את ה"קושיא" ששאלת, על אם אדם יודע מראש דברים, למה אינו יוזם להקרוא לאנשים ולהודיע לה מראש (מלבד מה שבעלית מופת לא התיימרו לדעת הכל "מראש"..), כבר שאלו את הרבי מלובאוויטש לדוגמה, אחרי שמנע מישהו מלנסוע בטיסה שהסתיימה לא טוב. כשיש שאלות - שואלים בענוה, ואז גם מקבלים תשובות טובות. ויש מעוד גדולים באותו ענין.
לא כ"כ מסובך להבין - אבל אני בהיות שלא בדיוק נשאלה כאן "שאלה" אלא יותר רצון דומני "לומר אמירה", אז זו לא בדיוק הבמה. גם לא כ"כ הזמן. מכל-מקום, באמת לא מסובך להבין מה בין מי שמגיע ומשתדל לשאול משהו, ויש לעונה הטהור סייעתא דשמיא לענות אז - לבין "חנות לממכר עתידות".. הקב"ה לא ברא כך את העולם ולא במקרה. לעולם יש הנהגה טבעית, ויש מעבר לטבע. ומעבר-לטבע, אינו משהו זול ששוברים איתו בתור "נורמה" את ההשתדלות הטבעית.
והבבא סאלי, כמובן, לא היה לוקח כסף. ואם יש שרלטנים ש"עושים עסק" מכל דבר שאפשר לרמות בו - זה קיים לצערנו גם בתחומים אחרים, כולל רפואה, ולא בגלל זה לא מחפשים רופא אמיתי וישר.
יש סיפורי מופתים על הרבי מקוצק [עיין ספר "אביר הרועים" על הסוכאצ'ובר, תלמידו וחתנו, שנכתב ממש אז. יש שם מהדברים היותר "נוראים" שאפשר לקרוא. והוא, האבני נזר בעצמו, כותב שנכנס אצל חותנו, הקוצקר, והוא ישב עם זקן אחד ודנו בדבריו. אח"כ אמר לו הקוצקר שזה היה ה"פרי מגדים" (שכמובן נסתלק לעולמו הרבה קודם), והסביר לו למה זכה שידונו בדבריו..]
יש "סיפורי מופתים" על הרב קוק זצ"ל. הן מפי הרב חרל"פ זצ"ל, שתלמידו הרב זוסמן זצ"ל כתבם לרב נריה זצ"ל וגם התפרסמו, והן מפיו ומכתבו של הרצי"ה זצ"ל, בנו ותלמידו הנאמן.
סיפורי מופתים, אינם "ז'אנר", הם הופעה עצומה של התגלות יד ה' על עבדיו, סוד ה' ליראיו.
אבל נכון שהכל מתוך תורה.התורה קודם, ומתוכה גילויין ורוח הקודש, כנאמר באורות התורה לרב קוק זצ"ל, פרק י"א סעיפים ח'-ט', ובעוד הרבה מקומות.