זה קצת שונה מהרגיל

וגם ניסיתי ליישם מה שאמרתם לי

אשמח גם הפעם כמובן לדעתכם

____________________________________

לפעמים שתי ידיים שמאליות זאת המציאות העדיפה

היא הייתה עדיפה לעדן למשל

עדן נולדה בלי ידיים

עדן גם נולדה במשפחה של פסנתרנים

היא גדלה והייתה לילדה חכמה

ולכן יכלה להתקבל לבית הספר רגיל ולא לבית ספר לנכים

והיא הייתה שם

הייתה שם בכיתה א' כשלמדו לכתוב

בכיתה ב' בשיעורי ציור

ובכיתה ה' כשלמדו נגינה על חליל

היא הייתה שם

והסתכלה

אף פעם לא השתתפה

תמיד הביטה מבחוץ בלי יכולת להשתתף

אבל זה לא דיכא את עדן

זה היה בסדר

כי אמא תמיד באה בלילה ואמרה לה בשקט

שה' נותן לילדיו מה שהם צריכים

ועדן המיוחדת לא צריכה ידיים כמו כולם

וזה לא הופך אותה לפחות

אלא ליותר

כמו ילדה גדולה בלי גלילי עזר

ולכן

כאב לה כל כך לשמוע את אמא ואבא מדברים על תותבות

זה היה סתם יום רגיל

היא חזרה מהבית ספר ורצתה להיכנס למטבח לתת נשיקה לאמא

אבל כשעמדה בכניסה ראתה אותם מסתודדים על זה ורצה משם בכל כוחה

עדן לא הבינה

אם היא לא צריכה ידיים כי היא יותר

לא פחות

למה אמא רוצה לשים לה ידיים תותבות?

וזה שרף וכאב

אבל כשחזרה הביתה עם השמש ביום שאחרי

אמא הושיבה אותה על ברכיה

ניגבה את דמעותיה

והסבירה שעדן היא טובה

ואוהבים אותה

אבל רוצים שיהיו לה חיים נורמליים

שתהיה כמו כולם

עדן ראתה שזה חשוב לאמא

אז היא הסכימה

וככה שבוע אחרי היא מצאה את עצמה שוכבת עם חלוק בבית חולים

מחכה שיכנסו התותבות והיא תהיה כמו כולם

כמו שאמא רוצה

אמא ליטפה ל האת הרגל

ואמרה שאולי אולי יום אחד תוכל לנגן בפסנתר כמו חיים

היא ידעה שעדן אהבה להקשיב לו

אבל עדן לא החזירה חיוך

היא ידעה שזה לא נכון

ולכן כשאמא יצאה רק לרגע

עדן חמקה בצעד זריז אחריה

הם לא מצאו אותה אחר כך במשך שעות

ואמא בכתה

אבל

במרכז מגרש כדור רגל ענק

עמדה עדן עם הכדור למרגלותיה

אין לי ידיים לחשה

אני לא אנגן

לא אהיה כמו חיים

לא אהיה כמו כולם

כי אני עדן

ויש לי את מה שאני צריכה

היא עצמה את העיניים ובעטה בכל הכוח

ולא היה שם אדם מלבדי להעיד

לכן תצטרכו להאמין לי

שמעולם לא הובקע גול יפה מין הגול של עדן באותו יום

אני תוהה מה זה הרגש הזה.

יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.

פחד. אולי פחד.

אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.

שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.

מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.

אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.

זה איננו. את אינך. אני אינני.

יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.

יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.

טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.

אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.

את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.

משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.

לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.

אני רוצה לטרוף לצעוק.

משהו משוגע שירטיט. אותך.

כמוני.

ביי

אנ'לא בשל

אתה אומר

למה הכוונה?

אתה חיוור מאוד מאוד

ורק בהתחלה?

רוצה להיות סגול כהה

ולא פחות מזה

האם זה אפשרי חבר

אולי אתה טועה?

לפחד יש פנים רבות

עיתים נדמה כהר

אבל אם תסיט את מבטך

תראה  פתאום נהר....

ועל גדתו עומדת בת

משורש נשמתך

והיא רק היא חבר

תמתיק את בדידותך!

באתר יד שניה

במדור 

דירה להשכיר

מסיבות מובנות

העדפנו בנות

ומייד קיבלנו

נזיפה חמורה

ה     ד      ר     ה!

הממ....

יש חובות להחזיר

המצב לא  שפיר

אין ברירה,

בא נעשה רשימה.

ראשונה היתה לי

אחריה היה צליל

הוא תובל

היא יובל

היא דניאל

(עם הכלבה גבריאל)

שתי חן

שני חן

(לא ביחד)

היא ריף

הוא אגם

היא אזוב

הוא נרקיס

גם היא.

(הגדיל לעשות

בחור בשם דין

שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין

עד שבן זוגו (בחור בשם קים)

יספיק להגיע מסין.....)

כשעברנו שנית

על כל הרשימה

נתקפנו בכאב ראש

איום ונורא,

לא הצלחנו פשוט

להבין,

מי הוא מה

עכשיו בדירה

זוג מקסים ממוסקבה;

הוא אברשה היא מאשה

לחתול קוראים סשה

החתולה היא נטאשה

וזו הבוחשת ב kasha

היא כמובן ...

סבתא באשה!

הם חזרו בתשובה

לפני פחות משנה

ומקפידים על מצוות בהידור.

וכדי לקיים זריזין מקדימין

הקימו סוכה באלול...

יציבה

חזקה

(היתה שם סופה!)

לא תימוט

לא תיפול

לעולם!

אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק

בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)

עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא

וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר

מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ

גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי

עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן

חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן

וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים‏ לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.

אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.

יש גם רגעים טובים

זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!

אויר פסגות גם ברחוב.

והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.

ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.

ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.

זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.

היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.

הם אינם. אפשר מעולם לא היו.

ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.

ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.

הידיעה הזאת, הקיימא.

שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.

ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.

אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.

כי מי יודע. מתי תיפול.

אתה חי בין תהום לתהום.

שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.

לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע,  מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.

רק כדי לצנוח שוב פנימה.

הוא נפל לאחור

שערו התמזג עם חולות

ועיניו הפקוחות

מעולם לא היו כה כחולות

כששמים ירדו לקראתו

לשמו היה צליל של

מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה

כך בדיוק 

הוא היה.

נער חלום

איש של אמת

איכותי ויפה וענוו

לא מאמינה

לא ייתכן

שהוא מת.

לאחר 120

משתוקקת לפגוש

את אמי, את אבי ושלוש חברות, 

מגיעים בשמחה לקראתי

ואותך

בארי.