היא מכה בחלוני היא צובעת חצרי אדום
והתריס הו התריס
החומות הקורות
הגג שעל ראשי והדלת בליבי
נעולים
אין יוצא ואין בא
והשמש
אולי תשקע בקרוב או תיעלם
השמש
לו ידעתי לפרוץ דלתיי
הייתי רצה אלייך בכל כוחי
תופסת את קרנייך האחרונות טרם תיעלמי מאופק חיי
השמש
מחייכת שלווה ותמימה
שום נר שאדליק לא ישווה לאורה המשכר
שום תנור שאמצא לא יחבק אותי ככה בחום כקרני צהריים פשוטות צהובות
השמש
לו רק יכולתי לפנות לך מקום
בינות לעננים השחורים בשמי ימי
השמש
זו שמעולם לא השכלתי להתרפק בזרועותיה
מתגעגעת בלי להכיר
השמש
הו השמש