כל המציאות הובילה אותי לכך,
אך בסופו של דבר
ברגע שבו אני יושב על המיטה בחדרי לבד,
אני תוהה האם עשיתי את הדבר הנכון.
עוד שבת שאעביר לבד,
דחוק מכולם,
אולי רחוק גם מעצמי,
או שמא דווקא קרוב יותר?!
המשפחה אי שם,
רחוקה פיזית
ויתר על כן נפשית.
יודע שלשם לא אוכל להתקרב,
למקום ההוא.
אז עתה אני כאן,
"חוגג" את השבת ואת החגים לבד,
מבחירה.
בחירה?! אני מפטיר לעצמי במרירות,
וכי ברירה אמיתית הייתה לי בדבר?
להיות שם? במקום בו מעולם לא נטלתי חלק פעיל?
לחלוחית בעייני שמגיעה כמו משום מקום,
מחזירה אותי בבת אחת להווה,
אני, המיטה, והחדר הריק.
