זה ארוך אבל חשוב!! ממליצה לחמשושיות לא לקרוא.. כולן פה פותחות שירשורים על למה כדאי לעבור לבהר"ן ואיך להתקבל לאולפנה וכו..
אני דווקא בגישה השניה!!
אני לומדת בבהר"ן ואני ששיסטי"ת.
תמיד בחמישית יש את ההתלהבות הראשונית, את הראבק והרעל בעיניים,
אבל צר לי לבאס לרוב הבנות בשישית זה קצת עובר, הן מתבגרות וקצת תופסות את המקום שלהן באולפנה. (זה מה שאני מרגישה לפחות..)
מצד אחד אני אוהבת את האולפנה, יש לי מדריכה מדהימה באמת (!!), מחנכת סבבה, מלא חברות-אחלה כיתה, חדר זורם וכייפי ובקיצור טוב לי.. אבל בכל זאת מצד שני, לא טוב לי!!
לא יודעת להסביר בדיוק, אבל אני אנסה בכללי:
אחרי החופש קצת ירדה לי ההתלהבות.. היה לי יותר קשה לחזור, ופתאום התחילו לי המחשבות על הימצאותי באולפנה ובכלל.. אני מנסה לחשוב מה יש לי באולפנה שאין באולפנות אחרות..
הרמה הלימודית-ממש גבוהה, ואני ב"ה בהקבצות הכי גבוהות- 5.5. אבל אני מרגישה שאני מחזיקה את עצמי שם ושבשביל לקבל מאה אני מוציאה ת'נשמה.. מה שלא היה קורה באולפנה אחרת, כי בשאר האולפנות הייתי עושה 5.5. בקלות!!
הרמה התורנית- הגעתי למסקנה שאכן הרמה והאווירה בבהרן דוסית ממש, אבל הבנות משולבות ממש, מה שיש גם בהרבה אולפנות אחרות.
הרמה החברתית- זה באמת דבר שאין בהרבה אולפנות אחרות, קודם כל הפנימייה והעובדה שאת מוקפת בנותת 24/7 ממש כייפית וטוב לי עם זה..
הצוות- אחלה בסה"כ, אבל די הסתבכתי איתם בשנה שעברה אז קצת קשה לי עם העובדה.. למרות שלא היו חפפיפות ודי נתנו אופציה להתחלה חדשה... עדיין....
המדריכה- מאמית!!!!! נשמה, באמת!!!!
עם הבית- מממממממממשששששש קשה לי המרחק.. (ואני לא אחת של בית) לא יודעת, זה הרגשה כזאת של ריחוק. כל פעם שאני נוסעת מהבית לאולפנה באלי לבכות.. אני מדברת עם אמא בטלפון ובאלי לבכות.. קשה לי לדבר עם אחים ואחיות שלי ולדעת שאני לא אראה אותם עד יום חמישי-או שלישי אם אני אשתחרר.. (אני משתחררת כמה שאני יכולה וכמה שזה אפשרי)
וזהו בסה"כ..
אז מה, בשביל מדריכה וחברות שווה לי להישאר באולפנה??!!!???!!
בהתחלה חשבתי לעבור לאולפנה עם פנימייה יותר קרובה לבית, אח"כ חשבתי לעבור לאולפנה בעיר שאני גרה בה, אאבל לא יודעת.. אני עוד לא סגורה על עצמי!!
סליחה על החפירות.. מה אתן אומרות??


<צ>
וניראה לי את יודעת איפה ואיך למצוא אותי אם באלך לדבר..



