הייתה ונזכרת בהם מעלים לך חיוך ואיך שאת מתגעגעת אליהם..

בהצלחה ענקית!

יש לי מלא דברים טובים זה לא שאני לא רוצה לחזור כי רע לי חלילה!!

פשוט אין לי כח לשיגרה...

שצריך! (אני מרגישה כמו בתחילת שנה)

ברור שחופש זה כיף ונהנים בבית עם החברות וכל היום קניות\טיולים\סטלה וזה..

אבל בסופו של דבר מרגישים סוג של ריקנות..כן נהנים וזה כיף אבל אחרי הרבה זמן של מנוחה הגוף רוצה וצריך לפעול מבחינת הכל וצריך את המסגרת הזאת את השגרה שתעזור לך..

אחרי הכל שגרה זה לא משהו רע...

זה אפילו משהו טוב!

תחשבי כמה דברים את מספיקה כשיש לך שגרה, כמה את מרוויחה מזה וכמה זה עוזר לך!

ותחשבי בלי שגרה..זה סוג של הפקרות.. (ניראה לי!)

אני בחמישית וגם לי (כמו לרוב התלמידים) אין כוח ללימודים ושגרה.

א. צריך לזכור שהלימודים זה ממש לא הכל בחיים! אני מכירה הרבה אנשים מצליחים, שאפתנים ומאושרים שבציונים שלהם לא ממש עברו את ה60, 70. תחליטי לעצמך כמה זמן את לומדת למבחן מראש (מומלץ לא לכל מבחן לתת אותו זמן אלא, בהתאם לרמת קושי המבחן וחשיבותו) וכמה זמן את עושה את ש. הבית. בזמן הנותר נסי לבלות עם חברות, לנסוע, פשוט להנות!!

ב. הציונים לא חשובים אם את בדיכאון או אינך שמחה. אז נכון לא תהיי תלמידה מצטיינת ואפילו גרועה. אבל תחשבי איפה כן את מליחה וחשוב לך להשקיע. ( חברה, התנדבות) העיקר השמחה!

ג. הרבה דברים אפשר להשלים בעתיד (וכן, גם בגריות) ולא קרה כלום!

אני יודעת שחפרתי על זה אבל באמת תעשי מה שטוב לך והעיקר- תהיי שמחה!

וזה ממש לא נורא- אם תבריזי מכמה שיעורים בשבי להנות

נ.ב 

אם הלימודים כן ממש חשובים לך אז נסי לגוון את השגרה. 

לילה אחד לעשות פויקה או קריוקי.

להחליט שבערב עושים כל הכיתה א. ערב מפנקת! 

ועוד...

אם צריכה עוד משהוא מוזמנת בשמחה לאישי!!!

ולא צריך בי"ח ובדיקות וכדומה

אני החלטתי שזה לא הולך להיות שגרה אני חצי יום בלימודים ובחצי השני אני יכולה לעשות מלא דברים מענינים שאין קשר בינם לבין שגרה

לדוגמאה: אני החלטתי שמעשיו כל מקום שאני הולכת אני הולכת בריצה (כי אני לא אוהבת סתם לרוץ ולחזור אלא רק אם זה למטרה כלשהיא)

לדוגמה : בא לי להשיג תוכנה של עריכת מוזיקה וכל יום יומיים להקליט משהו (פעם שאני מנגנת בפסנתר פעם בחלילית פעם שאני שרה וכ'ו) וממש להכין שיר מושלם שלא הייתי מתביישת להעלות אותו לאיזשהוא מקום (רק לנשים)

אני רוצה להכין לפחות פעם בשבוע עוגיות 

וחוץ מזה שפעם בשבוע אני גומרת ב- 5 או 6 ואני לומדת גרפיקה אז אני יעשה דברים יפים במחשב 

חוץ מזה אני יכולה ללכת פעם בשבוע לעזור לאחותי הנשואה.

ופעם בשבוע לעזור לגיסתי.

ופעם בשבועיים יש לי שיעור פסנתר

בהצלחה.

אז בואי תשמחי שאין לך מה שיש לי-יש לי ביום ראשון מבחן בגמרא - יש לי עבודה שהייתי צריך לעשות בחג בלשון ,עבודה באנגלית,מבחן בתנך ,עבודה באזרחות ,ומבחן בהסטוריה..מנראלך מתחשק לי?ואללה לא..ממש לא...פסדר אבל ככה זה י"א,אף אחד לא שואל אותי אם מתחשק לי או לא-אני עושה את זה כי אני חייב.אז חברה תהנו מהחיים לפני שאתם מגיעים לכיתה י"א

ואני דווקא אוהבת את העבודה שלי, אבל אני עוד יותר אוהבת חופש, מסתבר.

אתה מבין שכדאי לך לעשות את זה... 

אתה רוצה לעשות את זה (גם אם לא לגמרי)

יש כאלה שבוחרים לא לעשות ויוצאים בלי בגרות ואח"כ משלימים אבל אז יותר קשה לדעתי...                    

תחשבי שבכל מקרה את תעשי את זה, בין אם תרצי ובין אם לא

עכשיו את יכולה להעביר את זה בבאסה ואת יכולה להעביר את זה בכיף

הכל תלוי  בך.

ואגב- ברגע שאתה משקיע ועושה (ש.ב, ללמוד למבחנים) זה נותן הרגשת סיפוק

ועוד יותר אם אתה מצליח, ואז כל האוירה של בית ספר, אצלך לפחות, הרבה יותר כפית!

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות