ביום קודר,יום חול
איזידורה מתעוררת
והבוקר-על צד שמאל.
ציפורים מטרטרות לה,
מסביב חשוך וקר,
ערפילים,לחות ורוח
לה הורסים את השיער.
אין לה כיף ואין לה חשק
לא לטעום כלום,לא לשתות
כשמולה כזה מין בוקר-
מה תוכל כבר לעשות?
אבל תוך דקה היא קמה,
צץ קפץ בה רעיון.
מה דרוש לאיזידורה?
קצת כישוף וקצת דמיון.
"הו הו הו נראה לבוקר"
היא שואגת שאגה
"היא תאפה ותהפוך
את הבוקר לעוגה!"
היא מיד תופסת קצב,
סיר גדול ומטאטא
לאסוף את כל העצב,
כל המר והמדכא.
היא תולשת עשב פרא,
שום גבעול היא לא תשאיר.
פרורים של צל וחושך מנערת אל הסיר
את מרבץ הערפל
תסלק ותשפד היא.
חיש תתקע בו מטאטא
ותסלסל כמו ספגטי
יד היא מושיטה
וצדה קרן שמש,קרון אור.
מורידה אותה מלמעלה
אל הבוקר האפור.
שחור שמים וענן
היא מגלגלת כמו שטיח.
ועכשיו הסיר מלא
יום איום,לכלוך ופיח.
את כל אלה היא בוחשת
לשה דשה במטבח
מקציפה,מרדדת
משטחת טח טח טח
הבצק סוף סוף תופח,
בדיוק לפי תוכנית.
והיום של איזידורה
הופ!נדחס לתוך תבנית.
אט לאט הוא נאפה
אט לאט עולה הריח
והיום שלה נהיה
(קצת? הרבה?) יותר שמח!
היא כלים נאים עורכת
ספל תה וצלחות
ופרוסת עוגה טועמת
עוד אחת...ועוד!
מלאה ומתפקעת
מלזלול ומלטעום,
היא את החלון פותחת
ונפרדת מהיום.
בראש גבעה שוממת
נדלק כוכב ראשון
איזידורה מתכרבלת
ונשכבת לה לישון.
(איזידורה.לא זוכרת מי הסופרת=\)
