ולא חסר גם בעלי מומים שמתחתנים עם בעלי מומים אחרים.

הניסיון מראה שלא המום הוא זה שגורם לרווקות מאוחרת, יש מספיק רווקים מבוגרים ללא פגם הנראה לעין ויש נכים שמתחתנים בגיל מוקדם יותר.

יחד עם זאת הסתייגות, כבדות שמיעה וחרשות גוררים איתם גם בעיית תקשורת מה שיקשה אולי להתחתן עם אדם שאיננו כזה.

מכיר הרבה שזה בכלל לא מזיז להם.

אין לזה שום השפעה משמעותית על הזוגיות והדבר התכלסי הכי גרוע שיכול להיות זה שהיא מדברת טיפה בקול או צריך לחזור פעם פעמיים על דברים וזה ממש כלום! לחלוטין לא משהו ששווה לפסול בחורה בשבילו.

יש כאלו שנרתעים אולי או רואים את זה כ"הצעה לא טובה" אבל אני חושב שהם לא הרוב. אבל את זבה אין לי דרך להוכיח סתם הרגשה

יש לי חבר שחברה שלו חירשת (עזבי שאצלה כמעט ולא שמים לב לזה בכלל) והוא התחיל איתה בערך על הרגע הראשון שהוא פגש אותה - ככה שאם לחברה שלך יש מה להציע בתחומים אחרים אין לה מה לדאוג זה ממש מחוויר

נכון, אף אחד לא יכחיש שלהרבה מאוד יש רתיעה מבעלי מומים כאלו ואחרים - אבל בגדול, לדעתי, זה בעיקר תלוי איך מציגים את זה ועד כמה המום הוא באמת קריטי - ש כאלו שהמומים האלו הופכים אותם לחצי סיעודיים ויש כאלו שמתפקדים בכוחות עצמם לגמרי לגמרי. אני מכיר משפחה שהסבא וסבתא שלהם, שניהם, חירשים (לא הבנתי אם מלידה או שהתחרשו במהלך החיים, בכל מקרה, כבר כשעדיין לא היו ילדים להם - היו חירשים) - ובכל זאת הצליחו לקיים בית.

מאחל בריאות והרבה ב"הצלחה לחברה שלך! בעזרת ה' תמצא בעיתה ובזמנה את הבחור המיוחד שראוי לזכות בה על אף המום שלה ב"עולם הזה".

אולי התהליך ייקח יותר זמן מהחברות. אולי לא.

אבל בסוף יגיע האחד שייקח אותה למרות החרשות.

כי הוא כל כך יעריך וירצה אותה עד שהחרשות לא תפריע לו.

והידיעה שהוא כל כך רוצה אותה עד שהוא לא שם לב למום שכזה, תהיה הרבה מאוד בשבילה.

לא כל אחת זוכה לכזו המחשה לקשר שנוצר.

וגם אם לו יהיה מום כלשהו זה לא יפחית מזה. כי אדם לא נרתע מהמום שלו כמו ממום של אחרים.

רק יוסיף גם הבנה לקושי והתמודדות עם המום אח"כ במהלך החיים.

נכון לדעתי לרוב המקרים עליהם שואלים פה שאלות כאלו.

לא פירטת כ"כ אבל לפי מה שכתבת

נשמע לי שבעזרת מכשירי השמיעה היא מתפקדת רגיל

לא חושבת שיש סיבה לדאגה..

יתכן שיהיו כאלה שיפסלו

אבל אני מאמינה שיהיו גם הרבה שזה לא יפריע להם

הכי חשוב להתמקד במה שיש לה

בכשרונות,מידות ועין טובה

אם היא מצליחה לשמוע עם מכשיר שמיעה,

ויש לה מידות טובות, יראת שמיים, וכו' - 

אין מה לדאוג.

תמצא חתן מעולה בעז"ה.

בס"ד

מצטרפת בערך למה שאמרו כאן ומרחיבה קצת.

בד"כ מה שמעניין את הבחור הפוטנציאלי יהיה:

1. איך היא מתפקדת בשגרה?

2. האם זה משהו בולט מבחינה חיצונית (חשוב חברתית וזה יכול להיות קושי משמעותי).

3. האם זה תורשתי.

לדעתי כדאי להוסיף לבירורים את סעיף 4+5:

4. איך היא מתמודדת עם זה נפשית? (האם היא שלמה עם זה או לא?) ---> אם בהקשר הזה המצב לא מושלם רצוי להתחיל לטפל כבר מעכשיו.

5. כשיגיע הבחור הפוטנציאלי בע"ה: איך הוא מקבל אותה? איך הוא מתמודד עם זה? האם יש לו כח להתמודד עם כל הנ"ל מבחינה נפשית? זה יכול להיות קשה! אם יש קושי מסויים כלשהו - האם שניהם יחד מסתדרים איתו?

וכמובן הדברים הרגילים של מידות טובות וכו'.

כמדומני שהרב בורשטין כתב פעם משהו בהקשר הזה ב"גילוי דעת".  (ואני חושבת שהמסקנה היתה שבאופן כללי הוא לא כ"כ ממליץ על חתונה של נכה עם בריא\ה אבל יש מקרים ספציפיים שהוא עונה אחרת).

אני חושבת שכשתגיע לגיל בע"ה כדאי לה לדבר עם מכון פועה לברר את הפרטים הגנטים (בהנחה שזה מולד) וכן איך ומה לספר לבחור בע"ה. אם זה מלחיץ אותה מעכשיו אולי כדאי לה להתקשר אליהם כבר עכשיו והם ירגיעו אותה בע"ה.

מבחינת מה שאני מכירה במציאות: מכירה כאלו וכאלו: זוגות ששניהם מתמודדים עם אותה בעיה \ כל אחד עם בעיה אחרת \ אחד עם נכות ואחד בריא. כולם מדהימים.

חלק זוכים להתחתן צעירים, חלק מבוגרים - אבל אין בזה כללים, כמו עם כל בחור\ה רגיל\ה. לפעמים ככה ולפעמים ככה.

לא מזמן ראיתי בסרטי בוגרים בערוץ סרט על בת של זוג חרשים. שווה לחפש ולראות!

לכל אחד הקב"ה הכין את החצי שלו, וגם היא לא יוצאת דופן.

חבל מאד שהיא מתוסבכת, כי זה ולא חרשות עצמו, מה שיכול להפריע לה בשידוכים.

אגב, היה עצלי פעם זוג בטיפול, זוג מקסים, והגברת היתה חירשת. והבעל - ללא שום בעיה ובעל  אוהב, מתחשב,  ובעל עוד תכונות טובות רבות מאד. עד כמה שזכור לי, הוא היה חברותא של אחיו של הבחורה, וכך היכירו.

איזה זוג מקסים, בלי עין הרע!..

תגידי לחברה שלך שהכול תלוי רק בה. 

אגב, תזכירי לה, שיש דברים הרבה יותר חמורים מחרשות, למשל, חוסר צניעות, ח"ו.  ואם לדבר על המחלות, אז יש מלא מחלות שמעקבים בשידוכים הרבה יותר מחרשות, למשל, כל מחלות נפש (אפילו במשפחה מורחבת ולא אצל בחורה עצמה).  וחרשות - זה לא בעיה. היא תמצא את השידוך שלה בקלות, ועוד תתפלאי לראות אותה מתחתנת לפני חברות רבות...--

ואם תרצה, היא יכולה ליצור איתי קשר במייל - ואשמח לדבר איתה.

ב"ה

מנסיון אישי ממשי... כשמבינים את המגבלות והיתרונות אפשר בהחלט להסתדר, העיקר תלוי באופי של שניהם ועד כמה עובדים על המידות.

הליקוי עצמו אם הוא מטופל נכון, דהיינו מכשירי שמיעה תקינים, טיפול בדיבור במקרי הצורך אינו מהווה כל בעיה או מגבלה.

יש מספיק כלי עזר שיכולים לתת  מענה לכל הנצרך (כמו גלאי בכי לתינוקות וכדומה).

לא אכחיש ואומר שאכן זה דורש כמה מילימטרים מעבר להתנהלות רגילה של בני זוג, אבל כאמור בעיקרו של דבר הדבר במהותו תלוי באופי ובמידות של האדם.

רק שהיא לא לומדת הוראה ומזכירות אלא הנדסה .משהו שקשור למכונה ומחשב ולא אנשים

• "איתתך גוצא - גחין ולחיש ליה"
  • מילולית: אשתך נמוכה - התכופף ולחש לה. במשמעות: דבר עם אשתך (ובהכללה: עם כל אדם) לפי רמת הבנתה. או לפי רש"י להיפך: אשתך נמוכה - התכופף ושמע בקולה.
    ובהשאלה לכאן: בחור נבון וטוב ידע איזה בחורה זהב יש מולו ולא יהיה מוכן להפסיד אותה רק בגלל בעיית שמיעה. כדאי להיעזר בשדכן בבוא הזמן, כדי למנוע הפתעות. אבל אז, כשזה זה, אז זה זה. שתהיה גאה בעצמה ובמה שהיא, שלא תפחד ותוריד ת'ראש בגלל הנכות שלה. יש לה מן הסתם כ"כ הרבה מעלות.

והעצה טובה לכולם- גם בריאים לגמרי כי לזיווג הגון צריך הרבה סיעתא דשמיא

 יש פגמים גרועים יותר מחירשות אבל היא צעירה מידי גיל 17 זה מוגזם תסיימי שירות לאומי ותמשיכי הלאה בהצלחה

אתה לא מכיר אותה, תן למי שמכיר אותה לייעץ

תאמרי לה, שגם אם יאמרו לה לא, ומן הסתם יהיו כאלו,

היא גם לא רוצה להתחתן עם כאלה שאומרים לא על דברים כאלה!

היא רוצה להתחתן עם מישהו שיכול להכיל את זה! מי שלא יכול, לא שווה אותה...

(לא שאני דן לרעה כל כך מי שיאמר לה לא...)

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת