יש לי חברה כזאת שמסתירה והכול..

לדעתי זה לא טוב להסתיר.

ומצד שני בגיל כזה זה גם לא טוב חבר.

אין לי כל כך מה לייעץ.

 אני ינסה לעזור למרות שלי פשוט מסכימים כמעט הכל... אני אני ינסה..

תסבירי לאמא שלך (היא אמא שלך אחרי הכל) תגידי לה שקשה לך ואת לא רוצה להיפרד מימני ... עם את לא יכולה להגיד לה את זה בפנים אז בפתק..

את אוהבת אותו?

את חושבת שזה בסדר שאתם חברים? תעני דוגרי!

וזה מקסים אך זה בעייתי שזה בא על חשבונך לא הבנתי כולכך רק את הוריך דתיים ?

אם את יודעת שזה לא טוב אז למה את עושה את זה???
את מבינה בשכל וברגש שחבר זה לא טוב? 
עכשיו הגיע הזמן לצאת מזה, את לא יודעת איך? תבקשי הדרכה. 

אם היית מבקשת ממנו הדרכה איך לחלל שבת? היית מצפה שנעזור לך?

מה הגיל שלכם?

דברים כאלו.. או אחרים..

לדעתי תתייעצי עם מישו שאתה מקבלת את דעתו - והוא או היא יסבירו לך בדיוק..

ואם שואלים אותי - אז יש יתרונות וחסרונות להכל (!!)

בתכלס לשאול כאלו שאלות באינטרנט זה די מפוקפק;)

תאמת - יחסית מכירים אותי כאן;)).. אז מוזמנת ממש בשמחה לפנות באישי ~

בעיה אחת-יש לך חבר. בעיה הלכתית.

בעיה שניה-את חוששת שידעו על זה. בעיה מעשית.

כמובן שיש לתת עדיפות לפתרון הבעיה השניה, מכיון שהיא עלולה להביא למשבר, ולכן היא קודמת לבעיה הראשונה. וזו כנראה הסיבה שהבעיה הזו הלחיצה אותך יותר, ופנית הנה.

במקרה ויהיה צורך להסביר לאמך משהו, אני ממליץ לך שדבר ראשון תסבירי לה את זה, בכנות ובפשטות. תאמרי לה שהיא צודקת שזה בעיה שיש לך חבר, אבל המשבר והנזק שעלול להיווצר מאי מהתחשבות בך עלול להיות חזק יותר, ולכן את מבקשת שבנתיים תניח לזה, עד שתמצאו דרך להתמודד עם הבעיה בצורה שתישארי רגועה, וכך יהיה לך יותר בטחון, ותוכלו לפתור את הבעיה ההלכתית ביישוב הדעת (אחד הדברים החיוניים ביותר לפתירת בעיות).

ואולי כדאי שתנסי לדבר עם רב שאת מכירה ותתיעצי איתו, ותנסי להסביר לו את שתי הבעיות שהצגתי בפתיחה ותבקשי ממנו שיעזור לך להציג את הדברים לאמך, מתוך הבנה שכמו שאמרתי, הבעיה השניה כאן קודמת לראשונה, אע"פ שהראשונה היא הלכה, השניה עלולה להביא משבר והדרדרות גדולה יותר.

מלבד זאת, אני ממליץ לך על עוד עצה, שתדברי עם החבר שלך על זה שלא טוב שאתם חברים, אל תדחקי בו שתפרדו, אבל תדברי איתו ותתיעצי איתו, אולי כדאי שתנסו לרופף קצת את החברות במשך הזמן, ואפילו תציבו לעצמכם יעד להפסיק את החברות הבעייתית כשיהיה לכם הכח הנפשי לעשות דבר כזה (מה שאני מבין שקשה לכם מדאי בשלב הזה), מתוך הכרה שזה מה שצריך לעשות. העצה הזו היא כבר הרהור תשובה, והוצאתו לפועל במינון סביל, ולכן זה מאוד מאוד מומלץ, כי גם מי שמרגיש שאין לו כח לתשובה שלמה, עצם הרהורי התשובה, הדיבור עליה, והניסיון להוציא אותה לפועל כמה שאפשר-זה כבר דבר עצום ורצוי מאוד לה', וה' מסייע למי שרוצה ומנסה אבל קשה לו.

ותתפללי לה' שיעזור לך לצאת משתי הבעיות בקרוב ובנחת. יהי ה' עימך.

הסתדרת?? מה עם אמא שלך??

בס"ד

ואם את מחליטה מסיבה לא ידועה לא ללכת לרב אז בכל זאת הייתי ממליצה לרופף את הקשר..

לא כי אני מעוניינת שתיפרדו או כי יש לי אינטרס כלשהו, פשוט זה יותר בריא ויכול יותר להועיל.

אם זאת חברות שאולי עכשיו היא לא לחתונה אבל שניכם חושבים על זה אז כן הייתי ממליצה גם ללכת לרב וגם לרופף קשר.

קשר אינטנסיבי יכול מאוד להזיק בכל המובנים.

מוזמנת לאישי

[ואני מדברת מניסיון... יותר נכון- מניסיונות..]

מה שמכשיר קשר בין בן לבת, זה אם מטרתו המרכזית (ורצוי הבלעדית) היא חתונה.

יצר העריות, במיוחד של בנים חזק מאוד, וכמו שכמעט בלתי אפשרי להגיד לך לא להנות ממחמאה שאת מקבלת מאדם אהוב, כך קשה מאוד לומר לבן לא להנות ממבט באשה, כי מדובר ברגש טבעי. והתורה אסרה הסתכלות באשה על מנת להנות, לכן קשר שאין מטרתו חתונה הוא בעייתי מאוד וקרוב לאיסור.

העצה שהצעתי לך, היא טובה מאוד, בהנחה שאת רוצה לשמור על ההלכה.

אם הרצון שלך לשמור על ההלכה לא מספיק חזק, לא נוכל לעזור לך, מכיון שאיננו מסכימים עם הדרך בה את הולכת.

את תוכלי לעזור לאדם להגמל מסמים אם הוא ירצה בכך, ואף לייעץ לו איך לעשות זאת בצורה שלא ירגיש צער, אבל רק בתנאי שהוא הפנים שהסמים מזיקים לו. (בד"כ האדם מבין שזה מזיק, אבל זה לא מספיק חדור בו כדי לגרום לו לפעול בהתאם.)

אם הוא החליט להמשיך איתם, לא תוכלי לעזור לו, גם אם תרצי, ובטח שלא תעזרי לו להשיג סמים.

למטרת חתונה?

אני מנחשת שהתשובה היא כן, אז כל רגע שהקשר ממשיך הוא מורי את הסיכויי, חבל זה הורס. 

לדעתי זה גם משבש את הבניה העצמית..

ותכלס' תחשבי שניה, היית מעדיפה להתחתן עם מישהו שאת החברה הראשונה שלו או שהיו לו שלוש חברות רצינית לכמה חודשים\שנים?!

זה נראה לי בסיבות ממש הגיוניות, אבל ברור, ברור, ברור שזה קשה, מאוד קשה. אבל אן דבר העומד בפני הרצון! אז אם את מחליטה שצריך להפסיק את זה, עדיףשזה יהיה כי את מבינה שזה לא טוב לך מאשר אם זה כדי לא לאכזב את ההורים, או בגלל הבעיה ההלכתית וכד'.

בהצלחה!!!

מוזמנת לאישי אם בא לך...

אלוקים אוהב אותנו חבל לעשות לו משהו שהוא לא אוהב, ואם קשה לך להיפרד תתפללי על זה שה' יתן לך את האומץ. יש פיתרון להתפלל 

אני מכירה הרבה בנות שהיו / עדיין עם חברים וזה באמת בעיה קשה מאוד...

את בטח מרגישה שהוא היחיד שמבין אותך באמת באמת ושהוא האהבה שלך וכו'... ושלא תמצאי לו תחליף וכו'..

אבל תחשבי איך תרגישי גדולה מהחיים אם תפסיקו את הקשר.. תחשבי כמה סיפוק יהיה לך,

ואם הוא באמת שלך - אז משמים הקב"ה ישמור לך אותו עד לזמן שתהיו מוכנים, שתהיו בגיל המתאים להתחתן.

ואם לא - לא חבל על הזמן והלב שלך?

אם תעזבי אותו ותשקעי יותר בחיים היומיומיים שלך  - חברות לימודים וכו, לאט לאט תראי שזה עוזב אותך ושאת יכולה לחיות בלי זה. עובדה שמלא בנות דתיות וחרדיות חיות בשמחה בלי שום חבר.. וזה גם לא חסר להם. אפילו כאלו שכבר ניסו את זה.

את יודעת בטח את כל הענין הדתי, שקשר עם בנים זה אסור גם אם שומרים נגיעה, שמותר להיות בקשר עם בן רק אם אתם בודקים את מידת ההתאמה שלכם לחתונה וכו'... לא חושבת שזה מה שאת צריכה תזכורת...

אני ככ מבינה אותך אומנם לא עברתי את זה בעצמי אבל היכרתי מקרוב ככ הרבה בנות שעברו את זה... וזה באמת נסיון מטורף, זה ממש קשה. 

אבל תחשבי שאם את נפרדת ממנו ועושה לזה סוף - את יוצאת גדולה מהחיים.. וזה רק יעמוד לך לזוגיות האמיתית שלך.

שבע"ה יהיה לך את ההתלהבות ואת ההתרגשות לעשות את הכול בפעם הראשונה.. ואת הידיעה שזה טהור..

ומה שאת אומרת שתעלו ביחד- את יודעת כמה בנות ובנים אומרים את זה?? המון המון המון... בתכלס קשה מאוד לעמוד בזה.

אם את באמת אוהבת אותו, אמיתי - הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות בשבילו ובשבילך זה לשים את הקשר הזה בצד כרגע ולחכות לזמן שיהיה מותר.

תהיי חזקה.. ותדעי שכל התגברות אפילו מזערית לגמרי שיש לך בעניין הזה היא דבר ענק מאוד בעיני השם, וכל דבר קטן שווה , באמת כל דבר.

שה' יעזור..

אל תקשבי לשום דבר חוץ מללב שלך

אל תיפלי לפחד של ההורים והעקרונות שלהם..ולא ליפול לאהבה[כוזבת?-תקשבי ללב]

    תני ללב שלך להוביל אותך!!!!וללב זה לא דווקא לאהבה!

תמשיכי עם הקשר כי אחרת זה סתם יכניס אותך לדיכאון מצפון וכל זה..

ואם את חושבת שזה קשר חזק לחתונה אז את צריכה לשאול את החבר שלך מה הוא חושב על זה..

ואם זה הולך אז למה לא?

בהצלחה מאמי

באמת מצער. חמישה ילדים וארבעה מתוכם לא ממשיכים את הדרך... כמובן שישבור אותם. ולא רק אותם...

חבל...

ובאמת מאתגר כשיש הרבה אחים כאלה, להשאר יציב. אבל אפשרי בהחלט עם קצת רצון

מציעה שבלי קשר לאבא ואמא, שזה בהחלט חשוב להימנע מלצער אותם- 

תחשבי עם עצמך בכנות ובבגרות מה את רוצה בחיים.

לחשוב עם עצמך האם חסר לך משהו מהותי ספציפי שאת מנסה למלא אותו במשהו שתתחרטי עליו אח"כ?

גם אני הייתי במקום שלך בסביבות גיל 14, עד שהגעתי למסקנה שאין דבר כזה "חבר". חבר בגיל כזה זה לחלשים...

תרימי את עצמך, תקומי. זה יעשה לך רק טוב...

בהצלחה נשמה יקרה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....