http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2698667&forum_id=771

 שינה בסוכה /הגאון רבי חיים ראפפורט שליט"א

 את המאמר הבא כתב הגאון רבי חיים ראפפורט שליט"א, רב באילפורט אנגליה. אני מביא אותו כאן, לבקשת חבר. 
  

ב"ה. 

שינה בסוכה 

מדין הגמרא והפוסקים 
השולחן ערוך והרמ"א 

א) בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרל"ט סעיף א' פסק המחבר, וז"ל: כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה [וישן ומטייל ] ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד: כלים הנאים ומצעות הנאות, בסוכה. וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסוכה. אבל כלי אכילה, כגון קדירות וקערות, חוץ לסוכה. עכ"ל. וברמ"א שם: ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו. 

ובשולחן ערוך שם ס"ב: אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה כו' ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה משובח. עכ"ל. וברמ"א שם: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, יש אומרים משום צינה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן ). ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור. וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת. עכ"ל הרמ"א. 

שלשה דברים מפורשים בדברי הרמ"א: (א) "נוהגין להקל עכשיו בשינה בסוכה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצוות"; (ב) מנהג זה כבר נתפשט בדורות הראשונים, ואחד מגדולי הראשונים - המרדכי - [לא קרא תגר על המנהג, ואדרבה] הציע טעם ליישב ולהצדיק המנהג שנהגו. (ג) הרמ"א עצמו [לא הורה למחות כנגד הנוהגים כן, ואדרבה] מצדיק המנהג על יסוד זה שקבע שכשאין אשתו ישינה עמו בסוכה [והאחרונים הוסיפו שאין לאשה שום חיוב לישון בסוכה אם אינה רוצה, אפילו כשאין לה צער מיוחד מזה ], אף הוא פטור מלישן בה. כי כשאין האשה ישינה בסוכה שוב לא מתקיימת בשינת הבעל התנאי של "תשבו כעין תדורו", ועל כן, גם הוא אינו מחוייב לישן בסוכה. 

ביאור שיטת הרמ"א 

ב) והנה במה שהעיד לנו הרמ"א ש"נוהגין להקל עכשיו בשינה בסוכה שאין ישנים בסוכה", יש לציין שבנוסף לדברי המרדכי שציין הרמ"א, כתבו כן עוד ראשונים וטעמיהם ונימוקיהם עמהם. בספר "בית הבחירה" לרבינו מנחם המאירי (עמ"ס סוכה כח, א) כתב: "ואף אנו נוהגים להקל שלא ליתן מטות שלנו בסוכה ולשכב שם מפני סכנת הצנה שהיא מצויה בלילות במחוזות הללו, וכן שהם עלולים בגשמים הרבה באותו זמן, והרי אנו כמורשים מעיקרא. אלא שאבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים, שישנים שם קימעא בבגדיהם, דרך חבוב מצוה". גם בספר המנוחה לרבינו מנוח מנרבונה העיד על בני דורו ש"עכשיו הקילו בשינת הסוכה" ונתן שני טעמים לדבר: (א) "משום דפירצה קוראה לגנב". ו(ב) "דנפל חולשא בעלמא ורוח קימעא עוכרם". 

הרי לפנינו שלשה מגדולי הראשונים, מהם שלא דרו במקומות הקרים כרוסיא ופולין וכיו"ב אלא במקומות שהאקלים שם היא בדומה להאקלים בארץ ישראל וכיו"ב, וכולם מעידים ואומרים שכבר בימיהם ובמקומותיהם, כמעט ולא לא נהגו לישן בסוכה. וכיו"ב מבואר במנהגי וורמיישא: "ועתה אינם ישנים [בסוכה] כי אם אנשי מעשה ויחידי סגולה ונתפשט כן בכל הגולה". 

והנה בראשונים הנ"ל מבואר דטעם המנהג הוא משום הצינה והקור, הרוחות והגנבים. ולפי דבריהם מובן מה שאין ישנים בסוכה כי אם יחידי סגולה, כיון שרק יחידים אלו אינם מצטערים ע"י השינה בסוכה. [ומדברי המאירי מבואר שאפילו היחידי סגולה פטורים היו מן הדין אלא שנהגו לישן קצת בסוכה "דרך חיבוב מצוה"]. אבל הרמ"א כתב על טעם הראשונים דאינו "מספיק שהרי ברוב המקומות אינו קר כל כך בימי הסוכות", והמציא טעם חדש לשבח המנהג שנשתרבב, והוא דההיתר שלא לישן הוא משום דינא דתשבו כעין תדורו, "מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו", ולאידך העיד שעכ"ז המדקדקין במצוות ישנים בסוכה. ומסתימת דבריו מבואר דמנהג המדקדקין הוא שאין ישנים כלל חוץ לסוכה ולא רק "קימעא דרך חיבוב מצוה". 

ודברי הרמ"א דורשים ביאור בשנים: (א) אם אין חיוב לישן בסוכה אא"כ אשתו ישנה עמו, מהו טעם המדקדקין במצוות שישנים בסוכה, והלא הרמ"א בעצמו פסק (או"ח שם ס"ז) ד"כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות"? (ב) הרמ"א פתח את דבריו וקבע "נוהגין להקל עכשיו בשינה בסוכה שאין ישנים בסוכה", ומסתימת דבריו משמע שכך נהגו ונוהגים הכל [חוץ מן המדקדקין], וסיים בנימוק שלכאורה אינו מצדיק את הנהוג אלא לאנשים הנשואים שנשותיהם עמהם בעיר. בשלמא לפי טעם המרדכי שאין ישנים בסוכה מחמת הקור, שפיר נהגו גם הרווקים שלא לישן בסוכה שהרי הכל מצטערים אצל צינה, אבל לפי הרמ"א לכאורה אין היתר אלא לנשואים, וגם בהם, הרי נתת דבריך לשיעורין, שאם אין אשתו עמו בעיר או שהוא מהולכי דרכים - למה יפטר משינה בסוכה? 

והנה לגבי הקושיא הראשונה יש לומר בשני אופנים: (א) שהמדקדקין חוששים שאולי יש חיוב לישן בסוכה גם כשאין אשתו ישן בה, דגם בכה"ג שפיר מיקרי "תשבו כעין תדורו". (ב) לדעת הרמ"א באמת אין ענין גם למדקדקין לישן בסוכה אא"כ גם אשתו ישינה שם, וכמו שסיים "וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת". וחומרא זו היא אכן מנהג המדקדקין שעושים סוכה מיוחדת ונשותיהם ישנים עמהם בסוכה. וכן משמע ממ"ש הרמ"א בדרכי משה. [וכ"כ בשו"ת דברי יציב להגה"ק מצאנז-קלויזענבערג זצ"ל (או"ח סרע"ד): ד"חזינן שם מפורש דמ"ש הרמ"א דטוב להחמיר וכו', היינו דוקא אם אפשר לו בסוכה מיוחדת הא לאו הכי לא"]. 

אבל קושיא השני' לכאורה מתמי' טובא. ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצ"ל כתב שבאמת הרמ"א פוטר את כל העלם כולו מדין שינה בסוכה. הוא תני לה והוא מפרש לה: הרמ"א סובר שרווקים נמשכים אחרי בעל הבית או רובא דעלמא. במצות "תשבו כעין תדורו" דיבר הכתוב בהווה. כיון שבמצב הרגיל ביותר אין השינה בסוכה "כעין תדורו", שוב אין חיוב על אף אחד – אפילו רווקים וכיו"ב - לישון בסוכה! אמנם אם באנו לדון מסברא, בוודאי חידוש עצום הוא לאמר דהיכא שאין לרוב העולם סוכות המיוחדות לאיש ואשתו אין חיוב גם על הרווקים לישן בסוכה. אבל בזאת בוודאי צדק הגה"ק בעל אשל אברהם, שלשון הרמ"א וסיגנונו מורה ובא שהמנהג שלא לישון בסוכה הוא מנהג השווה בכל החייבים במצות סוכה ולא רק לאנשים נשואים. ואם לא זכינו לרדת לסוף דעתו, מ"מ דברי הרמ"א הרי הם כדבר משנה עבורנו, וקבלה היא זו בידינו ש"בני ישראל יוצאים ביד רמ"א", והוא לא הורה לעקור את המנהג "שנשתרבב", אלא זירז את המדקדקים לבנות סוכות המיוחדות לאיש ואשתו ולקיים מש"נ תשבו כעין תדורו. 

שיטת הט"ז 

ג) בטורי זהב או"ח שם (סק"ט) הקשה על טעם הרמ"א בישוב המנהג "שאין ישנים בסוכה", והציע טעם מדילי', וז"ל: ונראה לעניות דעתי לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמרא (סוכה כה, א-ב) שלוחי מצוה פטורים [מן הסוכה] . . . והכי נמי למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקכ"ט (ס"ב), ונשים פטורות מן הסוכה, אם כן אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, ועל כן פטור מן הסוכה בלילה בשינה. ואפילו אם אשתו איננה טהורה, מכל מקום שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר כדאיתא בגמרא (עירובין סג, ע"ב) שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו, ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה שנאמר (מיכה ב, ט) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. כן נראה לי טעם הקולא בזה למי שמיקל בו. עכ"ל הט"ז. 

והנה לענין מ"ש הט"ז בתחלת דבריו "דאם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה" [וע"כ פטור מן הסוכה] הקשה החיי אדם (כלל קמ"ז סעיף א') דהלא קיי"ל (יו"ד סקפ"ד ס"י) דגם כשהולך בדרך, שאז יש חיוב לשמח את אשתו, אם לדבר מצוה הולך הוא פטור מלשמח את אשתו. וא"כ איך שייך לומר דכאשר הבעל רוצה לשמח את אשתו הרי הוא פטור ממצות סוכה? ותירץ החתם סופר (בהגהותיו שנדפסו על גליון השו"ע), וזה לשונו: "דלא קשה מידי, דהכא כעין תדורו בעינן ואילו בדירתו כשהי' צריך לשמח אשתו לדבר מצוה הי' מחוייב לצאת מבית לחדר לפוקדה, אם כן אין כאן מצות סוכה כלל. ומזה הטעם מצטער פטור מן הסוכה, אע"ג שחייב בכל המצוות. ומשום הכי לא הוה כעין דירה, דהמצטער יוצא ממנה וממילא אין כאן מצות סוכה". [וכ"כ בשו"ת דברי יציב (הנ"ל ס"ב) שם]. 

ועל יסוד דברי החתם סופר נראה לפרש גם המשך דברי הט"ז דגם כשאין אשתו טהורה המצוה לשמח אשתו ברגל 'דוחה' מצות ישיבה בסוכה, דכוונתו לומר דבכה"ג שרוצה לשמח את אשתו ע"י שינה עמה בחדר, כיון שאילו הי' בבית הי' יוצא מבית לחדר לקיים מצוה, אם כן גם בסוכה אינו מחוייב לדור בה בכה"ג, דתשבו כעין תדורו בעינן. 

ובשולחן ערוך רבינו הרב (או"ח שם ס"ט) ביאר דברי הט"ז באופן אחר, וז"ל: עכשיו נהגו העולם להקל בשינה שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות. ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה, שחייב לשמח את אשתו ברגל, ונשים פטורות מן הסוכה, אם כן, אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת כמו שיתבאר בסימן תר"מ, ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה. ואפילו אם אשתו איננה טהורה, מכל מקום שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד כמ"ש. ומכל מקום, טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות. עכ"ל רבינו. 

עכ"פ מדברי שלשתן [הט"ז, החת"ס ושו"ע הרב] נמצינו למדין דמי שהוא נשוי ורוצה לישן בחדר אחד עם אשתו, כיון דיש בזה קיום מסויים במצות שמחת אשתו, הרי הוא פטור מחיוב שינה בסוכה, יהי' מאיזה טעם שיהי'. 

סיכום הדברים 

ד) הרמ"א קבע "שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצוות", וכן כתב בשולחן ערוך הרב או"ח שם סעיף ט'. מדברי הרמ"א עצמו משמע דמנהג זה שווה הוא בכל, נשואים ובחורים רווקים, והגה"ק מבוטשאטש סובר שגם טעמו של הרמ"א שייך (בעקיפין) גם לגבי רווקים. טעם הרמ"א אינו ענין לקור וצינה שלא כל המקומות שוות בזה, אלא יסודו הוא בדין "תשבו כעין תדורו" הנאמר במצות סוכה וכמו שנתבאר. 

בנוסף לכך ישנם שלשה טעמים נוספים שנאמרו להצדיק המנהג בתנאים מסויימים: (א) מפני הצינה: כשהקור או המזג אוויר בסוכה מפריע לו, דבכה"ג הרי הוא מצטער (טעם המרדכי והמאירי ורבינו מנוח). (ב) מפני ליסטים: "כל שיש בישיבתם בסוכה חשש גנבים או לסטים" והפירצה בבית קוראה לגנב. (המאירי ורבינו מנוח). (ג) מפני מצות שמחת יום טוב: וזה שייך רק בנשוי דקיי"ל אשה בעלה משמחה. 

עוד יש טעם נוסף להקל בענין השינה בסוכה, והוא כמבואר הלבוש (או"ח סימן תר"מ ס"ד), וז"ל: כל מצטער פטור מן הסוכה בין מלאכול בה בין מלישן בה, ומצטער דפטור אסמכוה אקרא ג"כ דכתיב הכא (אמור כג, מב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, וכתיב (תהלים לז, לה) ומתערה כאזרח רענן, ודרשו בה איזהו אזרח שחייב לישב בסוכה, מי שהוא שליו ושקט ורענן בתוך סוכתו שיוכל לישב בה בשמחת לבו אבל לא המצטער מחמת ישיבתו בה . . . מה שנהגו רובא דעלמא לישן חוץ לסוכה כבר אמרנו למעלה (סתרל"ט ס"ב) שסומכים על דבר זה שיראים מפני הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה או כמצטער שפטור מן הסוכה שאין לכל אדם כרים וכסתות שיוכל להביאם תוך הסוכה. ואפילו יש לו, אין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם – אין לך מצטער גדול מזה. עכ"ל הלבוש. 

נימוקים דומים ונוספים נמצאים בכמה ספרים, לא עת האספם פה. רק נציין שגם בארצות החמות כמו בארץ ישראל, בארץ מצרים, מרוקו וכיו"ב, העידו כמה פוסקים שנהגו להקל מאד בענין השינה בסוכה וכמה מהם אף עשו סמוכין לאלו שנוהגים שלא לישון בסוכה כלל. 

וכבר כתב ב"ערוך השולחן" (או"ח שם סי"ג) ש[מלבד בעיית הקור בסוכה] "לפי הסוכות שלנו, ברובא דרובא בהכרח להצטער בשינה בסוכה כמו שאנו רואין זה בחוש, ומיעוטא דמיעוטא שלא יצטער בשינה בהסוכה, ולכן נהגו להקל בזה". 

והנה אם כי בוודאי אמת נכון הדבר שכמה פוסקים, ובראשם הגר"א (בביאורו לאורח חיים שם – הובא במשנה ברורה שם סקי"ח), החמירו בענין השינה בסוכה ולא קיבלו עליהם דברי הרמ"א בנדו"ד, וגם יש שבאו לדון מסברא על תוקפם של כל נימוקים אלו שנאמרו ליישב למה "אין ישנים בסוכה" ונפגשו בעקולי ופשורי - תקצר היריעה מהכילם – מכל מקום דומה אני שכל אדם ישר הולך יודה על האמת, דמי שנוהג כמנהג שהובא ברמ"א, בט"ז במגן אברהם ובשו"ע הרב, אין מזניחין אותו, ופשיטא שאין לבא אליו בטענת פושע. ואכן, הרבה יהודים שומרי תומ"צ, בפרט בחוץ לארץ, ואפילו כאלו שיש להם סוכות גדולות וחמות "בתוך הבית" אינם ישנים בסוכה, מטעמים הנ"ל. 

לאידך, כמו אז גם עתה, הרבה בעלי נפש מדקדקין במצוות מחמירים לישן בסוכה [ואפילו כשהם נשואים ונשותיהם עמהם], או משום שעושים סוכות מיוחדות לדור בהם כען דירתם כל השנה, דבכה"ג מקיימים מצות סוכה בלי פקפוק גם לשיטת הרמ"א, או משום שסומכים על שיטת הגר"א וסיעתו שגם כשאין אשתו ישינה בסוכה מחוייב ועומד הוא במצות סוכה וגם כשישן לבדו מקיים המצוה כתיקונה. ובחמשים שנים האחרונות כאשר הרחיב ה' לנו בסוכות קבועות במחיצות קשות כברזל עם קיטנויות קיטוניות לצניעות ומכשירי חימום לרוב, ונתקיים בנו מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג, א) "מצוה קלה יש [לנו] וסוכה שמה", אכשור דרא ונתרבו הרבה ספסלים, כרים וכסתות בסוכות, ואלפים מישראל ורבבות מישראל ישנים בצילא דמהימנותא ושינתם עריבה עליהם ומקיימים בזה מצות סוכה בחדות הלב ובשמחה של מצוה. 


משנת חסידים – נהרא נהרא ופשטי' 

מסירות נפש על שינה בסוכה 

ה) והנה כבר מקדמת דנא נהגו הרבה חסידים ואנשי מעשה להתנהג לפנים משורת הדין ולהקפיד מאד על השינה בסוכה, וכמ"ש הגה"ק ממונקאטש, בעל "מנחת אלעזר" זצ"ל בספרו "נימוקי אורח חיים" (או"ח סתרל"ט), ש"אבותינו ורבותינו תלמידי הבעש"ט הקדוש זי"ע מסרו נפשייהו על שינה בסוכה, וזקיני הקדוש מורנו הרב צבי אלימלך [מדינוב, בעהמח"ס בני יששכר] זי"ע ותלמיד[י]ו וחסידיו הזקנים במסירת נפש על זה". 

גם ידוע הסיפור על דבר המשרת המכונה יוסף מרדכי שהי' אצל רבינו הצמח צדק זי"ע: "דער צמח צדק האט אמאל געהייסען יוסף מרדכי'ן געהן שלאפען אין סוכה, - אצל הצמח צדק הי' ב' סוכות אחת בבית, וסוכה ב' בחצר – והי' אז קור גדול און א זאווירוכע וענה יוסף מרדכי עס איז דאך קאלט והשיב הצ"צ: עמלק איז קאלט, א אידן איז ווארעם, געה שלאף אין סוכה וועסטו האבן אריכות ימים". ואכן בזכות זה נתברך באריכות ימים ושנים טובות – נפטר בן מאה ושלש שנה, וכשהי' בן תשעים ושמונה רקד על הגג של האולם הגדול [החדר הגדול של בית הכנסת בחצר הרבי] כמו נער. וידוע שהרה"ח וכו' הנודע בשם ר' יצחק מתמיד הי"ד נזהר שלא לישון חוץ לסוכה כל ימי החג, דבר שבוודאי לא עלה לו בנקל בעיר ליובאוויטש שברוסיא הלבנה. וכמוהו רבים. 

עוד יש להעיר שדוקא ע"פ תורת החסידות מודגשת המעלה של שינה בסוכה, וכמבואר בספרים הקדושים ע"ד ענינו המיוחד של מצות סוכה שהמצוה מקפת את כל גוף האדם וכל עניני האדם, שאכו"ש ושינתו וכל מעשי הרשות שלו נתפסים במעשה המצוה כי בהם ועל ידם מקיים מצות סוכה, וכמה נפלאת היא מצות סוכה אשר "ביי דער מצוה פון סוכה איז דאך אפילו ווען ער שלאפט אין דער סוכה איז ער מקיים א מצוה פון דעם אויבערשטען", "וזהו ענין המצוה דתשבו כעין תדורו, שצריך להכניס תחת צל הסוכה כל עניני חייו בכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, ועי"ז עושים מכל פרט ענין של מצוה. והיינו, דהגם שבמשך כל השנה כולה צריכים לעבודה גדולה עד שיהי' בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו), והחכם יהי' ניכר באכילתו ובשתייתו ובמשאו ומתנו כו' (רמב"ם הל' דעות רפ"ה), אמנם בחג הסוכות, מצד עצם קיום המצוה (גם בלא העבודה דבכל דרכיך דעהו) כשעושה דברים אלו בסוכה הרי הוא מקיים המצוה דבסוכות תשבו". ולפי זה מובן הוא וביותר למה מסרו נפשם כמה מגדולי החסידים וצדיקי הדורות על השינה בסוכה, וכמו שנתבאר. 

מנהג חסידים שלא לישון בסוכה 

ו) לאידך מצינו כמה אדמורי"ם, צדיקים מגזע תרשישים, וקהילות הקודש שנהגו על פי דרכי החסידות המסורות לנו מהבעש"ט ותלמידיו זי"ע שנהגו שלא לישן בסוכה, וכמו בשלשלת הזהב של בית דזיקוב, וכמ"ש הרה"ח ר' אהרן האלבערשטאם שליט"א בספרו "נזר הקודש – מנהגי בית ראפשיץ" ש"בדזיקוב ושענדישוב לא היו ישנים [בסוכה]". [ומחסיד שמוצאו מבית דזיקוב שמעתי שפעם קרה שאחד מחסידי האדמו"ר מדזיקוב נטה להתנמנם בסוכה, וטפחו הרב על ראשו באמרו "שלאפן טוט מען אין בעט נישט אין סוכה"]. 

גם הרה"ג ר' יהושע כ"ץ ז"ל רב דק"ק מאקאווע ועוד ק"ק [שהי' זהיר טפי במצוות סוכה] העיד ש"בבחרותו בעת נסע להסתופף על הימים הנוראים בצל רבו כ"ק אדמו"ר מרן מורנו הרב ר' אהרן זי"ע בעיר בעלז", ו"החסידים והתושבים דשם לא נהגו לישן בסוכה". הרב כ"ץ לא שינה את מנהגו "אף כי היו אנשים שם בהאכסניא שלעגו עליו על חסידותו בזה". 

והגה"ק ממונקאטש זצ"ל בספרו "נימוקי אורח חיים" שם קובל על המתחסדים שנהגו שלא לישון בסוכה אף שלא היו מצטערים מחמת הקור, וז"ל: "ומכאן תוכחת מגולה לאותן המקילים (אשר מקלם יגיד להם) יהיו מי שיהיו (ואם עשאן לדרך צדיקים אשר יקראו בשמותם אז בוודאי גרע יותר כי חוטא ומחטיא את הרבים בזה ללמוד בדורנו ממעשיו) שאינם ישנים כלל בסוכה אם כי יש להם סוכות ותנורים בתוכם, ובפרט בתים גדולים ובנינים מרווחים ועוסקים כל ימיהם בבנין בתים (בבחינת נשמות מדור הפלגה), וגם סוכות כנ"ל ולהשתמש בהם בכל השנה בתים קבועים חדרים נאים, אבל אין ישנים בהם לעולם אם כי יש להם תנורים שם וגם כרים וכסתות לרוב ולאין מספר וכו' ופשוט שאין להשגיח במעשיות הבל שלהם כי זקנו או זקנתו צותה לאביו או זקנו וכו' שלא לישון בסוכה כלל כי . . . אין דנין מזמן לזמן ומגברא לגברא, כי הרי אנו רואין אותם בריאים וחזקים באבריהם וכחלב פרים מפוטמים בכל מעשיהם". 

סתם ה"מנחת אלעזר" ולא פירש על איזה צדיקים וחסידים יצא בסופה ובסערה בהתלוננו על מנהגם שלא לישן כלל בסוכה. אכן הדברים ידועים שכיוון לצדיקי וחסידי בעלז שבאו והתיישבו בגבולו בעיר מונקאטש והגלילות ונשתלשל מכל זה מדנים ר"ל. [ובכמה מקומות בספריו מתח עליהם את שבט הביקורת והתבטא עליהם בסיגנון החריף המיוחד לו ]. 

כ"ק האדמו"ר מפאפא זצ"ל (בעל "ויגד יוסף", תלמידו של הרבי מבלז זצ"ל) ויבלחט"א בנו מ"מ האדמו"ר הנוכחי מפאפא שליט"א העידו שבבעלז לא ישנו בסוכה ונמנעו אפילו מלהתנמנם בסוכה, אם כי (בפירוש אמרו ש)לא ידעו פשר דבר! ומצאתי שבלוח "דבר יום ביומו" ("לארץ ישראל ולחוץ לארץ") שנדפס באה"ק מטעם חסידי בעלז, (משנת תשמ"ב ואילך), נאמר במנהגי חג הסוכות: נוהגים להקל בשינה ובפרט במקומות הקרים וכו'. 

בשיחת ליל ראשון דחג הסוכות ה'תרצ"ט דיבר כ"ק אדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסאהן מליובאוויטש זי"ע, בענין השינה בסוכה. באותו מעמד גילה רבינו הריי"צ מסורת עתיקת יומין מ"בית הרב" בעל התניא ע"ד ההקפדה שלא לישן בסוכה. אז סיפר מהוריי"צ איך שעוד בחיי רבינו הגדול בעל התניא ושו"ע הרב זצוקללה"ה, הוכיח בנו וממלא מקומו הרב דובער, אדמו"ר האמצעי זצ"ל את האברכים שישנו בסוכה. רבינו הקדוש, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש זי"ע, העיד גם הוא כמ"פ על מסורת זו לפיה נמנעו מלישון בסוכה. בדבריו (בשנת תש"נ) עם הרב צבי כהנא שליט"א, ר"מ בירושלים, הצהיר הרבי ברורות שההקפדה על אי השינה בסוכה נעוצה בראשית ימיה של חסידות חב"ד, [אם כי מסתבר שבנתיבות מזג האוויר ואופי רוב הסוכות ברוסיא הלבנה לא היו זקוקים ל"הקפדה" זו וגם לא ידעו ממנה כי אם יחידי סגולה, וברט שרוב ישראל לא ישנו בסוכה במדינה ההיא ובימים ההם ]. הרבי זי"ע סיפר כמ"פ בשיחותיו הקדושות איך שחמיו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ זצ"ל לא הי' ישן בסוכה אפילו כשהדבר לא הי' כרוך ב"צער" כלשהוא, [אף שהקפיד שלא לאכול ולשתות אפילו כוס מים חוץ לסוכה גם בשעת ירידת גשם שוטף]. עוד העיד רבינו זי"ע על חסידי חב"ד, וז"ל: "מ'זעט דאך . . . אין דער הנהגה פון כמה וכמה, אז אויך אזעלכע, וואס זיינען נאך ניט אין דער דרגא פון (קענען) מרגיש זיין דעם 'אור מקיף' שבסוכה זיינען זיך ניט נוהג צו מהדר זיין צו שלאפן אין סוכה (כאטש אז באכילה ושתי' זיינען זיי מהדר אפילו במקום שאין חיוב) . . . חסידים זייענדיק מקושר צו רבותינו נשיאנו, לערנען תורתם (ע"מ לעשות) און גייען בדרכיהם – איז מנהג רבותיהם בידיהם". 

הרי לנו כמה עדויות ומסורות על דבר המנהג שלא לישן בסוכה כל עיקר, אפילו בקרב חסידים שנזהרו ביותר בכל עניני תורה ומצותי', ודקדקו על עצמם לקיים מצוות סוכה בכל פרטיה. ואין הדבר אומר אלא דרשני, ותלונת המנחת אלעזר נשמעת מאליה: מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. 

ויתירה מזו: מן המפורסמות הוא שהצדיקים והחסידים שמוצאם מהיכל הבעש"ט נהגו – ועדיין נוהגים - לאכול ולשתות בסוכה גם בשעת הגשמים, ואפילו משתסרח המקפה לא [הי'] ניחא להו בכחא דהיתרא לצאת מן הסוכה ולאכול בבית. ואם כן הדבר תמוה מאד – יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא! והלא הדברים קל וחומר: ומה במקום שע"פ שולחן ערוך פטורים אנו מן הסוכה, הידרו הצדיקים והחסידים לסעוד בסוכה [ולא חששו לזה שאמרו "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט"], במקום שע"פ שולחן ערוך בוודאי עדיף לישב [לישן] בסוכה, על אחת כמה וכמה!!! 

הסברים על פי פרד"ס להמנהג שאין ישנים בסוכה 

ז) והנה מצינו כמה מנהגים שנתפשטו בזמנים ומקומות מסויימים, אשר על פי המבואר בתורת הנגלה הוצרכו הפוסקים ליכנס בפרצות דחוקות כדי ליישבם, ואלו הצדיקים הבאים בסוד ה' גילו לנו דאפילו כאשר לפי ההשקפה השטחית נראה שמנהגים אלו לא נתקבלו בקרב קהילות ישראל יראים ושלמים אלא מפני הלחץ והדחק וכיו"ב מתנאי הזמן והמקום, מ"מ באמת יסודותם בהררי קודש, ושורשם גבוה מעל גבוה מאד נעלה [וכפי שיתבאר לקמן]. ואע"פ שאין למדין הלכה מאגדה, והנגלות לנו ולבנינו לעשות ככל דברי השולחן ערוך והפוסקים, מ"מ בכה"ג שמצינו שגם הפוסקים טרחו ליישב מנהגן של ישראל וכמה גדולי ישראל המשיכו במנהגים אלו [שע"פ נגלה יש בהם מן הדוחק] הרי זה סימן שיש דברים בגו – ואם ריק הוא – ממנו הוא. וכן הוא בנידון דידן, שמצאנו ראינו שני הסברים להנוהגים שלא לישן בסוכה ע"פ תורת הדרוש והסוד. 

הרב הגאון ר' יחיאל מיכל היבנר זצ"ל, מגדולי רבני גאליצי', [ישב על כסא הרבנות בעיר ניזנוב שבגליציה והי' מקושר בחבלי עבותות אהבה והוקרה לכמה מהצדיקים הגדולים מאורי התורה והחסידות], דרש בשבח המנהג שלא לישון בסוכה – לאלו שנוהגים כן – וכך הוא כותב בספרו "הדרת קודש" , וז"ל: והנה הרמ"א סימן תרל"ט כתב בשם המרדכי דלא נהגו לישן בסוכה משום צינה. וצבי והוסיף מדילי' דאי אפשר לקיים תשבו כעין תדורו. ולפי זה אינו מובן דעל כל פנים יותר טוב מלישון בביתו. אך כוונתו על דרך שאמרו ביומא (יו"ד ע"ב) דלשכה של כהן גדול חייבת במזוזה דלא יאמרו כהן [גדול] חבוש בבית האסורים כו' דגם בסוכה הוא כן, דהוי גנאי בדבר והוא ביזוי מצוה, ונראה כאילו הקב"ה מטריח על ישראל לחובשם בבית האסורים, עיין שם דנ"ט סע"ב. ורק להמדקדקין במצות התירו לפרושין דהם ששים ושמחים במצוה ואין מחסור ליראיו ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ויש לומר על דרך הצחות : הישן תחת המטה בסוכה - כשראשו חושב על מטה שבביתו - לא יצא ידי חובתו". עוד כתב שם דלא רק שפטורין אנו מלישן בסוכה [ע"פ נימוקי המרדכי והרמ"א והאשל אברהם] אלא: " . . . אדרבא, הישנים תמיד בסוכה על פי רוב מקויים המשל כעבד [ש]מ[י]לא כוס לרבו (סוכה כח, ע"א במשנה) וסביביו נשערה מאד ויתר העם שרק אוכלין בסוכה מקיימין מצותן בלי מונע, וכל העם על מקומו יבא בשלום כעם ככהן ולכל אחד ואחד נותנין חופה לפי כבודו בחסדו יתברך". 

הרי שה"ההדרת קודש": (א) נתן חיזוק למנהג הקיים, ופסק ד'לא כל הרוצה ליטול שם מדקדק במצוות יבא ויטול'. (ב) ביסס את המנהג שלא לישון בסוכה (גם) על פי חשבונות ושיקולים המיוסדים על אגדות חז"ל. לדבריו מי שאינו ראוי לאיצטלא של 'פרוש' ואעפ"כ 'מהדר' לישן בסוכה, גורם לעלבון שמים ["הוי גנאי בדבר והוא ביזוי מצוה. ונראה כאילו הקב"ה מטריח על ישראל לחובשם בבית האסורים"]. גם יש לו לחוש מנזיפת אדון העולם באם יצטרך לצאת מן הסוכה מחמת הגשמים וכיו"ב. ה"הדרת קודש" קבע אומר שמי שאינו ישן בסוכה: "על מקומו יבא בשלום". הוי אומר, שלדבריו אין כאן "פירצה דחוקה" והנהגה המתאימה רק לשעת הדחק שכבדיעבד דמי, אלא אדרבה: אלו ואלו, הישנים ושאינם ישנים בסוכה, עושים רצונו של מקום. 

ח) הובא לעיל מה שדיבר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש זי"ע בשיחת ליל ראשון דחג הסוכות ה'תרצ"ט, בענין השינה בסוכה. אז סיפר אדמו"ר מהוריי"צ שכאשר שמע האדמו"ר האמצעי זי"ע איך שהאברכים ישנים בסוכה, הוכיחם במישור, ואמר להם בזה"ל: "איך אתם יכולים לישון במקיפים דבינה" [פירוש: בסוכה אשר בה שורה קדושה נעלית ביותר]'. הוסיף הרבי הריי"צ וביאר שהוכחת אדמו"ר האמצעי מיוסדת על כך שאי אפשר לאנשים כערכנו להיות בטוחים שבשעת השינה לא נפגע בקדושת הסוכה, כי בשעה שהאדם ישן נשאר בו רק קיסטא דחיותא ואז אין לו שליטה על מחשבותיו וחושיו, ולאידך 'אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן' והרי הוא אחראי על מעשיו וכו' בשעת שינתו, ע"ש. 

נמצינו למדים עוד טעם על העדר השינה בסוכה שהוא מחמת גודל קדושת המקום, וכפי שביאר רבינו כ"ק אדמו"ר ר' מנחם מענדל מליובאוויטש זי"ע "שבסוכה מאיר אור אלקי גדול ביותר שהוא נעלה מכדי שיוכל לירד ולבא בהתלבשות בהאדם (בפנימיותו), אלא האור מקיפו בבחינת מקיף . . . ומאחר ששם מאיר אור אלקי נעלה כזה – איך אפשר לישון שם! על דרך לשון הכתוב (ויצא כח, טז): "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", (שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה – פירוש רש"י). 

רבינו זי"ע אף הקדים תירוץ לקושיא שרבים מקשים בענין זה, וז"ל: ואין להקשות מדוע לא מצינו הנהגה כזו בדורות שלפנ"ז, גם לא אצל הגדולים כו' שידעו מתורת הקבלה ובודאי שהרגישו אור המקיף דסוכה – כי אצל יחידי סגולה אלה, גם שינתם היתה (לא (רק) תוצאה מצד טבע הגוף, כי אם) מדריגה גבוה ביותר בעבודת ה' (השייכת למקיפים דבינה". עכלה"ק. 

[וסברא כעין זה ממש מצאתי בשו"ת דברי יציב להגה"ק ר' יקותיאל יהודה מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל (או"ח סימן עדר) , בענין תשמיש המטה בסוכה, שהפוסקים כתבו שמותר לשמש מטתו בסוכה, ואדרבה, כיון שזהו ממעשה דירתו הי' צ"ל בסוכה. אבל בפירוש הש"ך עה"ת פרשת אמור כתב דאין לשמש מיטתו בסוכה – מפני קדושת המקום. וכתב בדברי יציב דיש לומר "דאלו ואלו דברי אלקים חים, דבדורות הקדמונים שזווגם היה בקדושה וטהרה, יש לומר דאדרבא, קדושת סוכה מסייעת להקדושה, אבל אחר ירידת וחולשת הדורות, יש להמנע מזה מחמת קדושת הסוכה וכמ"ש הש"ך עה"ת ודו"ק". עכ"ל. ועיין שם ]. 

משנת רבינו זי"ע - סוד אור מקיף והלכות מצטער 

ט) אחרי עלותו על כס נשיאות חסידות חב"ד, שנים רבות טרם דיבר הרבי על כך בהתוועדות רבתי עם, פנו שני שואלים (שלא נימנו על עדת החסידים) להרבי בבקשה שיבאר להם את המנהג ה'יוצא דופן' של חסידי חב"ד שאין ישנים בסוכה. מתוך המסמכים שיש בידינו נראה ברור שהם שמעו על מנהג זה מאת חסידים וותיקים שנהגו כך ע"פ מסורתם, והללו שאלו איך מתאימה הנהגת החסידים עם המפורש בשולחן ערוך. ברבות הימים דיבר רבינו באריכות על דבר ענין זה בהתוועדויות חג הסכות, שמחת תורה ושבת בראשית ה'תש"ל ולקראת חג הסוכות ה'תשמ"ז נדפסו הדברים בלקוטי שיחות השבועי שהרבי הגי' אז. 

והנה רבינו זי"ע ביאר גם כן דיסוד ההיתר ע"פ הלכה שלא לישן בסוכה הוא מדין מצטער. אלא שלפי ביאור המרדכי, הרמ"א, והט"ז והפוסקים הנמשכים אחריהם, הרי הצער [או החסרון ב"תשבו כעין תדורו"] בא מחמת הקור או הפירוד בין איש לאשתו, ואילו בלקוטי שיחות ובאגרות קודש מחדש הרבי דהצער בא כתוצאה מהטעם הפנימי שמחמתו יש מקום להמנע משינה בסוכה. זה שבסוכה מאיר אור נעלה ביותר (מקיפים דבינה) גורם – במישרין או בעקיפין – למצב של מצטער, שהשינה בסוכה מפריע לו, ושוב הדר דינא דהמצטער פטור מן הסוכה. אלא שהסבר הדבר, איך ובמה מפריעים האורות להשינה, ביאר רבינו באופנים שונים קצת זמ"ז. 
במכתב כ"ד אלול, ה'תשט"ו כתב רבינו לשואל: במענה על מכתבו מי"ז אלול, בו כותב אודות הענין דשינה בסוכה ומעורר ע"ד מנהג איזה מאנ"ש במקומות מיוחדים בזה. הנה עליו להוודע אצלם אודות היסוד של מנהגם זה, כי בלי ספק ידועים הם מאז לשומרי תורה ומצוות ומדקדקים בהם. וזאת למודעי, אשר בענין השינה בסוכה הרבה יש להאריך [ומהנקודות בזה: שלילת דבר בזוי בסוכה. ומצטער.] ואכ"מ. 

ובמכתב נוסף שכתב רבינו באותה שנה (באנגלית) כתב רבינו, וז"ל [תרגום מאנגלית לאידיש]: הרב [פלוני] מסר לי את שאלתך: מדוע חסידי חב"ד אינם נוהגים . . . לישון בסוכה? שאלתך טעונה תשובה ארוכה יותר מאשר מכתבי זה יאפשר, אבל תקותי שהנקודות דלהלן תספקנה. [...] כדי לשמור על קדושת הסוכה, וכדי לעורר ולהגביר יחס של קדושה לסוכה, השינה בסוכה אינה נהוגה אצלנו. היסוד לזה הוא בשניים: (א) קיים כלל שהמצטער פטור מן הסוכה. (ב) בשעת השינה אין אדם שולט בעצמו. יתירה מזו, עצם לבישת ופשיטת הבגדים וכיו"ב יוצר בהכרח יחס של חולין למקום שמשמש כחדר שינה. הפחתה ברמת היחס לסוכה (כזו שנעשה ע"י השינה בתוכה כנ"ל) מכפי שהי' צריך להיות היחס ההולם את מצוותיו של הקב"ה, שבהן הוא קידש כל יהודי, בודאי תורגש ע"י חסיד חב"ד עד עומק נפשו כתוצאה מידיעותיו בתורת החסידות וחינוכו החסידי, ותגרום לו צער רוחני עמוק. שני השקולים האלה ביחד הביאו למנהג שלא לישון בסוכה. אמנם, אם יהודי מרגיש בבטחון גמור שהשינה בסוכה לא תפגע במאומה ביחסו לקדושת הסוכה, ושעל כן הוא פנוי מכל צער נפשי שהי' יכול להגרם על ידי זה, הרי הוא מחוייב לישון בסוכה, כפי שמחייב הכלל של 'תשבו כעין תדורו' – לדור בסוכתו במלוא מובן המלה. תקותי שהנ"ל יספק תשובה מספקת לשאלתך. אם תרצה הבהרה נוספת, אל תהסס לכתוב אלי". 

נ"ל דאפשר לסכם היוצא משתי אגרות אלו כך: (א) ההלכה קובעת שמי שאינו מרגיש בנוח כאשר הוא ישן בתוך הסוכה [במדה כזאת שאילו הי' בתוך ביתו הי' עוזב את חדר משכבו להנצל מאי נוחיותו ], הרי הוא בגדר מצטער שפטור מן הסוכה. (ג) קיי"ל שאסור לעשות שום תשמיש בזוי בהסוכה כדי שלא יהיו המצוות בזויות עליו. הרי שגם ע"פ הלכה קדושת הסוכה חמורה היא [ויש אומרים שקדושתה גדולה מקדושת בית הכנסת , ויש אומרים דמי שעושה בסוכה דבר שיש בו משום ביזוי מצוה עובר בזה על מצות עשה דאורייתא. ]. ועאכו"כ, שע"פ המבואר בתורת הסוד שבסוכה מאירים אורות נעלים ביותר, הרי קדושת הסוכה נעלה ביותר, אשר על כן (ג) מי שלומד, יודע ומבין (ער דערהערט און ער לעבט מיט דעם ענין פון) עוצם קדושת הסוכה וחומר הענין ד"ביזוי סוכה" ר"ל, אינו מרגיש בנוח לעשות דברים בתוך הסוכה שלפעמים לא יהיו בהתאם לקדושת הסוכה. ועל כן, חסידים הראויים לשמם, אף שאינם בעלי מדריגות נעלות אשר מרגישים את האורת וכו' מכל מקום כיון שהם הוגים ומתעסקים ומתעמקים בתורת החסידות אשר בה מבואר ומודגש עוצם קדושת הסוכה, חוששים שמא על ידי השינה בסוכה יקל קדושת הסוכה בעיניו ואולי אף יבא לידי "ביזוי מצוה" בתוך שינתו או מסביב לשינתו ו"יהיו מצות בזויות עליו", וזה גורם להם שלא ירגישו בנוח ולא יערב עליו שינתו בסוכה, והרי קיי"ל דהמצטער פטור מן הסוכה. 

בשיחותיו ביאר רבינו את הקשר בין ה"אור מקיף" והצער בענין אחר. רבותינו נשיאנו שהיו צדיקים גדולים, קדושי עליון, הרגישו את עוצם הקדושה בהסוכה, בבחינת "מה נורא המקום הזה", ולא היו יכולים לישון (במנוחה) בתוך הסוכה. "ופשיטא אז דאס איז על פי הלכה ובפשטות: ער לייגט זיך שלאפן בסוכה און ער קען ניט איינשלאפן ווערן בשום אופן, איז ע"פ שו"ע בפשטות אז ער גייט שלאפן בביתו. און אויב בא עם איז זיכער בוודאות [ודאי ע"פ שו"ע, (כמובן ע"י שהשתדל בזה בעבר או גם בהווה. וכיו"ב השערה ע"פ שו"ע] אז ער וועט ניט קענען איינשלאפן ווערן בסוכה – דארף ער מלכתחילה ניט פראווען עס. דאס איז אויך בפשטות דער טעם פארוואס כ"ק מו"ח אדמו"ר איז ניט געשלאפן אין סוכה: זיצנדיק אין סוכה האט ביי אים מאיר געווען בגלוי דער אור מקיף פון סוכה און דאס האט אים ניט דערלאזט איינשלאפן צו ווערן אין סוכה . . . במצב וועגן וועלכן עס רעדט כ"ק אדמו"ר האמצעי אדער (הנהגת) כ"ק מו"ח אדמו"ר אז דער גודל הגילוי שבהסוכה איז א מניעה ועיכוב צו שינה, איז מען דערפאר גופא פטור פון שינה בסוכה וויבאלד אז אויך בבית וואלט מען ביי אזא מצב ניט געקענט שלאפן". 

הוסיף רבינו ואמר: גם חסידים שאינם מרגישים את קדושת המקום, כך שבוודאי יוכלו "למצוא תנומה לעפעפיהם" בסוכה, מכל מקום, גם להם יש זיקה לטענת פטור 'מצטער מחמת האור מקיף', וזאת בהתחשב עם כמה אפשרויות, אשר היסוד והצד השווה בכולם הוא 'סוד התקשרות' החסידים עם הרבי ותורתו, וז"ל רבינו: "דער ניט פירן זיך בפועל כהנהגת רבותיהם בכל מה שאפשר – מאכט ביי זיי א צער וואס המצטער איז פטור מן הסוכה. ויתירה מזו בנידון דידן וואס דער מיטעלער רבי האט דעם ענין געמאנט פון חסידים (ווי כ"ק מו"ח אדמו"ר האט דערציילט אין דער שיחה) – קען ער, השייך לרבותינו נשיאנו, ניט שלאפן רואיקערהייט אין סוכה. ווייל כאטש דער אור הסוכה איז ניט מבלבל זיין שינה – איז ער דאך אבער מצטער דערפון גופא, פארוואס האלט ער ניט ביי דער מדריגה אז דער אור הסוכה זאל ביי אים לייכטן כ"כ בגלוי ביז ער זאל ניט קענען שלאפן אין סוכה; און אפילו איינער וואס אים ארט ניט פארוואס ער איז ניט מרגיש דעם אור שבסוכה – איז ער אבער זיך מצטער פארוואס דער ווארט פון מיטעלער רבי'ן דערנעמט אים ניט; און מצד דעם איז דער שלאפן אין סוכה גורם ביי אים א צער – היתכן ער קען שלאפן בלי צער אין סוכה – און המצטער פטור מן הסוכה. 

בסיגנון אחר: אם חסיד הוא, הרי בוודאי שיודע היטב, שלפי תורת החסידות, מן הראוי הי' שהשינה של אנשים כערכנו לא יערב לנו בתוך הסוכה. ידיעה זו גורמת, במישרין או בעקיפין, להרגש של אי נוחיות בשינה בתוך הסוכה. מטיבו של החסיד השוקד על תורת החסידות ודרכיה, לנהוג כפי העולה מתורת רבותיו ולשאוף לכך שחייו היום-יומיים יהיו בהתאם להשלכותיה. הידיעה על דבר קדושת הסוכה או על תביעת רבו שתוקף קדושת הסוכה יוקלט במוחו ובלבו פנימה עד כדי כך שירגיש שלא בנוח מחמתה, גורם לכך שלא יוכל לישן בסוכה "כאזרח רענן" מבלי להצטער. 

וכאן הבן שואל: ומה אם אין החסיד מצטער כלל, לא מזה ולא מזה [ולא משום סיבה אחרת]? הרי כבר פסק הרבי בסכינא חריפא: 'באם לבו בטוח בוודאות ששינתו בסוכה לא יביא כלל לידי פחיתות הכבוד מצידו כלפי קדושת הסוכה, ועל כן פנוי הוא מכל 'צער הרוח' שיוכל להגרם על ידי זה, הרי הוא מחוייב ועומד לישון בתוך הסוכה, כפי שמחייבת ההגדרה של "תשבו כעין תדורו" במלוא מובנה '. 

נגלה דתורה ופנימיות התורה – תורה אחת 

יו"ד) יסוד מוסד הוא בתורת רבינו וציר שעליו סובבים הרבה מתורותיו הוא האמור בזהר הקדוש (ח"ג קנב, ע"א) שהיחס בין נגלה (גופא דאורייתא) דתורה לפנימיות התורה (נשמתא דאורייתא) ה"ה כהיחס בין גוף לנשמה - כפשוטם. כמו שבעולם הגשמי הרי הגוף והנשמה 'עובדים ביחד'; הנשמה נותנת חיות להגוף והגוף ה"ה כלי להתגלות כחות הנפש, ה"ה בעולם התורה, שחלק הסוד שבתורה מאיר את מה שכתוב בנגלה דתורה, ולאידך כל הענינים שבפנימיות התורה מתבטאים ("שפיגלן זיך אפ") בחלק הנגלה שבתורה. 

אמנם על פי יסוד זה צריך ביאור בנידון דידן: איך יכול להיות שענינה של מצות סוכה כפי שהיא מבוארת בפנימיות התורה יפריע לקיום חיובי מצות סוכה שנקבעו בנגלה דתורה. הרי השינה בסוכה היא חלק ממצות סוכה ע"פ הלכה, ואיך יתכן שע"פ המבואר פנימיות התורה יתהוו מניעות ועיכובים לקיום חלק מן המצוה? אמת נכון הדבר שאין כאן עבירה, שהרי המצטער פטור מן הסוכה, אבל סוכ"ס – כמאן דעביד לא אמרינן. 

[קושיא זו מתעוררת דוקא לפי הסבר רבינו זי"ע דהאור הוא הגורם את הצער. דאילו מחמת טעמי הפוסקים קא אתינן עלה, הלא אין הצער (ה"אונס") מתהווה אלא מחמת הגבלות העולם – מלשון העלם והסתר, קור וחום, קייץ וחורף וכו' וכו', אבל לפי הסבר רבינו שעוצם קדושת הסוכה מפריע להשינה בסוכה נמצא שקדושת הסוכה האמורה בתורה מבטלת בהכרח קיום חלק עיקרי ממצות ישיבה בסוכה, ודבר זה קשה להולמו: מני' ובי' אבא לישדא בי' נרגא? בתמיהה!] 

ולזה תירץ רבינו, דבאמת אין כאן ביטול חלק ממצות סוכה כלל. הסבר הדבר: אילו היתה מצות סוכה מורכבת מארבעה חיובים שונים, "נפרדים" זה מזה – אכילה בסוכה, שתי' בסוכה, שינה בסוכה וטיול בסוכה, הי' נכון לומר שמי שמאיזה סיבה שתהי' לא עשה אחד מארבעה אלו בסוכה, הרי חיסר בזה חלק ממצות סוכה. ולפי זה, אילו יצוייר מציאות של אדם שלא הי' ישן כלל כל שבעת ימי החג, לא הי' מקיים מצות סוכה בשלימותה שהרי לא ישן. אבל באמת אינו כן, אלא דבמצות סוכה לא נאמר אלא חיוב אחד, והוא הישיבה, דהיינו הדירה, בסוכה: "כל שבעת הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע". אלא דכיון שכל אלו - אכילה שתי' שינה וטיול – הן הנה מפעולות הדיור, צריך לעשות את כולם בתוך הסוכה. אבל פשיטא דאם מישהו לא נצרך לשינה כל ימי החג, לא ביטל בזה חלק ממצות סוכה. ועכשיו הגע בעצמך: מי שאכל חלק מסעודותיו בסוכה וחלקם אכל בבית מפני הגשמים או הצער, שאז אינו מחוייב לאכול בסוכה, הכי נימא שלא קיים מצות סוכה בשלימותה? כיון שקבע דירתו בסוכה [ואכל ושתה וישן וטייל ולא יצא מן הסוכה אלא כשהי' מצטער] נראה פשוט שקיים מצות סוכה. וא"כ, הוא הדין והוא הטעם במי שדר בסוכה ואוכל ושותה ומטייל בסוכה אבל אינו ישן בסוכה מפני שצער הוא לו, שקיים מצות סוכה בשלימותה מאחר שישב בסוכה כדרך שהוא דר בבית. 

י"א) הבהרה: רבינו זי"ע מסר להרה"ג הרה"ח ר' אהרן שפירא שליט"א, רב דשכונת "פרדס כץ" בעיר בני ברק, שכל ההסברים הנ"ל בענין המצטער מחמת קדושת הסוכה שפטור מן הסוכה, לא באו אלא כיהודה ועוד לקרא, לההסברים שנאמרו בפוסקים, ראשונים ואחרונים, להצדיק את מנהג אלו שאין ישנים בסוכה. אם באנו לדון מפאת שורת הדין והחיוב בלבד, הרי יש לנו על מי לסמוך וכמשנ"ת. אז הבהיר הרבי שלא בא אלא לבאר את זה שאפילו נשיא ישראל וקדושו [ועד"ז חסידים וותיקים המהדרים במצוות עד קצה האחרון] שקיים כל המצוות בכלל ומצות סוכה בפרט על צד היותר טוב, סמכו בענין השינה בסוכה אכחא דהיתרא. ובאמת מבואר כן בלשון רבינו בלקוטי שיחות שם: "און אע"פ אז מחמת די טירחות און שווערקייטן פון שינה בסוכה מצד תנאי המקום והזמן כו' איז מען ע"פ הלכה פטור פון שינה בסוכה . . . איז אבער נאך אלץ ניט גלאטיק , ווייל ביי כ"ק מו"ח אדמו"ר האט די גשמיות'דיקע טירחא בכזה ניט תופס מקום געווען, אפילו ווען עס האט זיך גערעדט בלויז וועגן א הידור מצוה; און ווי מ'האט געזען בהנהגתו בענין הסוכה גופא בנוגע לאכילה ושתי', אז ער האט זיך ניט גערעכענט מיט קיין שוועריקייטן און האט אין דעם מחמיר געווען (און אפילו בשמיני עצרת), ביז, ווי מ'האט געזען, אז אפילו אין די צייטן פון ירידת גשמים, וואס ע"פ דין מעג מען דעמאלט עסן בבית, האט ער אויסגעמיטן עסן חוץ לסוכה". ולהלן שם: "מ'זעט דאך . . . אין דער הנהגה פון כמה וכמה, אז אויך אזעלכע, וואס זיינען נאך ניט אין דער דרגא פון (קענען) מרגיש זיין דעם 'אור מקיף' שבסוכה זיינען זיך ניט נוהג צו מהדר זיין צו שלאפן אין סוכה (כאטש אז באכילה ושתי' זיינען זיי מהדר אפילו במקום שאין חיוב). והן הן הדברים. 

תואנה הם מבקשים 

י"ב) אמנם עדיין לא באנו אל המנוחה, כי אלו אשר לא הורגלו מנעוריהם להשקפת תורת החסידות דרכיה ומנהגיה, רגילים לטעון: אמת נכון הדבר, שיש ליישב המנהג שלא לישון בסוכה, ע"פ דברי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים. אך לא על אי השינה בסוכה תלונתנו, כי אם על הגישה המוזרה אנו קובלים: איפה מצינו "תורה" כזאת שיש בה: (א) עירוב תחומי ההלכה והקבלה בכלל, ומיזוג ושילוב "טעם רוחני" ("מקיפים דבינה") עם הליכות עולם ההלכה (מצטער פטור מן הסוכה) בפרט. מחיצות קבע הקב"ה בעולמו: ארבע אמות של הלכה לחוד וחדרי רזין דאורייתא לחוד! (ב) "עולם הפוך": הלא לאחרי ככלות הכל, פנים חדשות באו לכאן. מה שמצד ההלכה "בטהרתה" הרי הוא הנהגה של "בדיעבד" ושעת הדחק, נהפך - ע"י טעמים הידועים ליודעי ח"ן - להנהגה הראוי' לכתחילה! מה שמתחילה היתה ההנהגה של אלו שאינם "מדקדקים במצוות", נעשה לנחלת חסידים ואנשי מעשה דוקא! וקול ברמה נשמע: "חדש אסור מן התורה"! 

אמנם כבר אמרו 'לא שמענו ולא ראינו אינו ראיה' ולהלן יובאו כמה דוגמאות רחוקות וגם קרובות, להורות שבאמת דרך זה, של הסברת מנהגים שקשה להבינם ע"פ נגלה ע"פ [או בצירוף טעמים מ]תורת הסוד, ישן נושן הוא. גם הענקת ערך של 'לכתחילה' (על יסוד סתרי תורה) למנהג שבפשטות נתפשט בשעת הדחק ו'בדיעבד' – כבר הי' לעולמים, ואין כל חדש בזה. 

מנהג ישראל תורה 

מעשה רב - מבית מדרשו של הגר"א ז"ל 

י"ג) נשיאות כפים: מצות עשה מן התורה שיברכו הכהנים את ישראל בכל יום בנשיאת כפים. וכן נהגו בזמן הש"ס והגאונים והראשונים, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. אמנם בזמנו של המהרי"ל כבר נתפשט המנהג שאין הכהנים עולים לדוכן לברך את ישראל כי אם בתפלת המוספין דימים טובים. וכתב האגור סימן קעו (הו"ד בב"י או"ח סו"ס קכ"ח), וז"ל: נשאל מהרי"ל למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום מאחר שהוא מצות עשה והשיב מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם . . . ובכל יום קשה להם לטבול בחורף, ולכן עלה המנהג דוקא ביום טוב וגם מטעם ביטול מלאכה וכשהכהן אינו נקרא אינו עובר, עכ"ל. וברמ"א או"ח שם סמ"ד כתב טעם אחר, וז"ל: נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביום טוב, משום שאז שרויים בשמחת יום טוב וטוב לב הוא יברך, מה שאין כן בשאר ימים, אפילו בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם. ואפילו ביום טוב, אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף, שיוצאים אז מבית הכנסת וישמחו בשמחת יום טוב. 

והנה כבר כתבו כמה פוסקים שטעמים אלו (וכיוצא באלו) שכתבו לקיים המנהג שנהגו שלא לישא כפים בכל יום, נראים כישובים דחוקים עד למאד, וכמ"ש בבית יוסף על המהרי"ל והאגור בזה"ל: "דחק עצמו לקיים מנהג מקומו, ואינו מספיק כי מה שכתב מפני שנוהגים לטבול קודם האי חומרא דאתי לידי קולא היא, ותלי תניא בדלא תניא, שהרי טבילה לנשיאת כפים לא הוזכרה בתלמוד, ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו בשביל כך שלש עשה בכל יום ואף על פי שאינו עובר אלא א"כ נקרא מכל מקום מוטב להם שיקיימו שלש עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחוייבים משיטבלו ועל ידי כן יניחו מלקיים שלש עשה בכל יום ויישר כחם של בני ארץ ישראל וכל מלכות מצרים שנושאים כפיהם בכל יום ואינם טובלים לנשיאת כפים"! 

ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צ"ה כתב, וז"ל: ומה שברוב העולם אין כהנים עולים לדוכן כל ימות השנה מנהג גרוע הוא ומשום בטול מלאכה לעם . . . ומי שנתחכם לחזק ידים רפות שתעמודנה ברפיונן, בקש סמך לאותו מנהג, והפריז הרבה על המדה . . . והא קפחינהו לכהנים בטעותא רבתא, אלא שאין כהן עובר בעשה עד שיאמרו לו עלה, עכ"ל. 

גם הגר"א מווילנא סבר שיש להחזיר עטרה ליושנה, ולהנהיג בכל העולם כולו שישאו הכהנים את כפיהם בכל יום. וידוע מ"ש "הגאון החסיד רבי ישראל משקלוב זצ"ל מחבר ספר פאת השלחן, ששמע מפי הגאון האמיתי החסיד רבינו אליהו מוילנא זיע"א, כי אילו היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפלה ומסבב מעיר לעיר וממדינה למדינה לבטל החרם דרבנו גרשום בענין איסור לשאת שתי נשים, כי על ידי ביטול החרם תהיה התקרבות הגאולה, וגם להשפיע שהכהנים ישאו כפיהם לברך ברכת כהנים בכל יום". 

אמנם בשו"ת משיב דבר (להנצי"ב ז"ל) חלק ב סוף סימן קד כתב, וז"ל: וזכרוני ששמעתי כמדומה מחותני הגאון מהרי"ץ הגאב"ד דוואלזין זצ"ל שפעם אחת הסכים רבינו הגר"א ז"ל להנהיג נשיאת כפים בכל יום בבית מדרשו ועיכבוהו מן השמים, ונלקח לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בווילנא ל"ע. ואח"כ חו"ז הגאון אביר הרועים מורנו הרב חיים ז"ל הסכים ביום אחד שביום המחרת יצוה לישא כפים, ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובית הכנסת שבעיר. וראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד על ידי ברכת כהנים בחוץ לארץ, ואין אתנו יודע עד מה, עכ"ל הנצי"ב. 

והן הן הדברים שאמרנו, שהפוסקים טרחו ליישב מה שלכאורה ה"ה "מנהג גרוע" (בלשון הרמ"ע הנ"ל), והטעמים הגלויים לנו אינם מספיקים ליישב המנהג (אלא בדוחק גדול), עד כדי כך שהגר"א ותלמידיו השתדלו להחזיר עטרה ליושנה, עד שמעשי ההשגחה העליונה הראו בעליל "שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד על ידי ברכת כהנים בחוץ לארץ" והנח להם להם לבני ישראל אם אינם נביאים הם בני נביאים הם. [ויש להוסיף, שכידוע, בכמה קהילות ספרדיות בחוץ לארץ אכן נוהגים לשאת כפיהם בכל יום או עכ"פ בכל שבת ולא קרה להם שום מכשול ועוון עי"ז. וע"כ צ"ל דגם בזה "אין אתנו יודע עד מה", ולא הרי "סתרי השפעת הברכה היורד ע"י ב"כ בחו"ל" בקהילות אשכנזיות כ"סתרי השפעת הברכה היורד ע"י ב"כ בחו"ל" בקהילות ספרדיות. ונהרא נהרא ופשטי']. 

י"ד) ישיבה בסוכה בשמיני עצרת: בנוגע לישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ הרי נקבעה ההלכה בגמרא ובפוסקים: "יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן". כן פסקו "שלשת עמודי ההוראה", הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, וכך פסקו הטור והשולחן ערוך, הב"ח והרמ"א, המגן אברהם, הט"ז, והגר"א. ועוד. הרבה צדיקים החמירו מאד בענין הישיבה בסוכה בשמיני. וכן הוא מנהג חב"ד שאין שאוכלים ושותים בסוכה (והמהדרים – אינם שותים אפילו כוס מים חוץ לסוכה) בשמיני עצרת. אכן בהרבה מקומות באירופא נהגו להקל בזה, למחצה לשליש או לרביע. הסברות שנאמרו להצדיק המנהג מיוסדות בעיקר על מציאות הקור והצינה השכיח, ברוב המקומות באירופא, בימי חג הסוכות. בהונגרי' בפולין וברוסיא הרי המזג אוויר בשמע"צ בלתי ניאות הוא לישיבה בסוכה. והרי כתבו הראשונים שהטעם שתיקנו חז"ל לישב בסוכה בשמיני עצרת ולא ליטול לולב, הוא משום ד"בלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו הלולב מספק לפי שהוא יום טוב ומוקצה לטלטול ומינכרא למילתיה שנוהג בו מנהג חול, אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו אוכל בה אפילו ביום טוב". והמקילים בענין אכו"ש בסוכה נקטו דגם לאחרי שתיקנו ישיבה בסוכה בשמע"צ, לא תיקנו אלא כשייך טעמא ד"סוכתו עריבה עליו" משא"כ במקומות הקרים, וכמ"ש בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה קמא או"ח סימן מ') ד"כשהזמן קר אין ראוי לישב בה, אף כשאינו בגדר מצטער שפטור אפילו בחג הסוכות מ"מ בשמיני חג העצרת אם יש סיבה דליכא למתלי שעריבה עליו תו הוי כמנכרא מלתא שיושב לשם סוכה וכ"כ הקרבן נתנאל שם, ובזה יצדקו איזה בני אדם שאין אוכלים אז בסוכה. דהגמרא מיירי במדינות החמים משא"כ במדינותינו שהזמן קר אז. וכן כשאין לו סוכה שלו דאינו ערב לו". 

ובכל זאת, לפי דרכי ההכרעה הרגילים בעולם ההלכה, לכאורה היינו צריכים לנקוט למעשה את המבואר בסוגיא דעלמא, בגמרא, ברמב"ם, בטור ובשולחן ערוך, ורוב הפוסקים – גם אלו שגרו במדינות הנ"ל באירופא, שכולם פוסקים בסכינא חריפא שבשמיני עצרת יושבים בסוכה. ולכל הפחות, היו צריכים הבעלי נפש והמדקדקין במצוות להזהר בזה, [כמו שנזהרו בכו"כ מקומות בענין השינה בסוכה, ולא חששו לסברות הפוסקים הנ"ל, דמי שאין לו סוכה מיוחדת שאשתו תרצה לישן בה ה"ה כעוסק במצוה ואינו מחוייב לישן בסוכה]. 

ויתירה מזו, יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר: עד כאן לא למדו זכות על אלו שאינם אוכלים בסוכה בשמיני אלא במקומות הקרים, אבל בבואנו ללוס אנג'לס ופלורידה שבאמת הסוכות עריבות ואפילו בניו יארק ולונדון שהרבה עושים כמעשה שמאי הזקן ופוחתים את המעזיבה בתוך הבית ומסככים על גבה וכמעט אין שום טירחא או גרמא של 'אי נוחיות' על ידי הישיבה בסוכה, עד כדי כך שלפעמים אם לא הי' מסתכל כלפי מעלה בקל הי' חושב שיושב בדירת קבע לכל דבריו, ובכה"ג קשה מאד ליישב המנהג שלא לאכול בסוכה בשמיני . 

אמנם נראה דגם בכאן צריכים אנו למודעי מתורת הסוד. בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן ל"א) כתב לפי מקור אחד בתורת הסוד הישיבה בסוכה בשמיני מופרכת לגמרי. וכיון שיש לנו פוסקים המקילים בענין הישיבה בסוכה בשמיני, [אם כי היא היפך דברי רוב הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים], שוב יש לנו לאמץ את המנהג המתאים ביותר לפי תורת הקבלה, ובלשון המנחת אלעזר: "ומי האיש הירא את דבר ה' הרואה דברים חמורים ונוראים כאלו על היושב בסוכה בשמיני עצרת יוצאים מפי גאון וגדול מהראשונים בקדושה וטהרה ולא יחרד לבבו, והגם כי אין לנו אלא דברי חז"ל בגמרא והנפסק בשולחן ערוך מכל מקום כיון שיש בזה עקולי ופשורי, חלוקים בין חמימי לקרירי, ואם כן נפל פתא בבירא לתקוע עצמו לדבר הלכה לישב בסוכה בשמיני עצרת במדינותינו שהוא בכלל מקומות הקרים כנ"ל". 

והנה המנחת אלעזר דיבר לפי מקומו ושעתו, וכבר קבע המנחת אלעזר בעצמו [בענין השינה בסוכה], שאין דנין ממקום למקום ומזמן לזמן, ואין אתנו יודע בבירור איך הי' פוסק בזמנים ומקומות שהסוכות עריבות עד למאד בשמיני עצרת. אבל המפורסמות אינן צריכות ראי', שכל אלו (כמדומני – בלי יוצא מן הכלל) הנוהגים שלא לאכול בסוכה בשמיני עצרת נוהגים כן בכל מקום, ומבלי הבט על המזג אוויר וכיו"ב. ובאמת, בשו"ת מהרש"ג (או"ח ח"א סימן ל"ה) קרא תגר "על המנהג של קצת אנשים שאינם אוכלים בסוכה בשמיני עצרת אפילו כשהזמן חם שנצמח להם מחמת טעות מפני שהיו הימים הללו אצל צדיקים שכן נתפשט מנהג לנסוע על הימים אחרונים של חג הסוכות לצדיקים ובעת ההוא יש שם אצל הצדיקים אנשים רבים והסוכה קטנה מהכיל כל האנשים שנתקבצו אז מכל המקומות ואם הצדיקים לא יאכלו ביחד עם כל האכסנאים יהי' להם צער מזה והם בכלל מצטער הוא . . . והנה האורחים הללו אינם יודעים מטעם זה ונדמה להם שהצדיקים הללו סוברים שא"צ לאכול כלל בסוכה בשמיני עצרת ולכן גם הם בביתם אינם אוכלים אבל באמת ח"ו לדחות הלכה פסוקה בש"ס". אבל דברי המהרש"ג לא נתקבלו בהרבה קהילות קדושות ויראים ושלמים ממשיכים במנהג רבותיהם שלא לאכול בסוכות בשמיני עצרת, גם כשהמזג אוויר ערב בסוכה. 

ונראה דאיך שנדחוק בפלפולא דאורייתא ליישב מנהגן של ישראל, לא נעלה ארוכה בזה לאלו שעושים כל מעשיהם על צד היותר טוב, דלמה יסמכו על סברות דחוקות בה בשעה שיכולים לישב בסוכה העריבה עליהם ולקיים מצוה מדברי סופרים העריבה על קונם?! אך האמת יורה דרכו, דכיון שישנם טעמים מכריעים ע"פ פנימיות התורה שלא לאכול בסוכה בשמיני עצרת, שוב סמכו על כל מה דאפשר להתיר האכו"ש בבית בשמיני. 

ומצאתי את שאהבה נפשי בספר "לבושי מכלול" (מונקאטש תרס"ה) להגרי"מ היבנער זצ"ל (בעהמח"ס "הדרת קודש" הנ"ל) בקונטרס אחרון אשר בשם "מכללתא ומלבשתא" יכונה, אות ח"י (ב, ב) שכתב, וז"ל: הנה בדין ישיבת סוכה בשמני עצרת, בגמרא אמרינן מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן כו' אבל מקצת רבותינו מקילין ביותר ורק עושין קידוש ביום ואומרים היהי רצון ופונים לביתם. ושמעתי דגם הגאון הקדוש מאפטא הי' נוהג כן וכן אני נוהג יען שאני מצונן. ובשנה זו כשהלכתי עם נכדי היקר נרו יאיר לפטור מהסוכה האיר ה' את עיני על מה שנצטערתי זה כמה להבין הדבר על בוריו, דלמה מקילין כל כך הלא יום טוב שני חמור לן מאד, ולמה מקילין בזה. ואמרתי דבאמת מה שאמרו חז"ל משום מנהג אבותינו בידינו, הוא טעם קלוש. דכך דרכם בקודש לומר טעם על דרך אסמכתא לשבר את האוזן וטובא גניז בגווי' בכמה טעמים על פי סוד, וכן נאמר בשם הגר"א ז"ל דהי' מחמיר במגולה בזמן הזה גם כן דאין נחשים מצויין דמסתמא יש עוד טעמים בדבר וכמו דדרש ר"ש על מילה בשמיני, ועכ"ז גם בזה"ז המצוה בתוקפה והנה האר"י הח"י ז"ל גילה לנו הסוד דדינא הוא דבחוץ לארץ אי אפשר לעשות כל התיקונים של יום טוב ביום אחד ודומה ליומא אריכתא ובזה אני מבין מ"ש בשו"ע הרב ז"ל סימן ב' דגם בדעתו לחזור לארץ ישראל צריך לנהוג יום טוב שני . . . ולפי הנ"ל אתי שפיר דאין לך אלא מקומו ושעתו. והנה כי כן צריך להחמיר גם ביום טוב שני כמו ביום טוב ראשון וכאילו עומד באמצע יום. וזה שייך דוקא לענין שאר דברים משא"כ בישיבת סוכה בחול המועד [כ"ה בנדפס וצ"ל בשמע"צ] לא שייך בו תשלומין והרי הוא כשאר מצוות דאין כופלין אותן כלל ולא נשאר רק הטעם הפשוט משום מנהג אבותינו בידינו ובזה די לקיים דברי הגמרא דמיתב יתבינן בשעה מועטת משום כבוד יום הקדוש והנורא ואין ספק מוציא מידי וודאי, והנח להם לישראל, ברוך הפוקח עורים". ודו"ק היטב בדבריו ותראה שהן הן הדברים. 

ט"ו) חדש מצות לא תעשה מפורשת בתורה היא: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קרבן אלקיכם" (פ' אמור כג, יד), שהוא איסור אכילה מהתבואה החדשה – מחמשת מיני הדגן – עד הקרבת העומר למחרת הפסח בט"ז בניסן. בזמן שבית המקדש היה קיים, הותרה אכילת ה"חדש" מיד עם הקרבת העומר, אבל עכשיו שאין לנו קרבן, הרי עצם היום מתיר – כשיעבור היום כולו. ובחו"ל – עד שיעבור יום י"ז בניסן. 

אמנם ידועים דברי הב"ח ביורה דעה סימן רצ"ג שכתב, וז"ל: "המנהג פשוט במלכותינו לנהוג היתר, ואף גדולי התורה שהיו לפנינו . . . לא היו אוסרין, ושותין השיכר שנעשה מתבואה שלא התירו העומר, זולת מקצת חסידים מקרוב נזהרו באיסור זה . . . אבל לאחר העיון יראה דמותר מדינא כדפרישית, ולכן אין לשום גדול להורות הוראה לאיסור היפך המנהג שנהגו על פי גדולי ישראל להיתר. ומי שרוצה להחמיר לעצמו מדת חסידות הוא ולא יורה לאחרים . . . ודוקא במי שהורגל בשאר פרישות ומפורסם לחסיד רשאי לנהוג לאיסור גם בזו". עכ"ל. 

רוב הפוסקים כולם לא קיבלו עליהם את היתרו של הב"ח [אלא בתור סניף וכיו"ב בשעת הדחק גמור]. ומכל מקום כתב בשולחן ערוך הרב או"ח סתפ"ט ס"ל, וז"ל: ועכשיו אין העולם נזהרין כלל באיסור חדש . . . וגם במקומות שרוב התבואה נזרעת אחר הפסח כגון במדינות פולין שרוב השבולת שועל והשעורים שעושין מהם השכר נזרעין אחר הפסח וגם אין מביאין לשם תבואה כלל ממדינות אחרות שזורעין בהם קודם הפסח אף על פי כן אין רוב העולם נוהגין שם איסור חדש . . . ויש שלמדו עליהם זכות . . . שסוברים שחדש אינו נוהג אלא בתבואה שהוא של ישראל בשעת קצירה אבל לא בשל גוים". ומ"מ מסיים רבינו "אבל כל בעל נפש לא יסמוך על המתירים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו כהסכמת רוב הראשונים והאחרונים שהחדש נוהג מן התורה אף בחוץ לארץ ובכל מקום אף בשל גוים כי כן עיקר". 

ובספר "אוצר החיים" להרה"ק מקאמרנא זצ"ל אחרי שהביא דברי הפני יהושע שאיסור חדש נוהג גם בתבואה של גוים, [וכתב על הפני יהושע: "הרב הזה הוא גאון שבגאונים צדיק קדוש וחסיד מיהושע עד יהושע לא קם כיהושע"] האריך מאד להצדיק שיטת הב"ח שאין איסור חדש נוהג בתבואה של גוים, ומסיק: "כלל הדבר חדש בחוץ לארץ בשל גויים אין בו מיחוש אף לזכי נפש כי הוא היתר גמור. . . ויש לנו הרבה ראיות חזקות כברזל שחדש אינו נוהג בשל גוים ולסתור כל דברי האחרונים המפקפקין על זה אלא שאין בי כח להאריך, וחדש של גוים מותר בלי ספק ולא יערער על זה אלא מי שתורתו משפה ולחוץ כדואג". 

ויעויין שם בדבריו הארוכים שכתב דעל פי סוד אין איסור חדש נוהג בתבואה של גוים וגם בכאן נראה ראה זה פלא "ודע שזה ברור אף שאיסור חדש נוהג בחוץ לארץ כיון שגלו ישראל הרי כל הבירורין עולין מחוץ לארץ על ידי עבודת הצדיקים עובדא מלין רעותא אבל זה ברור כשמש שאינו נוהג בחוץ לארץ בשל גוים שאין שם כל בחינות אלו חס מלהזכיר . . . כל עוד שהם ביד גוים מה ענין עמר להם לא מיני' ולא מקצתי' שאין עומר אלא לנשמת ישראל שיצאו לחירות ביום ראשון של פסח מכל רע וזה ברור כשמש . . . ומכל זה יקר ראתה עיני שחדש בח"ל אינו נוהג בשל גוים". 

והנה גם בענין זה נראה דלית דין צריך בושש, דאם באנו לדון אך ורק על יסוד הגמרא והפוסקים, הי' עלינו להחמיר בענין איסור חדש בחו"ל כי לשיטת רוב הפוסקים ככולם הרי האוכל מתבואה חדשה של גוים עובר על מצות לא תעשה מן התורה. ובפרט בזמן הזה, שברוב המקומות עולה הדבר בנקל, ומהיות טוב כו'. אמנם למעשה, פוק חזי מאי עמא דבר; אע"פ שנתרבו לאחרונה הנזהרים מ"חדש" בחו"ל, מ"מ עדיין נוהגים הרבה יראים ושלמים שלא ליזהר מאיסור "חדש", ויש שנזהרים 'שלא ליזהר מאיסור חדש', באמרם כיון שאבותיהם הקלו בדבר זה אין לשנות, וכבר קבע החתם סופר: "חדש אסור מן התורה"! 

ויעויין בשו"ת אבני נזר להגה"ק מסוכטשוב (חו"מ סימן קטו) שכתב: "שמעתי בבירור, שמה שחסידי פולין אינם נזהרים באיסור חדש, נצמח מחמת כי בבית הרבי [החוזה] מלובלין זצללה"ה היו נותנים על השולחן כוסמת של חדש, כי הרבי אמר: מאחר שזקינו הב"ח התיר אין לו לחוש". הוי אומר: מנהג רבותיהם בידיהם. 

אמנם כאן הבן שואל: עד שאנו תמהים על הנהגת התלמידים, נשאל על מנהג רבותיהם, מה ראו להקל באיסור שלפי דעת רוב הפוסקים הוא איסור דאורייתא. ואולי י"ל ע"פ דברי הגה"ק מקאמארנא, דכיון שע"פ המבואר בקבלה אין איסור חדש שייך בתבואה של גויים שוב סמכו בכל כוחם על שיטת הב"ח ודעימי' והעלו על שולחנם "כוסמת של חדש", וכמשנ"ת. 

ט"ז) הדלקת המנורה "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" כך קובעת הברייתא בסוגיא דחנוכה. בארצות הגולה נהגו רוב ישראל להדליק בפנים על פי האמור בברייתא שם: "בשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו". בדור האחרון, כאשר שבו הרבה יהודים לגבולם, התחילו רבים לקיים המצוה "כתיקונה" וכמו שקיימו הרבה מיושבי הארץ לפניהם. אבל בכמה קהילות הקודש, בעיקר של החסידים, המשיכו להדליק המנורה בפנים כאבותיהם לפנים. הגאון הרב שלום יוסף אלישיב שליט"א קרא תגר על נוהג זה, ואמר שאין זה כי אם "התמכרות" למנהג שהורתו ולידתו בגולה: "מכיון דהני אחנא בני גלוותא אשר נהגו בכל השנים בהיותם בגלות וחיו באימה ויראה מחמת המציק ונאלצו להדליק נר חנוכה בתוך הבית אף גם כשעלו לארץ ממשיכים בנוהג זה כי קשה להם להגמל ממה שהורגלו עד כה". הרה"ג ר' יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל התווכח ארוכות עם הרב אלישיב ועוד רבנים וניסה להוכיח שבימינו בטלה חיוב ההדלקה בחוץ ועדיף טפי להדליק בפנים גם כשאין יראה ופחד כלל. נראה שהמעיינים בסוגיא זו יווכחו לדעת שאם באנו לדון אך ורק מצד ההלכה, יש מקום נרחב לשיטתו של הרב אלישיב. מסקנת בעל ה"דבר יהושע" ש"החומרא להדליק בחוץ קולא היא" אינו פשוט כלל. ואכן בעל "מנחת אלעזר" שחתר למצוא יסוד למנהגנו גם בחוץ לארץ להדליק בחוץ כשאין סכנה בדבר העלה חרס בידו. 

אבל נראה שגם בנידון זה עשתה תורת הסוד את שלה בקיום וחיזוק מנהג שלכל הדיעות תחילת הווייתו נעוצה בשעת הסכנה, רדיפות הגוים למיניהם. במאמרו של הגה"ק בעל "בני יששכר" זצ"ל האריך בזה [על יסוד דברי העוללות אפרים]: "דורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניהם היו מניחים נרות חנוכה הרומז לתורה אור מבחוץ על דרך יפוצו מעיינותיך חוצה, אבל הדורות הללו שנתמעטה התורה ולומדיה וחכמי הדור וכו' בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בריש כל חוצות מניח נר חנוכה בביתו ודיו להשיב מעון אנשי ביתו לבד". גם הרב בעל "דבר יהושע" מעתיק בסוף דבריו את דרשת הרב מדינאוו זצ"ל, ומסיים: "משמע גם כן שבזמן הזה עקרו התקנה לגמרי". 

ארוכה מארץ מדה 

י"ז) כנ"ל, אם באנו למצות ענין זה עד תומו, היינו צריכים לכתוב ספר עב כרס. פרשה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה היא מני ים. אכן לפי עניות דעתי תספיקנה הדוגמאות הנזכרות להורות שאכן אין מחיצה של ברזל בין כותלי חדרי תורת הסוד לארבע אמותיו של ההלכה, שהרי, כמשנ"ת, הנגלה והפנימיות תורה אחת הנה והיו לאחדים כאחד. בוודאי ובוודאי לא כל קטלא קניא הרוצה ליטול שם פוסק ומקובל יבא ויטול. דברים אלו מסורים לגדולי חכמי ישראל שיראתם קודמת לחכמתם והם מהווים חוליא בשרשרת מסירת תורה שבעל פה מדור לדור. הם ורק הם חונו בדעת עליון ויכולים להבחין בין מנהג למנהג, לדעת איזה דברים לקרב ואיזה לרחק, איזה מנהג נאמר עליו תורה הוא וללמוד אני צריך ואיזה מנה"ג - אותיות גיהנ"ם - אינו אלא הבל ורעות רוח. מובן גם כן שכמו בדינים גם במנהגים יש חילוקי דיעות ופלוגתות חריפות בכו"כ ענינים: מנהגים שנחשבו לשטות במקום אחד נתקבלו בחיבה יתירה במקום אחר : נהרא נהרא ופשטי'. 

תמיכתם של מאורי ישראל, גדולי תורת החסידות, במנהגים "תמוהים" מסויימים שקנו לעצמם שביתה בכמה קהילות קדושות, ואף השתדלותם לבאר מנהגים אלו ע"פ תורת הסוד, לא באה חס ושלום מחמת רדיפתם אחרי החדש. נראה שההיפך הוא הנכון: מחמת אמונתם האיתנה שאלוקים נצב בעדת קל, סברו שמנהגים אלו היו פרי מעלליה של ההשגחה העליונה אשר על כן ראוי לאדם להתבונן בהם "ולידע סוף ענינם כפי כחו" וכמו "רוב דיני התורה [ש]אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים", "ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו". הם ידעו מה שהגר"א ותלמידו הגר"ח מוולאזין זצ"ל ניווכחו לדעת כשניסו להחזיר עטרה ליושנה ולהנהיג ברכת כהנים בקהילותיהם ונכשלו בהיזק מרובה ר"ל. או אז "ראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד בחוץ לארץ ואין אתנו יודע עד מה". 

אל תהי יושב ושוקל במצוותי' של תורה 

י"ח) וכי תאמרו לאלו הנוהגים כמנהג אבותיהם ורבותיהם ואין ישנים בסוכה: הלא מחמת המנהג אתם נכנסים ל"הפסד מרובה"! הון יקר המצטבר על ידי שעות ארוכות של שינה בסוכה הולך לבז! אף אנן נענה ונאמר: מאז ומקדם קבלו הרבה תלמידי חכמים על אלו הנוהגים שלא ללמוד תורה בליל ניטל [יום לידתו של ישו הנוצרי], הלא "כל חפציך לא ישוו בה – ואפילו חפצי שמים"! שומו שמים! שמונה שעות שהיו יכולים למלאות בלימוד התורה הלכו לאיבוד! ]ויש מוסיפים לטעון, שלא אישתמיט תנא ואמורא, ראשון או אחרון עד כלפני מאתיים שנה שיזכיר מנהג זה, וגם היום אין זה מנהג שנתפשט בכל תפוצות ישראל, ויש אומרים שלא נתפשט המנהג בתחילה אלא מפני שבשנים קדמוניות ביטלו בית המדרש בליל ניטל, מפני חמת המציק, שהי' הלילה מוכן למזיקין וכו' ורק "חדשים מקרוב באו" לעשות מ"בדיעבד" לכתחילה, ולהעניק למנהג "ביטול תורה" ערך "חיובי", ע"י טעמים המיוסדים על תורת הקבלה והסוד, ותורת הנגלה מה תהא עלי', ומקרא מלא דיבר הכתוב "והגית בו יומם ולילה", ואין שום היתר לבטל תלמוד תורה אא"כ מפני מצוה עוברת ושא"א לעשות ע"י אחרים], וידוע שפעם אחת שאל מאן דהו לפני הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב זצ"ל הלא קיי"ל "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", ואם לא ילמדו בליל ניטל – 'עלמא אמאי קא מקיים'? וענה ואמר [ומעתיקי שמועה אומרים כן בשם הגה"ק ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל ]: "הלא מנהג ישראל תורה היא ונמצא זה גופא מה שאין לומדין הוה תורה שעולם עומד עלי'". עכ"ל. ודון מינה ומינה. 

תם ולא נשלם בעזהשי"ת 



והנה ההערות של מאמרו: 
1) הוספת הגהת הרמ"א (?) ע"פ לשון הטור שם. 
2) מקורו בארחות חיים הל' סוכה סימן לד - הו"ד בב"י או"ח שם. 
3) מרדכי על מסכת סוכה סימן תשמ"א. 
4)וכ"ה במטה משה ח"ה סתתקט"ו [הו"ד (בקיצור) בשל"ה (במסכת סוכה שלו – קרוב לתחלתו)]: "עיקר המצוה לישן עם אשתו בסוכה, מדאמרינן בריש ערכין [כצ"ל] הכל חייבים בסוכה אפילו כהנים ופירש רש"י ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה כו' קמ"ל. ומטעם זה מקילין עכשיו בשינה משום שאין יכול לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת ולכן פטור". [וע"ש במטה משה שהביא גם את דברי המרדכי הנ"ל]. ובלבוש או"ח שם ס"ב: "ויש אומרים משום דמצות סוכה היא איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה בביתו ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שדר כל השנה עם אשתו אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת". וראה גם שו"ת חכם צבי סוף סימן צד: "עיקר מצות שינה לסוכה היא איש ואשתו", ע"ש. 
והנה לשון הרמ"א במפת השולחן מורה דלאו משום דינא דמצטער קא אתי עלה אלא משום דכל עיקר חיוב השינה בסוכה אינו אלא כשישן בסוכה עם אשתו, "מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו". וכן מבואר מלשון המטה משה והלבוש הנ"ל. אמנם בדברי הרמ"א בחיבורו הארוך דרכי משה (או"ח שם סק"ב), שם כתב את הדברים בביאור יותר, אין הדברים ברורים כל כך. וז"ל הדרכי משה: המרדכי בפרק הישן כתב אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מן הצינה והוה כחולה שאין בו סכנה או כמצטער דפטורים מן הסוכה, עכ"ל [המרדכי]. ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילין בשינת הסוכה, ואע"ג דהטעם אינו מספיק שהרי ברוב המקומות אינו קר כל כך בימי הסוכות והיו יכולין לישן שם בכרים וכסתות. ולי נראה שנהגו להקל כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו, וכמו שדרשו רז"ל תשבו כעין תדורו, וכמ"ש במהרי"ל שהי' ישן עם אשתו בסוכה ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת, ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוה מצטער, ולא מקרי כעין תדורו. וכבר אמרו (עירובין סג ע"ב עה"כ מיכה ב, ט) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפילו אשתו נדה, ואף יבטל על ידי זה מצות עונה לפעמים, או יבטל מה שנאמר ושמחת אתה וביתך, כי לפעמים אשתו מצטערת על זה, ומזה נשתרבב המנהג להקל בדבר. אך החרד אל דבר ה' ישתדל [למצוא] לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את ה' בשמחה. וכן נוהגין המדקדקין. וכן אמרינן בריש פרק קמא דערכין בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה, ואף שיש לדחות מכל זה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא. עכ"ל הדרכי משה. הרי שהתחיל וסיים את דבריו בהנימוק של "מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו", ומשמע דאפילו אינו מצטער כשישן בסוכה לבד, אין זה בכלל "תשבו כעין תדורו", אבל באמצע דבריו כתב "ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוה מצטער, ולא מקרי כעין תדורו" ומזה משמע דאינו פטור אלא מחמת לתא דמצטער. [ואף שגם פטור מצטער יסודתו בדין "תשבו כעין תדורו", מ"מ לכאורה נפק"מ לענין מי שאינו מצטער]. ואולי יש לומר דר"ל דכיון דבכה"ג "לפעמים הוה מצטער", תו לא הוה "כדרך דירתו" גם כשאינו מצטער, ושוב פטור מן הסוכה בכל אופן. או שמא י"ל דלא הביא בדרכי משה מה ש"לפעמים הוה מצטער" אלא לתוספת נופך, וע"ד מ"ש בהמשך דבריו טעם נוסף לפטור משינה בסוכה משום שמחת יום טוב. אמנם איך שיהי' הביאור בדרכי משה, הרי מדברי הרמ"א בהגה"ה מפורש יוצא שטעם הרמ"א להקל בענין השינה בסוכה אינו תלוי בדין מצטער, אלא דהוא דין בפ"ע דאין דרך דירה לישן בסוכה לבד, וכ"כ גם במטה משה וכנ"ל. ועדיין צ"ע בזה. וראה לקמן הערה 7. 
5)ראה אשל אברהם (מהדורא תנינא) להגה"ק מבוטשאטש, אורח חיים שם. 
6) ויעויין בדרכי משה (הנ"ל הערה 4) בסוף דבריו, ובמגן אברהם שם סק"ח, דמקורו [של הרמ"א] הוא בסוגיית הגמרא ריש מסכת ערכין, דאיתא בברייתא שם "הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים". ומקשה הגמרא "פשיטא, אי הני לא מחייבי מאן מיחייבי". ומתרצת: "כהנים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו [פירש רש"י: ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל אימא] לא ליחייבו, קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה [פירש רש"י: דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו, כי היכי דאפשר להו מיחייבי ובעידן עבודה פטירי] בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה". 
אמנם הקשה המג"א מהא דתניא במסכת סוכה (כח, א) "האזרח, להוציא את הנשים", ובגמרא שם קאמר אביי דאף שסוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות מהן, מכל מקום לגבי מצות סוכה "סלקא דעתך אמינא תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו, קמשמע לן" האזרח – להוציא את הנשים. ע"כ. ומשמע מגמרא זו דלא בעינן "איש ואשתו" למצות סוכה. ותירץ המגן אברהם, וז"ל: ויש לומר, דמכל מקום הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו הוה לי' מצטער ופטור לישן שם, וכן כתב של"ה ע"ש, עכ"ל המגן אברהם. וכוונת המג"א בתירוצו נראה כך: דמ"האזרח" לא ממעטינן נשים אלא שלא יהיו חייבים בסוכה מחמת עצמם [ונפק"מ לנשים פנויות, או נשואות שאין בעליהם בעיר וכל כיו"ב], ואפילו כשבעליהן עמהם אינם מחוייבים לישב ולישן בסוכה עמהם, אבל מ"מ כיון דבעינן "תשבו כעין תדורו" אין הבעל יכול לקיים חיובו אא"כ דר בסוכתו כדרך שהוא דר בביתו, "איש ואשתו", והאשה מסייעת לבעל לקיים חיובו. (וראה תורה תמימה עה"ת עה"כ בפרשת אמור (כג, מב) אות קס"ט). 
והנה המורם מדברי המג"א הוא דס"ל דיסוד הפטור הוא מדין מצטער (וכמ"ש במחצית השקל), אמנם אין זה פושט את האיבעיא (הנ"ל הערה 4) בכוונת דברי הרמ"א, שהרי במחצית השקל כתב דהמג"א נותן "טעם אחר דלא כמו שכתב רמ"א". וע"ש שדוחק גדול הוא להעמיס טעם המג"א (לפטור מדין מצטער) בדברי הרמ"א, ואין לשון הרמ"א סובלתו. ויעווין גם בשו"ת דברי יציב שם שנקט דלהרמ"א אין מצוה כלל (גם כשאינו מצטער) בשינה בסוכה כשאין לו סוכה מיוחדת לישן שם עם אשתו. 
7) במגן אברהם שם הקשה על זה: חדא, "דהא אם עשה הסוכה במקום שאינו יכול לישון לא יצא כמ"ש סימן תר"מ סי"ד בהג"ה וא"כ אם אין לו סוכה מיוחדת לא יצא כלל". ועוד, "דבגמרא (סוכה כז, ע"ב) אמרינן שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת". ותירץ המג"א ד"מכל מקום כיון שיכול לישן שם לבדו, הסוכה כשרה דהוי דירה ומ"מ הוא פטור דמקרי מצטער". 
וראה "עובדות והנהגות לבית בריסק" (להרב שמעון יוסף שי' מלר) חלק ב' (ירושלים ה'תשנ"ט) סוף עמוד צו "שמרן הגאון ר' יצחק זאב [הלוי סאלאוויטשיק מבריסק -ירושלים] לא הי' ישן בסוכה, שכן לא הי' הדבר טוב עבורו, והי' בבחינת 'מצטער פטור מן הסוכה'. אולם כל יום בשעות הצהריים הי' נח וישן קצת בסוכה, כדי לקיים את ה'תשבו כעין תדורו'." 
רבינו מנוח על הרמב"ם הלכות סוכה פ"ו ה"ו. [ומסיים: מיהו ביום דליכא למיחש לגניבה אסור לישן חוץ לסוכה"]. 
בדרכי משה – נעתק לעיל בהערה 4. 
ראה שו"ת בית ישראל או"ח סימן עט שהקשה לפי טעם המרדכי שהביא הרמ"א: "אם כן מעתה ראוי להבין טעם המדקדקים, דאם יש מקום לומר דעל פי דין פטורים משינה מכח צינה מה ראו להחמיר, הרי שם [סתרל"ט ס"ז] פסק הרמ"א דכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא ממנה נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר, א"כ מה רבותייהו דהמדקדקים דמחמירין"? [וע"ש שתירץ (על יסוד מ"ש באיוב ג, כד ובמס' ברכות ס, ע"א עה"כ) "דהמדקדקים . . . אינם יראים מן הצינה, כי מאחר דמקיימי המצוה כראוי, באהבה, א"כ ממילא הם שומרי מצוה ולא ידעו דבר רע (קהלת ח, ה) ולא יזיק להם הצינה. משא"כ המוני עם הם חוששין ופוחדין מצינה, א"כ יוכל לפגוע בהם ומשום הכי פטורים"]. אמנם כל דבריו לא נאמרו אלא לפי שיטת המרדכי שכתב דטעם המנהג הוא משום שיראים מן הצינה. אמנם עדיין צ"ב לפי שיטת הרמ"א דס"ל דהפטור הוא משום תשבו כעין תדורו – מה דירה איש ואשתו. 
ואין לומר דלהרווקים סגי בטעם המרדכי, דהא הרמ"א בדרכי משה (הנ"ל הערה 4) כתב דטעם המרדכי "אינו מספיק, שהרי ברוב המקומות אינו קר כל כך בימי הסוכות והיו יכולין לישן שם בכרים וכסתות". 
וביותר יש לומר כן לפי הצד (לעיל הערה 4) שאין הרמ"א פוטר משינה אלא משום דינא דמצטער "דלפעמים הוה מצטער". 
נעתק לעיל הערה 4. 
אשל אברהם (מהדורא קמא) אורח חיים שם: "ולפום ריהטא לא שייך טעם זה בגדולים שאין להם נשים או בגדולים שאין עמהם נשותיהם. ואולי יש לומר, כיון דלגבי רובא דעלמא . . . יש קולא מצד כעין תדורו שייך כן על כולם. והסמוכים על שולחן אחרים הם אולי כטפלים בסיגנון הדירה להבעל הבית ששייך בה [!] קולא הנ"ל". 
ובשו"ע הרב (הו"ד לקמן בפנים) כתב בא"ד: "נהגו העולם להקל בשינה שאין ישנים בסוכה . . . ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה" [וממשיך להעתיק טעמו של הט"ז להצדיק המנהג בזה]. ומשמע מדבריו דהמנהג להקל שווה הוא בכל [אלא דה"לימוד זכות" של הט"ז אינו אלא למי שנשוי אשה]. 
ראה רמ"א או"ח ? ונתיבות חו"מ סכ"ח לענין תוקף חיבורים שנתפשטו בישראל וטעות בנ"כ השו"ע דהוי כטועה בדבר משנה (ונרמז בהל' ת"ת לרבנו הזקן רפ"ב). 
ראה שו"ת חתם סופר חאו"ח סימן קג: "וצדקו דברי רמ"א, וכיון שכן אין להרהר אחר מנהגנו . . . ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א". ובתשובותיו לאבן העזר ח"א סוף סימן צח: בהא סלקינן, כל ישראל יוצאים ביד רמ"א". וראה גם שם סימן קל ד"ה וזולת זה. ובשו"ת מהרש"ם חלק א סימן קע ד"ה וע"ד הגט: "והנה הגם שהאריכו האחרונים לפקפק בדינו של הרמ"א כו' מכל מקום כבר נודע שקיימו וקבלו עליהם מנהגים שהובאו ברמ"א וכל בני ישראל יוצאים ביד רמ"א". ושם חלק ז סימן סח: "ועיין תשובות מהרשד"ם . . . מ"ש בגוף דינו של הרמ"א אבל בני ישראל יוצאים ביד רמ"א". ובשו"ת אחיעזר חלק א, אה"ע סימן יג אות ד': "כל זה כתבתי לצדד . . . אבל לענין הלכה, כל ישראל יוצאים ביד רמ"א על פי הכרעתו". וראה גם שו"ת מנחת אלעזר ח"א סכ"ט (קרוב לסופו): "לדידן האשכנזים היוצאים ביד רמ"א". 
ונפלאת הדבר בעיני מה שבזה"ז אין המדקדקין הישנים בסוכה עושים (ע"ד הרוב) סוכות מיוחדות כהוראת הרמ"א וכמעט לא שמענו על נשים הישנים בסוכה, ואפילו באה"ק, זולת אחת בעיר וכו', והרי לדעת הרמ"א אולי יצא שכרם בהפסדם, שהרי בכה"ג שהשינה בסוכה לבד גורם צער הרי אין מקיימים מצות סוכה, וגם לפעמים מבטלים מצות שמחת יום טוב. וצ"ע. ואכ"מ. 
וצע"ק שלא הביא הט"ז דברי הדרכי משה (הנ"ל הערה 4) שהביא ג"כ הטעם משום שמחית יו"ט. ואולי י"ל דמזה סמוכין להסברא שלא הי' הדרכי משה לפני הט"ז. ואכמ"ל. 
ולא זכיתי להבין למה השמיט רבינו הזקן את טעם הרמ"א והמגן אברהם בביאור המנהג שלא לישן בסוכה. 
ראה עד"ז במנורת המאור להר"י אלנקוה ח"ב עמוד תטו. וצ"ל שדרשה זו נמצאת היא במדרש שהי' לפניהם ולא הגיע לידינו. 
נימוק זה לפטור משינה בסוכה הובא גם בשולחן ערוך רבנו הרב או"ח שם סעיף ח, (אבל לא – כמ"ש בלבוש - בתור ביאור למנהג העולם) וז"ל: במקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור ואין לו כרים וכסתות כראוי אין צריך לישן בסוכה. ואפילו יש לו כרים אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג, בענין שיצטרך לטרוח להוציאן מהסוכה בשעת האכילה ולחזור ולהכניסן בעת השינה, והיא טרחא יתירה ומצטער בטרחא זו בענין שאם היה לו טרחא כזו לישן בביתו לא היה ישן בביתו, אינו צריך לישן בסוכה, שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה, עכ"ל. 
ראה שו"ת "ישמח לבב" (לר' ישועה שמעון חיים עובדי' - ג'רבה, ה'תשי"ב) או"ח סוף סי"ח (אות יד): "תוכחת מגולה לרוב בני אדם העוזבים ארחות יושר ואינם ישנים בסוכה". 
ראה "נהר מצרים" (להרב רפאל אהרן בן שמעון - נדפס מחדש ע"י מכון "טוב מצרים", ירושלים תשנ"ח) הלכות סוכה ולולב ס"ג, ומה שכתב ב"שער המפקד" הלכות סוכה ס"ח וב"נהר פקוד" שם, עיין שם. 
ראה של"ה הנ"ל הערה 4: "אבל כל זה שינויי דחיקי והמקיים המצוה כתיקונה זוכה ורואה פני שכינה". 
בספר יוסף אומץ אות תרכ"ג כתב בא"ד, וז"ל: וכן בענין השינה אע"פ שכתבו האחרונים טעם למקילים הלא הוצרכו לזה כדי ללמד סניגוריא על המנהג אשר נתפשט להקל בה מאד אבל באמת המעיין יראה כי סברת המקילין המה גרועות וחלשות מעוטות מאד לכן כל בעל נפש יחוש לעצמו שלא לבטל מצוה רבה, עכ"ל. וראה גם יסוד ושורש העבודה פי"ב. 
ועל דרך מ"ש בשו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא - או"ח סימן כד (בענין חוזר וניעור בחמץ אחר חגה"פ): "ידע נאמנה שבכל מדינות פולין ובכל מדינות הללו נוהגין להקל, גם הדבר פשוט להקל כיון שזהו מסקנת רמ"א, כדאי הוא לסמוך עליו". 
וכי חמור ענין זה ממ"ש הרמ"א ביורה דעה סל"ט סי"ג "ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם כו' ואף ע"פ שהוא קולא גדולה, כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו". 
? 
כמ"ש (תצא כה, יח) "אשר קרך", לשון קרירות, "משל לאמבטי רותחת שאין כל ברי' יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים" (פירוש רש"י עה"כ שם). וראה כתר שם טוב בהוספות סצ"ג. ובכ"מ. 
ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת ה'תש"ז) עמוד 70. 
ראה "רשימת דברים" (להר"י חיטריק שליט"א) ח"א עמוד רפז. קובץ "אהלי ליובאוויטש" (יו"ל ע"י מכון "אהלי שם –ליובאוויטש", כפר חב"ד) גליון ב' (ניסן-אייר ה'תשנ"ה) עמוד 66 אות ח. 
לשון רבינו בלקוטי שיחות חלק שני עמוד 418. 
לשון רבינו ב"ספר המאמרים – מלוקט" ח"א עמוד רנ"ג. 
ברוקלין תש"ס: עמוד קצה הערה קטז. 
הובאו דבריו בהקדמת בניו לספרו "ויאמר יהושע" על חג הסוכות (ברוקלין, תשמ"ה) עמוד ז-ח. 
בני הרב כ"ץ בהקדמתם הנ"ל משערים שזה הי' רק מפני הקור אבל ע"פ המבואר בהמשך דברינו נראה ברור שהשינה בסוכה לא היתה נהוגה אצלם כלל ועיקר. 
ראה לדוגמא: נימוקיו לסימן רפ"ד ס"א ד"ה וזהו, ע"ש. "דברי תורה" מהדורא א' אות ח"י. וראה שו"ת מנחת אלעזר חלק ג' סימן ע"ו, שכתב וז"ל: "ואמרנו (בדרך צחוק מכאיב) שהפלא רבותינו הפוסקים אסרו כל כך ועסקו בדיני הלכות נידוי וחרם עד שבשולחן ערוך יש בזה (בסימן של"ד) מ"ח סעיפים גדולים מלבד הנושאי כלים . . . ולא כתבו ארבעה תיבות בקצרה תכלית פרטי הדינים "יסע לבע"לזא והותר הכל", והי' די כעת לכל הפרטים, ודי למבין. אוי לנו שכך עלתה בימינו, והוא יתברך יבער הקוצים מן הכרם בית ישראל במהרה בימינו יושיענו ויגאלנו במהרה בימינו". ואכמ"ל. 
ראה במכתב ידידי הרה"ח ר' ברוך אובערלאנדער שליט"א – נדפס בתור הוספה למאמר זה. זכיתי להפגש פעם עם אחד מחסידי וממקורבי הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זצ"ל בתקופת שהותו בתל אביב [הרב שובאקס ז"ל] ושאלתיו [כשהי' בלונדון בשנותיו האחרונות] אם הי' ידוע לו [ואפילו על] חסיד אחד שהי' ישן בסוכה באותה תקופה. וענה לי בבירור: "לא". והוסיף: "לא בלילה ולא ביום". ואכן כו"כ חסידי בעלז היום, ובמיוחד אלו שהם מגזע חסידי בעלז בדורות קודמים - וביודעי ומכירי קאמינא - אינם ישנים בסוכה. 
אמנם ראה זה חדש: בלוח "דבר יום ביומו" הנ"ל (משנת ה'תשנ"א ואילך) שינו את הנוסח בלוח לאמר: "נוהגים להקל בשינה ובפרט במקומות הקרים וכו' אמנם בארצות שאינם קרים כארץ ישראל וכדומה, יש להחמיר ולקיים המצוה כהלכתה". וצ"ע. ואכמ"ל. 
איקלע לידי מאמרו של הרב נריה גוטל שליט"א "שליחות לשינה בסוכה – הנהגתו המופלאה של האדמו"ר רבי אהרן מבעלז זצ"ל" [נדפס במ"ע "הצופה" י"ח תשרי ה' תשס"ג]. בפתח מאמרו כותב הרב גוטל "שליבון הנהגת האדמו"ר [מבעלז] נדרשת לאחרונה שבעתיים, לאור היתלותם העכשווית של אי-אלו מחסידי חב"ד באדמו"ר מבעלז, להצדקת מנהגם הם". הרב גוטל מסיק שמנהג חסידי חב"ד שלא לישון בסוכה אין לו חבר בחוג חסידי בעלז כיון ש"שכלל חסידי בעלז נוהגים למיטב בירור העובדתי, לישון בסוכותיהם . . . טענה הגורסת שהנהגת האדמו"ר מבעלז הפכה 'בית אב' לחסידיו פשוט מופרכת וגובלת בהוצאת שם רע"! ובמחכ"ת נראה שהפריז על המדה, ושרי לי' מרי'. נניח שאין בנמצא אפילו חסיד אחד מני אלפי חסידי בעלז שנוהג שלא לישון בסוכה, הרי מי שטוען שחסידי בעלז אינם ישנים בסוכה הרי הוא טועה בשמועתו, אך מכאן ועד ל"מוציא שם רע" הדרך רחוקה! וכי מי שיאמר – ולו יהא בטעות - שחסידות נוספת אף היא נוהגת במנהג חב"ד, דזיקוב, ושענדישוב ודכוותייהו יקרא "מוציא שם רע"?! וכל זה את"ל שאכן השמועה שחסידי בעלז אינם ישינים בסוכה בטעות יסודה. אבל בנוסף להמובא בפנים הלא אין החי יכול להכחיש את החי וכו"כ חסידי בעלז נמצאים אתנו חיים היום והם מעידים על עצמם שאינם ישנים בסוכה. וראה מאמרו של הרה"ח ר' טובי' בלוי שליט"א בשבועון "כפר חב"ד" גליון מספר ? עמוד ?. 
נדפס ב"ספר השיחות ה'תרצ"ו – חורף ה'ש"ת" (קה"ת ה'תשמ"ט), עמוד 295. 
נדפסו בספר "תורת מנחם – התוועדויות, שנת תש"נ" חלק רביעי עמוד 325 ואילך. 
כנראה עובדא זו היא מהגורמים לכך שהרבה חסידי חב"ד שלא היו ממקורבי בית הרב לא ידעו מזה שישנה "הקפדה" שלא לישון בסוכה, כי לא היתה קיימא לשאלה כלל. ראה "אוצר מנהגי חב"ד – אלול תשרי" (להרה"ח ר' יהושע מונדשיין שליט"א: קה"ת תשנ"ה) עמוד שב אות קכ"ז שם הובאה עדותו של הרה"ח ר' רפאל הכהן ז"ל ש"ב[העיירה] ליובאוויטש [ברוסיא] לא היו ישנים בסוכה" אף כי לא ידעו מההקפדה שלא לישון בה. וכך שמעתי גם מהרה"ח הישיש ר' יצחק דובאוו ז"ל ששימש כרב, ר"מ ומשפיע בעיר מולדתי, מנשסתר אנגלי'. ועוד. 
ראה "לקוטי שיחות" חלק כ"ט עמוד 211 ואילך. 
ברשימת אחת השיחות כפי שנאמרה בשעתה ["הנחה בלתי מוגה"] האריך הרבי להוכיח שהיתה זאת בהקפדה ולא מחמת אי יכולת או אי נעימות וכיוצא בזה. 
לקוטי שיחות שם עמוד 218. 
בענין ההקפדה להתנהג כמנהג אבותיו ורבותיו [גם אם ע"פ הלכה (משא"כ ע"פ קבלה) אין ההנהגה "לכתחילה"], ראיתי לציין פה שתי דוגמאות: (א) בעל חידושי הרי"מ זצ"ל ובנו בעל השפת אמת זצ"ל ונכדו בעל האמרי אמת זצ"ל נהגו לבטא את ה"דלי"ת" בקריאת שם ה' [ובשם אדנ"י] בניקוד שוא ולא – כמו שצריך להיות לכתחילה - בחולם. הרה"ק בעל "אמרי אמת" זצ"ל כתב דיש בענין זה דברים עמוקים ["מה שלא ניתן לכתוב"] בגו, דברים שיסודתם בכתבי האריז"ל וכיו"ב: כששאלוהו למה אינו מקפיד לומר את השם כהלכתו ענה ואמר: "הטבת לשאול, וכבר היא טענה ישנה, ואם כה בדיעבד הכי קיימא לן קרא ולא דקדק באותיותיה יצא, קל וחומר בנקודותיה, ואשר אני עושה כה וכה – מצד מנהג אבותי" (מכתבי תורה ?). (ב) להוסיף ויש להעיר גם ממ"ש באגה"ק שבסו"ס נועם אלימלך ע"ש 
ראה המצויין 
ועדמ"ש בשו"ת מנחת אלעזר ח"ד סימן לא בענין מי שתמה על מנהג החסידים שלא לאכול בסוכה בשמיני עצרת (ראה לקמן ס" ) "ולא תמה כת"ה כ"כ על אשר רוב העולם עושין כן רק על חסידים ואנשי מעשה הגדולים אשר נזהרים בכל החומרות והדקדוקים ביתר שאת ועוז בכל המצות ומדוע לא יעשו כדמסקינן בסוכה" 
ירושלמי שבת פ"א ה"ב. ובנדו"ד - רמ"א או"ח שם ס"ז. 




בביאור לשון המשנה רפ"ב דסוכה 
לשון הכתוב תהלים נ, ג. ורומז הוא למ"ש חז"ל (יבמות קכא, ע"ב. בבא קמא נ, ע"א. ועוד): "וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו (אפילו) כחוט השערה. 
לכאורה סברת ה"הדרת קודש", הוא כסברא שהביא בשו"ת שבות יעקב חלק ב סימן י "דהיכא שישב בסוכה והתחיל במצוה לשמש לפניו במצוה זו וירדו גשמים נראה שאינו חפץ בשימושינו משא"כ . . . יש לכאורה קצת ראיה לחילוק זה מדקיימא לן כדעת רוב הפוסקים דבלילה ראשונה צריך לאכול כזית אף אם ירדו גשמים ואי אמרינן הגשמים הם הסימן קללה שהקב"ה אינו חפץ בשימושינו אמאי יאכל בסוכה לילה ראשונה הא הוי כמצוה הבאה בעבירה לעשות נגד רצון וחפץ הבורא יתברך ח"ו אלא ודאי כיון דירדו גשמים קודם שהתחיל במצוה אין זו סימן קללה כלל מה שאינו כן אם כבר התחיל במצוה" 
לשון הכתוב – ישעי' כד, ב. הושע ד, ט. [ובדרשת חז"ל עה"כ (ראה שבת קיט, ע"ב): "שהושוו קטן וגדול"]. 
ראה בבא בתרא עה, ע"א. 
לא זכיתי להבין סברות ה"הדרת קודש", כי [חסר קטע] 
מובן ג"כ שאין מקום לדברי ההרת קודש לפמ"ש בפירוש המשניות להרמב"ם ש"ירידת הגשמים בתחילת הסוכות רמז כי ה' אינו מקבל מעשיהם ברצון" ובשו"ת ויחי יעקב (להריח"ז גולדשלג, ווארשא תרס"ט) סימן ל"ו כתב שלפי דעת הרמב"ם, רק אם ירדו גשמים בליל התקדש חג [שאז חובה היא לישב בסוכה], הוי סימן קללה משא"כ בשאר הימים, ע"ש. ובשו"ת תירוש ויצהר (להרצ"י מיכלזאהן, בילגורייא תרצ"ז) סימן קיג (אות א') ביאר שלדעת הרמב"ם, ירידת הגשמים אינו סימן קללה אלא כשלא ירדו גשמים קודם החג, ורק "פתע פתאום" - "בתחילת הסוכות" - ירדו גשמים, אבל אם כבר ירדו הגשמים לפני התחלת החג "ונמשכו עד החג אין כל מאומה בזה" 
ראה זהר ח"א פג, ע"א. תורה אור לך לך יב, ג. לקוטי תורה אמור לא, ב. שם, עקב יד, א. 
"פעם אחד סיפרו לאדמו"ר האמצעי שאברכים ישנים בסוכה, האט ער – אדמו"ר האמצעי זייי געגעבען דעם אמת'ן חלק, ואמר: שלאפן אין מקיף, מילא לערנען אין מקיף הרי זה דחק ונכנס, אבער שלאפן אין מקיף?! אדם מועד לעולם בין (נסתפקו השומעים אם זהו גם כן מדברי אדמו"ר האמצעי או הוספת כ"ק אדמו"ר, והסביר: בעת שהאדם הוא בחיותו דהיינו שהוא ער, אז הוא שליט על עצמו, אבל בעת השינה שאז הוא רק קיסטא דחיותא (ראה זח"א פג, א), איז ער קיין בעל-הבית ניט אויף זיך". 
בלקוטי שיחות שם: "כמו שהסוכה כפשוטה, מקיפה – 'מחבקת' את האדם, ולא רק את האדם בלבד (עכ"פ ראשו ורובו) אלא גם את שולחנו – באופן שכל עניניו צריכים להיעשות בהמקיף של הסוכה – 'תשבו כעין תדורו'." 
ראה ט"ז או"ח סתרל"ט סק"ד. וראה גם ברכי יוסף שם סק"ג. 
ראה דרכי משה – נעתק לעיל הערה 4. 
וראה תשובות המיוחסות לר' יוסף גיקאטילה (נדפסו בספר "אמת ליעקב" – "ספר יובל למלאות שבעים שנה למורנו ורבנו יעקב פריימאנן מוגש ע"י ועד הקהילה ובית המדרש לרבנים בברלין", יוצא לאור בהוצאת בה"מ לרבנים בברלין בשנת תרצ"ז) שאלה ז' (שם עמד 169), וז"ל: שאלה: יודיענו מורנו על ענין תשמיש המטה בסוכה אם הוא אסור או מותר כי יש אומרים שהוא אסור ואנחנו בקשנו הכרעות מפוסקים ולא מצאנו לו שום זכירה אם אסור או מותר? תשובה: דעו לכם שזה הדבר באמת לא נמצא שום פוסק שזכר איסורו כמו שאמרתם ואם נמצא ולא ראינוהו אם קבלה נקבל. אבל שמענו מפי מגידי אמת שאומרים בספר הזהר מאסר אותו, ואם הזהר אוסר מי יוכל להתירו. וטעמא דמסתבר הוא שהסוכה רומז לדברים עליונים, ואע"פ שיש לנו כמה טענות [להשיב] בזה, מי יוכל להביא עצמו בין ההרים הגבוהים אלא קבלה נקבל. עכ"ל. 
בדברי יציב שם כתב שענין זה נכלל ג"כ בכוונת "בעל הדברי חיים זי"ע שאמר שאשה שלא תשב בסוכה הנני מבטיח לה בנים הגונים", דכוונתו "שלא תחשוב שקדושת הסוכה יסייע לה להמשיך בנים קדושים, דאדרבא קדושת סוכה נשגבה מאד דיש להמנע מזה, ואז תזכה לבנים הגונים". 
במכתב מיום ז' מרחשון תשט"ו - נדפס ב"מכתבים מאת האדמו"ר מליובאוויטש" [באנגלית] ח"א (קה"ת תשל"ט) עמודים 153-154 כותב הרבי לשואל אלמוני: "הרב . . . מסר לי שאלותיך על דבר מנהג חב"ד שלא לייפות את הסוכה בנוייי סוכה, וע"ד מנהגם שלא לישון בסוכה". 
לקוטי שיחות חכ"ט עמוד 211 ואילך. 
הטעם לכך הוא מפני שהרבי בא לבאר למה גם כאלה 
אג"ק חט"ו (קה"ת ה' תשמ"ט) עמוד תיד. 
ובהמשך דבריו שם כתב עוד, וז"ל: ונמצאים עוד איזה ענינים עד"ז שאין אפי' ותיקין נוהגים בהם אף שלכאורה הדין מפורש בשו"ע מבלי חולק, ואדרבה עוד יותר מדין השינה בסוכה, ולדוגמא ענין הדלקת נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, דמפורש הוא בש"ס ומחבר. וכמו שהקשה בנמוקי או"ח סי' תרע"א. עכ"ל וראה לקמן ? 

וראיתי ב"פסיקות ועיונים בעניני ד' מינים וסוכה" להרה"ג ר' הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, (נדפסו בקובץ "מורי' ", שנה שמונה עשרה, גליון א-ב (רה – רו) - תשרי ה'תשנ"ב) אות יא עמוד קו ע"ד "קדושת סוכה" שהזהיר דכשעושים ברית מילה בתוך הסוכה יש להזהר מחמת קדושת הסוכה לא להחליף חיתולים לפני הברית בסוכה. ושם סיפר: ה"קהלות יעקב" הי' סנדק בסוכות, והמוהל עמד להחליף את חיתול התינוק שהי' מלוכלך בצואה. צוה ה"קהלות יעקב" זצ"ל להוציאו מן הסוכה ושם להחליפו. כך שמעתי מהרב נתן הרציג שליט"א". והוסיף הגר"י זילברשטיין, וז"ל: וצ"ע אם הי' נוהג כך גם בבית הכנסת, דיתכן שקדושת הסוכה היא גדולה יותר משום שהיא חפצא של מצוה בעצמותה, משא"כ בבית כנסת דמתפללים בו אך איננה חפצא של מצוה בעצמותה. ועוד, דבסוכה אסור להחזיק כלי שתי' משא"כ בביכנ"ס, והוא משום דסוכה היא תשבו כעין תדורו, ואין אדם מחזיק בחדרו המפואר (טיטול) [חיתול] של תינוק ואף שאין לו דין צואה לא גרע מכלים מלוכלכים משא"כ בתי כנסת שאין בהם הלכה זו". 
ראה שו"ת תשורת שי מהדורא תנינא סימן קכ"ב שמסיק דמי שמשתין בסוכה עובר בזה על איסור דאורייתא. אבל ראה שו"ת מנחת אלעזר . . . 

ויעויין "ראשית חכמה" שער הקדושה פי"ד (סל"ד וסל"ה) שבהמשך למ"ש בענין קדושת בית הכנסת – (הו"ד בקיצור בשל"ה הקדוש במסכת סוכה שלו קרוב לתחלתו): וכן הי' מנהג מורי ע"ה שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה כי מצות סוכה קדושתה גדולה והעד שעצי סוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכן מצינו שפירש רשב"י ע"ה . . . הרי שאדם בתוך הסוכה מוקף מאויר קדושה וכמה קדושות יש בה כמבואר, ולכן ראוי להתרחק משיחה והיתול אלא יקיים וגילו ברעדה". 
ויש להעיר שבקובץ "אור תורה" גליון שכ"א (תשרי תשנ"ה) סימן ד' ענף ה' העלה הרב ישראל פיינהנדלר שליט"א שאסור מדינא [!] להפיח בסוכה [אם לא כשישן ואנוס הוא בדבר]: (א) ע"פ פס"ד הרמ"א הנ"ל שאסור לעשות שום תשמיש בזוי בהסוכה. (ב) מק"ו: "ומה תפילין שמותר להשתין כשהם עליו (או"ח סמ"ג ס"א) ובכל זאת אסור להפיח בהם, סוכה שאסור אפילו להשתין בה (משנ"ב סתרל"ט סק"ט) לא כל שכן שאסור להפיח בה". [וע"ש עוד קל וחומר מהא דקיימא לן בהלכות יום הכיפורים סימן תרי"ט שמי שישן בבית הכנסת בליל יום הכיפורים יישן רחוק מן הארון שמא יבא לידי הפחה, "הרי שאפילו בקרבת מקום קדוש אסור להפיח, וכל שכן בתוך הסוכה שהוא בתוך הסוכה עצמו"]. והנה אע"פ שיש מקום גדול לחלוק על כל ראיותיו [ואכמ"ל בזה], וגם הוא בעצמו הביא בסוף דבריו בשם מורו הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א דס"ל שעל פי שורת הדין "מותר להפיח בסוכה כיון שדרכו של האדם בכך לא הוי ביזוי מצוה", מכל מקום בוודאי יש מקום לומר שמי שיראת השם בלבבו יפחד מלישן בסוכה שמא יפיח בה לפני השינה [או אפילו בתוך השינה] או שמא יצטרך להפיח ויוכרח לצאת מסוכתו כמ"פ באמצע הלילה וכו' ויצטער מכל זה. 
ולא רק בגלל הטעמים המובאים בפוסקים הנ"ל. 
בליקוטי שיחות שם הערה 62* מוסיף הסבר: "היינו דנוסף על צערו בכלל ממצבו הירוד [שאינו מרגיש האור מקיף שבסוכה (או מזה שפתגמו של אדמו"ר האמצעי אינו פועל עליו כו')] - שמצער זה לא ינצל גם על ידי כניסתו לבית . . . הרי מעשה השינה בסוכה גורם לו צער (נוסף), היתכן שיכול לישון בסוכה בלי צער". 
הסברת מנהגי חסידים על יסוד הנחה קדומה שהחסיד ראוי לשמו, מצינו בכ"מ בתורת הצדיקים. לדוגמא בעלמא: בחצירו של האדמו"ר ר' חיים מצאנז האריכו בתפלות ב' ימי ראש השנה עד כי נטו צללי ערב ולא הי' שהות לעם לקדש ולאכול סעודת יו"ט. הסביר נכדו הגה"ק ר' יקותיאל יהודה האלבערשטאם [מצאנז קלויזענבערג] זצ"ל, שאם כי בשולחן ערוך נפסק שבר"ה "אוכלים ושותים ושמחים" מ"מ נהגו להתיר התענית [כשיטת הגאונים המובא בב"י] משום דס"ל שאפילו אנשים פשוטים "כל אשר בשם ישראל יכונה" מתרוממים בראש השנה לדרגא כזו שאין להם ענין באכילה ושתי' "כיון שכמו חלב ודשן תשביע נפשו בתפלות ופיוטים שהם לו לתענוג הכי גדול". ופירש בזה הכתוב "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב": "האי חוק לישנא דמזוני היא ורצונו לומר שהם ניזונים ביום זה עם משפט לאלקי יעקב, היינו במה שעומדים לפני השם ועוסקים במשפט אלקי יעקב הוא להם התענוג הכי גדול ויוצאים בכך מצות עונג ושמחת יום טוב". לאחרי ההנחה הקדומה שבר"ה כל יהודי שש ושמח ומתענג בתפלותיו ביחד עם הפירושים לפסוקים ומאמרי חז"ל [עיין שם עוד] נמצא עולם הפוך: ה"תענית ציבור" בראש השנה לא פגם בשלימות שמחת יום טוב. אדרבה נהפוך הוא: ע"י התענית והתפלות קיימו מצות שמחת יום טוב על צד היותר טוב! [להוסיף מ"מ] 
אולי ניתן לנסח כך: החסיד ישא לכל הפחות קל וחומר בעצמו: אם רבו שמשכמו ומעלה גבוה הוא אינו יכול להרדם בסוכה מחמת קדושתה איך אבא אני הקטן ואעלה את משכבי לתוך הסוכה, שבוודאי אינה הולמת את קדושת המקום, ואישן בתוכה. 
אין זה דומה לאונס שהרי אונס הוא בר חיובא משא"כ מצטער ... [להסביר] 
אלא דשאני אכילה דאם לא אכל כלל – עיין לקו"ש . . . . .[להסביר] 
וע"כ שאלת רבינו לא יתכן אלא במי שתמיד עושה לפנים משורת הדין וגם במצות סוכה. ולא יתכן להקשות כן על הגרי"ז שלא הי' ישן בסוכה (כנ"ל הערה ?) שהרי הוא העיד על עצמו (כמפורש בספר עובדות והנהגות הנ"ל שם): "מרן הגרי"ז זצ"ל לא הי' מקפיד בחג הסוכות לשתות תה רק בסוכה . . . ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה והיו מניחים את הכוס בחדר שהי' שותה ללא חשש . . . ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך . . . ענה לו מרן הגרי"ז 'מיר זיינען נישט פון די מחמירים' ['אנו לא מהמחמירים'], ובהלכה [שו"ע סתרל"ט ס"ב] מובא שדבר זה הוא חומרא". 
לשון הצפנת פענח . . . 
כ"ה בשו"ת חתם סופר בכ"מ, ומהם: חאו"ח סימן כ"ח (לענין העמדת הבימה באמצע ביהכנ"ס): "והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום". שם סימן ק"ל: "השתא שהנהיגא גבן כמ"ש רמ"א, וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א . . . והחדש אסור מן התורה בכל מקום ורבי אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (סוכה כז, ע"ב. יומא סו, ב) אמר אף החדש אסור בכל מקום (קידושין לז, רע"א במשנה) והוא הלצה נאה". שם סימן קמ"ח: "ואני שונא חדשות, ומרגלא בפומי החדש אסור מן התורה בכל מקום". שם סימן קפ"א (לענין שיעור אתרוג): "וכך יפה לנו שלא להבעית את ישראל בחדשות שלא שערו אבותינו, ומלתי כבר אמורה החדש אסור מן התורה בכל מקום". אה"ע ח"ב סימן כ"ט: "החדש אסור מן התורה בכל מקום, אל יחדש דבר ויניח כמו שיסדו הראשונים". קובץ תשובות סימן נ"ח: "ודברי עשו פרי בעירי ובמקומות המקשיבים לקולי, היינו החדש אסור מן התורה בכל מקום ובכל זמן, ובזמן הזה יותר ויותר". 
רמב"ם ספר המצוות מצות עשה כו ובראש הלכות תפלה. חינוך מצוה שעח. שו"ע רבינו הזקן או"ח ר"ס קכ"ח. ועוד. 
ראה (לדוגמא) מחזור ויטרי סימן קל (עמוד 99). וראה גם סידור רש"י סימן תק"ו. 
וראה שו"ת בית אפרים 
ראה פאת השולחן (לתלמידו ר ישראל משקלאוו ז"ל) סימן ב' סקט"ז ובבית ישראל שם סקכ"ג. 
ממכתב שכתב הגר"ש העליר ביום י"ד טבת ה'תרל"ו - נדפס בספר "הגאון החסיד מווילנא" (לר' בצלאל לנדא ז"ל – ירושלים תשכ"ה) עמוד קנג הערה 31. 
על פרשתו מאסרו של הגר"א – ראה "הגאון החסיד מווילנא" 
וראה באו"א קצת בספר "עליות אליהו" (לר יהושע העשיל לעווין, ווילנא תרל"ד) במעלות הסולם (טז, סע"ב בהערה): "ואני שמעתי מפה קודש דודי הגאון מוהר"ח ז"ל שכמה פעמים השתוקק רבו ז"ל להנהיג בבית מדרשו שיהיו הכהנים נושאים כפיהם בכל יום ולא ערב לבו לעשות מעשה עד שפעם אחת באמצע היום החליט בדעתו שלמחר ישאו הכהנים כפיהם והנה באותו היום לקחוהו ונתנוהו בתפיסה על העלילה שהעלילו עליו כמפורסם כנראה שמן השמים עכבו הדבר. ובאותו הסיפור אמר עוד דודי ז"ל שפ"א החליט בדעתו גם הוא שיצוה בעירו וואלזין למחרת שישאו הכהנים כפיהם והנה בלילה השייך ליום המחרת נשרף הבהמ"ד, מכ"ז נראה שלא אסתייע מילתא אולי למען כבוד של הראשונים שלפנינו עכ"ל. וראה גם ערוך השולחן סקכ"ח סס"ד. 
ראה (לדוגמא) שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סוף סימן ז: "הנני מסכים ומעריב עם כת"ר להנהיג בקהלתו לישא כפים בכל יום או בכל שבתות השנה למען לא תבדל קהלתו מכל קהלות הספרדים די בכל אתר הנוהגים כן לישא כפים בכל יום". ובספר "כה תברכו" לר' יהושע אלעזר הכהן חמצי (שאלוניקי תרמ"ו), כתב (ג, ע"א; קיח , ע"א) שה"מנהג בעירנו" (איזמיר - ראה שם סח, א. צד, ב) הוא שהכהנים נושאים את כפיהם רק "ביום שיש בו ס"ת" ומ"מ כתב (לז, ע"א; קכ"ד ע"ב): "יכולים כהנים לשנות המנהג ולעשות נשיאות כפים בכל יום כמנהג א"י תוב"א . . . שהוא מנהג הגון . . . ובשנת התר"א האיר וזרח בקרב מחנינו אחד המיוחד . . . ועשה מעשה ונשא את כפיו . . . בכל יום ולא חש למנהג". 
ויתכן שגם יחידי סגולה בקהילות אשכנזיות נשאו כפיהם בכל יום וכמו שעשה הגאון ר' נתן אדלר זצ"ל בפרנקפורט כדאיתא בספר "חוט המשולש" (לר' שלמה סופר, מכון חתם סופר - ירושלים), עמוד ב' בהגה"ה. ועוד. ואכ"מ. 
סוכה מז, ע"א. 

ראה "אוצר מנהגי חב"ד – אלול תשרי" (לידידי הרה"ח ר' יהושע מונדשיין שליט"א – "היכל מנחם", קה"ת, התשנ"ה) עמוד שמח ואיך. ושם נסמן. ע"ד הנהגת הגר"א שהחמיר מאד בענין הישיבה בסוכה בשמיני - ראה חיי אדם כלל קנ"ג סעיף ה. "מעשה רב" (ווילנא תרמ"ז) סימן רכב. 
לקוטי שיחות חלק ט' עמוד 227 הערה 17. ספר המנהגים חב"ד עמוד 67. 
ראה "אוצר מנהגי חב"ד" הנ"ל הערה 100. 
תוספות ד"ה כולי עלמא לא פליגי דיתבין – סוכה שם. וכ"ה ברא"ש שם פ"ד ס"ה (הו"ד בבית יוסף או"ח סימן תרס"ח). ועוד. 
וראה גם שו"ת דברי יעקב . . . . כולם בנו יסודם על הקרבן נתנאל 
סוכה כ"ח ע"א (במשנה). 

מקראי קודש לר' יוסף בן ר' בנימין סאמיגה [בן דורו של הרמ"ע מפאנו] (ווארשא תרמ"ד) עט, ע"ב: ומפני שהסוכה מורה כענין כבורח מאויביו וכו' שאנו ניצולים מהמזיקים ומקטריגים ושיעבוד גליות בהיותנו בורחים ונסים ממקומות ממשלתם ובאים לחסות ולהתלונן תחת צל סוכת שלומו וכו' לכן בשמיני עצרת שהוא רמז לעתיד שיהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' והוא לבדו יהי' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה וכו' ולא יהי' בשום מקום לא שטן ולא מזיק ולא פגע רע כי ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ולכן צריך אדם בשמיני עצרת לצאת מהסוכה ושלא לקדש בה והמקדש בסוכה נראה כממעט במלכותו וממשלתו יתברך ח"ו והיוצא מהסוכה לגמרי ואינו אוכל בה כלל ביום שמיני עצרת שהוא עתה יום אחרון של חג נחשב לו כמקדש שמו ברבים כי על העתיד שעליו בא לרמז היום הזה נאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' אמן יהי' במהרה בימינו". 
ראה עוד טעמים - ע"ד הקבלה והחסידות - שלא לאכול בסוכה בשמיני עצרת בקונטרס "מאירת עינים" נדפס בספר הבעש"ט (לודז' תרח"צ) ח"א סימן מז, (יא, ע"ב) ובספר תולדות יצחק להרה"ק ר' יצחק מנשכיז זצ"ל (ווארשא, תרכ"ח), יא, א. 


השמועה ע"ד הב"ח והגיהנם (אוצר מנהגי חב"ד ניסן) 
וראה זה פלא: בשו"ת חתם סופר חיו"ד סימן י"ט כתב בענין היתר החדש בחו"ל: "וכן כמה טרחו ליישב מנהג היתר בחדש לפני עומר והכל ליישב המנהג ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו וכן מילי טובא אין למהר לחדש איסור ומכ"ש היתר כי מנהג ישראל תורה היא והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום והישן ומיושן משובח ממנו"! 
דברי הרב אלישיב נעתקו בשו"ת דבר יהושע חלק ב' סימן קא. 
ראה שו"ת דבר יהושע שם ובסימנים שלאחרי זה. 

ראה נימוקי אורח חיים 
בשו"ת ציץ אליעזר חי"ט סנ"ו, וז"ל: וענין ההדלקה בפנים בזה"ז, יש לו מקור פתוח גם עפ"י תורת הסוד. 
בני יששכר 

פתגם רבינו תם, הובאו דבריו בשלטי גבורים על המרדכי מסכת גיטין סימן תמד: "מנהג זה גהנם למפרע, שאם טועים נהגו, חכמים לא נהגו". וראה גם שו"ת שבות יעקב ח"ב סימן ו: "מנהג כזה אותיות גהנם". ושם סימן פח: " . . . אבל לא נאמין לסופרים שמקילין לטובת עצמן לומר שכן נהגו, ומקלו יגיד לו, אף שהמנהג להיפך אותיות גיהנם". 

מלשונות הרמב"ם סוף הלכות תמורה ומעילה. 
שו"ת משיב דבר חלק שני סוף סימן קד. 
בספר "טעמי המנהגים ומקורי הדינים" בחלק ה"ליקוטים - ענינים שונים" אות יט (עמוד תק) הביא בשם ליקוטי הפרדס "טעם למהג שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת, לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם שההמון חשבו זאת למצוה, ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ותלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות". 
בטעמי המנהגים שם הערה ד' (בקונטרס אחרון אות כ') הביא שבעל חידוש הרי"ם מגור זצ"ל סיפר שהגר"י אייבשיץ זצ"ל נשאל מכומר אחד ע"ד המנהג שאין לומדים בליל ניטל, ו"ענה כי מנהג ישראל תורה וזהו בעצמו שאין לומדים אז הוא תורה ועל זה יש קיום העולם". 
ספר "זכות ישראל" (להרה"ח ר' ישראל בערגער זצ"ל – הוצאת נר למאור, ברוקלין תשסא), חלק "עשר קדושות" מערכת ח' אות מו. 
 

שלום וברכה,

מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.

מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.

ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il

תזכו למצוות

היי,

במסגרת מאמר שאני עושה על תפילה וכוונותיה , מחפש  שמות של ספרים חב"דיים על עניין התפילה וכוונותיה (מה לכוון וכו'). ברמת הידע שלי, למדתי בעיקר את ספר התניא ועוד מספר קונטרסים קטנים.

תודה!

שלום וברכה,

מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.

מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.

ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il

תזכו למצוות

תקציר:

האדמו"ר מלובביץ׳ (חב"ד) לנתניהו -

"תצטרך להיאבק עם 119 אנשים, בוודאי לא תתרשם מזה כיוון שהקדוש ברוך הוא לצד הזה״.

דיוק המילים "לצד הזה" ולא "בצד הזה", דומה מאוד למה שבתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".

הסבר בדרך אפשר ב2 אופנים 👇

לדייק בכל אות. צוטט בשם הרבי "כיוון שהקב"ה בצד הזה". משמיעת הקלטת שומעים ברור שהרבי אמר "כיוון שהקב"ה לצד הזה", עם אות למ"ד, לא אות בי"ת.

https://x.com/OrwellTruth1984/status/1759284144620667267

מה זה משנה? בתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".

הסבר #1: אולי כי למ"ד זה לשון לימוד, צריך ללמוד ולהתקדם.

נכון בהקשר לשלום, למרות שבהשקפה הראשונה נראה כאילו אם עושים פשרה משיגים שלום, הנה כאשר לומדים את הנושא לעומק, מגלים שזה נכון רק בהקשר לאויב ידידותי ומתחשב, המריבות שבתוכנו. כאשר מדובר בהקשר לאויב האכזרי החיצוני זה הפוך: כל כניעה אליו רק מרחיקה את השלום.

נכון גם בהקשר ל"צד הזה". צריך ללמוד את הצד, האם הוא באמת הצד שאפשר להגיד עליו "הקדוש ברוך לצד הזה". יש "ידידים" במרכאות שטוענים שהם בצד הזה, אבל הנכון הוא שהם באמצע. כמה באמצע? תלוי מה עמדתנו, כי אם אנחנו נסכים לעמוד עם רגל אחת ביבשה ורגל אחת בים, טענת שונאי ציון ועוכרי ישראל תהיה שזה לא מספיק, ועמדת ה"ידידים" האלו תהיה שצריך להתפשר. זה למה עמדת ישראל צריכה להיות מה שיותר ימינה, שאז גם אם תהיה פשרה, היא תהיה יותר רחוקה מהים.

הסבר #2: ההבדל בין "לך בשלום" ו"לך לשלום", זה שהאות למד הקדמית משמעותה להתקדם לכוון, לא לעמוד במקום אחד. "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ביחד עם זה נאמר עליהם "ילכו מחיל ⁵אל חיל". לא להסתפק עם "שלום" שלא עושים לנו שואה רחמנא ליצלן ולהגיד שאם אפשר לחגוג יום עצמאות, זו כבר "ראשית צמיחת גאולתנו", כי בהשוואה למה שהיה בימי הביניים זה מצב מזהיר. גם אם המצב מזהיר, צריך להתקדם שיהיה עוד יותר "מחיל אך חיל", אחרת זה לא שלום.

אותו דבר גם עם "לצד הזה". גם אם זה כבר הצד הנכון, ובלשון התלמוד הובא בספר תניא קדישא בתחילתו

ספריית ליובאוויטש

"ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה..", צריך להתקדם עוד ועוד "לצד הזה", כי צדיק זה מלשון "צד", להתקדם עוד ועוד בכוון להיות צדיק, "ילכו מחיל אל חיל".

שלום ,. אני אם יחידנית - רווקה , מגדלת ילד בן 7 לבדי . אחרי שאימא נפטרה מסרטן אני נשארתי לבדי בעולם הזה . אין לי משפחה ואין לי קרובים .

עשיתי ילד בטיפולי פוריות , , כדי שיהיה לי בשביל מי לחיות .

כיום הוא לומד בכיתה ב' בבית ספר דתי ,ירא שמיים ! צדיק אמיתי !

לילד אין אבא - לכן  אין מזונות .  נתקלתי בקשיים מאוד גדולים ת בגלל חובות ., גרה ברמלה  . מבקשת עזרה במזון , מצרכים בסיסים כמו קונפלקס , ממרח שוקולד, ביצים , חמאה, שמן ,פסטה חלב,,ירקות . לא נעים בכלל לבקש עזרה, אבל בלי שאלות ,רק מהנתינה מהלב ..... בבקשה אשמח אם תושיטו יד של עזרה .🙏

המכשול הכי מרכזי להגיע לשלום - מחנות הפליטים.

75 שנה שהם "פליטים" , דבר שאין לו אח וריע בהיסטוריה.

כל קיומו של עם ישראל הוא פלא ונס על-טבעי, ובאותה מידה גם שנאת ישראל אין לה הסבר הגיוני.

מחנות הפליטים מתוחזקות במיוחד בכדי לשמר את ההתנגדות לקיומה של המדינה היהודית בארץ ישראל.

ביחד עם זה, מחנות פליטים אלו גורמים לנו להיזכר שאנחנו יהודים עם היסטוריה של אלפי שנים שחזרנו לארצנו.

אחרת נשאלת השאלה: באיזו זכות מגיע יליד רוסיה שיש לה ארץ הכי גדולה בעולם, מעולם לא דיבר עברית, כותב משמאל לימין, בא עם נשק בידיים מול הטוענים שהם צאצאים של פליטי 48.

אולי יש פה מסר מן השמים:

וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת.. חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה... אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם (יחזקאל כ לב).

לכן אם נחזור בתשובה ייבטל הצורך של מחנות פליטים אלו, כי כבר גמרו והשלימו את תפקידם וייעודם.

כי כל הסיבה לקיומם הלא-טבעי היה בכדי לעורר אותנו שלא נתחמק מהשאלה #באיזו_זכות ולמה הארץ שייכת לנו.

סימוכין:

הביאור הידוע על הניגון "צמאה לך נפשי.. אך טי דורין.."

האזינו: כשהרבי שר והסביר את הניגון `צמאה לך נפשי` ● מיוחד

שכל תפקידו של היצר הרע רק להעלות את האדם למדרגה יותר נעלית, ואם כן כאשר האדם השלים את המשימה, מתבטל הצורך של היצר הרע.

זה היה משיחת פורים ה'תשח"י (1958).

והפלא ופלא, בתלמוד (סוכה נב ב) מובא קשר בין היצר הרע לישמעאלים:

"ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע".

אני מחפש את הספר "שערי לימוד החסידות" של הרב מיכאל חנוך גולומב

גם יד שניה

מישהו יודע היכן ניתן להשיג?