מזל טוב!!!!!

אפשר לקנות בזה...........................................

40 בזוקה!!!

אבל בסוף מישהו כאן חזר מחו"ל אז לא צריך 

את יכולה לקנות שני ורדים.

או 5 במבה ב-20

או---

לבעלי יש מזל הזוי כזה.

כל פעם אנחנו הולכים ללוטו (בשביל הקטע),קונים כרטיס של חמישה שקלים וזוכים ב-10.

אבל רק כשהוא מגרד.

אני מזועזע מהתרבות הזו,

במחילה..

אם הקב"ה ירצה לפנק אותי הוא כבר ידע איך

זה פשוט דבר לא נכון.

את מרויחה מהפסד של אחרים.

(יש עם זה גם בעיה הלכתית, כי אנשים לא קונים על מנת שאת תקבלי את הכסף שלהם, אבל לא לכל הדעות)

אם אני רוצה להגדיל הכנסות בלי להתאמץ בכלל - אני לא רואה עוד אופציה

חוץ מלנסות את מזלי באופציה הזו

שאת קונה חלום באויר.

אנשים מתמכרים לזה, מוציאים המון כסף על כלום.

נראה לך שסתם יש למפעל הפיס כ"כ הרבה מליונים? הוא מרויח הון על אנשים כמוך- שמחפשים את החלום של להתעשר בלי להתאמץ.

זה לא "לנסות את מזלי" זה לזרוק את הכסף לרוח.

(ולהגיד שמפעל הפיס עושה גם דברים טובים- אז מה? שיקימו מפעל פיס בלי הרעיון של למכור חלומות לאנשים שאין להם כסף- אני אתרום לו בשמחה. ברגע שהמפעל הזה גם הורס חיים של אנשים וכל הרעיון שלו נוגד את העקרונות שלי- אני נגד.)

שעדיף לך כבר לשים את הכסף בתוכנית חיסכון..

מי יודע לחשב כמה יהיה לי שם בעוד 20 שנה?

יש 52 שבועות בשנה

תחלקי את זה בחצי- 26 שבועות.

5*26=130 בערך לשנה..

תכפילי 130*20 שנה--> יוצא לך 2600.

תכניסי 2600 שקל לתוכנית חיסכון משתלמת. נניח כזו שאפשר לפתוח פעם ב10 שנים.. והריבית עליה גבוהה...

לא משנה כמה תקבלי (ואגב, בתוכנית חיסכון טובה אפשר להרוויח יפה..) זה עדיין מבחינה סטטיסטית יהיה גבוה יותר מכל סכום שתקבלי אם תמלאי לוטו.

או שתמשיכי למלא לוטו, בתקווה הקלושה שיום אחד תזכי (בהנחה שהמחיר ישאר 5 שקלים ואת באמת לא תקני יותר מפעם בשבועיים..)

תוכניות חיסכון יכולות בקושי לא להפסיד, במונחים ריאליים. וגם בערכים נומינליים הריביות מגוככות ממש.

מי שרואה לראות תשואה הגיונית - שישקיע בניירות ערך.

לא סגורה על הפרטים

אבל היה גשם, הצפה.. ואיש אחד חיכה על הגג שהקב"ה יציל אותו

הגיעה סירת הצלה והוא לא עלה כי.. הקב"ה יציל אותו

הגיע מסוק.. לא עלה.. חיכה לישועה

וכו'

בסוף הוא מגיע לשמיים ושואל את הקב"ה "למה לא הצלת אותי??"

אז הקב"ה עונה לו "שלחתי לך סירה, מסוק.. ולא עלית."

אז אלעד

אולי הקב"ה רוצה לפנק אותך ב50 מיליון? ואין לו איך..

לפחות למאן דאמר שמשחק בקוביא אסור משום אסמכתא.

מתוך שו"ת טל חיים (מו"ר הרב שמואל טל):
מה דעת הרב בנושא הגרלות מפעל הפיס?
תשובה: על פניו נראה לי שהעניין בעייתי. יעויין ברב עובדיה יביע אומר חו"מ ז, ו. ועל כל פנים יש למתירים על מי לסמוך. אבל כך נראה לכאורה אליבא דאמת.

והמקור עצמו:
שו"ת יביע אומר חלק ז - חושן משפט סימן ו
נשאלתי האם מותר מן הדין להשתתף בקניית כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס? 

א) במשנה סנהדרין (כד ב) שנינו, אלו הפסולים לעדות, המשחק בקוביא והמלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. 

ובגמרא, משחק בקוביא מאי קא עביד, אמר רמי בר חמא משוםדהוה אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. 

(פירש רש"י, אסמכתא, היינו דבר שאינו נותן לו מדעתו, אלא סומך על דבר שאינו, שסבור שהוא יכול לנצח, ופעמים שמנצחים אותו, ומכיוןדאסמכתא לא קניא הוה ליה כעין גזילה בידו, והתורה אמרה אל תשת רשע עד א) רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא, אלא לפי שאין עוסקים בישובו של עולם. 

(פירשרש"י, דלרב ששת לא חשיב אסמכתא אלא כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, בב"מ (עו א), וכגון המשליש את שטרו, לאחר שפרע מקצת חובו, ואמר לו, אם לא אפרע לך מכאןועד יום פלוני תן לו שטרו, והגיע זמן ולא נתן, שסמך על לא דבר, שסבור היה כל זה יש בידי לעשות, ומרישא כי מתני הכי אדעתא דלא יהיב ליה, ולאסמכתא קא מתני, שטועה הוא וסבורשלא יבא לידי כך, אבל הכא לא סמיך אמידי, דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח, ואפי' הכי אתני, שמע מינה דמספיקא אתני וגמר ומקני, ולאו גזילה היא). 

מאי בינייהו, איכא בינייהו דגמראומנותא אחריתי. 

ופריך אדרמי בר חמא, ממתני', דתנן, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא הוא, אבל יש להם אומנות שלא הוא, כשרים, וכי תימא פליגי רבנן עליה דר'יהודה, והאמר ר' יהושע בן לוי, כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי או במה דברים אמורים אינו אלא לפרש, ור' יוחנן אמר, אימתי לפרש, ובמה לחלוק, ודכ"ע מיהא אימתי לפרש הוא, גבראאגברא קא רמית, רמי בר חמא סבר אימתי נמי לחלוק, ואנא דאמרי כרבנן. 

ע"כ. 

וע"ע בפירוש רש"י שבועות (לא א) שכתב, משחק בקוביא רבנן גזרו ביה לפוסלו לעדות, דהוה גזלןמדבריהם, שאמרו אסמכתא לא קניא. 

וכ"כ עוד שם (בריש דף מז א) ע"ש. 

ובמשנה ראש השנה (כב א) שנינו, אלו הם הפסולים (לעדות החודש), המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחייונים וסוחרי שביעית ועבדים, זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים לה. 

ובגמרא שם, הא אשה כשרה לה אף הם כשרים לה, אמר רב אשי זאת אומרת גזלןדדבריהם כשר לעדות אשה. 

ופירש רש"י, משחק בקוביא הוי גזלן מדרבנן, דאמור רבנן אסמכתא לא קניא, דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד חבירו כדכתיב ויגזול את החניתמיד המצרי, שהוא חצוף לעבור בפרהסיא, והוא פסול לעדות אשה, אבל המשחק בקוביא כיון שאינו אלא גזלן מדבריהם, כשר להעיד על מיתת אדם להתיר את אשתו להנשא. 

ע"ש.

ושמעתא אזלא כרמי בר חמא. 

וז"ל הרמב"ם (בפרק ו' מהל' גזלה ה"י): "המשחקים בקוביא, כגון אלו המשחקים בעצים או בעצמות וכיוצא בהם, ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח אתחבירו יקח ממנו סכום מעות, הרי זה גזל מדבריהם. 

ואע"פ שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחנם, דרך שחוק, הרי זה גזלן. 

וכן המשחקים בבהמות או בעופות, ומתניםביניהם שכל מי שתנצח בהמתו או העוף שלו, או שתמהר לרוץ יותר, יקח ממנו כך וכך, הכל אסור, וגזל מדבריהם הוא". 

והרב המגיד שם הקשה על דברי רבינו, שמשמע שהוא פוסק כדברירמי בר חמא, שהוא מטעם דאסמכתא לא קניא והו"ל גזל מדבריהם. 

והרי כתב רבינו (בהלכות עדות פרק י' ה"ד): "המשחק בקוביא פסול לעדות, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא,הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם, הרי זה בחזקת שהוא אוכל מן הקוביא, שהוא אבק גזל, וכן מפריחי יונים פסולים לעדות, ולא יונים בלבד אמרו אלא אפילו המשחקים בבהמותועופות ואומרים כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהם, וכל כיוצא בזה, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה, כל אלו פסולים לעדות מדבריהם". 

ומוכחשהוא פוסק כרב ששת. 

ומ"מ נראה סיוע לדברי רבינו כאן שפסק כרמי בר חמא, ממה שאמרו בגמרא שבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור. 

מאי טעמא, משוםקוביא. 

(ופירש רש"י, משום קוביא, דגזל הוא, דאסמכתא לא קניא, והא אסמכתא היא, שסומך על הגורל, אם יפול הגורל שלי על המנה הגדולה אזכה בה, ולכן תלה עצמו על הספק אף עלגורל הקטנה, ואילו ידע מתחלה שכן לא היה מתרצה). 

ע"כ. 

ומרן הכסף משנה (בפרק י' מהל' עדות ה"ד) האריך ביישוב דעת הרמב"ם, ונתן טעם לדבריו שפסק כרמי בר חמא, משום שסתםהגמרא בראש השנה (כב א) אזלא כוותיה, דדייק התם, דגזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, ומוכח שפיסול משחק בקוביא משום גזל הוא, דאסמכתא לא קניא. 

וכן מוכח ג"כ בשבת (קמט ב)מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא. 

ע"ש. 

והב"ח בחושן משפט (סי' לד) כתב, שלעולם גם הרמב"ם פוסק כדברי רב ששת, אלא דס"ל שאע"פ שהמשחק בקוביא יש בומשום אבק גזל, מכל מקום משום זה בלבד לא היו פוסלים אותו לעדות, ומשום הכי בעינן שאין לו אומנות אלא הוא, לפי שאינו עוסק בישובו של עולם, והרי הוא בחזקת שאוכל תמיד מןהקוביא שהוא אבק גזל. 

וזהו שאמרו ג"כ בשבת (קמט ב) שאסור להטיל גורל במנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. 

ע"ש. 

וכ"כ הט"ז בחו"מ שם. 

וכיו"ב כתב הלחם משנה (בהל' עדותפ"י ה"ד). 

ע"ש. 

וכן מתבאר בחידושי הר"ן סנהדרין (כו ב), שכתב, שאפילו לרב ששת שמשחק בקוביא פסול מפני שאינו עוסק בישובו של עולם, מודה הוא שיש בו איסור מדרבנן, משוםדהוי גזל מדבריהם, וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל, וכיון דלא משמע לאינשי דהוי איסורא דרבנן, אין ראוי לפסול משחק בקוביא לעדות אפי' מדבריהם. 

אלא אם כן אין להם אומנות אלא הוא,והיינו טעמיה דרב ששת. 

וכן מוכח בשבת (קמט ב) דאמרינן מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא. 

ע"ש. 

גם הרדב"ז בתשובה ח"א (סי' שנט) בד"ה ולענין המעשה, כתב,ובתשובה אחרת כתבתי שרוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל מכללם סוברים שהמשחק בקוביא יש בו איסור גזל מדבריהם, משום דאסמכתא לא קניא, ואע"פ שיש לו אומנות אחרת, וראיתםמההיא דשבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור, מ"ט משום קוביא וכו'. 

ע"ש. 

והרדב"ז הניף ידו שנית בלשונות הרמב"ם ח"א (סי' עג), שנשאל על סתירת דברי הרמב"םמהל' גזילה להל' עדות, והשיב, שאמנם הרמב"ם פוסק שהלכה כדברי רמי בר חמא דהוי גזל מדבריהם, משום דאסמכתא לא קניא, וכדמוכח מהגמ' שבת (קמט ב) שאסרו מנה גדולה כנגדמנה קטנה, משום קוביא, אלא דס"ל דלא סגי האי טעמא לפוסלו לעדות, לפי שהוא מורה היתר לעצמו, כיון דמדעתיה יהיב ליה, ואגב דאילו הוה מרויח הוה שקיל, גמר ומקני לגמרי, וכיוןשהוא סבור דבהיתרא קא עביד אין לנו לפוסלו לעדות, אלא מטעם שאינו עוסק בישובו של עולם, ולגבי הא פסקינן בהדיא (בסנהדרין כו ב), א"ר אבהו א"ר אלעזר הלכתא כרבי יהודה,ומדאמר הלכה כר' יהודה, הלכה מכלל דפליגי, מוכח כסברת רמי בר חמא דס"ל דרבנן פליגי אדר' יהודה, קיצורו של דבר, שהרמב"ם פוסק כרמי בר חמא דקוביא הוי אסמכתא והו"ל גזלמדבריהם, משום ההיא דשבת (קמט ב) דאתיא כוותיה, ופוסק בטעמא דמתני' שפסול לעדות כרב ששת שאינו עוסק בישובו של עולם, דריב"ל ור' יוחנן, ור' אבהו שפסקו כר' יהודה, קיימיכוותיה. 

ותו לא מידי. 

עכת"ד. 

+והנה ראיתי בספר אברהם יגל בחידושיו לראש השנה (כב א) שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל, וכתב ע"ז, ולא זכיתי להבין דבריו, שא"כ, הוי רבינו הרמב"ם דלאכמאן, דאי כד' רמי בר חמא, הא ס"ל שאפי' יש לו אומנות אחרת פסול, משום גזל, דאסמכתא לא קניא. 

ואי כד' רב ששת הא ס"ל דלא הוי גזלן כלל, ולא נפסל אלא משום שאינו עוסקבישובו של עולם, ולאו איסורא עביד וכו'. 

ע"ש. 

ולק"מ, שהרי מבואר יפה בדברי הרדב"ז שהרמב"ם פוסק כדעת רמי בר חמא, דהוי גזל מדבריהם, משום דאסמכתא לא קניא, וה"ט משוםשסתם הש"ס (קמט ב) רהיט ואזיל כוותיה, ולכן אסרו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, משום קוביא, אלא דרמי בר חמא ס"ל כחכמים דפליגי אדר' יהודה וסברי שאפי' יש לו אומנות אחרתפסול, ובהא לא קי"ל כוותיה, דבגמ' סנהדרין (כו ב) פסק להדיא ר' אבהו בשם ר' אלעזר שהלכה כר' יהודה דאמר אם יש לו אומנות אחרת כשר, והכי ס"ל לריב"ל ור' יוחנן דר' יהודה באלפרש דברי ת"ק, ובע"כ דאמרינן נהי דהוי גזל מדבריהם, מ"מ כיון דלא שמיע להו לאינשי איסורא בהכי, דהא מדעתיה יהיב ליה, אינו נפסל לעדות משום כך, אא"כ אין לו אומנות אלאהוא, וזהו שכ' הרדב"ז שם שהרמב"ם ארכבה אתרי ריכשי, שפסק כרמי בר חמא דהוי גזל מדבריהם, וכרב ששת שהפיסול לעדות הוא משום שאינו עוסק בישובו של עולם כיון שאין לואומנות אחרת, וכר' יהודה. 

והוסיף הרדב"ז שם, שאין לומר שגם רב ששת מודה דהוי גזל מדבריהם, ושהרמב"ם פוסק לגמרי כרב ששת, דהא רב ששת אמר בהדיא "כל כהאי גוונא לאואסמכתא הוא", ואם איתא הול"ל נהי דהוי אסמכתא לא מפסיל לעדות בהכי וכו'. 

ע"ש. 

ואמנם הגר"א בגליון הגמ' מחק התיבות "כל כה"ג לאו אסמכתא היא", וכ' דהרמב"ם לא גרס הכי,אלמא דס"ל שהרמב"ם פוסק לגמרי כרב ששת, ושאף רב ששת מודה דהוי אסמכתא, אולם הגר"א עצמו בביאוריו לחו"מ (ס"ס רג) כ' שהרמב"ם פוסק כרמי בר חמא דאסמכתא היא ולאקניא, ואעפ"כ לא נפסל לעדות אא"כ אין לו אומנות אחרת, וכר' יהודה דפסקינן הלכתא כוותיה (בדף כו ב). 

ואפ"ה קי"ל נמי כרמי בר חמא דאמר אסמכתא לא קניא, מכח ההיא דשבת(קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אסור משום קוביא, וכן בר"ה (כב א) זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, וכפי' רש"י שם. 

עכת"ד. 

וזה כדברי הרדב"ז הנ"ל. 

ודע דאע"ג דלרמיבר חמא אסמכתא לא קניא, מ"מ לא הוי גזל גמור מן התורה, וכמ"ש בחידושי הר"ן (סנהד' כד ב) דכולהו פיסולי דמתני' ליתנהו אלא מדרבנן, וה"ט משום דגזלן דאורייתא לא הוי אלאבחוטף וגוזל מיד חבירו, כדכתיב ויגזול את החנית מיד המצרי, אבל היכא דמדעתיה יהיב ליה אלא שהיה סבור שהוא ירויח לא הוי גזלן אלא מדבריהם. 

ע"ש. 

וכן מבואר בפי' רש"י ר"ה (כבא). 

וע"ע בתוס' ר"ה שם ובסנהדרין (כד ב). 

אמנם מדברי הסמ"ע (סי' שע סק"ג) נראה דלרמי בר חמא הוי גזל גמור, דאסמכתא לא קניא. 

ע"ש. 

וע' בש"ך (סי' רז ס"ק יח), שהביא מ"ש הב"חשם, דמדאורייתא אסמכתא קניא, והביא ראיה מדין ערב, אלא דרבנן אמרו דאסמכתא לא קניא, והש"ך דחה דבריו, דשאני ערב דבההוא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה, כדאיתאבגמ' (סוף ב"ב). 

ע"ש. 

ונעלם מעינו הבדולח מ"ש המרדכי (פרק שור שנגח סי' מו) בשם רבינו נתנאל מקינון וז"ל: דאסמכתא קניא לגבי הקדש וצדקה, שהרי אסמכתא קונה מן התורה,כדאמר (ב"ב קעג ב) מנין לערב שמשתעבד מן התורה, דכתיב אנכי אערבנו, והיינו אסמכתא. 

ע"ש. 

וכ"כ בהגהת מרדכי (פרק זה בורר) בשלטי הגבורים שם. 

ע"ש. 

וזה כדברי הב"ח להדיא.

ושו"ר להגאון קצות החשן (סי' רז סק"א) שהעיר כן ע"ד הש"ך. 

ע"ש. 

וע"ע בדרכי משה (סי' רז אות ז). 

ובשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' סו אות ג). 

(וראיתי בספר קהלת יעקב אלגאזי (בתוספתדרבנן סי' כב) שהביא דברי הב"ח, והקשה עליו ממ"ש המרדכי ר"פ שור שנגח דנדר ושבועה מהני אפי' באסמכתא, וכדכתיב אם יהיה אלהים עמדי, וכן אם נתן תתן את העם הזה בידי,וחשיב כה"ג אסמכתא, כמו כל דאי לא קני, ואם איתא לדברי הב"ח, מה ראיה היא, והא דבר תורה אסמכתא קניא, אלא דרבנן הוא דאמרי אסמכתא לא קניא. 

ע"כ. 

ולפלא דלא סיימוהקמיה דברי המרדכי שם בשם רבינו נתנאל מקינון שכתב להדיא כדברי הב"ח). 

והנתיבות משפט (שם ס"ק טו) כ', דבהכי פליגי רמי בר חמא ורב ששת, דרמי בר חמא ס"ל דמדאו' אסמכתאלא קניא, ולהכי לא מהני סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני, אבל רב ששת ס"ל דאסמכתא לא קניא רק מדרבנן, ולכך מהניא סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני וכו'. 

ע"ש. 

וכ"כ התומים(בסי' לד ס"ק טו), דלרמי בר חמא הוי גזל מדאורייתא דאסמכתא לא קניא, ולהכי אפי' יש לו אומנות אחרת פסול, אבל לרב ששת אסמכתא קניא מה"ת ולא הוי גזל אלא רק מדרבנן, וא"כבעינן רשע דחמס, ובעוסק בישובו של עולם לא מיפסל, דלא הוי רשע דחמס, אבל באין לו אומנות אחרת, ואינו עוסק בישובו של עולם הוי רשע דחמס ומיפסל. 

וזוהי דעת הרמב"ם,דמשום שאינו עוסק בישובו של עולם לבד אין טעם לפוסלו שא"כ בוא ונפסול כל הבטלנים והטיילים מטעם זה, א"ו כמש"כ. 

וזה ברור. 

וגם הסמ"ע נתכוון לזה אלא שאין לשונו ברור וכו'.

ע"ש. 

וע"ע בס' העמק שאלה פר' מקץ (סי' לא אות ה) מ"ש בזה. 

וע"ע בספר גזע ישי (מע' א' אות קצט). 

ובשדי חמד (מע' א כלל רמז). 

ודו"ק. 

והנה הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קיז)נשאל, אודות אנשים שמתחברים יחדיו בשבתות וי"ט, ומשחקים באבנים עגולות, והמרויח שותה כוס יין ממה שמביאים שם לצורך השחוק, והשיב, ודאי כי טלטול האבנים אסור הוא,אבל לשחק בפירות ואגוזים מותר, וכן לשחק בדברים שטלטולם מותר בשבת, ואין זה משחק בקוביא. 

ע"כ. 

ולכאורה למה לא יהיה אסור משום משחק בקוביא דהוי גזל מדבריהם, וכדיןהמטיל גורל על מנה גדולה כנגד מנה קטנה, שאסור משום קוביא, דהוי גזל מדבריהם, וכמו שפסק הרמב"ם עצמו בחיבורו. 

אולם שו"ר בשו"ת הרמב"ם (הוצאת פריימן סי' ע) שהנוסחבסוף התשובה הנ"ל: "ואינו נאסר מצד השבתות, אבל משחק בקוביא הוא". 

וכן הוא בשו"ת הרמב"ם הוצאת מקיצי נרדמים (ירושלים תש"כ סי' קעט). 

ע"ש. 

ונוסחא זו עיקר, שכן שיטתהרמב"ם, (וכמ"ש ג"כ הרמב"ם בפרק כ"ג מהל' שבת הלכה יז). 

ודו"ק+. 

וכיו"ב כתב המהרשד"ם (בחלק יו"ד סי' פד), ושאף רב ששת מודה דהוי גזל מדבריהם אלא שלא נפסל לעדות מטעםזה, הואיל ומרצונו נותן לו, ורק באין לו אומנות אלא הוא נפסל לעדות, הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם וכו'. 

ע"ש. 

וכ"כ כיו"ב בשו"ת המבי"ט ח"א (סי' עח). 

ע"ש. 

וכ"כ התומים (סי' לדס"ק טו), ושכן דעת הסמ"ע. 

ע"ש. 

וע"ע בספר חסדי דוד על התוספתא סנהדרין (בפרק ה' דף ס"ג ע"ב). 

ובשו"ת בית דינו של שלמה (בקונטרס לחם שלמה דף כו ע"ב). 

ובמרכבת המשנה שם,ובערוך השלחן (חו"מ סי' רז סעיף כג). 

ובמראה הפנים (סנהד' פ"ג ה"ה) ד"ה תני. 

ע"ש. 

ודו"ק. 

ב) אולם התוס' עירובין (פב א) כתבו, דלפי מאי דפסקינן בסנהדרין (כו ב) שהלכה כר' יהודה שאם יש לו אומנות אחרת כשר לעדות, נראה דשרי לשחק בקוביא, שאפי' רמי בר חמאשמפרש הטעם שמשחק בקוביא פסול לעדות משום דאסמכתא לא קניא, היינו לרבנן, אבל לר' יהודה דמכשר היכא דגמר אומנות אחריתי, ודאי דס"ל דכה"ג לאו אסמכתא היא, וה"ט כמושפירש בקונטרס (סנהד' כד ב), דלא דמי לההיא דב"מ (קד ב) אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי, דהתם הוי בידו, ולהכי לא גמר ומקני, דמעיקרא כי אתני אדעתא דלא יהיב ליה, והו"לאסמכתא, שהוא טועה וסבור שלא יבא לידי כך, אבל משחק בקוביא לא סמיך אמידי, משום דלא ידע אי נצח או לא. 

וכן משמע בסנהדרין (כה א) גבי מפריחי יונים, דקאמר, וצריכא דאיתנא בתולה בדעת עצמו (משחק בקוביא), התם הוא דקאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי, ולהכי הוי אסמכתא, דלא גמר ומקני, אבל תולה בדעת היונה אימא לא, אלמא היכא דהוי בידוהוי אסמכתא טפי. 

והא דאמרינן בב"מ (עג ב) התם בידו הכא לאו בידו, דמשמע דהיכא דלאו בידו הוי אסמכתא טפי, התם בידו ולא בידו, שהרי היין מצוי הרבה לקנות, ומ"מ כיון שתלויבדעת אחרים שמא לא ירצו למכור לו הילכך לא גמר ומקנה והוי אסמכתא, אבל היכא דלא הוה בידו כלל גמר ומקני כגון משחק בקוביא וכו'. 

ע"ש. 

(וע"ע בתוס' סנהדרין כה א וב"מ עד א).

וכ"כ הרא"ש (פרק איזהו נשך סי' ע). 

וע"ע בתשובת הרא"ש (כלל סו סי' ט, וכלל עב סי' ג). 

ע"ש. 

וכ"כ הרמב"ן בחידושיו לב"ב (קסח א) דהא דאמר רב ששת גבי משחק בקוביא דכל כה"גלאו אסמכתא היא, ה"ט לפי שאין הדבר תלוי בדעת עצמו אלא בדעת ובמעשה חבירו, וכמו שפירש רש"י שם. 

וקי"ל כרב ששת. 

ע"ש. 

וכ"כ הריב"ש בתשובה (סוף סי' שח). 

ע"ש. 

וכן העלההמאירי (סנהדרין כד: עמוד פט והלאה). 

ע"ש. 

וע' למרן הבית יוסף (ס"ס רז) שהאריך מאד בשיטות הפוסקים בזה. 

ע"ש. 

והמרדכי (פרק איזהו נשך סי' שכג) הביא בשם רבינו אב"י העזרי,שהמשחקים בקוביא ומפריחי יונים הוו אסמכתא, משום דלא גמר ומקני דאמר אנא ידענא בנקישא טפי, אבל ההיא דפרק במה מדליקין (לא א) בשנים שהמרו זה את זה כל מי שיקניט אתהלל יטול ארבע מאות זוז, מספק גמרי ומקנו אהדדי, כיון שאין הדבר תלוי בחכמתו, וכן הדין בכל שחוק שאינו תלוי בחכמתו וכו'. 

ע"ש. 

ולכאורה קשה מההיא דשבת (קמט ב) מנה גדולהכנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור, מ"ט משום קוביא. 
[וכן ראיתי להגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ל) שהקשה מהגמ' שבת ע"ד ראבי"ה הנ"ל שהובא בבית יוסף (סי' רז).ע"ש]. 
אולם נראה דס"ל כמ"ש התוס' שבת שם, דהיינו כר' יהודה בשם ר' טרפון (בסנהדרין כה א) דאמר אין אחד מהם נזיר, שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, וס"ל דלא מחית איניש לספיקא, ולית הלכתא הכי, אלא הלכתא כאידך דרבי יהודה דמכשר כשיש לו אומנות אחרת כדפסקינן בסנהדרין (כו ב). ע"כ. 
אבל הרמב"ם ס"ל שהוא דוחק גדול, דסתמא דהש"ס דמייתיהא בשם רב יהודה אמר רב, עם בניו ובני ביתו אין עם אחרים לא, מ"ט כדרב יהודה אמר שמואל, מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור, מ"ט משום קוביא, דכולהו אזלי דלא כהלכתא, ומשום הכי פסק כסברת רמי בר חמא דחשיב לה אסמכתא דלא קניא והו"ל גזל מדבריהם. 
(וכן הביא להלכה הא דרב יהודה שאסור להפיס מנה גדולה כנגד מנה קטנה לאחרים, בחיבורו בהל' שבת פכ"ג הלכה יז). 
וע' להרב מגלת ספר (דף קנ ע"ג). 
ובאמת שגם המאירי שבת (קמט ב), כתב, שאף בחול אסור להטיל גורל על מנה גדולה כנגד מנה קטנה, מפני שהוא כמשחק בקוביא, ואע"פ שהמשחק בקוביא אינו נפסל לעדות אלא בשאין לו אומנות אחרת, מ"מ יש איסור בדבר. ע"כ. 

וכ"כ המהרי"ל (בדפו"ח עמוד ריט) שאסור לישראלים להניח גויל הטיל גורל ביניהם בשבת או ביו"ט, גזרה משום שחוק בקוביא. 
וכן פסק מהר"ם. ע"כ. וכ"כ הרמ"א בהגה (ס"ס שכב). 
[ועוד י"ל ע"פ מ"ש הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סי' עג), על דברי התוס'(סנהדרין כה א) דהא דמשחק בקוביא קני היינו דוקא כשמעות שניהם על הדף וכו', ולכאורה מנין להם דבר זה, וצריך לתרץ משום דאמרינן בשבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור, מ"ט משום קוביא. 
וש"מ בהדיא שיש קוביא שאסורה, ומש"ה אמרו דהתם מיירי בשלא הניח ע"ג הדף, דהו"ל אסמכתא ולא קניא, אבל הסוגיא דסנהדרין (כה א) מיירי כשהניח המעות על הדף, שהדף והמקום קנוי למי שירויח, ולא חשיב אסמכתא. 
אבל הרמב"ם אינו מחלק בין אם הניחו על הדף או לא וכו'. ע"ש. 
ולפ"ז גם ראבי"ה יתרץ כאמור, דההיא דשבת (קמטב) מיירי בשלא הניח ע"ג הדף הקנוי למרויח. 
וכן י"ל בדעת הרמ"א (סי' שע ס"ג) שיובא להלן. ודו"ק]. 
ג) והנה מרן ז"ל בשלחן ערוך אזיל כסברת הרמב"ם, שבחו"מ (סי' שע סעיף א' וב') פסק, שהמשחקים בקוביא ומפריחי יונים אסרו אותם חכמים משום גזל, והעובר על כך הרי הוא גזלן מדבריהם. 
כגון המשחקים בעצים או בעצמות ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח את חבירו בשחוק ההוא יטול כך וכך, וכן המשחקים בבהמות או בעופות ועושים תנאי שכל שתנצח בהמתו ותרוץ יותר ותקדים את בהמת חבירו יקח מחבירו כך וכך, וכל כיוצא בדברים אלו הכל אסור, וגזל מדבריהם הוא. ע"כ. 
וכ"כ מרן בש"ע חו"מ (סי' לד סעיף טז), שהמשחק בקוביא פסול לעדות, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, שהואיל ואינו עוסק בישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא שחוק בקוביא בלבד, אלא אף המשחקים בקליפי אגוזים או רמונים וכיו"ב. ע"ש. 
וע"פ זה פסק ג"כ באו"ח (סי' שכב סעיף ו) וז"ל: "המחלק לבני ביתו מנות בשבת, יכול להטיל גורל לכל מי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו, ובלבד שיהיו החלקים שוים, ואינו עושה אלא להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם, אבל עם אחרים אסור, שכיון שהם מקפידים זה על זה יבאו לידי מדה ומשקל בשבת, אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהן, אפי' לבני ביתו ובחול אסור, משום קוביא". ע"ש. 
וכתב המשנה ברורה, שהמשחק בקוביא יש בו אבק גזל דאסמכתא לא קניא. 
(וע' במג"אמובתוספת שבת שם, וע' בס' תהלה לדוד שם. וי"ל ע"ד). 
ומ"ש מרן הש"ע בחו"מ (סי' שע ס"ג): "יש מי שאומר שהמשחק בקוביא עם עכו"ם אין בו משום גזל, אבל יש בו איסור משום שעוסק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ויישובו של עולם. 
וחלקו עליו לומר שאינו פסול אא"כ אין לו אומנות אחרת". 
(וע' בטור ובבאר הגולה).
ובאמת שגם לסברא ראשונה שהיא דעת הרמב"ם אינו פסול לעדות אא"כ אין לו אומנות אחרת, וכמ"ש בהדיא (בפרק י' מהל' עדות). 
וכ"פ מרן בחו"מ (סי' לד סט"ז). 
וכן יש להעיר על לשון הטור שם. 
ומצאתי להגר"א בחו"מ (ס"ס רג) שכ', שדברי הטוש"ע הנ"ל, אינם מדוקדקים, שהרי גם הרמב"ם מודה לזה וכו'. ע"ש. 
(וע' בכנה"ג חו"מ סי' לד הגב"י אות סו). 
והרמ"א בהגה (סי' שע ס"ג) כתב, והמנהג כסברא אחרונה לשחוק בקוביא, ואין פסול אלא מי שאין לו אומנות אלא הוא. ע"כ. 
ותימה, שהרי גם לסברא אחרונה שהוא כשר לעדות, מ"מ האיסור משום אבק גזל בעינו עומד, אליבא דמרן הש"ע, והרי הרמ"א עצמו בהגה או"ח (ס"ס שכב) נראה שאוסר להפיס במנה גדולה נגד מנה קטנה משום קוביא. וצ"ע. 
ועכ"פ הרמ"א נמשך לשיטתו (בסי' רזסעיף יג) שהביא דעת המרדכי להלכה, שכל שאין הדבר בידו כלל, ולא ביד אחרים, כגון המשחק בקוביא וכיו"ב שאינו יודע אם ינצח או לא, ודאי דגמר ומקני מספק, ולכן כשהמעות מוכנים על הדף מותר לשחק ואין בו משום אסמכתא, ודלא כיש חולקים ואוסרים בכל ענין. ע"כ. 
וזהו כמ"ש התוס' סנהדרין (כה א) בסוף הדיבור, דהא דפסקינן דהמשחק בקוביא קני, ולא חשיב אסמכתא, היינו דוקא כשהמעות של שניהם על הדף, לפי שהדף והמקום קנוי לאותו שירויח כדי שיקנה המעות אשר עליו, אבל המשחקים באמנה אפי' הקנו בקנין לא מהני אא"כ הקנו בב"ד חשוב, כדמוכח בנדרים (כז ב), והיאך יקנה בדברים בלבד בשביל שניצח חבירו. 
וע"ע בתוס' עירובין (פב א). ע"ש. 

[ואמנם ראיתי להגרי"ח בשו"ת רב פעלים, ח"ב (חיו"ד סי' ל) בד"ה מיהו, שהביא דברי הרמ"א (סי' שע ס"ג) הנ"ל, וכתב, ואין כוונת דבריו שפשט המנהג להתיר לגמרי איסור שחוק בקוביא, שהרי באמת יש בקוביא איסור לכ"ע, אלא הכוונה שפשט המנהג בענין הפיסול לעדות, שאין פוסלים לעדות אלא רק למי שאין לו אומנות אלא הוא. ונראה שכתב כן לפמ"ש לעיל מזה (בד"ה והנה ראה ראיתי). 
שאף המרדכי בשם ראבי"ה שכתב שבדבר שאינו תלוי בחכמתו, כההיא דשבת (לא א) בשנים שהמרו זה את זה, מספק גמרי ומקני אהדדי להפסיד ולהרויח, מ"מ מודה דאיכא איסורא, שחכמים אסרו גם שחוק התלוי במזל, ואע"פ שאין בו משום גזל, משום דדמי לקוביא, שגם זה נוטל ממון חבירו בחנם, ומש"ה ניחא ההיא דשבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא וכו'. ע"ש. 
אולם פשט דברי הרמ"א (סי' רז סעיף יג, וסי' שע סעיף ג), שפשט המנהג להתיר משחק של קוביא לגמרי, וכדברי התוס' שהעמידו לההיא דשבת (קמט ב) דלא כהלכתא. 
וכן נראה מדברי הרב ערוךהשלחן (סי' שע ס"ו) שהרמ"א מתיר לגמרי. ע"ש. ודו"ק] ומעתה בנידון ההגרלה של מפעל הפיס י"ל דהוי בכלל שחוק הקוביא, וכמ"ש מרן הב"י יו"ד (ס"ס ריז) וז"ל: כתב רבינו ירוחם בשם רבינו פרץ, הנשבע שלא ישחק בשום צחוק אסור להטיל גורלות, ולא שום אדם בשבילו, ודוקא כגון מנה גדולה כנגד מנה קטנה, כמ"ש בשבת (קמט ב) אין מטילין חלשים בשבת משום קוביא. עכ"ל. 
וכן פסק מרן בש"ע (שם סעיף מח). 
הילכך גם בנ"ד יש לאסור לדעת הרמב"ם ומרן הש"ע, משום דהוי בכלל אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. 
ורק להרמ"א יש מקום להתיר, כיון דס"ל כרב ששת דלא הוי בכלל אסמכתא, ובאמת שהריב"ש בתשובה (סי' תלב) כתב, שהשחוק בקוביא יש בו איסור לכ"ע, ואפי' לרב ששת דס"ל דליכא אסמכתא בקוביא, מ"מ בודאי שהוא דבר מכוער ומתועב ומשוקץ, ורבים חללים הפיל ועצומים כל הרוגיו, ומפורש בירושלמי (נדרים פ"ה ה"ד) כי מי שנדר שלא לשחק בקוביא אין מתירין לו. 
וכ"כ הרמב"ן והרשב"א. עכ"ד. 
וכ"כ עוד הריב"ש (בס"ס שצה). ע"ש. 
(וע"ע בתוס' גטין לה: ד"ה קסבר, שהביאו ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל. 
וכן פסק בש"ע יו"ד (סי' רכח סט"ו). ע"ש). 
ועכ"פ אנן בדידן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן הש"ע, ולפ"ז יש לאסור קניית כרטיסי מפעל הפיס, משום קוביא. 
ד) ואנכי הרואה להגאון רבי ישראל מאיר מזרחי בשו"ת פרי הארץ ח"ב (סי' טז), שנשאל הלכה למעשה אודות סופר שכתב ס"ת ואין קונה במחיר אשר הושת עליו, וברצונו למוכרו על ידי גורל כפי שנהוג בין הסוחרים, דהיינו שכמה אנשים נקובי שם כותבים איש את שמו עם תשלום סך קצוב ביניהם, וכולם שוים בקצבה, ומתנים ביניהם להפיל גורל, וכל מי שיעלה שמו עם החפץ לו יהיה, ומקנים בקנין זה לזה כל אחד מהם את חלקו, ושאל הסופר האם מותר לו למכור הס"ת בגורל הלזה. 
והעלה שם (דמ"ג ע"ב) בזה"ל: היוצא מן המחובר שאע"פ שלהטיל גורל במנה גדולה כנגד מנה קטנה אסור משום קוביא, דאסמכתא לא קניא, מ"מ בודאי דבנ"ד ליכא חששא משום קוביא כלל, הואיל ובגורל הזה מקנים זה לזה כל אחד את חלקו, וא"כ תו ליכא אסמכתא, ואין בזה משום קוביא, ודבר זה מותר, ולא ניתן לישאל בנ"ד וכו'. עכת"ד. 
והובא בברכי יוסף (יו"ד סי' ער סק"ג). 
ושכן כתב הרב זרע אברהם (חיו"ד סי' ו). 
[אך לא הזכיר טעםההיתר של הרב פרי הארץ, שזהו מפני שהקנו זה לזה כל אחד את חלקו. 
וק"ק דהא אמרינן (בנדרים כז ב) שאפי' בקנין לא מהני אסמכתא, אלא היכא דקנו מניה בב"ד חשוב. 
וכ"כ התוס' עירובין (פב א). 
וכן פסק מרן בש"ע חו"מ (סי' רז סעיף טו). 
וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ה (ס"ס ב' אלפים ורמ"א). וצ"ע]. 
והגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ל) אחר שהביא דברי הרב פרי הארץ, וטעמו ונימוקו עמו כנ"ל, כתב, שיש לתמוה על מנהג העולם שנוהגים היתר להשתתף בגורל אע"פ שאינם מקנים זה לזה כל אחד חלקו. 
ושכן יש לתמוה על מ"ש בשו"ת חות יאיר(סי' סא) שעשו בביתו תלמידיו המקשיבים לקולו, בהסכמתו וברשותו, גורל על כוס כסף מוזהב, ואמר שבגורל תדבק בו ההשגחה העליונה, ולא חשש למה שאמרו מנה גדולה כנגד מנה קטנה אסור משום קוביא. וכמ"ש בשבת (קמט ב). 

וכתב הגרי"ח שם, ונ"ל ליישב מנהג העולם בהגרלה הנ"ל בטעם נכון, והוא כי כמעט כל המגרילים על חפצים שונים, דרכם שכשיש לאדם חפץ מסויים וברצונו להרויח ממנו יותר מכדי שוויו, הוא מאסף מאנשים רבים מעות בתור דמי החפץ, והמעות לוקח לעצמו מכל המשתתפים בהגרלה, וכותב שם של כל אחד מהם בפתקה אחת, ואחר ההגרלה זוכה אחד מהם בחפץ ההוא, באופן שהזוכה אינו נוטל מן המעות שנתנו המשתתפים בהגרלה, אלא נוטל את החפץ מיד בעליו לאחר שקיבל הדמים מכל המשתתפים בהגרלה, וכל אלה שהשתתפו בהגרלה לא עשו שום קנין בחפץ כלל, אלא רק נתנו מעות, וגם המעות אינם אלא בתורת פקדון בידו, שאם אבד החפץ קודם ההגרלה, אבד לבעליו, וכל אחד מהם לוקח בחזרה את מעותיו, ולכן אם יש חשש איסור משום אסמכתא, אין החשש אצל הזוכה בהגרלה, כי הוא זכה בחפץ וקיבלו מיד בעליו תמורת הסכום המועט שנתן עבורו, ומה לו אצל המשתתפים בהגרלה שנתנו מעות, כיון שאינו מקבל מן המעות שלהם, והחשש הוא רק אצל בעל החפץ שלקח המעות מהם עבור ההגרלה, ושמא הוי אסמכתא דלא קניא, ועכ"פ אין שום חשש ביד כל אחד מן המשתתפים בהגרלה, ואפשר שגם על בעל החפץ אין שום חשש איסור, כי המעות קיבל ברצון המשתתפים בהגרלה וגמרו ומקנו לו כלאחד ואחד את המעות שמסרו בידו, והוא מוחזק בהם, וא"כ י"ל שאין בזה משום אסמכתא. 
ולפ"ז למדנו כי בנידון השאלה במשחק שעושים ברנגון, שהזוכה בהגרלה נוטל מעות שלשים רופיות תמורת רופיה אחת שנתן, הנה הוא לוקח מן המעות שנתנו המשתתפים בהגרלה, ויש בזה איסור משום קוביא. עכת"ד. 
ולפ"ז בנ"ד לגבי מפעל הפיס שהזוכה מקבל סכום מעות גדול מן המפעל, תמורת הסכום המועט ששילם, והסכום נאסף מכל המשתתפים בפיס, יש בזה משום קוביא ואסור, דהו"ל אסמכתא דלא קניא. והוי גזל מדבריהם. 
ה) ותבט עיני להרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חיו"ד סי' ה סעיף ג, עמוד פח) שנשאל בנ"ד, האם מותר לקנות כרטיס הגרלה של מפעל הפיס, והשיב, שאין לאסור מטעם איסור שחוק בקוביא דהוי גזל מדבריהם משום דאסמכתא לא קניא, דשאני התם שהסכום המסויים שעליו שיחקו הוא ממונו הפרטי של המנוצח, ומוכרח הוא לתת למנצח מה שקצבו ביניהם, ולפעמים אף מפסיד כל ממונו ע"י השחוק בקוביא, והוא אינו מקנה לו בכל לבו, וחשיב שפיר אסמכתא, שיש בו איסור גזל מדבריהם, משא"כ ענין ההגרלה של הפיס שאוספים סכומים גדולים מן המשתתפים בהגרלה, ואינו ענין של נצחון שלוקח מה ששייך לחבירו, אלא ענין של מזל, וכמו שנוהגים להגריל על ס"ת או על מגילה בתיק של כסף וכיו"ב, ובאמת שמעשים בכל יום שעושים הגרלה על ס"ת ואין פוצה פה ומצפצף, וכמ"ש בברכי יוסף (סי' ער) בקונט' אחרון, בשם הרב גבעת פינחס, שכל שנמכר דרך כבוד ע"י גורל, ויש הנאה להעלותו בדמים, מותר, ושכן נהגו בכל ערי איטליה, ורבני איטליה עשו מעשה בעצמם וכו', הרי שאפי' ס"ת מותר למוכרו בגורל מפני שיש בו הנאה להעלותו בדמים, שבעלי הס"ת מרויחים דמים על ידי המשתתפים בהגרלה, ואין כאן ענין של גזל כמו בדין שחוק בקוביא, ששם המנוצח מפסיד דמים ושייך בו אסמכתא וגזל. עכת"ד. 
ונעלם מעינו הבדולח מ"ש הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ל) הנ"ל, שיש חילוק בין הגרלה על חפץ או ס"ת, שהזוכה אינו נוטל מן המעות של המשתתפים בהגרלה, אלא את החפץ או הס"ת שעדיין שייך לבעליו, והוא נותנו לו ברצון לאחר שקיבל דמיו ויותר, משא"כ הנוטל מעות של ההגרלה אשר המשתתפים בה נתנו מכספם הפרטי, והזוכה בפיס לוקח מכסף המשתתפים, הו"ל גזל מדבריהם. 
וא"כ אין שום ראיה מהמעשים שבכל יום שעושים הגרלה על ס"ת או חפץ אחר, לנידון ההגרלה של מפעל הפיס, שהזוכה נוטל מעות השייכים למשתתפים. 
ומ"ש עוד הרב ישכיל עבדי שם, ועודהרי אפי' בקוביא מפורש בדברי הרמ"א בהגה, שאין זה אלא באין לו אומנות אלא הוא, אבל אם יש לו אומנות אינו פסול, ובנ"ד הרי הוא רק משתתף בפיס ותו לא וכו'. ע"כ. 

במחכ"ת לאשמיה מתיא, שאמנם הרמב"ם ומרן הש"ע כתבו בהדיא "והוא שאין לו אומנות אלא הוא", אך זהו רק לענין לפוסלו לעדות, אבל לענין איסור גזל מדבריהם מטעם אסמכתא, גם כשיש לו אומנות אחרת, איסורא מיהא איכא, וכמפורש בדבריהם. 

והרי אפי' להפוסקים הלכה כרב ששת דכל כה"ג לאו אסמכתא היא, כתב הריב"ש (סי' תלב) הנ"ל, שעכ"פ העושה כן הוא משוקץ ומתועב, ומכוער הדבר, כי רבים חללים הפיל ועצומים על הרוגיו, וגם למפעל הפיס יש רבים שקונים כרטיסים רבים, כמעט בכל דמי משכורתם, בחושבם אולי מספר אחד מהם ירויח, ולבסוף יוצאים בשן ועין, ומפסידים ממונם ורכושם. 

ואם כי הרמ"א כתב שפשט המנהג לשחוק בקוביא, וחלק על מרן הש"ע, אנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר.
וכמו שקראו עליו לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. (שו"ת חיים ביד סי' קח). 

ו) וראיתי למי שכתב ליישב מנהג המקילים בזה, ע"פ מ"ש הרמב"ם (פרק יא מהל' מכירה ה"ד) הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, והלה אומר אם אני חוזר ביאכפול לך ערבונך, אם חזר בו הלוקח, קנה זה את הערבון, שהרי הוא תחת ידו, ואם המוכר חזר בו אין מחייבים אותו לכפול הערבון, שזו אסמכתא היא, ואסמכתא אינה קונה. ע"כ. 

וכן פסק מרן בש"ע חו"מ (סי' רז סעיף יא). 

וא"כ בנ"ד שהכסף של המשתתפים בהגרלה של מפעל הפיס כבר נמצא ביד המפעל, ואין המשתתפים יכולים לחזור בהם, בודאי דגמרי ומקנו המעות בלב שלם, ולא חשיב אסמכתא (כן כתב ידידנו הרה"ג ר"מ הלוי בירחון אור תורה). 
ברם אחר העיון נראה שאין זה דומה לשם, כי המארגנים את ההגרלה וגובים את הכספים, מאת המשתתפים בה, אינם גובים את הכסף לעצמם, ואין להם שום זכות בכסף הזה, אלא הם שליחי השלטונות המופקדים על ידם לפקח על הפיס שיהיה כהוגן, והרי זה דומה למה שפסק הרמב"ם (שם הלכה ה), מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ביד שליש, ואמר לו אם לא פרעתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו, והגיע זמן ולא פרע לו, לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא. 
וכן פסק מרן בש"ע חו"מ (סי' רז סעיף יב). 
וכתב הרב המגיד, שאפשר שאם היה השטר ביד המלוה וא"ל אם לא פרעתיך עד יום פלוני, גבה כל השטר, ומה שנתתי מחול לך,הרי זה גובה הכל כיון שהשטר והמעות בידו, וזהו ששנו אותה במשליש דוקא. ע"ש. 
וע"ע בשו"ת בתי כהונה (בית דין סי' ז, דל"ד ע"ג). ע"ש. 
וכאן כל הכסף שנגבה מאת המשתתפים לידי מפעל הפיס, הוא ביד שליש, היינו המארגנים והמופקדים על כך מאת השלטונות. 

ואף שהם קובעים את גודל סכום הפרס של הזוכה, זהו תפקיד המוטל עליהם כפי ראות עיניהם, מאת השלטונות שייפו את כחם לכך. 

אבל בודאי שאין הכסף הנגבה שייך להם, וממילא חשוב הדבר אסמכתא דלא קניא, והו"ל גזל מדבריהם ביד הזוכה. 

ואע"פ שהאשכנזים שקבלו עליהם דעת הרמ"א, יכולים לסמוך עליו בנ"ד, שהרי התיר אפי' שחוק בקוביא, ובני אשכנז יוצאים ביד רמ"א, מכל מקום לדידן שומר נפשו ירחק מהם, כיון שאנו קבלנו הוראות מרן שאוסר שחוק בקוביא ועניני גורל, וכמ"ש ביו"ד (סי' ריז סמ"ח). 

וכבר כתב הגאון מהר"י פראג'י בספרו שו"ת מהרי"ף (סימן נט) שאפילו כשיש רבים מהפוסקים חולקים על הרמב"ם ומרן, אנו קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, שדבריהם הוקבעו לנו כהלכה למשה מסיני שאין בה שום מחלוקת כלל, והנוטה מדבריהם אפילו מקולא לחומרא הרי הוא כאילו נוטה מדיני תורה, ומזלזל בכבוד רבותיו. ע"ש. 
וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. 
וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כוע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). 
וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). 
וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדבירח"ב (סי' רלב סק"י). ועוד. 
והן עתה הראוני מ"ש ידידי הרה"ג רב הפעלים לתורה ולתעודה רבי שמעון חי אלוף שליט"א ראש ישיבת אהבה ואחוה בברוקלין ארה"ב, באור תורה (כסלותשמ"ה, סי' כט) ליישב ולחזק את דברינו. ע"ש. 
אפריון נמטייה, ותשואות חן חן לו. 
ודו"ק כי קצרתי. 
מסקנא דדינא שהספרדים ועדות המזרח אסור להם להשתתף בקניית כרטיסי מפעל הפיס, וכל שכן כרטיסי ספורט למיניהם שמשחקים בשבת ומחללים שבת בפרהסיא, ונמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה. 
ואף לאשכנזים יש לאסור בזה. 
(וע' בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' עמוד פט ס"ס ה). 
ושומע לנו ישכון בטח.

ולמה -

כי חצי מזה ייקח לך מס הכנסה

אז את נשארת עם מליון אחד 

עוד חומש למעשרות (אם מרויחים הרבה אני מניחה שראוי לתת חומש)

נשאר לך 800000 וזה אפילו לא מספיק לדירה אחת

ובטח שלא בשביל "להשקיע בנדלן"

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.