תיארת את המשפחה שלך כמשפחה מאוד ערכית.

מתוך כך הרבה יותר פשוט להסביר להם מתוך המימד הערכי.

אם את יכולה, תסבירי שחוץ מהלימודים והציונים, מוסד הלימודים

צריך להקנות חינוך. והחינוך שאת מקבלת בבית-הספר שלך א) לא

מספק אותך, ב) פוגע בך.

אמנם יש קשיים בריחוק מהבית, אבל גם ללמוד במוסד שאת לא מרגישה

שייכת אליו זה קושי. במיוחד כשבמקביל יש מוסד שאת יודעת שיכול למלא 

אותך. "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ". יש צד שבו החיבור 

הראשוני האישי הוא קריטי להתגדלות בתורה ומצוות.

לעומת הקושי הזמני, יש ערך נצחי לחינוך של חיי תורה.

תמצאי איך להסביר את זה במילים שלך.

יכול להיות ששיחה אחת לא תעשה את ההבדל.

הרצינות שלך תימדד בכמה תשדרי להורים שזה חשוב לך. (בכבוד הראוי, כמובן...)

בהצלחה!

הקב"ה שם אותך במקום הזה בכוונה ואולי זה חלק מהשליחות שלך..
לדעתי ברגע שאת עוברת את סוג של זורקת את הבנות לכלבים, את משאירה אותן עם הבורות שלהן וממשיכה הלאה, אם תישארי ותראי עד כמה את חזקה באמונה שלך בסופו של דבר זה יוכל להשפיע על הנפש של הבנות ואולי לשנות שם משהו וחוץ מזה תקיימי מצוות כיבוד הורים שזה בטוח שווה את המאמץ.
מוזמנת להמשך התייעצות באישי

אבל מילת המפתח היא "אולי".

לא כולן יכולות להיות "שגרירות". ולפני שאפשר להיות שגרירים צריך להתמלא

באמונה וכוחות נפש. וזה לא יותר מדי לבקש. בשביל זה המקום הזה קיים. מה

גם שההשפעה היא הדדית,  באותה מידה הן יכולות להשפיע עליה... וכידוע לכל,

קל הרבה יותר להתדרדר מלהתעלות.

אני חושב שצריך לבחון את העניין עניינית:

א. מטרת המוסד להקנות ערכים - הוא לא מקנה.

ב. התלמידות לא מלאות בערכים האלה - היא לא צריכה להחליף את המורה.

זה קצת כמו "ספק" ו"צרכן" - "צרכן" לא מרוצה, עובר ל"ספק" אחר. וה"צרכן" לא

צריך לחפות על הבעיות של ה"ספק" (באשמתו או לא). אני יודע שזה משל רדוד,

ושלימוד תורה הוא אחרת לגמרי מכל עסק מסחרי, אבל העיקרון מובן. בפועל היא

לא מרוצה. היא יכולה לנסות לרומם את החברות שלה, אבל מה ירומם אותה? אם

לה לא יהיו כוחות, אילו כוחות היא תעביר הלאה?

יהיו לנו הרבה אפשרויות להשפיע על החברה שלנו בחיים. אבל את זה עושים מתוך

גדלות, אמונה ויציבות. מי שידלג על השלב הזה של "שתולים בבית ה'" לא יגיע

ל"בחצרות אלוקינו יפריחו".

כל שינוי הוא קשה.

אבל לא כל קושי הוא רע. הקושי נלווה לניתוק מהדרך הקודמת.

לפעמים הכאב נדרש כדי להתרפא. אחר-כך יש שמחה גדולה

במצב החדש ואפילו בכאב שהיה, משום שהוא אבן דרך במהלך.

אבל את צריכה להחליט מה רוצה

ולאור זה לגשת למעשה מתוך ביטחון והשלמה עם הדרך.

קשה קצת,אבל בכיתה ט' בהרבה מקומות כולן חדשות..תסיימי את השנה בטוב ואז תעברי לאולפנא שמתחילה מט'.

בינתיים כל עוד את שם תנסי לחשוב ולעשות מה שזורמת כתבה והציעה..

חוצמזה,עוד משו, אולי לא כ"כ קשור אבל..לא בכל האולפנות העירוניות כל הבנות יושבות עם האייפונים שלהן ובעד כל התוכניות בטלבזיה וכל זה, ולא בכל האולפנות בשומרון כל הבנות ערכיות ונגד טלביזיה וכו'..

בהצלחה יאלדה=)

אם לא יהיה לי טוב באולפנא?

אם זה לא יהיה מה שחשבתי?

כדאי שתבקרי, תשאלי, תבררי לעומק.

אם את מכירה בנות מאולפנות, מה טוב.

אני חושב שאין טוב ממראה עיניים במקרה הזה. אם יש לך

אפשרות לבקר או להיות במין "תקופת נסיון" (אני זוכר שבישיבה

התיכונית היו כאלה שבאו לכמה ימים/ שבועות לפני שהחליטו) זה

רק יועיל לדעתי.

באיזו כיתה את?

אני ירחיב באישי...

בגדול יש שתי דרכי חיים נפוצות למי שחיי את מה שאנו אומרים 3 פעמים ביום "לתקן עולם במלכות ש-די" (עלינו לשבח)

אחת זה לגדול בסוגים שונים של 'חממות' (אולפנה\ישיבה שמתאימים לנו, ישוב תורני, קהילה וכ"ו) לפתח את עצמינו בכל מיני תחומים: תורניות, ערכיות, מוסר ועוד...

ובגיל מסוים לשנות מסלול וללכת להשפיע במקומות שונים..

השנייה זה שיש מקומות שאנחנו נמצאים בהם ולא משנה כרגע למה אנחנו שם ואפילו שבאידיאל היום יומי אנחנו לא צריכים להיות שם, אז לפעמים הדבר הנכון יהיה להישאר באותו מקום ולהשפיע לטובה... אפילו שנפגע או פחות נתפתח מבחינה תורנית או דברים אחרים...

ולא נגיע להכי הרבה שאנחנו יכולים... יש מקומות שזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אני מצטער עם כתבתי את הדברים מסובך אני קצת עסוק...

בכללי אין דרך חיים נכונה! זה משתנה לפי המקרה ולפי האדם שעומד מול זה..

כמו שאמרתי אני ישתדל להרחיב באישי..

מוכר קצת..

או אם לא היה חרם דרבינו גרשום אז שתי סיבות...😜😜

יאללה עוד מעטט חח רציני הייתה רוצה 2?

והיא תהיה כולה שלי...

אז.. כן גם אני גם ממש רוצה זה

זה הדבר היפה בלחכות עד לחתונה ולשמור למרות שזה קשה רצח....

והאחת הזאת היא תהיה כולה רק שלי, ואני אהיה כולי רק שלה ולא של עוד אחת...

אצל אף אומה ועם בעולם, מלבד מי שחיים בתרבות של העולם העתיק, באורח חיים של שבטים, חמולות…

לא פשוט בכלל לתחזק זוגיות ומשפחה רגילה, נדרשת השקעה יומיומית, אז להחזיק משפחה של יותר מאישה אחת?

חג טו באב שמח

ומה היו אומרות הבנות לבחורים? התלמוד מחלק אותן ל-3 קבוצות:

1. יפהפיות – הבנות הנאות היו אומרות: "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. תן עיניך ליופי, שאין האישה אלא ליופי…".

2. מיוחסות – הבנות המיוחסות היו אומרות: "בחור, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שאין האישה אלא לבנים…".

3. מכוערות – הבנות המכוערות היו אומרות: "שקר החן והבל היופי" – אל תלכו אחר החן של המיוחסות ולא אחר היופי של היפהפיות, אלא "אשה יראת ה' היא תתהלל" – תלכו אחרינו, יראות השמיים, בתנאי שתעטרו אותנו בתכשיטים אחר החתונה…".

יצוין כי חג ט"ו באב נחגג במתכונת המלאה רק בתקופה שבית המקדש השני היה קיים. כיום אין הוא נחשב ליום טוב, אולם לא אומרים בו תחנון.

את סוגיית 'מחוללות בכרמים' התלמוד חותם במחול אחר שצפוי להיות לעתיד לבא: "עתיד הקב"ה לעשות מחול (=מעגל) לצדיקים והוא יושב בתוך המעגל בגן עדן, וכל אחד ואחד מהצדיקים מצביע על הקב"ה ואומר: "הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".

אם יעשו את זה יהיו ישר פמינסטיות שידרשו שגם הבנים יחוללו בכרמים והבנות תבחר אותם,

והחרדים יגידו שזה שיקצע ואם משהו כתוב בגמרא זה לא אומר שצריך לעשות אותו, והשתנו הטבעים.

וזכינו לצניעות מרובה על־ידי השדכנים העוסקים במלאכת הקודש

"אני בחור נחמד מחפש בחורה נחמדה"

"וואו, שמע, אין לי ממש רעיונות בשבילך..."

דופק?

"הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה."

קרבן העדה: "אל תתן עיניך בנוי. אלא באשה שתמצא חן בעיניך מחמת מעשיה."

"תן עיניך במשפחה. כלומר היופי הוא לבנות מחמת שאביהן עשירים כדנתן בנדרים בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן הרי היפות מסתמא בנות עשירים הן."

גם ראיתי אי־שם באמרי אמת שאחת הטעויות "שלח לך אנשים" הייתה שהיה צריך לשלוח בנות במקום בנים כי מסתמא הייתה להן עין טובה (אולי לכן בט"ו באב שזה התיקון של ט' באב זה יותר חג של הבנות. ונראה לי שזה גם קשור למחולות של יוה"כ.)

אבל זה היה בכלל אפשרי בזמנם לשלוח בנות לדבר כזה?

היו נכנסות עם ויזת תייר

אולי זה לא היה בעיה כי זה הענקים מהגובה שלהם לא הבדילו בין גבר לאישה

הקטע של הלוויות כו' המדרש הידוע

המרגלים יכלו לקחת את הבנות איתם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....