תיארת את המשפחה שלך כמשפחה מאוד ערכית.

מתוך כך הרבה יותר פשוט להסביר להם מתוך המימד הערכי.

אם את יכולה, תסבירי שחוץ מהלימודים והציונים, מוסד הלימודים

צריך להקנות חינוך. והחינוך שאת מקבלת בבית-הספר שלך א) לא

מספק אותך, ב) פוגע בך.

אמנם יש קשיים בריחוק מהבית, אבל גם ללמוד במוסד שאת לא מרגישה

שייכת אליו זה קושי. במיוחד כשבמקביל יש מוסד שאת יודעת שיכול למלא 

אותך. "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ". יש צד שבו החיבור 

הראשוני האישי הוא קריטי להתגדלות בתורה ומצוות.

לעומת הקושי הזמני, יש ערך נצחי לחינוך של חיי תורה.

תמצאי איך להסביר את זה במילים שלך.

יכול להיות ששיחה אחת לא תעשה את ההבדל.

הרצינות שלך תימדד בכמה תשדרי להורים שזה חשוב לך. (בכבוד הראוי, כמובן...)

בהצלחה!

הקב"ה שם אותך במקום הזה בכוונה ואולי זה חלק מהשליחות שלך..
לדעתי ברגע שאת עוברת את סוג של זורקת את הבנות לכלבים, את משאירה אותן עם הבורות שלהן וממשיכה הלאה, אם תישארי ותראי עד כמה את חזקה באמונה שלך בסופו של דבר זה יוכל להשפיע על הנפש של הבנות ואולי לשנות שם משהו וחוץ מזה תקיימי מצוות כיבוד הורים שזה בטוח שווה את המאמץ.
מוזמנת להמשך התייעצות באישי

אבל מילת המפתח היא "אולי".

לא כולן יכולות להיות "שגרירות". ולפני שאפשר להיות שגרירים צריך להתמלא

באמונה וכוחות נפש. וזה לא יותר מדי לבקש. בשביל זה המקום הזה קיים. מה

גם שההשפעה היא הדדית,  באותה מידה הן יכולות להשפיע עליה... וכידוע לכל,

קל הרבה יותר להתדרדר מלהתעלות.

אני חושב שצריך לבחון את העניין עניינית:

א. מטרת המוסד להקנות ערכים - הוא לא מקנה.

ב. התלמידות לא מלאות בערכים האלה - היא לא צריכה להחליף את המורה.

זה קצת כמו "ספק" ו"צרכן" - "צרכן" לא מרוצה, עובר ל"ספק" אחר. וה"צרכן" לא

צריך לחפות על הבעיות של ה"ספק" (באשמתו או לא). אני יודע שזה משל רדוד,

ושלימוד תורה הוא אחרת לגמרי מכל עסק מסחרי, אבל העיקרון מובן. בפועל היא

לא מרוצה. היא יכולה לנסות לרומם את החברות שלה, אבל מה ירומם אותה? אם

לה לא יהיו כוחות, אילו כוחות היא תעביר הלאה?

יהיו לנו הרבה אפשרויות להשפיע על החברה שלנו בחיים. אבל את זה עושים מתוך

גדלות, אמונה ויציבות. מי שידלג על השלב הזה של "שתולים בבית ה'" לא יגיע

ל"בחצרות אלוקינו יפריחו".

כל שינוי הוא קשה.

אבל לא כל קושי הוא רע. הקושי נלווה לניתוק מהדרך הקודמת.

לפעמים הכאב נדרש כדי להתרפא. אחר-כך יש שמחה גדולה

במצב החדש ואפילו בכאב שהיה, משום שהוא אבן דרך במהלך.

אבל את צריכה להחליט מה רוצה

ולאור זה לגשת למעשה מתוך ביטחון והשלמה עם הדרך.

קשה קצת,אבל בכיתה ט' בהרבה מקומות כולן חדשות..תסיימי את השנה בטוב ואז תעברי לאולפנא שמתחילה מט'.

בינתיים כל עוד את שם תנסי לחשוב ולעשות מה שזורמת כתבה והציעה..

חוצמזה,עוד משו, אולי לא כ"כ קשור אבל..לא בכל האולפנות העירוניות כל הבנות יושבות עם האייפונים שלהן ובעד כל התוכניות בטלבזיה וכל זה, ולא בכל האולפנות בשומרון כל הבנות ערכיות ונגד טלביזיה וכו'..

בהצלחה יאלדה=)

אם לא יהיה לי טוב באולפנא?

אם זה לא יהיה מה שחשבתי?

כדאי שתבקרי, תשאלי, תבררי לעומק.

אם את מכירה בנות מאולפנות, מה טוב.

אני חושב שאין טוב ממראה עיניים במקרה הזה. אם יש לך

אפשרות לבקר או להיות במין "תקופת נסיון" (אני זוכר שבישיבה

התיכונית היו כאלה שבאו לכמה ימים/ שבועות לפני שהחליטו) זה

רק יועיל לדעתי.

באיזו כיתה את?

אני ירחיב באישי...

בגדול יש שתי דרכי חיים נפוצות למי שחיי את מה שאנו אומרים 3 פעמים ביום "לתקן עולם במלכות ש-די" (עלינו לשבח)

אחת זה לגדול בסוגים שונים של 'חממות' (אולפנה\ישיבה שמתאימים לנו, ישוב תורני, קהילה וכ"ו) לפתח את עצמינו בכל מיני תחומים: תורניות, ערכיות, מוסר ועוד...

ובגיל מסוים לשנות מסלול וללכת להשפיע במקומות שונים..

השנייה זה שיש מקומות שאנחנו נמצאים בהם ולא משנה כרגע למה אנחנו שם ואפילו שבאידיאל היום יומי אנחנו לא צריכים להיות שם, אז לפעמים הדבר הנכון יהיה להישאר באותו מקום ולהשפיע לטובה... אפילו שנפגע או פחות נתפתח מבחינה תורנית או דברים אחרים...

ולא נגיע להכי הרבה שאנחנו יכולים... יש מקומות שזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אני מצטער עם כתבתי את הדברים מסובך אני קצת עסוק...

בכללי אין דרך חיים נכונה! זה משתנה לפי המקרה ולפי האדם שעומד מול זה..

כמו שאמרתי אני ישתדל להרחיב באישי..

מוכר קצת..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...