"the voice" זה אני!
אפשר להגיד הרבה ביקורת על הריאליטי ולרובה אף אצטרף
("זה משחק מכור", "ההערות של המנטורים סתם טפשיות", "הרבה מתמכרים..", "חדירה לחיי הפרט בשביל רייטינג"] ,
וככלל, אני לא אדם של טלוויזיה ותכניות ריאליטי. לא מעסיק, גס, לא מעניין ורדוד לחלוטין.
אבל הפעם, העונה הזו, יש בה משהו קצת שונה.
העדינות, הענווה והפשטות של (רוב) המתמודדים שובה את הלב.
הם לא מתנשאים, לא מקבלים כמובן מאליו את ההתקדמות בתכנית, יש בהם משהו תמים כזה..
אז אני לא רצה לחפש טלוויזיה לפני כל תכנית, ומחכה ליום המחרת שהכל יעלה לאינטרנט [ואני יודעת את הסיסמא של "רימון"]..
כי זה לא (רק) הסקרנות של מי עובר ומי נשאר. זה בעיקר לשמוע קולות מדהימים ומקצועיים מוזיקאלית (חלק מהם..)
ולראות מידות נאצלות *דווקא* במקום שהכי מעודד, לכאורה, את הגאווה, העליה תוך כדי רמיסת האחר, המציצנות.
ומדהים שהעונה גם המנטורים שמים דגש בתגובותיהם על צניעות אישיותית ופשטות.
הבחירה שלהם, בהרבה מקרים קשורה למידות הטובות של המתמודד.
כבר פחות שמים דגש על מי התלבש היום יפה ומי כריזמטי ושחקן.
יש שם מתמודדת אחת, שמה שבולט אצלה זה העדינות, הביישנות והפשטות. הקול שלה יפה, אבל לא משהו ייחודי.
והיא נמצאת שם בזכות המידות שלה. אין סיבה אחרת..
וכמובן איל כהן (!!), שמעבר לרייטינג המטורף שעושה לתכנית [איל- בחור דתי לאומי מהישוב תפוח, אבא לשלושה ילדים ו.. בנבחרת של אביב גפן..],
הוא שומר על כמה שיותר צניעות והקפדה על ההלכה, שר שירים ראויים, מאוד ברור לו ששיר אהבה זה רק לאשתו..
[ובסדר, גם אני בהלם מכך שבכלל הלך להתחרות בתכנית.. הוא משלנו!! מה הוא עושה שם?! אבל בסדר, נו שוין.. עניין שלו..]
עד כאן הרהוריי לרגע זה.
ברור שבכך יש איסור חמור