כל עוד מי שבא לשם הם בני נוער מתלהמים, המנהג החשוב הפך לביזיון.

ולא, אין לי ממש חשק לחזור לשם.

אכן הרבה מבני הנוער שם הם נאמר-גבעוניסטים, אבל מתלהמים- כמעט ולא. (לפחות בסיבוב. לא יודעת מה בשאר הזמן)
וכמו שאמרה נולאית, 'מתלהבים' זו הגדרה יותר קולעת. והלוואי על עוד הרבה נוער ההתלהבות הזאת.

לפעמים את הדברים החשובים עושים אנשים שלא לובשים חפילה ומגבעת.

זה לא הופך את זה ללא חשוב.

וגם הסיבוב שערים לא מורכב מנערים מתלהמים.

נכון, יש שם כאלה שעושים לפעמים בעיות. אבל זה יחידים.

זה מזכיר לי שעריי תל אביב לא מאשרת טיולים לירושלים כי  מסוכן שם מבחינה בטחונית. ותושבים במעלה הזייתים לא יכולים לסטע הביתה כי ערבים מתפרעים. עוד מעט לא נוכל לגור בארץ כי מסוכן. 

אז  אני שמח שיש אשים שמגיעים לסיבוב שערים מדי חודש ומראים להם שהעם היהודי עוד כמה (מלשון כמיהה) לבנות את בית המקדש ולא רק ממלמל את זה ביהי רצון אחרי שמונה עשרה. 

השבת הייתה השבת העולמית. נסיון של כמה "משוגעים" שיהודים ישמרו  שבת בכל העולם? אתה יטדע מי הכי שכח להוביל את זה. האלה המתורבתים, הנאורים, הראליים. שעזוב אותך. זה בחיים לא יקרה. אבל לנסות לקחת על עצמם שהו קטן, או לנסות להשפיע על עוד אדם אחד זה לא היה בלוז שלהם..

שכחנו..

זה חשוב שההתלהבות הזאת נמצאת בנוער, אבל חבל שהמבוגרים לפעמים שוכחים את זה, ברור לי שיש אנשים שהם עדיין עם עניין העליה אבל צריך שזה יהיה דיבור בעם "מתי יבוא משיח"  "הנה משיח בפתח"

בס"ד

זה אחוז קטן מאוד ממי שמגיע.

חוץ מזה שצריך גם ואולי אפילו בעיקר אותם בסיבו"ש ואני לא אומר את זה מליבי אלא משיחות שלי עם המארגנים (ולא חסרים כאלה, אני ואחד המארגנים בקשר טוב).

כן, לחלוטין- העיקר שם היה לצעוק "מוחמד מת" ו"מוות לערבים",

תודה למארגנים שדאגו להכניס גם קצת שירים מדי פעם בין הקריאות,

כמו "ואינקמה נקם אחת מפלשתין"(אה, נכון, בפסוק כתוב פלישתים, לא נורא")...

ונכון, שהיו גם כמה פה ושם שהעדיפו שירים אחרים, לא כאלו שבאים להתריס כנגד,

אלא כאלו שבאים לבנות, אבל מה לעשות, את זה המארגנים לא בדיוק טרחו לשים,

מבחירה ומהשקפה- שאני לא יכול ולא מסוגל ולא רוצה לקבל,

גם משיחות עם מארגנים.

ולכן גם אם רוב הציבור לא יהיה "נוער מתלהם", הראש נשאר, ההנהגה נשארת.

זו הסיבה שאני לא הולך-

בביהמ"ק אין מקום להתלהמות ולבקשת מוות או הרג של קבוצות כאלו או אחרות, אין מקום לבקשת נזק,

בביהמ"ק מקריבים פרים כנגד 70 אומות, שגם הן יזכו לחסד של גשמי ברכה.

בביהמ"ק יכול גם גוי לשלוח קורבן, החזון של המקדש הוא "יראה כל בשר", "בית תפילה לכל העמים".

כשביהמ"ק יוקם- גם ערבי יוכל לשלוח קרבן, וגם הוא יבוא בסוכות, כי אם הוא לא יבוא הוא יחשב מורד בה'.

גם אם כרגע אנחנו במאבק עם קבוצה מסויימת ואנחנו נהרוג בהם בלי למצמץ כשנצטרך, כי זו מלחמה,

ואסור למצמץ כשהורגים את מי שמבקש להרוג אותנו, את מי שמפריע לנו לבנות את הארץ, בדיוק כפי שכותב

הרמב"ם בהל' מלכים ומלמותיהם, איננו שונאים, איננו מתעבים, גם ההרג נעשה בחמלה- כי מי שעוות עד כדי 

מלחמה ברצון האלוקי אין לו תיקון אלא בדרך שבה ה' נתן לנו, במקרה הזה- מיתה.

ולכן- מכיוון שאני מתנגד לעצם החיבור בין שנאה לביהמ"ק - אני לא מגיע לסיבו"ש, עם כל חשיבותו, אני רואה

אותו במתכונתו כרגע כמזיק ופוגע בתהליך ולא אתן יד לדבר הזה.

ביום שבו סיבו"ש יתרכז במהותו בכמיהה למקדש, ביום שבו לא יהיה יחס לערבים או לא, שלא יהיה ניסיון לנזק ברכוש 

במהלך הליכה בסימטאות הרובע שלצערנו עדיין גרים בו ערבים, שלא יותקפו ויבוזו שוטרים ששומרים על ההולכים(עם

כל הצער שיש בצורך בשוטרים, ועם כל הצער על פעולותיהם האחרות של השוטרים) ביום שהכוחות יתרכזו בבניית המקדש

באהבה, אתם מוזמנים לקרוא לי, אני אהיה ראשון ללכת ולדחוף אחרים.

המקדש מייצג את אהבת ה' את עולמו, את כולו, אפילו המצרים ששיעבדו את ישראל בפרך נאמר עליהם "מעשי ידי טובעים,

ואתם תאמרו שירה" לקב"ה יש צער גם במותם של המצרים שהיו רשעים ארורים ועובדי ע"ז ששיעבדו והרגו בישראל.

אי אפשר לחבר בין שנאה לביהמ"ק.

אסור לחבק בין שנאה לביהמ"ק.

אני נשאר אני כי אני לא הולך למקום שמארגניו(!) הם בדעה הזו,
האם אתה חושב להצטרף ל"בית הלל" כדי לשנות, אם אתה לא מסכים איתם?

האם אתה חושב להצטרף לכל קבוצה אחרת או ארגון או פעילות כלשהי שמתנגדים לעמדותיך?

תצטרף ל"בצלם" כדי לשנות? 

אותו דבר- אתה נשאר מאחור וכו'...

לא נכון, אני נשאר מקדימה, עושה את שאני יכול,

אבל אני לא אלך להשתלט למישהו על הסיבו"ש שלו,

נניח שהייתי מביא כמות גדולה של אנשים, כמות מספיק מאסיבית כדי לשנות,

הייתי עוד צריך להזיז את המארגנים ואת השירים שלהם, כלומר להביא רמקולים ועגלה

כמו שלהם, ולשים שירים, ואז הייתה מלחמה בין שני המחנות - למי יש רמקולים חזקים יותר,

למי יש יותר אנשים.

עוד מחלוקת, עוד מלחמה, עוד שנאה... 

בניין בית המקדש לא מתקדם יותר או פחות בגלל שעשינו סיבוב מסביב לשערים,

הוא בטח לא מתקדם בעקבות ההתערבבות לפני ואחרי, בטח לא בגלל השנאה והנאצה.

אבל הוא בטח מתקדם מתוך אהבה ואחווה ורעות, מתוך לימוד תורה ועבודת המידות.

ומתוך בכיות ותחנונים ותפילה כנה- גם בביהמ"ד במנחה, וגם באמצע הלילה בתיקון חצות.

אז מה, חייבים ללכת למקום שמתנגד עקרונית מבחינתי לכל מה שמסמל ביהמ"ק בשביל לא

"להישאר מאחור"? 

קיצוני זה להגיע ולנסות לשנות את מה שהולך שם - שזה דעת המארגנים.

הלפני ואחרי זה העניין השולי, ההבדל בגישה הוא המרכזי- מהעובדה שיש אנשים שמנצלים

את זה למפגש חברתי מעורב אפשר להתעלם, כל עוד אנחנו מסכימים על הערך המרכזי

של הסיבו"ש - אבל כשדעת המארגנים היא שכמה שיותר התלהמות מה טוב,

ראה בתגובה של מרדכי כאן(זו ששירשרתי אליה את התגובה הראשונה), אז אני לא אגיע.

וכן- אני משווה את הרעיון הכללי של להצטרף למהלך שנוגד את המהלך הרוחני שלי-

זו לו אג'נדה או נרטיב, זה ביהמ"ק ואיך מקרבים אותו- אני לא הולך אחרי אנשים שמבקשים

לקרב את ביהמ"ק ע"י התלהמות שאין להן מקום בבניית ביהמ"ק.

אני גם לא אלך לריב איתם, מקסימום לדון ולהתווכח, אבל לא אגע להם במה שהם עושים,

אני לא מצטרף כדי לשנות שום דבר.

סיבו"ש הוא לא "שלנו" ביהמ"ק הוא שלנו, ארץ ישראל והגאולה שלנו, חשוב לכולנו נוכחות יהודית,

אבל נוכחות יהודית זה לא לצעוק מוות לערבים. זה לא להכות בדלתות של חנויות כמו משוגעים, 

ולכן אני אומר בפירוש- אני לא נותן לזה יד.

במה גרועים יותר בית הלל מהסיבו"ש, יושבים ביניהם אנשים שלמדו תורה הרבה יותר מאיתנו, אבל בעלי דעה

שונה, למה הסיבו"ש הוא בסדר? 

המארגנים הם לא "לא בדיוק" האג'נדה שלי- הם חולקים עליי מכל וכל ובאידיאולוגיה נחרצת.

אני לא נלחם בהם, כי אין טעם להרבות מחלוקת, אבל אני בהחלט נמנע מלחזק את המהלך שלהם.

גם אם לא יהיה סיבו"ש שום דבר לא יקרה, זה דבר יפה וטוב כשהוא מגיע בצורה הנכונה, ודבר מבייש

כשהוא מגיע בצורה מקולקת, ואולי עדיף בצורה מסויימת שלא היה משהיה(ואני לא מדבר על המצב כרגע, 

אין לי יכולת להעריך). אם היית מדבר על משהו שהוא בעל ערך אמיתי מצד עצמו- תיקון חצות, יה"ר לבניין ביהמ"ק,

התגוררות ברובע, הייתי מסכים שהערך העצמי גובר על העובדה שהמארגנים הם לא "כוס התה" שלי בכלל, 

אבל אין כאן שום ערך עצמי בדבר... זו התשובה גם לעניין המדינה- בעניין המדינה יש ערך עצמי, חוצמיזה שכבר

אמרתי למעלה, העניין הוא לא חוסר ההפרדה, זה רק תוספת, העניין העיקרי הוא ההבדלים בגישה.

בס"ד

פעם הייתי זוכה להיות מהמתמידים, כיום זה רק אם בין הזמנים מאפשר...

אופנה, מחשב, אייפון.

לא על תפילה וכמיהה לבית המקדש.

עוד מעט תגיד שגם משיח זה פאסה.. אם אפשר להגיד על משהו שעוד לא קרה פאסה..

מי שכבר בעניין של מה. לא הבנתי את כוונתך..

כל עוד אין בית מקדש.

כל עוד עליה להר היא ספק כרת לחלק מהפוסקים. 

סיבוב שערים לא איבד ולו לרגע אחד את ערכו.  נהפוך  הוא . הוא לציבור רחב יותר.

וגם, המשמעות שלו היא לא כמיהה לבית המקקדש.

אלא עידוד יהודים לבוא ולהתיישב במקום הזה. ולהצטרף ל70+ המשפחות שגרות שם.
 

היו זמנים שהייתי הולך קבוע

ראיתי את הסיבוב גדל וגדל

האם זה השפיע לטובה מאז?

לצערי הפוך

(לא יודע אם יש קשר ישיר לסיבוב או לעוד דברים)

אולי בעיקר בגלל שהייתי לבד, אני לא יודע...

בעז"ה עוד המקום יפתח לכל עמו ישראל ואני חושב שיש לעודד עליה להר הבית אבל אין טעם להילחם איתם, נחכה שה' יפתח את כל השערים ועד אז נקום לתיקון חצות ולהתפלל שיבוא משיח

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים