יכול להיות שלא כל-כך שלט בעוצמת הדחיפה (וזה לא בסדר) - אבל כשרואים ילד שמרים אבן כדי לזרוק אותה על חברו, הדבר הראשון שצריך לעשות זה למנוע ממנו את זה בדרך כלשהי, ולדחוף אותו הצידה זו דרך הגיונית.

שוב, יכול להיות שהוא קצת הגזים ודחף אותו חזק מדי (דרך אגב, הילד נפגע מהנפילה?) - אבל אני לא חושבת שהוא לגמרי לא בסדר.

ואכן - צריך לטפל ביחסים בין הילדים. זה נשמע לא תקין בעליל...

זריקת אבן - מסוכנת. 

הוא היה צריך למנוע זאת.

כמו שכתבה 'מתואמת', יתכן שהאב הגזים בעוצמת הדחיפה, אבל בטוח שבאותו רגע, היה צריך לפעול בכח פיזי, ולא רק במילים.

כעת, הבעיה כאן, היא לא רק איך להסתדר עם השכנים, אלא שני הצדדים צריכים לחשוב, על שינוי חד בחינוך הילדים. אם נראה לכם ולשכנים שיש "קצת בעיות עם הילדים" אז תדעו שיש לילדים בעיה רצינית. כי האלימות מסוכנת!

מסכימה עם מתואמת שלהורה שמגיע בלי רקע לתוך זירת קרב שבה בנו עומד בפני התקפה- הדיפת התוקף הפוטנציאלי היא פעולה מובנת. כמובן, תלוי באיזו עוצמה ואופן, ומה היה ההמשך (האם עזר לבנך לקום? האם המשיך להגן על בנו? וכדומה).

ממה שכתבת שהשכן מאוד התנצל אפשר להבין שמאוד לא נעים לו עם התגובה האינסטינקטיבית שלו.

אני מציעה שתשבו אתם (את ובעלך) עם השכנים (הבעל והאישה) ותמצאו פתרון לכל המצב הזה. אלא אם אתם או השכנים מתכננים לעבור דירה בקרוב, לא טוב לתת ליריבות הזו להמשיך.

בהצלחה.

לא היית הודפת אותו?

לא רואה סיבה שאת צריכה לצעוק על השכן. אלא לשמוח שיש מי שעצר את הבלאגן לפני שקרה משהו מסוכן.

וזה בכלל לא משנה מי התחיל וכו' ונשמע שלשני הצדדים יש פה חלק בהיווצרות הבעיה...

נשמע שדווקא השכן מנסה לפשר ולגמור את הסיפור. לא מבינה למה את לא משתפת איתו פעולה.

הוא מנע פגיעה.

הוא לא המשיך להכות בו אחר כך.

להיפך- לקח אחריות והתקשר.

תגידי את קראת מה שכתבתי או רק מה שהגיבו והגבת בהתאם??

הילד שלו זרק אבן לפני כן על הבן שלי! ופגע!! אגב הבן שלי אומר שהוא ראה את זה שהבן שלו זורק, אז אולי שידחוף את הבן שלו קודם?? או שירחיק אותו לפחות בתור מבוגר שנמצא שם? והוא דחף אותו תוך כדי שהוא אומר לו"אני אראה לך מה זה", הבן שלי נזרק על הריצפה ונחבט!!שיראה לילד שלו מה זה. או שיש כאן מישהי מהמגיבות שהיתה רוצה שיגיבו לילד שלה ככה? אם כן בכיף.

אני בהלם שיש כאן כאלה שחושבות שזה לגיטימי

אם בנך מסתבך במקרי אלימות רק עם המשפחה הזו, צריך לנתק את בנך מקשר כל שהוא עם שכנים אלו. אך אם הוא מגיע למקרי אלימות עם ילדים נוספים, (אפילו אחת לכמה חודשים) יש לטפל בבעיה מהשורש. זה לא משנה מי התחיל ואיך הגיב השכן. ילד בריא צריך לדעת שמאלימות צריך להתרחק.

ולא ראה את השתלשלות העניינים

אם ילדים של שכנים מציקים בקביעות לילדים שלך ואת בטוחה כמעט במאה שהם אלה שמתחילים אז תפני למשטרה

לדעתי זו בעיה רצינית כשנער בן  13 בועט בילדה בת 9. כנראה שכן הזה גיבור רק על ילדי שכנים ולילדים שלו מרשה יותר מדי

הרי במקרה הזה הבן שלו צריך להתנצל ולא סולחה

היא פתחה את ההודעה בזה שהבן שלה מרבה לריב עם ילדים ממשפחה מסוימת. זה לא שיש פה משפחה תוקפנית ומשפחה תמימה "קורבן תמיד".

אם הילד שלך ידע שאת תגבי כל מעשה שהוא עושה, הוא ירשה לעצמו לעשות דברים יותר ויותר גרועים.

(ואני בכוונה לא מתייחסת למקרה המסוים שהעלת, כי חכמים ממני נתנו תשובות טובות לזה)

זה שאמרתי לו שאני אלך למשטרה לא אומר שבאמת הייתי עושה את זה, אלא כדי להרתיע שהתנהגות כזו כלפי ילד זה לא הפקרות. למי ששאל אם לא הייתי הודפת את הילד שלו במצב הזה? לא, לא הייתי הודפת. הייתי מכניסה את הילד שלי מהר הביתה ופונה אחר כך להורים. וכן, הילדים שלו כמעט תמיד מתחילים, זה כמה בנים וכולם יותר גדולים מהבן שלי, ולא, מריבות אלימות זה לא משהו נורמלי אצלינו. והילד שלי יודע היטב מה אני מגבה ומה אני לא מגבה, לכן אמרתי לשכן בתחילת השיחה שאטפל עד לרגע ששמעתי על התקיפה, הילד שלי היה בהלם שמבוגר דחף אותו, ולעולם לא הייתי עושה דבר כזה אם המצב היה הפוך ואני זו שהיתה שם, לא כלפי הילד שלי ולא כלפי ילד של מישהו אחר. הסיבה שלא פניתי למשטרה היא באמת כדי לא לסבך את השכן על מקרה חד פעמי, אבל אם לא היה מתנצל בוודאי שהייתי עושה את זה, וגם אם זה לא היה פעם ראשונה.

מעניין אותי לחשוב אם המגיבים כאן באמת מוכנים שמישהו יתקוף את הילד שלהם ברחוב, או שרק כשזה נוגע למישהו אחר אז זה בסדר? בכלל לא ציפיתי לרמה כזאת של תגובות פה כי בדרך כלל אני מקבלת, וגם נותנת כאן תגובות ברמה אחרת לגמרי, ממש לא ציפיתי שיגבו כאן את מה שהוא עשה. אולי זה סוג של להגרר אחרי תגובה אחת ולהגיב באותה רוח אחרת אין לי הסבר לזה, בקיצור שלא תתנסו בעצמכם כדי להבין שאתם טועים, כי בינתים אף אחד לא אמר כאן שאם זה היה הילד שלו הוא היה עושה לו נו נו נו פעם הבאה אל תרגיז את השכן, שבסך הכל מנע תקיפה.....

לא חשוב, מבחינתי אפשר לסגור את הנושא, התכוונתי רק לקבל כמה תגובות פרופורציונליות, לא התכוונתי שיגידו לי להכניס אותו למאסר עולם, אבל לגיבוי נורמטיבי, אולי הסתכלות אחרת אבל ברוח יותר מגבה, כן ציפיתי. שכל אחד יעשה מה שנראה לו כשזה נוגע לילדים שלו...מבלי לעבור את גבולות הטעם הטוב וגם החוק כלפי ילדים של מישהו אחר.

בס"ד

גיבוי זה בונוס.

כן, יכול להיות שאנחנו חושבים שהוא היה לא בסדר.

אבל את לא באמת יודעת מה היה שם, גם ע"פ הפרטים של הילד שלך ועד ראיה.

מאיך שאת הצגת את המקרה, ה"דחיפה" של אותו האבא הייתה לגיטימית לאותה נקודת זמן.

ומכאן ועד לפתוח עליו בצרחות זה עניין אחר.

יצא לי להיות בדבר דומה. ככה שאני יכול לתאר לעצמי את הסיטואציה.

הדחיפה שלו לדעתך לא בגבול הטעם הטוב, מבחינתנו כן. 

אין לך מושג מה הוא אמר לילד שלו לאחר מכן. אבן זה דבר מסוכן.

הילד שלך לא פחות בסדר. גם אם התכוון רק "להחזיר".

הנה משהו להסתכל עליו - אם הילד שלך לא היה מנסה לזרוק אבן, האבא של השני לא היה דוחף אותו, וממילא יכלת פשוט לוודא שהילד השני יענש כמו שצריך.

ואין בזה משום הצדקת הילד השני, רק אבא שלו.

ואם את רוצה גיבוי - כן, דחיפה של ילד שלך זה לא משהו שאמור להתקבל,  והנה מה עשית עם זה:

 הילד השני כבר חטף עונש או משהו דומה, אבא שלו התנצל  ולאחר מכן צעקת עליו - כן ככה צריך. הוא הבין את העניין. אבל זה לא מוביל אותך לשום מקום אם תמשיכי לצעוק עליו.

מעבר לזה, אין לנו עוד פרטים במקרה זה, מה הקשר שלך עם ההורים שלו? של הילד? מהם תנאי הסביבה? משהו שאפשר על פיו לשפוט אותו מעבר לתמונה הצרה שהבאת לנו?

חלילה וחס לי מלהגיד את זה שהילד השני זרק אבן על הילד שלך. אני בטוח שאף אחד מהמגיבים לעיל לא ניסה להצדיק את העניין. פשוט התמקדו בזמן הההווה.

שבתור מי שמכירה יותר את העובדות (בד"כ ילדי השכן מתחילים במריבה, כולם גדולים יותר מבנך ועוד), השיפוט שלך הוא שונה משלנו. יכול להיות שאם הייתה לנו תמונה מלאה, התגובות היו קצת אחרות. יכול להיות שלא.

בכל מקרה, אם את שלמה עם התגובה שלך לשכן, אז לכי עם זה.

ואני עדיין מציעה לנסות למצוא פתרון קבע למצב הזה (הרי לא אפשרי שהילדים שלך יחיו, באיזושהי בחינה) תחת איום וחשש.

אספר לך סיפור על בני, שהיה סה"כ בן 5, ובגן שעשועים רצה לתת תור לחברה שלו להתנדנד, אך ילדה בת שנתיים תפסה את הנדנדה, אז הוא הרים אבן גדולה, זרק עליה ומזל שפספס. תאמיני לי שהייתי שמחה אם מישהו היה הודף אותו מלעשות זאת ולא שילדה קטנה תיפגע בגללו. אבן היא דבר מסוכן, גם אם רוצים לפגוע בך באבן - תסתלק ואל תחזיר, ותעביר את זה לטיפול מבוגרים. אבן היא דבר מסוכן ויכולה להרוג! זה המסר העיקרי שאת צריכה לומר לילד שלך (וגם המשפחה השניה לילדים שלהם, כמובן).

ובהקשר לבן שלי, אמנם לא הספיקו לעצור בעדו, אך היתה שם מישהי שהתחילה לצעוק עליו (אני הייתי בקצה השני של הגינה, אם בת נוספת ותינוק, ורק ראיתי מרחוק משהו קורה, ואותו רץ אלי). היא צעקה שהיא מזמינה משטרה ושהוא כמעט הרג אותה, ושילד כמוהו צריך להיות בהשגחה צמודה או במוסד טיפולי ועוד דברים נוראיים (והילד כולה בן 5...) נכון שיכלתי לצעוק עליה בחזרה, אבל הרגשתי שזה לא חינוכי בעליל. הילד צריך להפנים שאבן היא דבר מסוכן! אז נכון, במשך כמה ימים היה לו פחד שהמשטרה תבוא ותיקח אותו, ואני אמרתי לו שבפעמים הבאות, הוא צמוד אלי בגן שעשועים ולא מתרחק מטר. כמובן שגם ניסיתי להרגיע אותו וחיבקתי אותו כי הוא היה ממש בטראומה מהצעקות שלה, הוא פחד בימים הבאים מכל ניידת משטרה שתיקח אותו לכלא... ואני הרגעתי אותו, אבל גם הייתי מאוד ברורה והסברתי לו שמזל שדבר לא קרה לילדה כי אם היה קורה, הוא באמת יכל להסתבך עם המשטרה. רציתי שהוא יפחד, שלא יעז לעשות דברים כאלה יותר. אז אולי היתה לו טראומה לכמה ימים, אבל יותר לא תראי אותו זורק אבנים (הים הוא בן 8, ואני בטוחה שהוא כבר לא זוכר את הסיפור הזה)

בעלי, כששמע על האישה הזו, רצה ליצור איתה קשר ולצעוק עליה, אבל אז הוא סיפר את הסיפור לחבר שאמר לו - טוב מאוד, אולי הבן שלכם עבר משהו לא נעים, אבל את הלקח הוא למד בצורה טובה, הרבה יותר מאשר אם אתם הייתם צועקים עליו או מענישים אותו.. והוא ממש צודק. אולי (בעצם בטוח) אני לא הייתי מתנהגת כמוה - אבל אני לא חושבת שהבן שלי נפגע מזה לטווח הרחוק אלא להיפך!

נקודה למחשבה...

אלא שבשבילי זה לא יותר מדי רלוונטי, כי כן, אוי ואבוי(!) שמבוגר יתקוף את הילד שלי מבחינתי. והתלמיד שתקף אותך אני לא יודעת באיזה מוסד מדובר (רק אני מקווה בשבילכם שזה לא מהמוסדות האלה שכמה כאפות לתלמיד זה חינוכי....מיותר לציין שהילדים שלי לא ממש דורכים במקומות כאלה) אצלינו זה לא המקרה, ולא שמעתי בסביבתי הקרובה על מקרים כאלה בכלל, אז ממש אין לך סיבה להשוות. אולי זה סוג אחר לגמרי של סביבה.

" איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם? רבי יוסי אומר שכו טוב"אבות פרק ב

איך אדם יכול לבחור שכן טוב הרי אנשים באים והולכים ? 

ראיתי באיזשהו מקום שלמעשה ההכוונה היא - תהיה אתה שכן טוב!!!

בעית האלימות היא קשה וראוי שתשבו אתם ההורים עם השכנים ותשוחחו ע"כ .

כיצד ניתן להמעיט? ואח"כ אולי עם הילדים ותעשו פעילויות משותפות . בקיצור אם הילדים אלימים זה בלפי זה זה בעיה שלכם

בהצלחה

לא יודעת להכריע אבל גם לא יודעת אם פניה למשטרה תועיל או תזיק. כשהייתי בערך בת 10 העלבתי שכנה שלא היו לה ילדים והיא בתגובה תקפה אותי פיזית וחנקה אותי. הלכתי לקרוא לאבא שלי ובמקום להעמיד אותה במקום או לקרוא למשטרה הוא עשה סולחה. מאוד כעסתי, אבל היום במבט לאחור אני לא יודעת אם זה באמת היה מועיל לפנות למשטרה, ואולי טוב שזה נגמר בסולחה. וזה לא סותר שאולי באמת השכנים שלך תוקפניים אבל לדעתי עם שכנים צריך להיות סופר זהירים.

קיבלו פה מסר שמותר להם לתקוף וגם אם אבנים ואם מישהו יעז להחזיר להם אז אבא יתערב ואחר כך אולי יעשו סולחה

אם זה ימשיך ככה אז כן לפנות למשטרה. ולא מסכימה אם גברת שהגיבה אחרי. לא נראה לי שכל ריב מטרתו היא צומי של הורים, זה סתם ריב. וחוץ מזה אם מישהו באמת ירצה להשיג ככה צומי אז הוא באמת יקצין עד כדי כך שכבר לא יהיה ניתן להתעלם

ואני לא מאמינה ששכן לא ראה שום דבר אבל ברגע שבן שלו היה כאילו בסכנה הוא פתאום הופיע בדרך נס ברגע הנכון והציל את בנו. כנראה בתחילת המריבה כשזרקו אבן על ילד אחר, הוא לא חשב לנכון להתערב, אחר כך הרי אפשר לעשות סולחה...

באמת יש כאן כמה תגובות מזוויות שונות שלקחתי לתשומת ליבי (וגם כמה שממש לא) אבל תודה לכולם.

סליחה,

התחושה שלי לאחר שקראתי את התגובות עד כה, היא שאתם המבוגרים לא ממש יודעים איך להתנהג, וכמובן - איך ידעו הילדים ??

ילדים שגרים בשכנות לא צריכים לריב זה עם זה, כמו שמבוגרים שגרים בשכנות לא צריכים לריב. אם ישנו מתח קבוע - ישנה בעיה, וצריך לעזור לילדים להכיר את רגשותיהם ולטפל ברגשות אלו.

בתוספת לכך יש ללמד אותם, שגם אם אני מרגיש רגש כלשהוא כלפי שכן, למשל קנאה, ואני לא מצליח להתמודד עם אותו רגש, אני עדיין צריך לדעת להתאפק ולא להתנכל לשכן או לפגוע בו בדרך כלשהיא.

גם אם השכן הוא זה שפוגע ראשונה ילד צריך לדעת איך להגיב- להגיד לו אל תעשה את זה בבקשה, אחכ לידע את ההורים וכו'..

האם לימדתם את הלדים את כל זה ??

אולי כדאי שתחשבו על זה אתם המבוגרים לפני שתדברו עם הילדים ...

אגב, המתח הזה גורם לילדים שריטות לא פשוטות בנפש גם אם אין שריטות בגוף, וחבל..

בהצלחה,

אלי

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...