זיכרונות.מחכה לשקט
עבר עריכה על ידי מחכה לשקט בתאריך ב' בחשון תשע"ה 09:42

אילו רק הייתי הולכת למקום אחר,

אילו רק זה היה מישהו אחר,

אילו רק... ואילו רק...

 

                                                       

 

היא התיישבה על אותו ספסל,

אותו ספסל מאותו יום ארור

חזרה אל אותו המקום,

אל אותה השעה.

והזיכרונות כמו רק חיכו 

לשעה שבה יוסר הסכר

שטפו אותה מאליהם,

בבת אחת ניתך עליה מבול

של שיטפונות.

לרגע חשה שהיא טובעת 

היא הייתה זקוקה לעוגן

היא ניסתה למשוך את עצמה בכוח

לצוף על פני 

להושיט יד זועקת, צועקת

אך שוב

כמו אז,

איש לא שמע.

 

                                                      

 

שלום ילדה יפה,

הוא התיישב לידה

"אוף, רק זה היה חסר לי"

היא חשבה בזעף,

אפילו להתבודד קצת עם המחשבות

למצוא בשקט שבחוץ

את השקט שכה חסר לה בחייה

היא לא יכולה,

ומה למען ה' עובר על הגברים בעולם?!

הם עוד לא שמעו על הפטנט

הגאוני שנקרא דורדוראנט??

חשבה לעצמה,

בעוד זזה באי נוחות בספסל

מפני צחינתו.

 

                                                      

 

היא זכרה את המגע,

היא זכרה את התחושה,

היא זכרה את היום,

והיא זכרה את השעה,

היא זכרה את צבע שערו,

היא זכרה את לחישותיו,

היא זכרה את כאביה,

ואת זכרה את תחושתיה

רק דבר אחד היא לא זכרה

למה היא,

שתקה.

 

--------------------------------------------------------

 

לאן את בורחת?! הוא שאל

בואי ילדה ילדה יפה

בואי ותעשי אותי מאושר,

ברגע אחד היא קפאה,

וההבנה החלה אט אט

לחלחל למוחה,

הצילו!!! היא צרחה בחוסר אונים

אך את הזעקה שלה

רק היא שמעה.

 

                                                        

 

היא זכרה שזה הרגיש לה כמו נצח,

אף על פי שזה היה רק כמה דקות,

היא לא זכרה איך חזרה הבייתה

אבל היא כן זכרה שהתקלחה במשך שעות

ניסתה להסיר ממנה בכוח,

את ההרגשה,

שהיא מחוללת,

שהיא טמאה.

אבל לא משנה

כמה מים היא שפכה

וכמה סבון היא קירצפה,

ההרגשה נשארה

והיא עודנה נושאת אותה עימה

עד היום.

 

---------------------------------------------------

 

היא פקחה עיינים באחת,

וראתה שהשמש כבר שקעה מזמן,

ועתה נשארו בגן

רק היא, והנדנדה,

בהחלטה של רגע

היא בחרה להעלות עליה

מתנדנדת בחוזקה,

מנסה להתנתק

מעל פני האדמה

למעלה, למטה

למעלה, למטה

היא ממלמלת לעצמה

למטה, למעלה

למטה למעלה

היא לוחשת בדממה.

 

 

 

 

 

 

 

היי שקטה:

 

היי שקטה

היי לוחשת

היי בוכה

היי צוחקת

 

ילדה יפה ויחפה

הולכת, צוחקת

אל סוף יומה

 

התכסי בשמיכה

כסי ערוותך

מערומי גופך הביטי

חלף עוונך

 

בין רגע כחול

הפך לאדום

כניפוץ שברי כנפייך

כמו מקיץ מחלום

 

מי יתן לאדם עיינים

מי יסתכל ללבב

יבחין יחקור וינתח

את אושרך שאבד

 

דם ואש ותמרות עשן

עתידך לוטה בערפל

נחנקת מעשן חייך

נחנקת מאורו האפל

בורחת:

 

 

 

 

 

היא רצה בשדות
בורחת לא בורחת
בגיא, בנהרות
מצלילי הפחד

הצל שמתקרב
רוצה לחשוף לגעת
את נשמתה לערטל
ואת גופה לקחת

והחשיכה סוגרת
והדמעות חונקות
בחדר הסגור
היא קודחת

ונהימות הזאבים
שמתקרבים וטורפים
בעיינים רעבות
מביטים בצלחת

וברגע זה נגמר
אך בליבה נשאר לנצח
זיכרונות מאותו היום

וצלקות מדממות
נחרטו בדעת
הזיות, הזיות רק לחלום

יש רק דמעות השוטפות בגלים כואבים, דמעות בתוך הגוףשלהבת
המשאירות את רגשי האשמה,
הפועלים כבומרנג נגד אותו גוף מחולל.
הריסות על גבי הריסות
ואין מה שיוריד אותן מהגב השפוף.
אן סיד שיחליק את החור שנפער.
אכן כן.מחכה לשקט

הטבת לתאר את אשר לא ניתן להביע במילים,

כואב כואב ומכאיב.

תגובתך היא כמו שיר שזורם,

מים קרים על נפש עייפה,

תודה לך!

 

 

וכמובן,

ברוכה הבאה!

איה איה איה. עברה בי צמרמורת. זה כאבבבבמישהי בעולם!
|משתתק|פינג.

|בוכה|

אלוקים. זה מדהים!!מישהי=)

כאילו.. אין לי מה לומר.

 

הכתיבה השוטפת, ה.. אמא!!

זה יפה.

 

ואיך ידעת להיכנס לזה?

כאילו.. 

 

אהבתי מאוד.

תיארת מאוד יפה.

הכתיבה שלך מדהימה.

ויש לך אחלה יד.

 

וואו.

עובר אורח
"הזיות, הזיות רק לחלום"
...שטות
לפעמים המילים מחללות את הרגש.
זה מה שאני מרגישה עכשיו,
משו שאיפשר באמת להביע, לתאר
תודה רבה לכם/ןמחכה לשקט

הכל מאיתו יתברך! והוא בחסדו הגדול האציל עלי מהודו

וחנן אותי בכישרון

 

שלהבת-היטבת לתאר זאת בצורה מרגשת ונוגעת ללב,

ישנם דברים שלא ניתן להסביר, לא ניתן להכיל רוע שכזה,

מפלצתיות שכשנגדה הלב דומם ושותק בזעקה.

 

מישהי בעולם!- תודה.

 

פינג+חוזרת+רוש לילה.-סליחה...

 

מישהי=) - תושה רבה לך! הכל מאיתו יתברך, זה ממש לא ממני!

איך ידעתי להיכנס לזה?!

קוללתי בלהיות רגיש מידי, בלהרגיש כמעט תמיד ביתר שאת את כאבו של האחר,

נחשפתי למקרים שכאלה לראונה לפני כשנתיים ומאז (לצערי) נחשפתי וסייעתי

לכ2 בנים ו14 בנות שעברו דברים שכאלה.

עם הזמן,הנסיון והסיפורים ששמעתי התחלתי להבין ולו על קצה המזלג את הכאב,

ואת מה שהן חוו וזה הצטבר יותר מידי בעמקי הנפש חשתי צורך להביע זאת בכתיבה

בעבר עשיתי פרויקט שלם שהוא ריכוז של 8 שירים שכתבתי על הנושא הזה ובמהלך הזמן

כתבתי עוד מספר קטעים על דברים שכאלה.

הקטע הספציפי הזה מבוסס על אחד הסיפורים היותר מזעזעים ששמעתי

והקטע בורחת מבוסס אף הוא על סיפור אחר.

 

ושוב תודה לך.

 

בודדה...-וודאי שאת צודקת, יש דברים שלא ניתן להביע במילים,

גם לו אקדיש את כל חיי לכך לא אוכל להביע אפילו את אפס קצהו 

של אחד מאינספור המקרים הללו,

אך רציתי לנסות לגעת, לטלטל להעלות את המודעות לכך ולו במעט

וב"ה זיכני הבורא ואני חושב ששירשור זה ביחד עם שאר שירשורי

בנושא נגעו בלבבות ה(א)נשים וסייעו בצורה כזו או אחרת להעלות את המודעות לכך.

סליחה אם פגעתי...

 

 

 

בברכה

המחכה בכליון עיינים ונפש לביאת גואל צדק

כפיר גולן

וואי איזה נושא כואב שחבל שלא כולם מודעים לו ...קשת1

זה נושא כל כך קשה ,

כל מה שקשור לנושא הזה גם ..

וחבל שישנן כאלה שעוברות את זה ואף אחד לא יודע ולא מושיט יד להוציא אותן מהתהליך הזה ...

 

וגם אף אחד לא יכול להבין מה הן באמת עוברות .

 

כי לפעמים אנשים שניראים שפויים והכל יכולים לנצל בהרבה צורות ,

גם ילד , וגם חבר וגם וגם ....

ואנשים לא מאמינים ,

כי זה לא כמו שכתוב על הקיר ובחדשות ובכל מקום :

כאן נרצחו בדם קר ...

 

זה הנפש שניפגעת וזה קשה ולא רוצים להאמין .....

ומכחישים והכל וזה יכול להיות אפילו במערכת יחסים שניראית בריאה !

הלוואי שיכולתי לעזור ... ((((

תודה לך!מחכה לשקטאחרונה

את יכולה,
להיות שם,
לעזור... לשמוע...
להקשיב.

 

פקחי עיינים, הטי אוזנים
לקול לחישות באופל
הם מסתובבים סביבך
זועקים באלם קול
מחכים שנשמע את אשר

אינם יכולים להביע בפיהם.

 

מחכים להם שנפתח להם את הפתח,
פתח לחיים.

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה