אני יודע שיש הרבה ביקורת על הרבנות בגלל שהיא מקלה בדברים מסויימים, או לא מחמירה מספיק. מאידך אני יודע שהייתה פעם סדרת כתבות על חומרות הלכתיות שנהוגות בבד"צים ללא סיבה הלכתית מספקת לטענת הכותבים.
אז זו המסקנה שלי מהשיחה איתו:
בכשרות יש 2 בעיות מרכזיות:
- חומרות/קולות הלכתיות
- נאמנות
אם אתם קונים מוצר שיצא ממפעל, תדעו לכם שאפשר לסמוך עליו.
לפעמים יש שימוש בעניין הלכתי שלא מקובל על הכל (למשל - ג'לטין במילקי, עד שהוחלף לפני מס' שנים), אבל מה שכתוב על האריזה יהיה שם.
העלות של להביא מהנדס מזון, כדי להחליף את הרכיבים במוצר לכאלה שלא כשרים כדי לחסוך כמה שקלים - פשוט לא שווה את הכסף.
נוסף על כך שבמקומות כאלה, עלות המשגיח זניחה ביחס לעלות המוצר (אגורה בודדת ומטה).
כלומר במקומות גדולים אין בעיית נאמנות, פשוט בגלל שזה לא משתלם (קצת דומה להיתר חלב נכרי בחו"ל).
אם בחרתי לאכול אבקת חלב עכו"ם למשל, זה בחירה שלי ויש לי על מה מסמוך - אבל לא יאכילו אותי שומן חזיר.
הבעיה השניה היא נאמנות
במקומות קטנים (פלאפל, מטבח של אולם, בית מלון, מסעדה,....), משתלם לבעל העסק לחסוך את הכמה שקלים ולהחליף את המוצר, לא לעשר ירקות ופירות, או כל מיני בעיות כאלה.
שם הבעיה חמורה הן בכשרות בסיסית והן מהודרת. לגיטימי בעיניי שמקום יגדיר את עצמו בכשרות בסיסית, כל עוד הוא אכן עומד בה. הבעיה שם היא בעיקר ההצדקה הכלכלית לעשות כל מיני "גניבות קטנות" (אפילו להשכיר את כלי האוכל לארוע בשבת ללא כשרות) שקשה מאוד לעקוב אחריהן.
מה המשמעות?
לבדוק ב-7 עיניים מטבחים ומסעדות, ובמכולת - יש דיון הלכתי לגיטימי ויש למקלים על מי לסמוך.
)
יש לך זיכרון צילומי לניקים …