ואם אין לכן מספיק חלב ואתן לא יכולות\רוצות לטפל בזה אז תתנו לו תוספות!
יצא לי להיתקל כמה פעמים בסיטואציות כאלה שלא היה מספיק (באופן קבוע- תמיד או בימים מסויימים)
והאמא אומרת בפירוש "אני יודעת שהוא רעב אבל אני לא נותנת מטרנה"
זה מטריף אותי- כאילו מה נראה לך שאת מרעיבה אותו?? זה גובל בדיווח לרווחה בעיני..
עדיף לתינוק להיות שבע ממטרנה מלהיות רעב מהנקה!!
ותמ"ל זה לא מילה גסה.
את בטוחה שהבנת נכון?
האמא חושבת שהוא רעב- ולא נותנת לו?
סיטואציה שאני מכירה פעמים רבות זה שכל העולם בטוח שהתינוק רעב והאמא בטוחה שלא ומתנגדת לפיטום התינוק.
יש אמא שלא ממש מצליחה להניק..או שאין לה סבלנות וכו
אז אין אמא שיודעת שהילד רעב כי אין חלב, כל אלו שאורמות שהן מנסות לשאוב ויוצא קצת, כי בשאיבה בהתחלה יוצא יותר קצת מאשר ביניקה
אני ב''ה אין לי את הבעיה הזאת, יש לי מלא חלב ולא משנה מה יהיה אבל מכירה נשים שהגוף שלהם לא מייצר הרבה חלב, ולא משנה כמה הן יניקו. כמו שבין בני אדם יש הבדלים בצרכים ובכל מיני דברים בגוף, כך גם לגבי ההנקה. וקורה, ואני מכירה אישית מישהי, שהייתה בטוחה באמרה הזאת שלכל אמא יש מספיק חלב לילד שלה ולכן לא הביאה תוספות ולא פרשה את הבכי של התינוק שלה כרעב. עד שיום אחד היא החליטה לנסות, והילד נהיה מלאך...
אז יש אימהות שאין להם מספיק,ולא צריכות להרגיש עם זה רע וב''ה היום יש לזה פתרונות כמו התמ''ל.
הלוואי שכל בעיות ההנקה היו בעיות מדומות, שבאמונה תמימה שהכול תמיד בהכרח בסדר הן היו נפתרות מעצמן.
הלוואי שכל אותן אימהות נחושות שחשובה להן כל כך ההנקה הבלעדית היו משיגות אותה.
כשזה לא המצב - כואב מאוד לאמא כזאת להיות מואשמת בחוסר סבלנות, או כל דבר אחר שהופך את הקושי שלה לאשמתה. לצער-הנקה יש תכונה כזאת, שהוא נוגע במקומות הכי עמוקים בנפש. לפגוע במישהי במקום כזה זו בעיניי ומניסיוני ממש שפיכות דמים!
מה שכן כדאי לדעת הוא שב"ה רוב הסיבות למיעוט חלב הן פתירות, בעיקר בעיקר אם יש נגישות למידע מהימן ומקבלים תמיכה טובה (שחייבת לכלול גם אהבה וחמלה! מידע בלבד זה ממש לא מספיק) מהסביבה.
בהתהוותב"ה יש לי בדר"כ המון!! חלב חוץ מפעמים שפשוט אין!!! (לפעמים לפני מחזור אבל לא רק!)
ואני מכירה את הגוף שלי ואת הילד שלי מספיק כדי לדעת אם יש או אין.
בכלל לא בודקת ע''י שאיבה.
וכמה שקשה, כשצריך ב"ה שיש תמ"ל.
פשוט יש נשים ששומעות על קושי/ חוסר יכולת בתחום-
וישר מתחילות עם סיסמאות: אין דבר כזה שאי אפשר!!
וזה מרגיז ולא נכון!!
אז את צודקת, לא כולן ככה.
גם לבכור שלי זה קרה. כשהוא היה בן 3 ימים הוא לא אכל משהו כמו 8 שעות, לא משנה כמה ניסיתי. האחות בתינוקייה ממש התעקשה איתי לתת לו תמ"ל, אבל בהתייעצות עם יועצת הנקה החלטנו לחכות עד שהוא ידרוש מעצמו, ובאמת ב"ה כך היה, והנקתי אותו עד גיל 10 חודשים.
לא שזה רע ח"ו שהבאת לתינוקת שלך תמ"ל, שלא תביני אותי לא נכון.... רק עוד נקודת מבט
משהו שתמיד לא הבנתי בסיפור שלך.
ביומיים הראשונים היית בבי"ח? הרי משחררים ביום השלישי בד"כ.
אם היית בבי"ח היה מעקב של האחיות אחר טיטולים ואחר המשקל?
אצלי בעין כרם במיוחד בלידה הראשונה אבל גם בשניה ביקשו לשמור את הטיטולים שהאחיות יתרשמו בעצמן מהכמות והתדירות.
ועוד משהו שלא מובן לי- הרי לכולם כמות החלב מגיעה ביום השלישי, לא? בעין כרם לפחות נותנים חופשי בקבוקי מטרנה ומעודדים את האמהות להשלים אחרי הנקה. ובמקביל גם מעודדים להניק המון!
אני אישית הייתי מניקה כל פעם בערך 40 ד', ואח"כ השלמת מטרנה. לפעמים אפילו השלמה של 60 מ"ל.
המטרה של ההנקה הרבה היתה שהתינוק ואני נתרגל את התפיסה ולא כהזנה בלעדית.
מעניין אותי מה הנורמה...
זה ממש נשמע מוזר שתוך ימים ספורים התייבשת ככה לגמרי. המקרה היחיד בנוסף אלייך ששמעתי עליו זה על מישהי שהסתבר שהיתה לה בעיה בצינוריות שהתגלתה רק אצל כירורג שד.
וזה ממש מפחיד. ב"ה שהספקתם בזמן...
יש קלוסטריום (או משהו כזה) זה כמות קטנטונת אולי כפית בערך לארוחה, לא משהו שאפשר כל כך לשאוב.....
התינוק לא צריך לאכול כ''כ, בכמויות. בימים הראשונים הם עדיין מושפעים ממה שהם קיבלו בתוך הרחם.
אחרי הלידה הראשונה שלי דאגתי מאוד שביומיים הראשונים התינוק רק היה נרדם ובקושי אכל, ורופאת ילדים אמרה לי שזה לא מסוכן.
אחרי הימים הראשונים כבר חשוב לשים לב שהוא מקבל את מה שהוא צריך. (לי אמרו שזה בערך 60)
אחרי חודשים של נסיונות הנקה, אפאטי, לא מחייך עד שהאמא העייפה מנסיונות וכאבים, ושפיכת כספים על יועצות הנקה, מביאה לו בקבוק מטרנה שאחרי יומיים הוא מחייך לראשונה, ומתחיל להצמיח לחיים.
והילד השני אותו סיפור..
אז יש דבר כזה...לא ברור מה הסיבה, אך זה יכול לקרות!
לא ליפול לאבחון שגוי, שמזיק לשני הכיוונים. ללמוד את הדרכים הנכונות ואת הדרכים השגויות והמטעות לאבחן את מצב החלב, וכשעולים ספקות - לבחון אותם ברצינות, לפי מידע מהימן. לא לתת לפחד לנהל אותנו.
התכוונתי שאם יודעים שהוא לא קיבל מספיק- בין אם ניסינו להניק עוד כדי שיקבל יותר ובין אם לא
אז צריך לתת תמ"ל
ציטוט ששמעתי- "בימי שישי היא פשוט רעבה כי אני לא אוכלת ואין לי מספיק חלב. ואני לא נותנת מטרנה"
אז בבקשה- או שתשבי ותאכלי גם ביום שישי או שתתני תוספת אחרי כל ארוחה בימי שישי
(מקווה שהיא לא קוראת פה..)
בהתהוות
נשמע שהאמא הזאת שמעה סביבה הרבה פעמים את האמונה העממית שמיעוט בתזונה מוביל למיעוט בחלב, ולא מכירה את החומר המחקרי בנושא, ולא את הסקירות על התפתחות תינוקות באזורים מוכי רעב, שרואים בהם איך כל עוד הם על הנקה בלעדית הכול בסדר גמור איתם (למרות שאמא שלהם רעבה), ורק כשהם מתחילים להזדקק למזון של גדולים, שחסר, הם מתחילים להראות סימנים של תת-תזונה...
האם נראה לך שהאמא הזאת עוקבת אחרי החיתולים ורואה שוני בימי שישי? אם אכן כך, אני מסכימה איתך. זה לא מצב תקין. אבל משום מה קשה לי להאמין...
כל עוד היא נותנת לתינוקת להמשיך ולינוק עוד ועוד עד שהיא מתנתקת מרצונה, אין סיבה שתסתובב עם רגשות אשמה.
היא חשבה שהילדה רעבה ולא עשתה עם זה כלום
לא משנה אם בתכלס היא צדקה או לא
ויש גם כאלה שלא עולים במשקל והאמא לא עושה עם זה כלום..
אני יודעת שלא רצית (דילמה) להיכנס לפרטים, אבל בעיניי הפרטים מאוד משמעותיים, ואי אפשר לשפוט את התמונה השלמה בלי להתעמק בהם. גם בעניין המשקל כל מקרה לגופו, ומבחוץ הרבה פעמים לא יודעים את כל הפרטים. למשל - לא עלה במשקל, או שירד אחוזון? אחוזון לפי העקומות המעודכנות, או המיושנות שעוד מסתובבות בטיפת חלב? לא עלה במשקל בכמה זמן? באילו תנאים נשקל בכל מדידה? ואם לא עלה במשקל - האם נבדקה הסיבה? ואם מקבל חלב כל צורכו, ואין גדילה בגלל אנמיה נגיד, או צליאק? הרי במקרה כזה תוספת תמ"ל 'על עיוור' תהיה גם היא הזנחה!
אז בעיניי חשוב באותה מידה - לא לנפנף בעיות מצד אחד, ולא לרוץ לתמ"ל על כל ספק מצד שני (וגם לא להפעיל לחץ על אימהות לעשות זאת).
זו דעתי. אפשר לחלוק
אולי סוף סוף הבנים שלי יהיו באחוזון גבוה??
"ואני לא נותנת מטרנה" אז כנראה חשבה שהילדה נשארה רעבה..
והאמת שעדיף לא לדון במקרה בפורום
מרגיש לי לא הוגן (מראש לא רציתי לתת דוגמאות ובסוף התפתתי)
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
בעקבות השרשור כל אישה צריכה לדעת שיש לה מספיק חלב לתינוק שלה.
זה הכול בראש וכן יש נשים שהייצור דורש מהן יותר.
כמובן שאם לא התאמצת מספיק: לאכול בריא, לנוח כשהתינוק רדום, ולהניק המון,
לא לצפות שהחלב יזרום (יש כאלה שיש להן שפע אגדי)
שאלה לפותחת מה גרם לך לפתוח את השרשור?
זה הרי ברור שלא יעלה על הדעת להרעיב תינוק!!!
פשוט תניקו למה להוסיף תמ"ל
בהל נחה שהבעל כל היום בתפילה
אני מתה מפחד
אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.
הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ
איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.
בגילאים של הילדים.
ועד כמה הבעל נמצא וזמין.
אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.
הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.
אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.
צריך לדאוג לילדים לאוכל.
עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.
כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.
שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.
אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.
לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.
כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.
לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.
להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.
לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.
נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.
ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.
לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...
פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים
והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים
אין מה לעשות, duty calls
הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה
ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.
ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.
לעשות את הצום ביחד עם משפחה
אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה
להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם
ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...
לא צריך משהו מיוחד ויקר
אפשר בסטוק
קניתי כלי אוכל והחבאתי
הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות
מטפל בילדים
ומתפלל בבית.
אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.
הצום שלך מדאורייתא.
התפילה שלו מדרבנן.
אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.
ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.
חגיגית, כמו שבת או חג (למי שלא צם כמובן...)
אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.
לא היה מצב שאני אשמור על הילד.
הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.
במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.
ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.
שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)
יצא לי לעשות יום כיפור עם אחותי והילדים של שתינו
בלי בעלי (הוא נסע לאיפה שהיה בית כנסת בנוסח שלו)
ובשתיים היה הרבה יותר קל.
מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.
פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.
ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?
היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.
זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת
ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.
מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו
מעניין
והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר
לקראת יום כיפור.
צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב
הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום
עוד לא דיברתי עם הרב שלנו
אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..
רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.
מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.
רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.
מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו
הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..
מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.
של רבנים ורופאים
לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו
אם יש לך איך להגיע אליו,
מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),
ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו
מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום
איך מגיעים אליו?
אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),
לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי
התחילה להתלונן שכואבת לה השן
בכללי היא בחרדה מרופאים היא ממש ממש לא אוהבת
אפשר לצלוח את זה? אני מתכוונת ללכת איתה מחר על הבוקר לרופא שיניים אפילו לא יודעת לאן
והשדר הזה יעבור אליה...
כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...
דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה
כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר
ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)
זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!
כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.
יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).
הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.
יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.
להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים
להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)
לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה
הדביקו לה סתימה זמנית
אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???
המליץ על הרדמה כללית - אמאלה
אבל שננסה קודם עם גז צחוק
אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה
איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה
אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.
מצד שני זה מושלם
מסיימת עם זה זריז
לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...
לק"י
בלי צילום.
אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦♀️
זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו
שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה
אם היא שותה מבקבוק תינוק משהו שהוא לא מים,
אז זה לא מופרך בכלל
אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"
משחקים כאלה
לק"י
מה בדיוק יש.
אולי זו רק התרשמות של הרופא.
מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)
ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..
לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)
היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!
קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...
אז בע"ה יש תקווה!
לק"י
כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.
לא יודעת מה ההבדל.
אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.
בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...
כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.
תודה רבה!!
היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.
תודה רבה!!!
אני מצחצחת לבן שלי (בן כמעט שנתיים) שיניים אבל לפעמים לא זורם ובינינו, חוץ מהקניית ההרגל אני לא מרגישה שהצחצוח יוצא כזה יעיל.. מפחדת שיצטרך טיפול בגיל קטן. אז איך שומרים על השיניים בריאות גם בגיל כזה עם כל מה שאוכלים?
כל ילד אוהב דברים מאוד מסוימים ומעטים, וכמובן שאלו דברים שהשני לא אוכל...
המאכל היחיד שכולם אוהבים זה שניצל, ואין לי כוח כל יום להכין שניצלים. זה המון עבודה ולכלוך (ואין לי תנור בשרי, אז לא רלוונטי לאפות).
כבר אין לי חשק להכין אוכל, כי תמיד יהיה מישהו שיתלונן שאין לו מה לאכול ואז אני אכין לו עוד משהו במיוחד.
ולרוב שניהם לא אוהבים. אפילו לא מסכימים לטעום.
זה כל כך מתסכל.
גם אני מאד מושקעת בקשר עם הילדים שלי
ובכל זאת המצב שלנו מאד רחוק ממה שהייתי רוצה בשבילנו באמת -
לפעמים הצורך של הילד לא ברור לנו,
לפעמים יש חסמים שלנו שמקשים,
לפעמים נסיבות החיים שלנו או של הילד הן יותר מידי.
אני לא מכירה אותך ולא את הילדים שלך. שמתי את זה פה כי בהרבה מקרים של בררנות יש מקום להתכווננות הורית שעושה שינוי. האם כך זה גם אצלכם?
רק את יכולה לבדוק
הוא לא מפסיק למשוך ולהזיז את הראש ולהשתחרר מהאחיזה!
זה מכאיב והוא אןכל גרוע וזה לוקח פי 2 זמן שאין לי
מה עושים??
יכול להיות בגלל שהוספתי בקבוק אתמול?
היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד
כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...
כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו
אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...
אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח
לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.
יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.
מרוב היצע אני מבולבלת לגמרי
אשמח להמלצות ממי שיש לה שואב שוטף ידני
מה הדגם המדוייק?
כמה זמן יש לה אותו
והאם ממליצה / דיס.
תודה מראש! יעזור לי מאוד
חודש.
למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).
קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.
את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..
כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?
מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס
גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14
יש לי שנה וחצי
בשימוש יומיומי
מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!
העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות
מפסח, מעולה.
מנקה פצצה. נח לתחזוק.
אני ממש מרוצה
לא יודעת להשוות לאחרים
נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.
מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)
צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!
סליחה על הניצלוש
עוזר פלאים
אני שמה ג'ל אקונומיקה
לרסס ספריי מנטרל ריחות לפני - ולייבש טוב בשמש כשהיא עומדת
יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.
אם הבית גדול זה לוקח זמן.
וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות
ילדתי לפני שבוע.
המשפחה של בעלי מס' דו ספרתי של ילדים - כולם נשואים.
אף אחד לא טרח להרים טלפון לאחד מאיתנו לאחל מזל טוב.
מרגיש לי שהלידה הזו לא מעניינת שם אף אחד.
הם לא כאלה משפחתיים באופן כללי, אבל התעלמות כזו גורפת???
בשגרה הייתי מצפצפת על כולם...
אבל עכשיו מוצפת עם כל ההורמונים של הלידה ובוכה מלא....
אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.
הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…
אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.
לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.
אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?
אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.
חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️
לומדת כעתמזל טוב ענק!!
אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️
אני מוחקת מהר מאד
מה בעלך אומר על זה?
אמר שאני מכירה אותם וככה הם...
אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...
העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.
לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!
לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.
אני לא הייתי מגיעה.
אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.
חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...
יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).
שולחת חיבוק והמון מזל טוב!
לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב
והמון מזל טוב!
מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב
והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.
מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.
גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.
ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.
זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.
את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.
לידה זה תירוץ מעולה.
והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי
ממש פוגע
לא יודעת איך הייתי מגיבה
מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש
איזה ילד זה שלכם?
אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).
אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.
משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.
אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...
עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.
זה מה שמבאס אותי יותר.
היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.
למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...
אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.
פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.
היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.
את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!
תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.
מזל טוב!!!
מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.
אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .
שאני ממש פגועה...
והן הבינו אותי,
אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.
אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...
לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו
וזה פשוט לא נפגש.
אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.
ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.
זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים
זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)
לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.
לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות
מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם
גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.
מחמם את הלב
וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...
מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...
מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!
מקובל והגיוני ומה פחות.
נניח ובמשפחת המקור שלכם יש שלושה אחים. שניים מתוכם מתאימים יותר בפרמטרים אובייקטיביים יחסית, של סגנון/ רמה דתית/ גילאי ילדים/ עיסוק, ואחד שפחות.
יוצא שהשניים הדומים מבלים הרבה יחד, סביב חגים חופשים פעילויות לילדים וכדו'. בתור שני האחים הקרובים יותר, האם הייתם:
1- מעדכנים את האח הנוסף על התוכניות שלכם?
2- מנסים להזמין גם את האח הנוסף, גם אם נראה לכם שלא יוכל/ ירצה לבוא? גם אם זה אומר להצטופף אם כן ירצה לבוא?
3- הייתם מנסים לשמור על מינון כלשהו של מפגשים של כל האחים מול מפגשים רק של השניים שנפגשים הרבה, או מה שיוצא יוצא?
בתור האח ש'פחות מתאים' ובהתאמה פחות מבלה עם האחים, האם הייתם:
1- נעלבים אם הייתם שומעים כבדרך אגב ששוב שני האחים חוגגים חג בלעדיכם?
2- יוזמים יותר מפגשים עם האחים כדי להתקרב? מזמינים יותר?
וסתם, אם יש לכם מה לומר בנושא... מעסיק אותי
מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני
הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר
אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת
אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.
כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד
אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה
לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.
אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו
🤷
בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה
אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום
לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.
לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.
מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...
אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים
המקוריתהמטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)
יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך
אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅
עלה לי בהזמנה - אז שיעלה
כל אחד ומה שחשוב לו
לאכול בחוץ
לבקש שימצאו מסעדה בהכשר שלהם
לעשות מפגש אחר לאו דווקא סביב אוכל
לבקש מהם להיות אחראיים על האוכל
אם היית אומרת שזה מטריח ואין לך כח להתעסקות עוד הייתי מבינה, אבל להיפגע? יש בעם ישראל מיליון כשרויות ומנהגים, ואין בהקפדה על כשרות מסויימת משהו אישי נגדך או מחשבה שאת לא בסדר. זה כמו שאני כספרדייה אפגע מאשכנזי שלא ירצה לאכול אוכל שלי בפסח..
כמו שאם מישהו שרגיש לגלוטן לא יעשה עניין ויבקש בנעימות,
ככה גם מי שמבקש כשרות ספציפית צריך להבין שהוא דורש התאמה ואין פה משהו שחייבים לו וזה יהיה נחמד אם יבקש בטאקט ויוכיח שהביחד חשוב לו בדיוק כמו לצד השני ולא יעשה פוזות.
זה לא כמו פסח, כי כשמתרגלים שנותנים לך משהו באופן קבוע, הנפש שלך כבר פחות מרכישה את הנתינה, זה כבר הופך לברור מאליו.
במיוחד אם זה צעירים ודור שני.
כלומר ילדים שגדלו על זה כברור מאליו לפעמים מרגישים כבחורים שזה ממש ברור מאליו והטון די מעצבן.
לא כי זה משנה אם לקנות את החבילה האדומה או השחורה, אם למישהו יש העדפה ספציפית אז בכיף. אבל שישקף את זה שבחרו לבוא לקראתו..
האמת אצלנו במשפחה נגיד היה קטע של להסתכל/ לדבר עם בנות
ובאמת הרגשתי שזה כבר לא מכבד אותנו ולא רוצה שהבנות שלי יגדלו באקלים כזה, אז כן דיברנו ושמנו גבול.
כשנפגשים אומרים שלום נימוסי ומתייחסים בכבוד לכולם. גם הבני דודים משני המינים.
ווואלה כשאומרים לי שלום יפה זה עושה לי חשק להקפיד על הצניעות יותר ממה שאני הולכת בד"כ, בשביל לכבד אותם.
ובאירועים שלנו אני סוגרת קייטרינגים רק בכשרות שלהם, גם אם יותר יקר.
אחותי מאוד מעריכה... נשמע שאצלכם הם עושים מזה בלאגן ולא מסתפקים במינימום, ולכן את רגישה לנושא.
זה לא שלא מספיק כשר אצלך, הם פשוט אוכלים כשרויות אחרות. זה לא כלפייך. גם אצלנו במשפחה יש את הדיונים האלה, וכשזה דיון שמסקנתו שלאכול כשרות אחרת זה לא בסדר זה מעצבן גם אותי, אבל המשפחה חשובה לי יותר, ולכן כשאני מזמינה מישהו מהמשפחה הקרובה אני מתאמצת לדאוג לו לכשרות שהוא אוכל, וכשעשיתי אירועים דאגתי לקיטרינג שטוב לכולם , גםמכשזה היה יקר יותר. כי המשפחתיות חשובה לי ואין מצב שלא אזמין מישהו או שההורים שלי/ אחד האחים יגיע ולא יאכל. מבחינתי לא להזמין אח זו לא אופציה, גם כשהזמנתי וידעתי שאחד האחים כנראה לא יוכל להגיע, הזמנתי אותו שלא יפגע, ושלא יהיה מצב שמישהו לא הוזמן. אולי כי אני בכורה ורגילה לדאוג לכולם, נראה לי שגם האחים שלי נוהגים ככה .
הזמנו קייטרינג בכשרות מהודרת ואירחנו אירוע קטן באולם של בית הכנסת.
המשפחה של בעלי לא אוכלים מחוץ לבית בפסח והנחנו שיסתפקו בשתיה. בשוטף הם דתיים די רגילים, רק בפסח מקפידים יותר.
הם רצו לכבד את האירוע בברכת המזון והגיעו (מבלי לעדכן אותנו מראש) לאולם עם מצות וביצים קשות, כל משפחה עם המצות והביצים הקשות שלה 😃
לא נעלבתי בכלל, אבל המחזה הזה השאיר את המשפחה שלי (החילונית) בהלם גמור ואני זוכרת את הפתעה על פניהם כבר שנים רבות אחרי.🤣🤣
סיפרתי את זה כדי להגיד, שבאמת לכל משפחה יש המנהגים שלה, חלקם סוריאליטיים לחלוטין, אבל בסוף זו המשפחה שלנו ועדיף לוותר על ההעילבויות.
1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.
כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.
וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?
אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.
לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.
כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.
יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם
הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.
אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.
חושבת על הבנות שלי
איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן
איזה דיכאון אם הן יתרחקו
אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה
אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)
אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...
ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,
אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.
הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.
האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.
אני עדיין אזמין את כולם.
מי שבא ברוך הבא ובאהבה.
גם אם אני פחות בקשר איתו.
יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.
ואח אחד שבכלל לא.
ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.
(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.
זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).
ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.
גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה
יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.
כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.
ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר
ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.
משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.
אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.
הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.
לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.
מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.
מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.
כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.
במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..
אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'
זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.
אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.
אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.
חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.
אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...
בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.
אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב
אם הוא מעצמו לא ירצה להגיע, זה משהו אחר אבל לפחות לנסות.
לדעתי גם לנסות להתגמש כדי שכן יתאים לכולם עד כמה שאפשר...
