זה באמת שיחה מאוד עמוקה, ואפשר בקלות להתבלבל בה.

דבר ראשון, במהלך השיחה הרבי אומר בפירוש כמה פעמים שיש בחירה חופשית.

לדוגמא, בסוף השיחה בהוראה לפועל:

"וזוהי ההוראה הנלמדת מכך שהסיפור "וירד אברם מצרימה" מופיע בפרשת "לך לך": (ההדגשות לא במקור)

בכל מצב שיהודי שרוי בו, אפילו במצב נחות ביותר, ואפילו כאשר הוא עצמו גרם למצב שלילי זה על ידי שבחר ברע, וכיון שהוא הפסיד את עצמו הרי ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה בנפשו וגמלה רעה,

בכל זאת אל יתייאש אדם וח"ו יחשוב שאבדה תקוותו, שהרי כיון שמצבו נגרם, מלבד בחירתו, על ידי ההשגחה העליונה, הרי הוא מוביל באמצעות תשובה וכו' לדרגה נעלית ביותר, שעל ידי תשובה הוא יוכל לברר ולזכך גם את ניצוצות הקדושה הנמצאים בזדונות ולהפוך אותם לזכיות.

בחירה חופשית, היא אחד מיסודות היהדות, וכפי שהרבי בעצמו מדגיש שם כמה פעמים.

אני חושב שנקודת המפתח הוא לתשובה הוא הקטע הזה בשיחה:

"אמנם מעשה החטא עצמו הוא בודאי ההיפך מהרצון העליון, אך מצב הירידה בעולם ובאדם שנגרם על ידי החטא אינו ההיפך מרצון ה'. כלומר אין זו ירידה אמיתית אלא חלק מהעליה שבאה בעקבותיה."

כלומר, עצם מעשה החטא הוא בבחירה. ההשלכה והתוצאה, הירידה וכו' היא כבר לא בשליטת האדם.

הקטע הטיפה יותר מסובך, שהוא גם הנותן מקום לטעות הוא מה שמחלק בין פנימיות הרצון לחציוניות הרצון.

כדאי מאוד להתעמק בקטע זה, וללמוד אותו עם ההערות. אך גם אם לא מבינים אותו עד הסוף, כי כנ"ל מדובר על נקודה מאוד עדינה, לא להסיק מסקנה, שהיא ההיפך מהמסקנה שהרבי בעצמו מסיק בשיחה

זה שבענייני חולין אין בחירה, זה פשיטא.

הרבי מחדש שאפילו בענייני תורה ומצוות "הן על פי ההשגחה העליונה ועל פי רצונו יתברך".

אבל מיד אחר כך הוא מסביר כוונתו, שזהו על פי פנימיות הרצון ש"אין הוא מחייבו". כלומר, זה לא בסתירה לבחירה של האדם.

ומדגיש את זה יותר בהערה 71: הוא מביא ממקום אחר שם כתוב "חושב שעושה כן מרצונו העצמי", ומסביר: "אבל מובן בפשטות, שהבחירה בתומ"צ הוא ענין אמיתי, ולא רק שהאדם חושב שעושה כן בבחירתו".

מי שרוצה ללמוד פשט בשיחה, היפך ממה שהרבי כותב בפירוש, שיערב לו. רק שיזהר שלא יהיה בגדר "כפירה" כפי שציינת קודם בתשובה של הרבי לר' יואל..

הרבי מדגיש בפירוש שיש בחירה והיא אמיתית.

אמנם יש להבין לעומק את הביאור על פנימיות הרצון וכו', שהוא חלק העמוק בעניין, וכשלומדים את הדברים עם ההערות שם, והמקורות, הרי זה ממש ביאור נפלא.

אך האם בגלל שהביאור הוא עמוק ועדין, הרי זה מצדיק לבוא ולהסיק ש"הרבי אומר שאין בחירה. . היפך ממה שחינכו וחפרו לנו כל הזמן" זה להוציא את הדברים מהפשט, וחוסר רצון להבין הענין לעומקו.

סליחה שאני מתקיף... פשוט הענין הזה קצת מעצבן אותי.. כי זה לא הפעם הראשונה שאני שומע טענות כאלו.. פשוט לא רוצים להתמודד עם העומק שבשיחה ולכן מסיקים מסקנות פשטניות. אחרי שהרבי בעצמו מביא בהערה 71 הנ"ל בפירוש שהבחירה היא אמיתית ומצטט הרמב"ם שזה עיקר גדול ועמוד התורה והמצוה.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.