אפשר להירגע, כבר כמה ילדים שלי התחילו אחרי גיל חצי שנה ולא קרה כלום ב"ה... אז בין חצי שנה לשנה...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה מעודד אותה לפעול ולהתפתח.

בין ההתהפכות לזחילה יש עוד הרבה שלבים קטנים, וחשוב שהיא תהיה בפעולה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זכותך וחובתך!! לאהוב את התינוקת שלך בכל עת ובכל מצב גם אם זה מתבטא ע"י דאגה בהתפתחות הילדה!!!

בלי שזה הזמן שהם מוכנים לכך.

לא זוכרת למה אבל כך שמעתי.

מקווה שתשכילי לקחת את העצות הטובות ולהעביר הלאה מה שלא

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה לא נורא לדבר מאוחר.

אבל אם ילד בן שנה וחצי לא מצליח לבטא את עצמו בדרכים חלופיות (כמו הצבעה על חפצים), זאת עלולה להיות בעיה התפתחותית שדורשת טיפול. בבקשה! אל תזלזלו!

היא זחלה פחות מחודש...

גם מבחינה רגשית הילד לא לומד שיש היפרדות בינו לבין האמא

ובטח מבחינה מוטורית אין לו שום צורך בעבודת שרירים שנדרשת כדי להצליח לעשות אח"כ דברים מורכבים

לעניות דעתי

(ואני מטפלת בתינוקות כאלו, כך שזה לא דעתי האישית בלבד)

עושים את זה בהדרגה-

בהתחלה 2-3 דקות, אפילו כשהוא בוכה, כשתוך כדי את מולו, שרה לו, משחקת איתו, נותנת לו תחושה שאת איתו אפילו שזה קשה (וזה קשה! ומאמץ!! אפילו להרים ראש) ולאט לאט מוסיפים עוד כמה דקות,

ואח"כ מתרחקים טיפה, קמים וחוזרים,

הולכים לכמה דקות ושוב חוזרים

מלמדים את הילד שהוא יכול ומסוגל למרות הקושי.

ולגבי הגבס, זה מצב שונה *לחלוטין*. בגבס מדובר בילד שרוצה לזוז בד"כ אך לא מתאפשר לו מבחינה טכנית. ילד שרוצה רק את הידיים של אמא, בד"כ יישאר שם לזמן ארוך, כי מי רוצה להתרחק ממקום נעים כ"כ (ובצדק)

למטה הארכתי וקישרתי לדברי אנשי מקצוע בעניין ההתפתחות המוטורית במנשא / בידיים. בתגובה לדברייך אני רוצה להוסיף רק הארה קטנה בנושא העצמאות:

יש תרבויות בעולם שבהן נושאים ילדים באופן מאוד אינטנסיבי, הרבה יותר מאצלנו. ממש רוב שעות היום הילדים נמצאים על גוף מבוגר כלשהו. והפלא ופלא - דווקא בתרבויות האלה ילדים נוטים להיות הרבה יותר עצמאיים, ובגיל הרבה יותר מוקדם, מהנהוג בתרבות שלנו. להישאר לפחות עד גיל שמונה עשרה בחסות ההורים - זו הנורמה המערבית, ורחוקה מהנהוג בתרבויות שמרבות בנשיאת תינוקות...

מה את אומרת, יש מצב שההיפרדות מאמא עוברת חלק יותר דווקא כשנותנים לה להגיע בקצב הנכון, ולא מאיצים בה קודם זמנה?

הם ילדי רחוב, אין להם בררה אלא להסתדר איכשהו, פשוט אף אחד לא טורח לשמור עליהם כמו בימי ביניים, סיבה נוספת היא שבאפריקה בגיל 40 כבר מתים אז גיל 20 אצלם כמו 35 צלנו וגיל 10 כמו 15 שלנו בערך

רק שאני בטוחה שילדים בתרבויות אלה נפגעים המון פעמים בכל מיני דברים כמו אצל בדואים

ונשים שסוחבות תינוק כל היום בתרבויות האלה מזדקנות ונראות נורא, לפני כמה שנים היה סרט על לידות סביב העולם ונשים מהודו ואפריקה נראו זקנות למרות שלפי חישוב שלי היו אמורות להיות צעירות

גם נשום פלשמורה בגיל 35-40 נראות לא הכי טוב, ראיתי אותן עם ילד על הגב ושישית מים בכל יד, וחינוך העצמאי שלכם נותן פרות בהתאם

לא צריך ללמוד מעמים לא מפותחים, הרי יש לנו עכשיו מספיק מסתננים שמשקפים לנו תוצאות החינוך לעצמאות שלהם, בעיקרון הם נשארים ברמה של גיל 13 לתמיד, עם יצרים בלתי נשלטים והעדר כל מסחר או תעשייה או רחמים 

עד היום שבטים משמידים אחד את השני,עד הסוף כמו ברואנדה

בליבריה רק לפני כמה שנים אונס נהיה עברה פלילית, עד אז זו כנראה הייתה נורמה חברתית, בזמבבוה שלטונות מנסים להילחם עם אכילת אלבינוסים.  אבל כן הם כולם מאוד עצמאים ואינטלגנטים כתוצאה מהנקה מלאה ורכיבה על אימא בינקות והזנחה רגע אחר כך כשלומדים כבר ללכת  

(ומתרשמת ממך עמוקות שאת מפנה אליי אפילו שאת לא מסכימה - איזו גדלות נפש!)

ריאנה יקרה, איזה מצב מבאס זה שאת עמלה בכל מאודך לעשות בשביל התינוק שלך הכי טוב שרק אפשר, וכשמגיעה לטיפת חלב שופכים לך דלי קרח על הראש... לא אשכח את הפעמים שזה קרה לי. כמה שזה מחליש!

אני מקווה שזה יחזק אותך בחזרה אם אקשר לך כאן דברים של מומחים שמחזקים את מה שהלב שלך אומר לך.

כאן, למשל, פרופסור שחוקר את נושא שיווי המשקל אצל ילדים מסביר את חשיבות הנשיאה המרובה להתפתחות התקינה:

"יש בספר תיאורים כיצד נשים אינדיאניות, אפריקאיות או אסייתיות עושות כל מיני פעולות כשהתינוק קשור לגופן. התיאוריה הפסיכולוגית גורסת שהתינוק חווה כך ביטחון בזכות חום גופה של האם. אני לא מזלזל בזה, אבל לדעתי מה שקורה שם בנוסף הוא, שהמערכת הווסטיבולרית של התינוק מתאמנת בכל פעם שהאם מתכופפת לשתול אורז, ללקט גרגירים או להדליק את המדורה. וזה גם המסר שלי להורים..."

והנה חלק מדברים שכתבה בנושא מרפאה בעיסוק חכמה:

"א. נשיאה של התינוק מעניקה לו בעיקר תנועה פאסיבית, אבל גם מעודדת תנועות עדינות שלו. למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.

ב. כאן צריך לנתח קצת את הפעילות הזאת של שכיבה על הבטן.
בזמן שכיבה על הבטן, כשהתינוק מנסה להרים את הראש, שרירי העורף ושרירי הצוואר הצידיים עובדים מאוד קשה, להרים משקל כבד (ראש של יילוד זה משהו מפחיד, בהשוואה לשאר הגוף שלו)כנגד כוח הכובד. בתנוחה הזאת, האפקט של כוח הכובד הוא הכי משמעותי, יחסית לתנוחות אחרות, והוא מושך את ראש התינוק בחזרה לרצפה.
לעומת זאת, כשהתינוק מוחזק בתנוחה זקופה, הוא עדיין צריך לשמור את הראש יציב, שלא ייפול קדימה או אחורה. אז בהתחלה אנחנו תומכים לו את הראש, זה נכון, אבל התמיכה הזאת דינמית, העוצמה והיציבות משתנות כשאנחנו זזות, והיא נהיית יותר ויותר חלקית כאשר אנחנו חשות את התינוק מחזיק את ראשו יותר ויותר יציב.
מצד שני, התנוחה הזאת פחות מאמצת את שרירי הצוואר מאשר שכיבה על הבטן, כי בתנוחה זקופה הראש גם נתמך באופן פאסיבי על ידי הצוואר והגוף שנמצאים בדיוק מתחתיו, והוא לא צריך להיות תלוי באויר לצד הגוף, מוחזק על ידי פעולה אקטיבית של השרירים בלבד, כמו בשכיבה על הבטן. התזוזה של הראש לצדדים נעשית בנטרול כוח הכובד.
(לשם המחשה, נסו להרים קופסה כבדה כשאתם אוחזים אותה מהכתפיים בקו ישר כלפי מעלה – זו המקבילה של החזקת הראש בתנוחה זקופה – לעומת הרמה של אותו משקל כאשר היד האוחזת פשוטה ומתוחה קדימה, במרחק מהגוף. הרבה יותר קשה!)

בשכיבה על הגב, הזזת הראש לצדדים היא הכי קלה, כי השרירים נעים עם כוח הכובד. כל מה שהראש צריך זה ליפול הצידה בהדרגה.

כלומר, כשאנחנו נותנים לתינוק זמן-זקוף וגם זמן-בטן-על-גוף-האם, אנחנו נותנים לו למעשה אתגר הדרגתי שמאפשר התפתחות הדרגתית של השרירים.
(שזה בערך העיקרון הראשון שנלמד בכל תכנית לחינוך גופני ובכל מכון כושר)

לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לו רק להיות או על הגב או על הבטן, אנחנו למעשה מעבירים אותו בין מצב ללא מאמץ כלל (שכיבה על הגב, תנועה עם כוח הכובד), לבין תנוחה בעומס גבוה (שכיבה על הבטן, תנועה נגד כוח הכובד, ללא תמיכה פאסיבית של הגוף). בהשאלה, אנחנו מאתגרים אותו עם תרגילי משקולות מתקדמים לפני שנתנו לו להתנסות עם המשקוליות של חמישה קילו. לא פלא שתינוקות לא אוהבים את זה!

[השמטתי כאן חלק מהדברים שלה בגלל האורך] לדוגמה, יום אחד כשנשאתי את ... בטן-לבטן, כשהיה בערך בן ארבעה חודשים, הוא דחף את עצמו כנגד הגוף שלי בשתי הידיים, היטה את גופו כמה אחורה שרק יכול, והסתכל למעלה על השמיים, חבל שאני לא יכולה לצרף תמונה של זה – היתה בפעולה הזאת כל כך הרבה עבודה של חגורת הכתפיים, לא פחות מאשר התרוממות בשכיבה על הגב!
אמנם התנועה נעשתה לא כנגד כוח הכובד (כמו בשכיבה), אבל היא בהחלט נעשתה כנגד ההתנגדות של בד המנשא"

(אם תרצי אפנה אותך למקור, יש שם עוד הרבה דברי חכמה שלה, אבל לצערי זה לא מאמר בפני עצמו אלא בלוע בדף אחד עם הרבה כותבות אחרות)

ואחרון בעניין ציטוטי המומחים - מרפאה בעיסוק טובה אחרת המליצה לי להשכיב את התינוק לידי על הספה, כך שבית החזה שלו נשען אל הברך שלי - זה מאתגר אותו ברמה טובה, בלי להקפיץ אותו ישר לרמה גבוהה מדי שרק מתסכלת (ראי הדברים של המרפאה בעיסוק לעיל), ובו בזמן גם נותן לו מגע ותקשורת, שמעודדים אותו.

ולגבי העייפות שלך...

(אני מקווה שאני לא חוזרת על עצמי, לא זוכרת כבר מה כתבתי לך בנושא ומה לא)

א- אני מאוד אוהבת מנשא גב, אפשר לעשות איתו המון דברים בבית, והוא מפזר את המשקל מעולה, כך שבקושי כבד. כשהבן שלי הגיע לגיל שמנשא קדמי כבר ממש עייף אותי קניתי יאמו יד שנייה ב350 ש"ח, ומאז הוא עובד אצלנו כבר כמה שנים וילדים ב"ה ונשאר במצב מצוין - זה ממש מוצר איכותי, ואחת ההוצאות הכי מוצלחות שהיו לי. קשה לי לתאר עד כמה זה שינוי דרמטי באיכות חיינו, כשלא צריך להכריע בין הכלים לבין הילד, או לענייננו - בין זמן הפינוק לזמן האימון...

ב- אבל אם מנשא זה לא הפתרון בשבילך, במצב שתיארת הייתי הופכת שמים וארץ להשיג קצת עזרה בבית (קיצוץ בשעות העבודה של בעלך? אחות תיכוניסטית שאפשר לגייס? לשבור תוכנית חיסכון ולממן עוזרת?) מישהי שתוריד מכתפייך קצת מעול תחזוקת הבית, ותאפשר לך יותר זמן להתמקד בילד, לאמן אותו בהחזקה זקופה ובשכיבה בטן על בטן ובשכיבה על הברכיים ובשכיבה חצי על הברכיים, וטוב נו - גם קצת על השמיכה... כידוע גם שם הוא זקוק לך שתהיי לידו העיקר שתהיה לך עזרה. את עוסקת במשימת הקודש של גידול אדם (ועוד עושה אותה בכזאת מסירות!) ויש גבול לכמה אפשר לעשות דברים במקביל כששאובים לכזה פרויקט עצום.

עשר פעמים שהילד על הבטן לשתי דקות, שוות לשרירים יותר מפעם אחת שהוא על הבטן לעשרים דקות.

תניחי אותו, תשירי לו, וכשמתחיל לבכות - תרימי ותרגיעי. בזמן הבכי הוא לא מפתח שרירים, רק צובר תסכול. בזבוז זמן..... בזמן הזה אפשר היה להרגיע אותו, ושוב להניח אותו. שוב שירים, חיוכים, משחקים... עברו שתי דקות ובוכה? הכול בסדר! זה לא היה לשווא! שתי דקות האלה היו מצוינות בשבילו, ועכשיו הזמן שוב להרגיע. וכן הלאה. מהרבה 'שתי דקות' כאלה ביום הוא מתפתח נהדר.

וכולם זחלו בזמן, לא נראה לי שיש קשר

מה דעתך לנסות להשכיב אותו עלייך?

את שוכבת על הגב והוא עלייך על הבטן. את יכולה לכוון את הידיים שלו מתחת לחזה כמו שמלמדים בטיפת חלב.

אין לי מושג השלכה התפתחותית, סתם חשבתי על רעיון.

חשוב לשים ישר על הרצפה ולא על שטיח'שמיכה ואם קר אז לשים יותר שכבות לילד

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

חגיגית, כמו שבת או חג (למי שלא צם כמובן...)

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

יצא לי לעשות יום כיפור עם אחותי והילדים של שתינו

בלי בעלי (הוא נסע לאיפה שהיה בית כנסת בנוסח שלו)

ובשתיים היה הרבה יותר קל.

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

אני מוחקת מהר מאד

מה בעלך אומר על זה?

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

והמון מזל טוב!

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

אצלי בין הארוחות עזר גם כמה בייגלה בודדים, אז פשוט הייתי מנשנשת כל פעם כמות קטנה ובסוף זה לא יוצא כמות מוגזמת

אבל כן נראה לי שעבוד בלאכול יותר קל מלהיות עם בחילות כל הזמן...

זה אכן עדיף מבחילות

אכלתי ( רק פחמימות ) נון סטופ, משהו מפחיד

ממש נס שלא עליתי 20 ק''ג

אחר כך כבר לא היה לי תאבון ...

מבחינתי השלב הזה הוא שלב שצריך לשרוד אותו , אחר כך כשהגוף קצת מתחזק אפשר לנהל אוכל עם שכל. כרגע תעשי מה שטוב לך ועוזר לך

כמה שיותר בריא לפחות. למרות שרוצים סתם פחמימות ריקות.

וגם לבשל אני לא אוהבת🙈