אפשר להירגע, כבר כמה ילדים שלי התחילו אחרי גיל חצי שנה ולא קרה כלום ב"ה... אז בין חצי שנה לשנה...

עוד הרבה זמן המתוקה בת 4 חודשים בדיוק.. אז מה אני מאיצה בה.. קדימה קדימה לזחול

.. כל היום על השמיכה - בעצת תחיה המדהימה

קדימה לזחול.. ועוזרת לה.. ומעודדת אותה.. שמה לה צעצועים "מורחקים"...

מה ניסגר איתי?

נירגעתי!

אפשר לאט לאט...... ב"ה!

צוללת צהובה - אני ממש לא מעכלת..שאני שואלת זאת..

זה מעודד אותה לפעול ולהתפתח.

בין ההתהפכות לזחילה יש עוד הרבה שלבים קטנים, וחשוב שהיא תהיה בפעולה.

צריך כל הזמן לזכור ולא לשכוח את הרגעים שלא היה כדי להודות בכל רגע ורגע מהשפע שמגיע מלמעלה!!

שמחה בשמחתך ובאושרך !! סליחה אם זה מתפרש כביקורת לא כך הכוונה שלי!!

אצלי הקטן גם רק בן ארבעה חודשיים בקושיי מצליח בחופשיות להרים את הראש וביציבות

לכל אחד אני נותנת זמן את ההתפתחות שלו גם אם הוא מאחר בקצב אין שום סיבה להילחץ וכמובן שיש לו עוד מלא זמן עןד לזחול .

עכשיו האמצעית שלי בת שנתיים וחצי וגיסתי הלחיצה שהיא לא מדברת (לא מזמן היתחילה לדבר באמת כמו שמות של אחיה דברים פשוטים שרוצה וכו' אמרתי לה שהיא כולה בת שנתיים מה הלחץ....??

בכלל יש לי מלא זעם על כל המשפחה של בעלי הם חושבים שהם הכי מושלמים ומיעצים לי בלי סוף איך לחנך את הילדים שלי וזה זועק לשמים עוד בזמן שאני אחת בלי כח נגדם אחת חלשה בלהגיב מרגיז חבל שאין פה סמילל עם איזה אחד עם פשיש כדי להכות בהן את גיסותי ה"חכמות"....

אכן לעולם אי אפשר לשכוח את "המקום ההוא" - חשוך ואפל..ורע ומייסר

אבל מה שהיה היה - היום אני אמא ישתבח שמו לעד

באופיי אני כזו משיגנית כזו אז אני רוצה שגם בתי כנראה.. לא רואה בזה רע

אבל בקטע טוב , בחיוכים ונעים ונעים.. לא בכח חלילה

היא מתפתחת יפה ומתקדמת יפה מאוד גם בדבור..כבר הספקנו להקליט...וכולם מתלהבים 

אבל בהחלט נרגעתי עם הלחץ של הזחילה לא ידעתי שיש זמן..

היא כבר בת 4 חודשים..

זכותך וחובתך!! לאהוב את התינוקת שלך בכל עת ובכל מצב גם אם זה מתבטא ע"י דאגה בהתפתחות הילדה!!!

בלי שזה הזמן שהם מוכנים לכך.

לא זוכרת למה אבל כך שמעתי.

מקווה שתשכילי לקחת את העצות הטובות ולהעביר הלאה מה שלא

(ובכל זאת צירפתי לך את הפטיש המבוקש)

זה לא נורא לדבר מאוחר.

אבל אם ילד בן שנה וחצי לא מצליח לבטא את עצמו בדרכים חלופיות (כמו הצבעה על חפצים), זאת עלולה להיות בעיה התפתחותית שדורשת טיפול. בבקשה! אל תזלזלו!

היא זחלה פחות מחודש...

גם מבחינה רגשית הילד לא לומד שיש היפרדות בינו לבין האמא

ובטח מבחינה מוטורית אין לו שום צורך בעבודת שרירים שנדרשת כדי להצליח לעשות אח"כ דברים מורכבים

לעניות דעתי

(ואני מטפלת בתינוקות כאלו, כך שזה לא דעתי האישית בלבד)

עושים את זה בהדרגה-

בהתחלה 2-3 דקות, אפילו כשהוא בוכה, כשתוך כדי את מולו, שרה לו, משחקת איתו, נותנת לו תחושה שאת איתו אפילו שזה קשה (וזה קשה! ומאמץ!! אפילו להרים ראש) ולאט לאט מוסיפים עוד כמה דקות,

ואח"כ מתרחקים טיפה, קמים וחוזרים,

הולכים לכמה דקות ושוב חוזרים

מלמדים את הילד שהוא יכול ומסוגל למרות הקושי.

ולגבי הגבס, זה מצב שונה *לחלוטין*. בגבס מדובר בילד שרוצה לזוז בד"כ אך לא מתאפשר לו מבחינה טכנית. ילד שרוצה רק את הידיים של אמא, בד"כ יישאר שם לזמן ארוך, כי מי רוצה להתרחק ממקום נעים כ"כ (ובצדק)

למטה הארכתי וקישרתי לדברי אנשי מקצוע בעניין ההתפתחות המוטורית במנשא / בידיים. בתגובה לדברייך אני רוצה להוסיף רק הארה קטנה בנושא העצמאות:

יש תרבויות בעולם שבהן נושאים ילדים באופן מאוד אינטנסיבי, הרבה יותר מאצלנו. ממש רוב שעות היום הילדים נמצאים על גוף מבוגר כלשהו. והפלא ופלא - דווקא בתרבויות האלה ילדים נוטים להיות הרבה יותר עצמאיים, ובגיל הרבה יותר מוקדם, מהנהוג בתרבות שלנו. להישאר לפחות עד גיל שמונה עשרה בחסות ההורים - זו הנורמה המערבית, ורחוקה מהנהוג בתרבויות שמרבות בנשיאת תינוקות...

מה את אומרת, יש מצב שההיפרדות מאמא עוברת חלק יותר דווקא כשנותנים לה להגיע בקצב הנכון, ולא מאיצים בה קודם זמנה?

הם ילדי רחוב, אין להם בררה אלא להסתדר איכשהו, פשוט אף אחד לא טורח לשמור עליהם כמו בימי ביניים, סיבה נוספת היא שבאפריקה בגיל 40 כבר מתים אז גיל 20 אצלם כמו 35 צלנו וגיל 10 כמו 15 שלנו בערך

רק שאני בטוחה שילדים בתרבויות אלה נפגעים המון פעמים בכל מיני דברים כמו אצל בדואים

ונשים שסוחבות תינוק כל היום בתרבויות האלה מזדקנות ונראות נורא, לפני כמה שנים היה סרט על לידות סביב העולם ונשים מהודו ואפריקה נראו זקנות למרות שלפי חישוב שלי היו אמורות להיות צעירות

גם נשום פלשמורה בגיל 35-40 נראות לא הכי טוב, ראיתי אותן עם ילד על הגב ושישית מים בכל יד, וחינוך העצמאי שלכם נותן פרות בהתאם

לא צריך ללמוד מעמים לא מפותחים, הרי יש לנו עכשיו מספיק מסתננים שמשקפים לנו תוצאות החינוך לעצמאות שלהם, בעיקרון הם נשארים ברמה של גיל 13 לתמיד, עם יצרים בלתי נשלטים והעדר כל מסחר או תעשייה או רחמים 

עד היום שבטים משמידים אחד את השני,עד הסוף כמו ברואנדה

בליבריה רק לפני כמה שנים אונס נהיה עברה פלילית, עד אז זו כנראה הייתה נורמה חברתית, בזמבבוה שלטונות מנסים להילחם עם אכילת אלבינוסים.  אבל כן הם כולם מאוד עצמאים ואינטלגנטים כתוצאה מהנקה מלאה ורכיבה על אימא בינקות והזנחה רגע אחר כך כשלומדים כבר ללכת  

(ומתרשמת ממך עמוקות שאת מפנה אליי אפילו שאת לא מסכימה - איזו גדלות נפש!)

ריאנה יקרה, איזה מצב מבאס זה שאת עמלה בכל מאודך לעשות בשביל התינוק שלך הכי טוב שרק אפשר, וכשמגיעה לטיפת חלב שופכים לך דלי קרח על הראש... לא אשכח את הפעמים שזה קרה לי. כמה שזה מחליש!

אני מקווה שזה יחזק אותך בחזרה אם אקשר לך כאן דברים של מומחים שמחזקים את מה שהלב שלך אומר לך.

כאן, למשל, פרופסור שחוקר את נושא שיווי המשקל אצל ילדים מסביר את חשיבות הנשיאה המרובה להתפתחות התקינה:

"יש בספר תיאורים כיצד נשים אינדיאניות, אפריקאיות או אסייתיות עושות כל מיני פעולות כשהתינוק קשור לגופן. התיאוריה הפסיכולוגית גורסת שהתינוק חווה כך ביטחון בזכות חום גופה של האם. אני לא מזלזל בזה, אבל לדעתי מה שקורה שם בנוסף הוא, שהמערכת הווסטיבולרית של התינוק מתאמנת בכל פעם שהאם מתכופפת לשתול אורז, ללקט גרגירים או להדליק את המדורה. וזה גם המסר שלי להורים..."

והנה חלק מדברים שכתבה בנושא מרפאה בעיסוק חכמה:

"א. נשיאה של התינוק מעניקה לו בעיקר תנועה פאסיבית, אבל גם מעודדת תנועות עדינות שלו. למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.

ב. כאן צריך לנתח קצת את הפעילות הזאת של שכיבה על הבטן.
בזמן שכיבה על הבטן, כשהתינוק מנסה להרים את הראש, שרירי העורף ושרירי הצוואר הצידיים עובדים מאוד קשה, להרים משקל כבד (ראש של יילוד זה משהו מפחיד, בהשוואה לשאר הגוף שלו)כנגד כוח הכובד. בתנוחה הזאת, האפקט של כוח הכובד הוא הכי משמעותי, יחסית לתנוחות אחרות, והוא מושך את ראש התינוק בחזרה לרצפה.
לעומת זאת, כשהתינוק מוחזק בתנוחה זקופה, הוא עדיין צריך לשמור את הראש יציב, שלא ייפול קדימה או אחורה. אז בהתחלה אנחנו תומכים לו את הראש, זה נכון, אבל התמיכה הזאת דינמית, העוצמה והיציבות משתנות כשאנחנו זזות, והיא נהיית יותר ויותר חלקית כאשר אנחנו חשות את התינוק מחזיק את ראשו יותר ויותר יציב.
מצד שני, התנוחה הזאת פחות מאמצת את שרירי הצוואר מאשר שכיבה על הבטן, כי בתנוחה זקופה הראש גם נתמך באופן פאסיבי על ידי הצוואר והגוף שנמצאים בדיוק מתחתיו, והוא לא צריך להיות תלוי באויר לצד הגוף, מוחזק על ידי פעולה אקטיבית של השרירים בלבד, כמו בשכיבה על הבטן. התזוזה של הראש לצדדים נעשית בנטרול כוח הכובד.
(לשם המחשה, נסו להרים קופסה כבדה כשאתם אוחזים אותה מהכתפיים בקו ישר כלפי מעלה – זו המקבילה של החזקת הראש בתנוחה זקופה – לעומת הרמה של אותו משקל כאשר היד האוחזת פשוטה ומתוחה קדימה, במרחק מהגוף. הרבה יותר קשה!)

בשכיבה על הגב, הזזת הראש לצדדים היא הכי קלה, כי השרירים נעים עם כוח הכובד. כל מה שהראש צריך זה ליפול הצידה בהדרגה.

כלומר, כשאנחנו נותנים לתינוק זמן-זקוף וגם זמן-בטן-על-גוף-האם, אנחנו נותנים לו למעשה אתגר הדרגתי שמאפשר התפתחות הדרגתית של השרירים.
(שזה בערך העיקרון הראשון שנלמד בכל תכנית לחינוך גופני ובכל מכון כושר)

לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לו רק להיות או על הגב או על הבטן, אנחנו למעשה מעבירים אותו בין מצב ללא מאמץ כלל (שכיבה על הגב, תנועה עם כוח הכובד), לבין תנוחה בעומס גבוה (שכיבה על הבטן, תנועה נגד כוח הכובד, ללא תמיכה פאסיבית של הגוף). בהשאלה, אנחנו מאתגרים אותו עם תרגילי משקולות מתקדמים לפני שנתנו לו להתנסות עם המשקוליות של חמישה קילו. לא פלא שתינוקות לא אוהבים את זה!

[השמטתי כאן חלק מהדברים שלה בגלל האורך] לדוגמה, יום אחד כשנשאתי את ... בטן-לבטן, כשהיה בערך בן ארבעה חודשים, הוא דחף את עצמו כנגד הגוף שלי בשתי הידיים, היטה את גופו כמה אחורה שרק יכול, והסתכל למעלה על השמיים, חבל שאני לא יכולה לצרף תמונה של זה – היתה בפעולה הזאת כל כך הרבה עבודה של חגורת הכתפיים, לא פחות מאשר התרוממות בשכיבה על הגב!
אמנם התנועה נעשתה לא כנגד כוח הכובד (כמו בשכיבה), אבל היא בהחלט נעשתה כנגד ההתנגדות של בד המנשא"

(אם תרצי אפנה אותך למקור, יש שם עוד הרבה דברי חכמה שלה, אבל לצערי זה לא מאמר בפני עצמו אלא בלוע בדף אחד עם הרבה כותבות אחרות)

ואחרון בעניין ציטוטי המומחים - מרפאה בעיסוק טובה אחרת המליצה לי להשכיב את התינוק לידי על הספה, כך שבית החזה שלו נשען אל הברך שלי - זה מאתגר אותו ברמה טובה, בלי להקפיץ אותו ישר לרמה גבוהה מדי שרק מתסכלת (ראי הדברים של המרפאה בעיסוק לעיל), ובו בזמן גם נותן לו מגע ותקשורת, שמעודדים אותו.

ולגבי העייפות שלך...

(אני מקווה שאני לא חוזרת על עצמי, לא זוכרת כבר מה כתבתי לך בנושא ומה לא)

א- אני מאוד אוהבת מנשא גב, אפשר לעשות איתו המון דברים בבית, והוא מפזר את המשקל מעולה, כך שבקושי כבד. כשהבן שלי הגיע לגיל שמנשא קדמי כבר ממש עייף אותי קניתי יאמו יד שנייה ב350 ש"ח, ומאז הוא עובד אצלנו כבר כמה שנים וילדים ב"ה ונשאר במצב מצוין - זה ממש מוצר איכותי, ואחת ההוצאות הכי מוצלחות שהיו לי. קשה לי לתאר עד כמה זה שינוי דרמטי באיכות חיינו, כשלא צריך להכריע בין הכלים לבין הילד, או לענייננו - בין זמן הפינוק לזמן האימון...

ב- אבל אם מנשא זה לא הפתרון בשבילך, במצב שתיארת הייתי הופכת שמים וארץ להשיג קצת עזרה בבית (קיצוץ בשעות העבודה של בעלך? אחות תיכוניסטית שאפשר לגייס? לשבור תוכנית חיסכון ולממן עוזרת?) מישהי שתוריד מכתפייך קצת מעול תחזוקת הבית, ותאפשר לך יותר זמן להתמקד בילד, לאמן אותו בהחזקה זקופה ובשכיבה בטן על בטן ובשכיבה על הברכיים ובשכיבה חצי על הברכיים, וטוב נו - גם קצת על השמיכה... כידוע גם שם הוא זקוק לך שתהיי לידו העיקר שתהיה לך עזרה. את עוסקת במשימת הקודש של גידול אדם (ועוד עושה אותה בכזאת מסירות!) ויש גבול לכמה אפשר לעשות דברים במקביל כששאובים לכזה פרויקט עצום.

עשר פעמים שהילד על הבטן לשתי דקות, שוות לשרירים יותר מפעם אחת שהוא על הבטן לעשרים דקות.

תניחי אותו, תשירי לו, וכשמתחיל לבכות - תרימי ותרגיעי. בזמן הבכי הוא לא מפתח שרירים, רק צובר תסכול. בזבוז זמן..... בזמן הזה אפשר היה להרגיע אותו, ושוב להניח אותו. שוב שירים, חיוכים, משחקים... עברו שתי דקות ובוכה? הכול בסדר! זה לא היה לשווא! שתי דקות האלה היו מצוינות בשבילו, ועכשיו הזמן שוב להרגיע. וכן הלאה. מהרבה 'שתי דקות' כאלה ביום הוא מתפתח נהדר.

וכולם זחלו בזמן, לא נראה לי שיש קשר

מה דעתך לנסות להשכיב אותו עלייך?

את שוכבת על הגב והוא עלייך על הבטן. את יכולה לכוון את הידיים שלו מתחת לחזה כמו שמלמדים בטיפת חלב.

אין לי מושג השלכה התפתחותית, סתם חשבתי על רעיון.

חשוב לשים ישר על הרצפה ולא על שטיח'שמיכה ואם קר אז לשים יותר שכבות לילד

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...