אני לא חושבת שזה נכון להגיד "אגוזים למי שאין שיניים"

יש נשים שהקב"ה מנסה אותן בנסיון העקרות. קשה להן להכנס להריון והם עוברות הרבה קשיים בדרך.

ויש נשים שיולדות שנה אחרי שנה ולא תמיד מתוך רצון לעוד ילד וגם זה קשה! תתפלאי! אולי אי אפשר להשוות בין הקשיים אבל לאישה עם 7 ילדים, חלושה, עייפה, במרדף נואש אחרי הבלגן, בקשיים כלכלים כתוצאה מהווצאות של גידול ילדים, גם קשה!!

יותר קשה להיות עני מרוד בלי כסף מאשר עשיר עם דאגות.. לא?

מעניין שמי שמחכה לאמהות מוכנה להתחלף עם האמא העייפה עם הקשיים המבורכים.

יש קשיים מתוך ריקות, חוסר ויש קשיים מתוך מלאות ושפע.

גם מי שיוצאת לעבוד יש לה קשיים... ועדיין מי שמחפשת עבודה ובנתיים בבית לא קל לה. ככה זה

לפחות לא עם הדוגמה...

עדיף להיות עני מרוד ומאושר מאשר עשיר עם דאגות.

ולגבי הנמשל- כל אחד עם הצרות שלו, אין מקום להשוואה ואין מקום לשפיטה.

"אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו". מי שאין לה ילדים או מי שלא סובלת מדיכאון כזה או אחר שלא תשפוט.

ומי שקשה לה להיחשף לתלונות "צרות של עשירים" שלא תיחשף.

הביקורת- מיותרת.

ממקום של המתנה לילד ודכאון אחרי לידה ...

אין מקום להשוות בין אדם למשנהו מה גם שכוחות מגיעים/לא מגיעים ביחד עם הניסיון

ברור שילדים צפופים זה לא צרה חלילה , אבל זה בהחלט לא קל

לא מכירה תחושה כזו.

גם לי היה הריון שבו חיכיתי בקוצר רוח למחזור שיגיע. כשהמחזור לא הגיע, הבנתי שבעצם לא הייתי מוכנה להריון.

זה לא היה קל. אבל לא רציתי הפלה. הרגשתי שהעובר הוא חלק ממני, וריחמתי עליו, שהוא סובל בגללי.

טיפול פסיכותרפי מקצועי או טיפול במח אחד אצל מישהי באמת מקצועית, עשוי לשנות הרבה.

כשהנקתי הרבה, והקטן היה בן שנה בערך.

אני קוראת אותך ומבינה שאת מחפשת לגיטימציה לתחושה שאת ממש לא מעוניינת בעוד הריון כרגע,
זה ממש לגיטימי לחוש ככה כשאת קרובה כל כך ללידה הקודמת.
אני בטוחה שנשים רבות חשות כך אבל לא תמיד נעים להודות אפילו בפני עצמנו במחשבה כזאת.

לא מובן מהניסוח שלך האם את בהריון או רק חוששת שאת בהריון אבל אני מציעה לך לראות מה האופציות שעומדות בפנייך-
אם את לא בהריון ולא מונעת לשאול רב ולהתחיל למנוע הריון.
אם את בהריון ללכת ולדבר עם רב על התחושות שלך, אם זה שלב מוקדם והמצב שלך לא פשוט כמו שנקרא מההודעה שלך יש מצבים בהם הפלה תהיה מותרת  הלכתית עד כדי חובה הלכתית (אין כאן מקום להאריך אבל בגדול מדין רודף)
 

ב"ה המרווח בין ההריונות שלי גדול יותר (11 חודשים) ועדיין לא היה לי קל תחילת ההריון השני, היום אני יודעת שהייתי בדיכאון של ההריון והתחושה היא מאד לא קלה כי זו תופעה לא מדוברת ולגמרי אין לגיטימציה חברתית "להודות" בזה כי לכאורה אישה אמורה לשמוח בכל הריון במיוחד אם לידה יש נשים שמתקשות.
אז אכן הריון זה דבר משמח אך לא פשוט ודיכאון הוא לפעמים תוצאה ישירה של חילופי ההורמונים או תנאים חיצוניים אחרים ובכלל לא בגלל כפיות טובה חלילה של האישה או משהו כזה.

מה שאני כן יכולה לעודד שהתוצר של ההריון השני היום בת שנה וחצי מקסימה ונפלאה וב"ה שמחה שזכיתי בה.

אם תרצי את מוזמנת לאישי

לתחיה- וואו, אף פעם לא חשבתי על זה ככה ממש ריגשת אותי עם הקטע שדיכאון בהיריון יכול להיות בלתי נשלט

ובאמת שאנחנו כחברה צריכה להפנים את זה קצת...

זו באמת תחושה קשה שכולם אומרים לך שאת צריכה לשמוח ויש הרבה שהיו מוכנות להתחלף איתך...

זה כ"כ מחליש לשמוע את זה.

לא מספיק לי העצבות שלי אני צריכה עוד לסחוב צרות של אחרים...

לפותחת-

אני חוויתי משהו אחר- מבחינה שכלית אני חושבת ששמחתי בהיריון. מבחינה רגשית- לא הייתי שם בכלל. ממש לא שמחתי. מה שניסיתי לעשות כדי "להתחבר" ולשמוח בהיריון לא עזר. הכל עשיתי טכני. 

ת'כלס זה לא נורא כ"כ, הבעיה הייתה המצפון, כל ערב אני הולכת לישון בתחושה של איזה מן אמא אני לא שמחה בהיריון, לא חושבת על התינוקת, לא מתחברת למה שבגוף שלי...

במיוחד הפריע לי הניגודיות של בעלי שהוא מה זה לא מתרגש מדברים והוא כן היה מאושר מהיריון, התרגש מהתנועות, חייך למראה מתלה הכביסה המכוסה ורוד. ולי לא הזיז. עשיתי כי הייתי צריכה (וכי חשבתי שזה יעורר אותי)

הגיוני שיש מנעד תחושות רחב בנוגע להיריון. להתכחש לכך או לתת "מוסר" עצמי על כך לא נראה לי יקדם.

קודם להכיר בתחושות ולקבל אותן אף על פי שזה לא נעים להרגיש ככה.

אח"כ לראות מה הלאה. איך מקילים על התחושות הקשות.

לדעתי הרגשה כזאת היא לא טבעית אבל היא לגיטימית.

היום היריון ותינוק חדש נתפסים כמשהו שמעכב את האישה (מבחינת קריירה) , את הזוגיות וכו'  אז ברור שלגיטימי שבשמחה על ההיריון יהיה גם חששות על הדברים הנ"ל.

אם זה טבעי, זה כבר דבר אחר...(לדעת חז"ל לא)

(שואלת באמת, אשמח מאוד להפניה)

אני מכירה למשל שלפי חז"ל הגוף של האישה מפורק במשך שנתיים אחרי הלידה. זה לא טבעי שקשה לאישה עם עוד הריון כשהגוף שלה מפורק?

הריון בטווח של זמן קצר הוא לא משהו שטבעי לגוף, 
היום זה נורמלי אבל זה בגלל החלשות הגופות.

שהאישה לא צוותה על פריה ורבייה בגלל שלא מצווים על משהו שהוא טבעי. אני אשאל את בעלי אם יש לו מקור.

ושוב פעם, הסבל הוא לא תמיד נפשי/פיזי שאז זה באמת טבעי שחושבים על הפלה. לפעמים לא רוצים היריון בגלל סביבה לא תומכת או קושי כלכלי ואז זה לגיטימי אבל לא טבעי

הכל כאן זו דעתי, ומבוסס על התחושות הבלעדיות שלי, נא לקחת בערבון מוגבל!

כתוב שהגבר מצווה על פריה ורביה, לעומת האישה שהיא לא מצווה

בגלל שאצלה הרצון לילדים הוא בא באופן טבעי ולכן לא צריך לצוות עליו.

זה לא אומר בכלל שלא קשה לה, שלפעמים היא מרגישה לא מוכנה או לא מסוגלת וכו'.

אבל זה לא אומר בהכרח שהיא תרצה הריון מיד אחרי הלידה הקודמת...

כמעט כל אישה רוצה ילדים, אבל זה לא אומר שכמעט כל אישה רוצה ילדים *ברצף*.

יש לי שתי נקודות-
א. לפעמים יותר קל אחרי הלידה כשהתינוק כבר פה וקל לאהוב אותו בתור ייצור חי ולא בתור "משהו שהולך להיכנס לחיי"

ב. מציעה לך לחשוב מה יעזור לך להתחבר לעובר עכשיו, אולי לפנות לדמיון מודרך או בעצמך לכתוב לו הזמנה לעולם או על תחושותייך.

קודם כל לשנן "אין רע יורד מלמעלה"

אני אישית גם חששתי מזה אבל המציאות ממש הראתה לי אחרת. הרבה יותר כיף לי לטפל בתינוק השני והשלישי מאשר בראשון (אפילו שהיה לו אופי הכי רגוע בעולם, הוא בקושי בכה וכו')|. וגם הגדולים מעסיקים את עצמם לבד.

ובקשר לחבור, אני מתחברת לעובר רק בחודש התשיעי ואחרי הלידה אני גם קצת אוטומטית אבל אחרי שבועיים בערך אני לא יכולה להתנתק מהתינוק

בהצלחה מתוקה

ואל תשכחי שתמיד אפשר לקבל עזרה .. יש לכם "שפרה ופועה" באזור?

טבעי לרצות תינוק

אך כשלאישה קשה מידי, יש מצב שתעדיף הפלה.

טבעי לרצות חיים

אך כשאדם סובל, יש מצב שהוא מעדיף מוות על חיים.

הפלה, כפתרון לבעיות שונות, הוא דבר מקובל.

המתת חסד, ב"ה עדיין לא.

אני לא נציגה של אפרת, ואף פעם לא נתקלתי בהם באופן אישי.

גם לי קרה פעם שנכנסתי להריון, ואז שאלתי את עצמי: איך זה שלא מנעתי?? כי הרגשתי ממש לא מוכנה.

לא הפלתי, אבל עברתי דיכאון גם בהריון וגם לאחר הלידה.

לאחר שעברתי הכל, לא הצטערתי שלא הפלתי, הצטערתי שבתחילת ההריון לא פניתי לבקש עזרה מאגודת אפרת.

 אני מאמינה שהם היו יכולים לעזור לי.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בסיפור הלידה שלי יש תפנית חדה בעלילה. מלידה סטנדרטית מהלכים צפויים, ברגע הכל השתבש לי בראש.

שם בדיוק היה גם המפנה בהרגשה. פתאום הרגשתי מן חיבור עמוק כזה. מן תחושה שאני מוכנה לתת הכל רק לזכות לרגע לראות אותה חיה בריאה ושלמה ורודה נושמת ורגועה.

מאותו רגע חשבתי רק עליה, אם עד אז אני הייתי במרכז כיולדת, מאז היתה רק היא כתינוקת שעומדת להיוולד.

ומאז אנו קשורות בקשר מיוחד שמעולם לא חוויתי לפני כן (אבל אולי זה קשור כי היא הייתה איתי צמוד 6 חודשים והבן הראשון היה אצל מטפלת מגיל חודש)

לפני הלידה אולי כל תשיעי, בניגוד לכל ההיריון שניסיתי "להביא" את החיבור או ציפיתי שזה יקרה (למשל בסקירת ערכות)

החלטתי שאני מרפה ומתי שזה יבוא- זה יבוא.

לקחתי בחשבון שייתכן שזה לא יהיה מיידי עם הלידה אלא יקח כמה שבועות להתאפס על ה"אחרי לידה", ואלי אפילו רק אחרי (בעלי מתחבר אליהם בשלב בערך שמתחילים לזחול)

ידעתי שזה חייב לבוא רק לא ידעתי מתי, ידעתי שאטפל בתינוקת במסירות גם בלי להתחבר אליה וזהו.

ב"ה שזה קרה לפני אבל לא הייתי קשה עם עצמי.

בכל אופן, ההמלצה שלי, אם את עדיין רוצה לנסות (אם לא התייאשת כבר) להתחבר עוד בשלב ההריון, להיות מוכנה נפשית שאולי זה לא יקרה ולא להיות קשה עם עצמך.

ועוד משהו- עכשיו קראתי שיש לך טראומות מלידות קודמות.. האמת שאצלי ההיריון לווה באיזו תחושה עמומה לא ברורה שזה לא יסתיים בידיים מלאות. לא יודעת להסביר ממה זה נבע. לא היה היריון בסיכון, לא היתה סיבה לתחושה. אולי זה מה שגרם לי כמן מנגנון הגנה מפריע לא להתחבר.

אין לי מושג אם יש קשר בין הדברים. אולי אצלך זה מה שחוסם ולכן כל מיני שיטות "עוקפות" לא מועילות? אולי להשקיע בטיפול העניין הזה?

בהצלחה ולידה קלה, בידיים מלאות. בריאות, שמחה וכל טוב!

קיים בי החשש לסיום טראומתי עם ידיים לא-מלאות, דווקא בגלל שההריון הזה בניגוד לקודמים הוא כן הריון בסיכון, אבל אני ממש מדחיקה את החשש הזה כי הוא נוראי מידי בשביל להתמודד איתו. אני מעדיפה להתפלל ולהישאר באמונה שיהיה טוב. כשקניתי דברים והתחלתי להכין החשש הזה קצת צף, אבל הזכרתי לעצמי שאין סיבה שזה יקרה ושצריך להתפלל הרבה.

ומפחיד אותי מאוד שלא אצליח להתחבר אחרי הלידה, למרות שברור לי שאטפל בה במסירות כי אני כזאת מטבעי. אמא פולניה כזאת. אבל בתוכי אני יודעת שאת צודקת ועדיף לשחרר. מתישהו זה יבוא. אני בטוחה בזה.

אני טיפוס של ראציונל, אבל ההריון הזה בא והוכיח לי איך לפעמים הרגשות והפחדים הכי גדולים שלנו חזקים מכל הגיון.

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

חגיגית, כמו שבת או חג (למי שלא צם כמובן...)

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

יצא לי לעשות יום כיפור עם אחותי והילדים של שתינו

בלי בעלי (הוא נסע לאיפה שהיה בית כנסת בנוסח שלו)

ובשתיים היה הרבה יותר קל.

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

אני מוחקת מהר מאד

מה בעלך אומר על זה?

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

והמון מזל טוב!

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

אצלי בין הארוחות עזר גם כמה בייגלה בודדים, אז פשוט הייתי מנשנשת כל פעם כמות קטנה ובסוף זה לא יוצא כמות מוגזמת

אבל כן נראה לי שעבוד בלאכול יותר קל מלהיות עם בחילות כל הזמן...

זה אכן עדיף מבחילות

אכלתי ( רק פחמימות ) נון סטופ, משהו מפחיד

ממש נס שלא עליתי 20 ק''ג

אחר כך כבר לא היה לי תאבון ...

מבחינתי השלב הזה הוא שלב שצריך לשרוד אותו , אחר כך כשהגוף קצת מתחזק אפשר לנהל אוכל עם שכל. כרגע תעשי מה שטוב לך ועוזר לך

כמה שיותר בריא לפחות. למרות שרוצים סתם פחמימות ריקות.

וגם לבשל אני לא אוהבת🙈