אני לא חושבת שזה נכון להגיד "אגוזים למי שאין שיניים"

יש נשים שהקב"ה מנסה אותן בנסיון העקרות. קשה להן להכנס להריון והם עוברות הרבה קשיים בדרך.

ויש נשים שיולדות שנה אחרי שנה ולא תמיד מתוך רצון לעוד ילד וגם זה קשה! תתפלאי! אולי אי אפשר להשוות בין הקשיים אבל לאישה עם 7 ילדים, חלושה, עייפה, במרדף נואש אחרי הבלגן, בקשיים כלכלים כתוצאה מהווצאות של גידול ילדים, גם קשה!!

יותר קשה להיות עני מרוד בלי כסף מאשר עשיר עם דאגות.. לא?

מעניין שמי שמחכה לאמהות מוכנה להתחלף עם האמא העייפה עם הקשיים המבורכים.

יש קשיים מתוך ריקות, חוסר ויש קשיים מתוך מלאות ושפע.

גם מי שיוצאת לעבוד יש לה קשיים... ועדיין מי שמחפשת עבודה ובנתיים בבית לא קל לה. ככה זה

לפחות לא עם הדוגמה...

עדיף להיות עני מרוד ומאושר מאשר עשיר עם דאגות.

ולגבי הנמשל- כל אחד עם הצרות שלו, אין מקום להשוואה ואין מקום לשפיטה.

"אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו". מי שאין לה ילדים או מי שלא סובלת מדיכאון כזה או אחר שלא תשפוט.

ומי שקשה לה להיחשף לתלונות "צרות של עשירים" שלא תיחשף.

הביקורת- מיותרת.

ממקום של המתנה לילד ודכאון אחרי לידה ...

אין מקום להשוות בין אדם למשנהו מה גם שכוחות מגיעים/לא מגיעים ביחד עם הניסיון

ברור שילדים צפופים זה לא צרה חלילה , אבל זה בהחלט לא קל

לא מכירה תחושה כזו.

גם לי היה הריון שבו חיכיתי בקוצר רוח למחזור שיגיע. כשהמחזור לא הגיע, הבנתי שבעצם לא הייתי מוכנה להריון.

זה לא היה קל. אבל לא רציתי הפלה. הרגשתי שהעובר הוא חלק ממני, וריחמתי עליו, שהוא סובל בגללי.

טיפול פסיכותרפי מקצועי או טיפול במח אחד אצל מישהי באמת מקצועית, עשוי לשנות הרבה.

כשהנקתי הרבה, והקטן היה בן שנה בערך.

אני קוראת אותך ומבינה שאת מחפשת לגיטימציה לתחושה שאת ממש לא מעוניינת בעוד הריון כרגע,
זה ממש לגיטימי לחוש ככה כשאת קרובה כל כך ללידה הקודמת.
אני בטוחה שנשים רבות חשות כך אבל לא תמיד נעים להודות אפילו בפני עצמנו במחשבה כזאת.

לא מובן מהניסוח שלך האם את בהריון או רק חוששת שאת בהריון אבל אני מציעה לך לראות מה האופציות שעומדות בפנייך-
אם את לא בהריון ולא מונעת לשאול רב ולהתחיל למנוע הריון.
אם את בהריון ללכת ולדבר עם רב על התחושות שלך, אם זה שלב מוקדם והמצב שלך לא פשוט כמו שנקרא מההודעה שלך יש מצבים בהם הפלה תהיה מותרת  הלכתית עד כדי חובה הלכתית (אין כאן מקום להאריך אבל בגדול מדין רודף)
 

ב"ה המרווח בין ההריונות שלי גדול יותר (11 חודשים) ועדיין לא היה לי קל תחילת ההריון השני, היום אני יודעת שהייתי בדיכאון של ההריון והתחושה היא מאד לא קלה כי זו תופעה לא מדוברת ולגמרי אין לגיטימציה חברתית "להודות" בזה כי לכאורה אישה אמורה לשמוח בכל הריון במיוחד אם לידה יש נשים שמתקשות.
אז אכן הריון זה דבר משמח אך לא פשוט ודיכאון הוא לפעמים תוצאה ישירה של חילופי ההורמונים או תנאים חיצוניים אחרים ובכלל לא בגלל כפיות טובה חלילה של האישה או משהו כזה.

מה שאני כן יכולה לעודד שהתוצר של ההריון השני היום בת שנה וחצי מקסימה ונפלאה וב"ה שמחה שזכיתי בה.

אם תרצי את מוזמנת לאישי

לתחיה- וואו, אף פעם לא חשבתי על זה ככה ממש ריגשת אותי עם הקטע שדיכאון בהיריון יכול להיות בלתי נשלט

ובאמת שאנחנו כחברה צריכה להפנים את זה קצת...

זו באמת תחושה קשה שכולם אומרים לך שאת צריכה לשמוח ויש הרבה שהיו מוכנות להתחלף איתך...

זה כ"כ מחליש לשמוע את זה.

לא מספיק לי העצבות שלי אני צריכה עוד לסחוב צרות של אחרים...

לפותחת-

אני חוויתי משהו אחר- מבחינה שכלית אני חושבת ששמחתי בהיריון. מבחינה רגשית- לא הייתי שם בכלל. ממש לא שמחתי. מה שניסיתי לעשות כדי "להתחבר" ולשמוח בהיריון לא עזר. הכל עשיתי טכני. 

ת'כלס זה לא נורא כ"כ, הבעיה הייתה המצפון, כל ערב אני הולכת לישון בתחושה של איזה מן אמא אני לא שמחה בהיריון, לא חושבת על התינוקת, לא מתחברת למה שבגוף שלי...

במיוחד הפריע לי הניגודיות של בעלי שהוא מה זה לא מתרגש מדברים והוא כן היה מאושר מהיריון, התרגש מהתנועות, חייך למראה מתלה הכביסה המכוסה ורוד. ולי לא הזיז. עשיתי כי הייתי צריכה (וכי חשבתי שזה יעורר אותי)

הגיוני שיש מנעד תחושות רחב בנוגע להיריון. להתכחש לכך או לתת "מוסר" עצמי על כך לא נראה לי יקדם.

קודם להכיר בתחושות ולקבל אותן אף על פי שזה לא נעים להרגיש ככה.

אח"כ לראות מה הלאה. איך מקילים על התחושות הקשות.

לדעתי הרגשה כזאת היא לא טבעית אבל היא לגיטימית.

היום היריון ותינוק חדש נתפסים כמשהו שמעכב את האישה (מבחינת קריירה) , את הזוגיות וכו'  אז ברור שלגיטימי שבשמחה על ההיריון יהיה גם חששות על הדברים הנ"ל.

אם זה טבעי, זה כבר דבר אחר...(לדעת חז"ל לא)

(שואלת באמת, אשמח מאוד להפניה)

אני מכירה למשל שלפי חז"ל הגוף של האישה מפורק במשך שנתיים אחרי הלידה. זה לא טבעי שקשה לאישה עם עוד הריון כשהגוף שלה מפורק?

הריון בטווח של זמן קצר הוא לא משהו שטבעי לגוף, 
היום זה נורמלי אבל זה בגלל החלשות הגופות.

שהאישה לא צוותה על פריה ורבייה בגלל שלא מצווים על משהו שהוא טבעי. אני אשאל את בעלי אם יש לו מקור.

ושוב פעם, הסבל הוא לא תמיד נפשי/פיזי שאז זה באמת טבעי שחושבים על הפלה. לפעמים לא רוצים היריון בגלל סביבה לא תומכת או קושי כלכלי ואז זה לגיטימי אבל לא טבעי

הכל כאן זו דעתי, ומבוסס על התחושות הבלעדיות שלי, נא לקחת בערבון מוגבל!

כתוב שהגבר מצווה על פריה ורביה, לעומת האישה שהיא לא מצווה

בגלל שאצלה הרצון לילדים הוא בא באופן טבעי ולכן לא צריך לצוות עליו.

זה לא אומר בכלל שלא קשה לה, שלפעמים היא מרגישה לא מוכנה או לא מסוגלת וכו'.

אבל זה לא אומר בהכרח שהיא תרצה הריון מיד אחרי הלידה הקודמת...

כמעט כל אישה רוצה ילדים, אבל זה לא אומר שכמעט כל אישה רוצה ילדים *ברצף*.

יש לי שתי נקודות-
א. לפעמים יותר קל אחרי הלידה כשהתינוק כבר פה וקל לאהוב אותו בתור ייצור חי ולא בתור "משהו שהולך להיכנס לחיי"

ב. מציעה לך לחשוב מה יעזור לך להתחבר לעובר עכשיו, אולי לפנות לדמיון מודרך או בעצמך לכתוב לו הזמנה לעולם או על תחושותייך.

קודם כל לשנן "אין רע יורד מלמעלה"

אני אישית גם חששתי מזה אבל המציאות ממש הראתה לי אחרת. הרבה יותר כיף לי לטפל בתינוק השני והשלישי מאשר בראשון (אפילו שהיה לו אופי הכי רגוע בעולם, הוא בקושי בכה וכו')|. וגם הגדולים מעסיקים את עצמם לבד.

ובקשר לחבור, אני מתחברת לעובר רק בחודש התשיעי ואחרי הלידה אני גם קצת אוטומטית אבל אחרי שבועיים בערך אני לא יכולה להתנתק מהתינוק

בהצלחה מתוקה

ואל תשכחי שתמיד אפשר לקבל עזרה .. יש לכם "שפרה ופועה" באזור?

טבעי לרצות תינוק

אך כשלאישה קשה מידי, יש מצב שתעדיף הפלה.

טבעי לרצות חיים

אך כשאדם סובל, יש מצב שהוא מעדיף מוות על חיים.

הפלה, כפתרון לבעיות שונות, הוא דבר מקובל.

המתת חסד, ב"ה עדיין לא.

אני לא נציגה של אפרת, ואף פעם לא נתקלתי בהם באופן אישי.

גם לי קרה פעם שנכנסתי להריון, ואז שאלתי את עצמי: איך זה שלא מנעתי?? כי הרגשתי ממש לא מוכנה.

לא הפלתי, אבל עברתי דיכאון גם בהריון וגם לאחר הלידה.

לאחר שעברתי הכל, לא הצטערתי שלא הפלתי, הצטערתי שבתחילת ההריון לא פניתי לבקש עזרה מאגודת אפרת.

 אני מאמינה שהם היו יכולים לעזור לי.

אני ממש חושבת שכדאי לך להשקיע בעצמך באיזה שהוא טיפול,
איך התמודדת בעבר עם הדכאונות?

כי נראה שיש סיכון שגם הפעם יבוא דיכאון וכדאי להקדים תרופה למכה.

יש סוגי טיפול שונים ולכל אישה מתאים משהו אחר לפי העניין ואופי האישה,

אשמח מאד לעזור לך לחשוב איך את יכולה לעזור לעצמך להתמודד, אם את לא רוצה להזדהות את יכולה להתקשר אלי ללא זיהוי או לפתוח ניק חדש ולפנות דרך האתר, איך שנח לך.

וכל הכבוד על הפתיחות לפתוח פה ולהתייעץ,

אני יודעת על עצמי כמה זה לא קל אפילו כשזה אנונימי.

בסיפור הלידה שלי יש תפנית חדה בעלילה. מלידה סטנדרטית מהלכים צפויים, ברגע הכל השתבש לי בראש.

שם בדיוק היה גם המפנה בהרגשה. פתאום הרגשתי מן חיבור עמוק כזה. מן תחושה שאני מוכנה לתת הכל רק לזכות לרגע לראות אותה חיה בריאה ושלמה ורודה נושמת ורגועה.

מאותו רגע חשבתי רק עליה, אם עד אז אני הייתי במרכז כיולדת, מאז היתה רק היא כתינוקת שעומדת להיוולד.

ומאז אנו קשורות בקשר מיוחד שמעולם לא חוויתי לפני כן (אבל אולי זה קשור כי היא הייתה איתי צמוד 6 חודשים והבן הראשון היה אצל מטפלת מגיל חודש)

לפני הלידה אולי כל תשיעי, בניגוד לכל ההיריון שניסיתי "להביא" את החיבור או ציפיתי שזה יקרה (למשל בסקירת ערכות)

החלטתי שאני מרפה ומתי שזה יבוא- זה יבוא.

לקחתי בחשבון שייתכן שזה לא יהיה מיידי עם הלידה אלא יקח כמה שבועות להתאפס על ה"אחרי לידה", ואלי אפילו רק אחרי (בעלי מתחבר אליהם בשלב בערך שמתחילים לזחול)

ידעתי שזה חייב לבוא רק לא ידעתי מתי, ידעתי שאטפל בתינוקת במסירות גם בלי להתחבר אליה וזהו.

ב"ה שזה קרה לפני אבל לא הייתי קשה עם עצמי.

בכל אופן, ההמלצה שלי, אם את עדיין רוצה לנסות (אם לא התייאשת כבר) להתחבר עוד בשלב ההריון, להיות מוכנה נפשית שאולי זה לא יקרה ולא להיות קשה עם עצמך.

ועוד משהו- עכשיו קראתי שיש לך טראומות מלידות קודמות.. האמת שאצלי ההיריון לווה באיזו תחושה עמומה לא ברורה שזה לא יסתיים בידיים מלאות. לא יודעת להסביר ממה זה נבע. לא היה היריון בסיכון, לא היתה סיבה לתחושה. אולי זה מה שגרם לי כמן מנגנון הגנה מפריע לא להתחבר.

אין לי מושג אם יש קשר בין הדברים. אולי אצלך זה מה שחוסם ולכן כל מיני שיטות "עוקפות" לא מועילות? אולי להשקיע בטיפול העניין הזה?

בהצלחה ולידה קלה, בידיים מלאות. בריאות, שמחה וכל טוב!

קיים בי החשש לסיום טראומתי עם ידיים לא-מלאות, דווקא בגלל שההריון הזה בניגוד לקודמים הוא כן הריון בסיכון, אבל אני ממש מדחיקה את החשש הזה כי הוא נוראי מידי בשביל להתמודד איתו. אני מעדיפה להתפלל ולהישאר באמונה שיהיה טוב. כשקניתי דברים והתחלתי להכין החשש הזה קצת צף, אבל הזכרתי לעצמי שאין סיבה שזה יקרה ושצריך להתפלל הרבה.

ומפחיד אותי מאוד שלא אצליח להתחבר אחרי הלידה, למרות שברור לי שאטפל בה במסירות כי אני כזאת מטבעי. אמא פולניה כזאת. אבל בתוכי אני יודעת שאת צודקת ועדיף לשחרר. מתישהו זה יבוא. אני בטוחה בזה.

אני טיפוס של ראציונל, אבל ההריון הזה בא והוכיח לי איך לפעמים הרגשות והפחדים הכי גדולים שלנו חזקים מכל הגיון.

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

אבל קשה לי לשנות מבלינסון

ושמעתי שיש שם מנתח פצצה

איכילוב לוקח בפער את כולם

לגבי הכשרות לא יודעת לענות לך

שבת שלמה הייתי עם בעלי היה תענוג

לא מנסיון אבל שמעתי המון טוב על בלינסון

 7 לידות ב"ה

מרוצה מאוד לפני ואחרי הלידה.גם במחלקה הריון בסיכון מדהימות.

בלידה האחרונה שהייתה בקיסרי היה לי סיבוך וזו הייתה מחלקה חדשה מאוד

עם כמה נשות צוות חדשות

הרגשתי דווקא מהמבוגרות זלזול

הייתי לבד הרבה שעות בגלל סיבה מסוימת וממש ישבתי ובכיתי מכאבים

והיו רגעים שלא התייחסו וזלזלו ממש ואני אישה עם סופר כוח סבל וזה ממש התיש אותי כל הסיפור הזה.

אם תרצי אכתוב לך בפרטי את המחלקה ותבקשי לא ללכת לשם

הלידות קודמות החוויה הייתה טובה בפער!!!! עם מלא אמפתיה והכלה למגוון מצבים.

מוסיפה- שהחדרים לבד זה חלום!!!! אני יולדת רק בקיסרי שמבחינתי זו הייתה מתנה להיות לבד בחדר למרות שגם עם עוד אחת בחדרים החדשים זה לא נורא בכלל.

לכתחילה את יכולה לבקש חדר לבד ייתנו לך ברצון.. אלא אם יש עומס מטורף

אז חיכיתי בחדר כמה שעות עם עוד מישהי ואז העבירו אותי

האוכל נחמד.

שבת יש דתיים אבל זה לא בית חולים דתי וגם לא ילדתי בדתי אף פעם

אז לא יודעת איך האווירה

אני באה לשם בגלל המקצועיות ואני גם בהריונות בסיכון גבוה

כך שאין לי ברירה והסיכון גבוה שם מדהימים!!!! אין דברים כאלה

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

זה לא ישפיע על הבל פה

עזר מאוד החלפת משחה+מברשת ושימוש במי פה.

אבל צריך לצחצח טוב.

וזה ריח נורמלי כנראה.

נגיד שהוא אכל בצהריים מאכל שמסריח לי אז עד אמצע הלילה יש ריח (ויש מעט מאוד מאכילים שלא מסריחים לי. זה לא הגיוני שאבקש ממנו להימנע מזה)

אם הוא יאכל מיד לפני שהוא מגיע לחדר משהו שהריח שלו לא מפריע לך? או יש כזה דבר

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל בחיים לא עד כדי כך קיצוני

מאוד מאוד קשה לי להיות איתו באותו החדר.

כולל מאוורר וחלון פתוח וזה פשוט לא עוזר לי. 

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

אין מה לעשות..

אבל כן להקפיד לשמור על קשר ביניכם?

אולי לצאת החוצה שתוכלו לדבר?

ואם לא שיחות וידאו ושיחות טלפון..

ממש לא לוותר על הקשר ביניכם! להילחם על זה..

כמובן בהתאם לכוחות ולא משהו שלא אפשרי אבל כן לזכור שצריך לתחזק כדי לשמור על הקשר

אבל אם לא אפשרי- אז אין מה לעשות, להשלים עם זה ולהסתפק בהודעות מדי פעם..אוהבת אותך.. תודה על **

והוא כל כך עמוס בגלל שאני ככה, שבאמת לא מגיעים לדבר.

אבל הודעה פה ושם זה רעיון ממש! 

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

סבונים, שמפואים, מרככים, מרככי כביסה, סבון כלים, דאורדורנטים, משחות שיניים, מי פה, ואסור להשתמש בבשמים..

זה משהו שהוא מעבר לזה..

תודה על התגובה ❤️ 

הייתי מנסה מח 1

לבת דודה שלי זה עזר עם היפאמזיס

ונשמע לי מתאים למצב הספציפי הזה.

חיבוק ענק

חזקי ואמצי!

אין לי עצה טובה יותר ממה שנתנו פה אבל רק להגיד לך שזה באמת סיוט ועברתי את זה גם. לא הייתי נושמת.

חיבוק גדול!!

וכל מה שהרחתי היה ריח הגוף שלו

רציתי למות והקיא! אבל לא יכולתי לקום כי הבת שלי הופיעה.

כיסיתי את האף עם היד ואחר כך גם עם טישו

אדם נורמאלי לא היה מריח אותו כזה חזק כלומר לא היה מדובר באדם מסריח

אבל אני מריחה הכל כך כל חזק ופשוט סבלתי סבלתי

בקיצור ממש ממש מבינה אותך 

אבל נשמע שהמצב הרבה יותר קשה מזה ואין לזה סיכוי..

שמעתי שיש אחות בתינוקיה ערביה

אני ממש נהנתי.

אין לי מושג לגבי אחות ערביה, אבל בכל התינוקיות של בתי החולים בארץ יש אחיות ערביות.

אולי במקרה יש איזו מחלקה או שתיים בלי, אבל בכל בתי החולים יש

אני בכל מקרה לא שמתי בתינוקיה בלי קשר לאיזה אחיות היו שם 

ואיל האוכל שם?

צוות תינוקיה מושלם, יכול להיות שהייתה ערבייה לא זוכרת אבל הייתי שנה אחרי בבית החלמה אחר ובלי השוואה בכלל. הדסה בייבי מקצועיות ונחמדות, אוהבות את התינוקות ממש!

מבחינת אוכל יש שפע ו2 ארוחות בשריות ביום שבשבילי זה היה פלוס. לא יודעת אם ברמת מסעדה אבל טועם סבבה ומגוון.

גם שירות חדרים טוב היה לנו איזה תקלה מיד באו לתקן והציעו לנו להחליף חדר.

לקחת ויטמינים ,b12,ויטמין c,d,

לפעמים החוסר שלהם גורם לנשירה וכאלה

אפשר גם למרוח מסיכה פעמיים בשבוע, להשתמש בשמפו ומרכך איכותיים שמשקמים ...

יש גם אמפולות מיוחדות שעושים אצל ספרית שמחייה את השיער..תבדקי

ואני לא מבינה כלום במסכות וכאלה

יש משו שאת ממליצה? 

אבל זה הפיתרון המרכזי בעיני

החלקה

גם אני עושכ כושר ומורידה כיסוי אבל יש לי החלקה...

וחוץ מזה להשקיע במסכה טובה גם עוזר

כלי ועפה בעברו לפחות

וגם נוח לי לפעמים שאני יכולה לעשות קוקס עם קצת נפח מתחת למטפחת ועם שיער חלק ממש בטח אי אפשר

שבעיני נתנה תמורה טובה למחיר

אם יש חכמות ממני עם המלצה טובה גם אני אשמח

יחסית קצר.

יותר קל לתחזק, ולא צריך למעוך ולעצב אותו עם מלא קליפסים. וכשמורידים את הכיסוי הוא נראה יותר קליל וכיפי

שגרת טיפוח טובה לשיער.

שלי חלק אז אין לי מושג במה טוב ואיזה חברות או חומרים,

אבל הבנתי שזה ממש משפיע מהבחינה הזו. שיהיה מלא לחות ונעים ואז גם עם ברק..

כשאני מורידה בבית אני מיד עושה קוקו נמוך. לא אוהבת את השיעור אסוף גבוה, זה חושף את כל המפרצים. 

אני גם מנסה לשים קרם שיער ששמתי לפני החתונה, אבל ברור שלא באותה תדירות.

גם אחרי החתונה כדי לטפח את השיער. כשאני יודעת שאני לא מתכננת לצאת מהבית באותו היום, יכול להיות שאני אפילו אשקיע לסדר אותו עם קרם וקליפס, מיד נותן תחושה טובה.

וגם תרמתי את השיער גם אחרי החתונה, הרבה יותר נוח כשהוא קצר יחסית.

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

[צריך בשביל זה בגדים שאפשר ללכלך/ מגבת גדולה, כובע רחצה, מטפחת משומשת או כובע ים ישן] לתהליך עצמו צריך פניוּת ויום חופשי כי התהליך לוקח זמן]

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אלא אם כן, יש לך דרך לעשות בלי ריח.

רוזמרין - לוונדר נוכח מאד

רוזמרין אישית יותר נעים. 

זה ישמור לך על הצורה של השיער יפה

את יכולה לשים עליו גם קרם לחות לפני וזה ישדרג

כשנמצאים הרבה שעות עם כיסוי ומתחת גולגול שמערבב את השיער, זה באמת נראה פחות טוב פזור כי השיער תופס את הצורה

דרך קופח נראה לי שיש הרבה המתנה (אבל שווה לנסות לבדוק). זה אמור להיות זול משמעותית, אבל לא יודעת אם את יכולה לבחור את המטפלת. זה נקודה שכדאי לבדוק.

בפרטי בעיקר דרך המלצות.. תנסי לכתוב אזור וסגנון/מה חשוב לך ואולי יהיו כאן המלצות בשבילך 

די מתייאשת מלמצוא.

אולי אאזור אומץ מתישהו

תודה

לקופת חולים יש רשימה של מטפלים שעובדים איתם בהסדר וזה זול משמעותית.

גם ככה וגם בפרטי צריך להתקשר, לנסות להבין אם מתאים, ולפעמים אפילו מגיעים לטיפול ומבינים שזה לא זה..

אבל כשמוצאים את המטפלת המתאימה זה פיס!! מתנה ככ משתלמת לעצמך

תלוי הרבה

שינוי משמרת? פתאום זה אנשים אחרים לגמרי

יום פחות לחוץ?

המון דברים..

מקושרת לכל מיני קבוצות ממקומות שונים

אם את רוצה יכולה לשלוח לי בפרטי מה את מחפשת ואנסה לעזור בתיאום

פעם אחת לקחתי המלצה ממישהי,

פעם אחרת לקחתי דרך הקופה ובחרתי לפי תמונה בחיפוש בגוגל, היא היתה נראית לי אמפתית.

אם את ברשתות - מישהי שאהבת את התכנים שלה.

וכל אחת כותבת בקצרה את התחום שהיא מתמחה בו, תראי מה מדבר אליך.

הוצאתי רק מפני שרצינו הריון.

אין לי מילות עידוד חוץ מזה שאולי זה היה לי הכי נוח מהבחינה שהורמונים לא שיגעו לי את הגוף. אז העדפתי מחזור ארוך .. ואפילו כתמים לפני מחזור מאשר להתמודד עם ההשפעות השליליות של ההורמונים מהאמצעי המניעה האחרים

זה מאתגר, גם אני ככה

כל מחזור זרמים של דימום כמו אחרי לידה

הלוואי שהיה פתרון טוב יותר וללא הורמונים

יכולה אולי לנחם שעם הזמן, אחרי תקופה ארוכה עם ההתקן המחזור המסיבי ירד ליום אחד.

🫂

למה תחבושות ולא טמפון?

בדימום כבד טמפון הרבה יותר נוח

הייתי מסתובבת עם טמפון + תחבושת, שניהם מהסוג הכי סופג שיש.

הייתי מחליפה טמפון כל שעה-שעתיים, אבל גם אם פספסתי קצת זה לא היה כל כך נורא כי היתה גם התחבושת להגנה.

וממליצה בלי קשר, לבדוק המוגלובין. כי לי הדימום החריג הזה פגע עם הזמן במאגרי הברזל.

כמה זמן את איתו?

יכולה לשתף שזה ככה בהתחלה(הייתי עם התקן כמעט 3 שנים) אחרי 4 חודשים בערך המצב השתפר והגוף שלי חזר לעצמו. אם את בטווח הזה אז תדעי שעוד מעט הגוף שלך יתרגל להתקן ויהיה בסדר.

אני סבלתי מדימום וסתי מוגבר מאוד כמו שתיארת אבל ב''ה זה השתפר, ואחרי שהגוף מתרגל זה לפי דעתי אמצע מניעה מעולה!!

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

הסוג הפחות מוצלח (הוא גם בסדר אבל יותר זז) הוא עם הרבה דוגמאות וצבעים, הסוג שממש אהבתי היה שם רק בצבע לבן עם כוכבים זהב כאלה, לא זוכרת איזה חברה.

קניתי גם אחד משיין, הוא הכי גרוע

ראיתי שיש לפוליז ובסופר פארם.

בזאר שטראוס אין בקרבתי

אם ההסתרה גובה כ"כ הרבה השקעה, אולי אפשר לוותר על זה?

לפחות לסביבה הקרובה תספרי ותרגישי בנוח

המון מזל טוב

אפשר לא לספר

אבל לא להתאמץ להסתיר.

בצורה בולטת מאודדד

מוכר ככ!!

האמת כן השתדלתי ללבוש רחב עד שבוע 14 כזה..

שיהיה קצת סודי לבינתיים..

אולי סריגים?

או סרפנים?

בע"ה שיהיה לך בבריאות ובקלות!! וילד בריא בע"ה 

(ואולי עוד מעט יהיה שוב מלחמה ולא תתראי עם הרבה אנשים🫣)