ידוע לי על 2 דיעות:

1. מתחילים שעה 1 בגיל שנה ובכל שנה מוסיפים שנה. בגיל 6 מגיעים ל6 שעות.

2. תחילים לחנך להמתנה מגיל שנתיים או שלוש בהדרגתיות. רק בגיל 9 צריך להגיע ל6 שעות.

אני שמחה שהרב שלי אמר לי את הדעה השניה. אצלי קורה לא פעם שאני נותנת לפעוט לאכול בשרי. הוא אוכל כמה פירורים ומפסיק לאכול, ואז הוא לא שבע ורוצה את הדייסה החלבית...

צריך לחנך אותם לשמור בין בשר לחלב לפי היכולת וההבנה שלהם .

הדעה השנייה שהמגיבה הקודמת אמרה נראה לי הגיונית ....

לעומת הראשונה שלא ניראת לי בכלל, מה ילד בן שנה מחכה שעה?

בכל מקרה לבת הגדולה שלי שהיא בת חמש , יום אחד רצת שוקולד לאחר שניצל של ארוחת הצהריים .

ואחרי זמנן מה הבאתי לה כחצי שעה או שעה לא זוכת ממש ....

*היא אמרה לי אמא נכון ילדים לא מחכים בין בשר לחלב ?

ואני אמרתי לה : תלוי איזה ילדים , מה כמו אח שלך (בן שנתיים ) אז הוא לא צריך לחכות ....

ואם זה ילדים גדולים כמוך אז מחכים קצת .... זה לפי הגיל .

זה תלוי בחינוך שלכם בבית , מתי להתחיל ללמד , בדרך כלל כשהם מתחילים להבין /לשאול על הנושא .

זה לא כמו שלא נותנים אוכל לא כשר..

ילד מתחנך למצוות ועדיין אינו חייב בהם מהתורה. חייבים להפרישו מאיסור - וגם לחנכו במצוות, בהדרגה לפי השלבים שבהלכה;

ובמקרה של צורכי קטן מקלים לפעמים.

מעתיק משמירת שבת הישן (חינוך הבנים למצוות):

"אף בבית שבו ממתינים שש שעות בין בשר לחלב, מותר להשקות חלב את הילד הזקוק לכך כבר שעה אחת אחרי אכילת הבשר, והוא שברך ברכה אחרונה אחרי אכילתו הראשונה"

ואם אינו יכול לברך - מועיל "סילוק השולחן" בלבד.

בערוך השולחן כתוב "נער ונערה כחושים ורפואתם בכך" יכולים לשתות חלב אחרי שעה.

בשו"ת חלקת יעקב כתב שעד גיל 9, אפשר להמתין שעה, אם מדובר שהוא תאב לאכול דווקא חלבי ולא מסכים בקלות למשהו אחר.

הרב עובדיה יוסף כותב (מעיון כללי. צריך ללמוד את זה) ביביע אומר, שאפשר להקל אחרי שעה בדבר כשצריך לכך. אבל סתם בשביל ממתק שאין בו צורך, אז לא. אבל דן לגבי תינוק שאינו בר הבנה - ומסקנתו דומני שבמקרה כזה אפשר להקל גם בכך.

אשר על כן, כדאי שתשאלו רב שאתם פוסקים לפיו - ויורה לכם מה ראוי לעשות.

אבל העיקרון נכון.

החינוך למצוות. הרצון שגם אם מותר, הילד יאכל רק מהודר. 

וההבדל בעיכול.

מה זה יאכל "רק מהודר"?..

ילד זה לא מבוגר - אין ענין "להחמיר" עליו.

יש שיקול של בריאות. ילד נחשב לא פעם כ"חולה" לכמה דברים.

גם בצום אסור להחמיר עליו.

וההבדל בעיכול - זו הסברה אחת. יש לה מקור.

זו לא ההסברה היחידה.

יש אומרים שבהיות שבכלל כל ההמתנה היא חומרה, או מעין נדר שקיבלו עליהם, אין להחמיר עליו (לא אומר הלכה למעשה. רק להראות שלא נכון לדון כך).

צריך לשאול הלכה למעשה - ולפי זה לנהוג.  וחלילה להחמיר על ילד בן 4 במה שלא צריך, בוודאי בענייני אכילתו.

וזה לא אותו עיקרון כמו מאכלים אסורים, שיש בהם גם משהו סגולי שמכניסים טומאה בנפש. מה שאין כן בשר וחלב שמותרים מצד עצמם.

בנוסף גיל 6, 6 שעות זה המון. זה לא מסתדר טכנית עם הארוחות.

אף פעם לא שמעתי על הדעה הנ"ל.

ואז יש כמה פרטים.

להגיד לילד "שש שעות" או "שעה וחצי" זה אותו דבר מבחינת הילד, כל עוד הוא לא יודע מהי שעה ולא מבין בכלל איך עובד השעון.

כן כדאי לעשות הפסקה. נניח- פרק זמן סביר אחרי אוכל בשרי, שיתן תחושה שלא אוכלים חלב אחרי בשר. לא להגיש קינוח חלבי אחרי העוף... אבל אם הילד כבר עבר למשהו אחר ועברה שעה מהארוחה- נראה לי סביר.

ברגע שילד מתחיל לקרוא שעון- אפשר להראות לו עם המחוגים "כשהמחוג הקצר השמן יגיע ל...- תוכל לאכול משהו חלבי"

הארוחות.

ארוחת צהריים- בשרית, ערב- חלבי.

סדרי ארוחות קבועים עוזרים לך בהמתנה בין בשרי לחלבי, אבל זה הרגל בריא מכל הבחינות: בריאותי, רגשי, התנהגותי.

הרבה אימהות לא מבינות כמה ביטחון הילד מקבל מארוחות מסודרות וקבועות.

הרבה אימהות שואלות את ילדיהן בכל יום , מה הם רוצים לאכול, ולפי החלטת הילדים נקבע אם הארוחה תהיה חלבית או בשרית...

ילדים מבקשים פינוקים, אבל באמת זקוקים להרגלים וקביעות.

כשבני הבכור היה בן 4 (לפני 20 שנה כמעט) הוא היה "חייב" בקבוק שוקו אחרי הארוחה.

שאלתי את הרב שלנו והוא אמר שבאמת אין לו תפיסת זמן, העיקר שירגיש שהוא מחכה פרק זמן סביר לגילו, חצי שעה או שעה.

כמו שאמרה בת שלושים, הייתי מראה לו בשעון, מתי הוא יוכל לשתות את השוקו שלו- "כשהמחוג הזה יגיע למספר הזה" וכו'.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

סתם לידע הכללי

אבל רוב האשכנזים לדעתי שומרים שש - כמו ספרדים.

הרב שלנו אמר שאם רגיל לינוק/ לקחת בקבוק כל שעה, אז אפשר שעה אחרי סעודת שבת- לתת לו בקבוק...

ואח"כ כפי שהוזכר, להקפיד על שעה.

רק מגיל 9 צריך להוסיף.

(-זה באמת קשה 6 שעות בגיל 6. זה אומר שאם אכלו לצהריים בשרי, צריך א.ערב בשרית או פרווה...)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...