אבל תנסי ותראי מה קורה בפועל (הרי לא באמת יעיזור שכולנו נסכים שנכון לצפות, ובפועל הבן שלך לא יצליח).

לדעתי- נכון לצפות וראוי לנסות ולראות מה קורה (כמובן, עם הסבר לפני והכנה מראש של משחק שהוא אוהב במיוחד, ולדבר איתו מהחדר הסמוך).

מבחינה מעשית- בד"כ זה מצליח, אין לו ברירה הייתי קשוחה איתו.

אבל הוא עצוב ומסכן כזה.

לפעמים הוא מעסיק את עצמו ממש יפה ואז אין שום בעיה.

לפעמים הוא נכנס לקריזה או להיפך מופנם באופן קיצוני ואז אני יוצאת אליו מהר או דוחה את ההנקה.

רוב הפעמים זה פרווה כזה. אני נועלת את החדר שאני נמצאת. הוא חוזר לסלון ומשחק אבל עצוב או שהוא יושב מחוץ לדלת ומחכה לי.

השאלה היא אם באופן כללי הוא אמור להיות "בשל" להתמודדות כזאת?

אציין כי הוא מקבל הרבה תשומת לב. הרבה יותר מהתינוקת. גם כשאני מטפלת בה או מבשלת זה בשיתוף איתו ובזמן הפנוי אני תמיד איתו. הקטנה מעסיקה את עצמה עם הצעצועים ואני משחקת איתו. כשיוצאים החוצה- היא בעגלה ואני מדברת ומתייחסת אליו.

זה באמת דרישה קשה מהילד 

אמא הולכת לבד עם התינוקת לחדר אחר והוא לא מוזמן

כי אצלנו אין שום אפשרות להניק כשהוא נמצא. ניסיתי הרבה שיטות ומקומות.

פעם הייתי יוצאת איתו לגן שעשועים ואז הוא היה מתלהב ולא שם לב בכלל שאני מניקה אבל עכשיו היא לא מתרכזת שם בגלל הרעש.

כשהיא הייתה קטנה יותר הייתי מכניסה אותו איתי ומניקה אחרי חצי שעה של הסברים שצריך להיות בדממה. מרוב שקט המכוניות שלו היו נוסעות באוויר כי על הארון/ הקיר זה היה עושה רעש.. 

אבל עכשיו היא קולטת שהוא באיזור והיא מתה עליו אז אין סיכוי שהיא חוזרת לאכול אחרי "התגלית" היא מחייכת אליו ומאושרת וזה קורה גם כשהיא מאוד רעבה.

שיקול נוסף שקיים לפעמים- זה שאם אתן בקבוק אהיה גדושה ברמה שגורמת לחוסר סבלנות ואז מה הועלנו... (לא תמיד יש את השיקול הזה, לפעמים אין השפעה עלי)

אצלי ילדים בני שלוש בד"כ מסוגלים להעסיק את עצמם לטווח הזמן של הנקה. (למרות שלפעמים יש זמנים יוצאי דופן)

אבל האפשרות שאימא נועלת את עצמה בחדר ומשאירה את הילד בן שלוש לבד ללא כל מבוגר, נראית לי לא סבירה, מבחינת תחושת הביטחון שילד צעיר צריך לחוש. נוכחות מבוגר, זה עדין צורך בסיסי אצל ילד כל כך קטן!

זה לא עניין של תעסוקה עצמית, ולא של מידת תשומת לב. ילד שנשאר לבד אפילו לעשר דקות, לדעתי עלול לפתח חרדות.

אצלי התינוקות תמיד ינקו גם ברעש, ועם כל הפטפוטים של האחים שישבו לידי בזמן ההנקה.

אני חושבת שאם הייתה לי תינוקת שיונקת רק בשקט, הייתי מעדיפה לתת לה תחליף חלב, בשעות אחר הצהריים באופן קבוע, ולהמשיך את ההנקה רק בשעות בהן הילדים לא בשטח.

אני חושבת שכדאי לך לתת לתינוקת לינוק כמה שתצליח למרות הרעש, ולהשלים את הארוחה בבקבוק. נכון שבתחילה תהיי גדושה, אבל לאט לאט הגוף יתרגל, אם זה יהיה בשעה קבועה. (אפשר גם לשים עלי כרוב, זה מוריד את תחושת הגודש)

אני הנקתי תמיד, לפחות עד גיל שנה. אבל עדיין אני חושבת, שלא כדאי לשלם מחיר כל כך כבד בשביל ההנקה.

מה שכתבתי מדובר כמובן על התקופה הנוכחית, כשהילד ודאי נמצא בבוקר במסגרת. אך במבט לאחור, על צוק איתן, יתכן שהיה שווה אז להפסיק את ההנקה (חוץ מהזמן שהפעוט ישן) כדי לא לפתח חרדות אצל הילד. דווקא בתקופת מלחמה ילדים צריכים אותנו לידם.

אחר"צ אני מסתדרת.

זה יותר בשעות הערב אם בעלי צריך לצאת.

על הנקת הבוקר כבר ויתרתי כי זה באמת קבוע וגם בבוקר הוא יותר צריך אותי.

וזה לא שאני נעלמת. גם לרוב הוא מדבר נניח הוא שואל אם סיימתי ואז אני עונה לו במנגינה של שיר שהקטנה לא תשים לב למשהו חריג. וגם כשהוא צריך לשירותים הוא כן בא ומבקש. ואם הוא ממש לא במצב של להישאר לבד הוא בועט בדלת (כמו שהוא עושה הרבה פעמים כשאני נכנסת לשירותים)

אני גם שומעת מה הוא עושה זה לא שהוא בלי השגחה.

אחרי הלידה השלישית הייתי הגדולה שלי הייתה בת שלוש. בחודשים הראשונים, הייתה מגיעה אלי שלוש פעמים בשבוע נערה צעירה לעזור בזמן המקלחות וארוחת הערב. כיון שבשעות האלה התינוקת הקטנה לא הפסיקה לצרוח... (היא הייתה צרחנית מעבר לנורמה... לימים התברר לי שהייתה סיבה לצרחות, אבל זה כבר נושא לשרשור אחר)

ככה לפחות שני הגדולים קיבלו את שלהם.

גם אני חשבתי על משהו כזה, אבל זה בדיוק לרבע שעה שגם קשה לי לנבא מתי בדיוק זה יהיה.

לו רק היו לנו שכנים בבנין שהייתי יכולה לשים אותו שם לכמה רגעים זה היה פותר את כל השאלה.

עם כל שאר הדברים- מקלחות וארוחת ערב אני מסתדרת לבד. זה רק ההנקה. (לכן גם אני מרדימה אותה אחרי שהוא הולך לישון)

ושוב- זה ממש לא קבוע!

פשוט לפעמים בעלי רוצה לצאת לאנשהו בערב סידורים או נסיעה מחוץ לעיר ואני לא רוצה להגביל אותו.

אולי פעם בשבועיים. נגיד בחגים עם כל התפילות היו יותר מצבים כאלו אבל עכשיו פחות.

ילד בן 3 שבזמן מסוים ביום אמא שלו לכאורה מתעלמת ממנו ונותנת תשומת לב בלעדית לאחותו הקטנה קצת בא לי לבכות...

מצטערת, אני ממש מרחמת עליו, בבקשה בבקשה אל תעשי את זה יותר.

אפשר להיכנס לחדר אחר אבל לא לסגור (ובטח לא לנעול) את הדלת. הוא רק בן 3...

אישית, יש לי 3 ילד:ים הגדול בן 3 וחצי הקטן בן 3 חודשים ואת כולם הנקתי גם ברעשים חזקים  ולא היתה בעיה. אני מבינה שהתינוקת שלך רגישה יותר, אז אולי אפשר להניק אותה תחת סינר הנקה כך שיהיה לה מין תחושה שהיא רק איתך, או פשוט לבקש מהגדול לשחק בשקט/ לצייר וכו'..

ואם לא אפשרי אז אולי לשאוב ומיד לתת לה בזמן הזה?

ניסיתי. סינר הנקה אין מה לדבר מזמן הוא מפריע לה והיא מעיפה.

חוץ מעניין הגיל שאני באמת מתלבטת עליו, לא רואה בעיה שהקטנה תקבל קצת תשומת לב בלעדית. הוא מקבל שעות! והיא כולה רבע שעה.

ולגבי שאיבה גם ניסיתי הוא לא נותן. לשאוב לוקח הרבה זמן (גם אם זה רק להקלה) והוא מתחיל לשחק בכפתור של המשאבה ומוציא את זה מהחשמל.

אני נועלת כי אם זה פתוח הוא תוך שניה נכנס. לא משנה כמה הכנה אעשה לו הוא תמיד ינסה להציץ, ואז להיכנס קצת, ואז עוד קצת.. אם אני נועלת אני יכולה באמת לבדוק עד כמה הוא מסוגל לעמוד בזה כי אם הוא לא מסוגל הוא יעשה רעש וינסה לפתוח את הדלת בכח ואז ברור שאני מוותרת. ואם הוא יכול אז הוא ינסה קצת, יראה שסגור, ישאל אם אני שם ומתי אני יוצאת, לפעמים יחזור לסלון לשחק, לפעמים ישאר שם וידבר לעצמו ומדי פעם שואל מתי אני יוצאת ואני עונה לו ומספרת לו מה נעשה אח"כ.

את נוהגת נכון.

כל זמן שאת מסבירה בקול סבלני מה קורה כשהוא שואל, ושעוד מעט, ויש לך "סימנים" לזהות אם זה יותר מידי ואז את יוצאת אליו - זה בסדר. בפרט כפי שאמרת, שזה לא דבר קבוע - רק כשאבא לא נמצא.

וכדאי לפני כן להסביר, כמו לילד, שהיא אוהבת אותך וכשאתה נמצא היא רוצה להסתכל עליך ולא אוכלת - אז תחכה רגע בחוץ שהיא תאכל, ואז נשחק וכו'. כך ישלו "רציונאל" שהכל מדברים טובים. לא "נדחה" מפניה..

את יושבת על הספה מניקה ,הבן מכורבל לימינך/שמאלך  ושלושתכם רואים בווליום נמוך שירים של ביבי אינשטיין/ שירים ראשונים ביוטוב.. התחושה החמימה הזאת של משפחתיות ובטחון יפצה בגדול על נזקי הצפיה במסך...

את בטח חוששת שהשירים יסיחו את הקטנה , אז היא גם יכולה לפזול למסך בזמן ההנקה, או שמיכת הנקה או משהו כזה והיא תהנה לשמוע שירים ולהיות מכורבלת איתכם ...

וכן לדעתי עדיף לתת בקבוק שאוב /תמ"ל מאשר לנעול את הילד מחוץ לחדר ושיהיה לבד, לגמרי לגמרי לא משנה כמה תשומת לב את נותנת לו במשך היום זהו סתירה יותר כאובת עבורו מאשר סתירה פיזית.. וילדים הכי לא יודעים להעסיק את עצמם כשהם יודעים שאמא צריכה ספייס(מרחק)  הבנים שלי מעסיקים את עצמם יפה 20 דקות כשרגוע בבית ואני סתם יושבת ובוהה בהם, אבל כשאני צריכה לעשות משהו כמו שרותים חלילה או לבשל אז שניהם פתאום דביקים ביותר... קוראים לזה יחס מקשר, הבן הכי בודק כמה את עדיין אוהבת אותו כשאת אומרת לו לך תעסיק את עצמך...

והתינוקת חייבת להתרגל לרעש סביר סביבה בזמן ההנקה

זה בדיוק ככה עם השירותים. אז מה את עושה באמת? אני פשוט מתאפקת עד שאני לא יכולה...

איפה אפשר לקרוא על זה?

אנסה את השירים. לא כל רעש מפריע לה. זה ספיציפית רק הוא כי היא ממש מתלהבת לשמוע את הקול שלו ומחפשת אותו ורוצה רק אותו.

אם אצליח לסדר את זה שהוא באמת יהיה עסוק בשירים והיא לא תדע שהוא באיזור זה יכול להיות טוב.

סליחה על התיאור, אך כאן קבוצה של הורים, היום הייתי בשרותים והיה לי קהל של 4 זוגות עיניים, אני מנסה כמה שיותר להתפנות בצניעות כשהם שם, כשהם בשרותים איתי אני מפנה אותם להתעסק עם הארונית שמתחת לכיור (שאין שם דברים מסוכנים)...

גם אצלי התינוקות מגיל מסוים לא יונקים כשיש דיבורים ברקע ואני חייבת להניק שקט.

מה עם האופציה של לשים לו סרט קצר?

אני לא בעד צפיה יומיומית או ארוכה אבל איך שאת מתארת זה לא קורה כל יום.

לדעתי אם הוא ישב מול סרט הזמן יעבור לו בכיף והוא לא ירגיש בחסרונך.

זה מה שאני הייתי עושה- הייתה לי הנקה אחת ביום שבעלי לא נמצא, הייתי שמה לגדולה סרט קצר במחשב ומניקה בנחת.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...