לדעתי מכנסיים "צנועות" (הכוונה שהבעייתיות בהם זה רק המכנסיים, ז"א לא מכנסיים צמודות מידי, קצרות מידי וכד'...) אפשר עד כיתה א' (לא כולל). הלכתית לא נראה לי שאפילו מתחילה להיות בעיה עד גיל 6.

בכל מקרה מכנסיים לפי דעתי צנועות יותר בגיל הזה. הייתי שמה מכנסיים גם מתחת לחצאית.

לגבי חולצות. לפי דעתי חולצות עד המרפק לא בעיתיות עד גיל 9-12 תלוי בילדה.

בפועל, גם ככה אין כמעט חולצות עד למרפק (מעבר לטי-שירטים) ולכן בפועל לרב נקנה 3/4.

חולצות קצרות יותר (לא גופיות) ההיתי מלבישה עד כיתה א' (לא כולל).

שאומרת שמגיל 3 הילדה צריכה להתלבש בצניעות כמו שאמה מתלבשת, כלומר: חולצה בעלת שרוולים מעבר למרפק, חצאית ארוכה מספיק וגרביים שמכסות את הרגליים.

אני יודעת שזה מחמיר מאוד, ואכן לעתים הרשיתי לבת שלי "לחפף" (כי באמת לא כל חברותיה הלכו כך, ובהחלט יש 'לחץ חברתי' בגיל הזה...). עכשיו כשהיא בכיתה א' כבר לא, וגם בבית-הספר שלה אלה הכללים ללבוש.

(וכדי שלא ישתמע אחרת - אני מאוד מסכימה עם הגישה הזאת, ונוהגת כך בשמחה).

הבת שלי בת שלוש, והיא נראת לי גמרי פיצית...

היא נגמלה בגיל שנתיים וחצי, ואין מצב בעולם שהיא תצליח להסתדר בגן עיריה שלה

כשאין מי שיעזור לה להרים את החצאית ולהוריד את הטייץ / גרביון וכל הבלגן הזה 

כשהיא הולכת לשירותים.

אני מלבישה לה שמלות וחצאיות בתור בגד שבת וחג או בגד חגיגי אחר"צ כשנוסעים לאנשהו

ואז אני או מבוגר אחר יכולים לעזור לה.

אני תוהה איך הפעוטות שהולכות עם גרביונים וחצאיות מתחת לברך כבר בגיל שנתיים וחצי-שלוש-שלוש וחצי

מסתדרות כשהן צריכות לשירותים בגן ואין מי שיעזור להן.

איפה שאני גרה מאוד מקובל אצל המשפחות המאוד תורניות בקנה מידה מקומי (זה לא חרשה פה...)

שהילדות בגן חובה הולכות עם מכנסיים וגם בכיתה א' בחורף, אחר כך עם חצאיות.

נראה לי שבנות שלוש הן ממש קטנות ואני יודעת שיש דעות שכבר בגיל שלוש צריך להקפיד (המשנה ברורה אני חושבת,

לא לסמוך עלי ב100% ) ושלפי החזון איש מגיל 6 (שוב, לא לסמוך עלי ב100%, זה פורום, לא שו"ת הלכה..) 

אני מלבישה לה טייצים, חולצות קצרות, שורטים, גופיות וסראפנים בלי חולצה מתחת בקיץ האחרון שהיא הייתה כבר בת שלוש, ונראה לי שאני אמשיך עם זה עד גן חובה, זו הסביבה שאני חיה בה וככה היה גם בנורמה לפני 20-30 שנה אצל תורניים מאיתנו. הצניעות לילדות הקצינה בשני העשורים האחרונים, כתגובה לכל הפריצות מסביב, ואני לא בעד שההקצנה הזו תהיה אצלי בבית.

כמובן שאני מכבדת מאוד את מי שמקפיד על ההלכה ועל צניעות לילדות קטנות.

בכיתה א'-ב'-ג' מכנסיים צנועים בחורף וחצאיות בקיץ, ומכיתה ד' חצאיות ושרוולים בסטנדרטים שלי, זו כבר השנה שמתחילים בנ"ע והם יותר בוגרים. ככה נראה לי שיהיה... אין לדעת מה ילד יום והכל יכול להתשנות ...

ראיתי את זה כשהייתי בגן ילדים בשירות לאומי, 

ומאז אני מפיצה את הבשורה בעולם

חובה ממש!! מצד ההיגיינה והצניעות- להלביש לכל ילדה שמלבישים לה חצאית- גם מכנסיים מתחת 

ולא, תחתונים זה לא מספיק כדי לשמור על ההיגיינה של כל מה שצריך לשמור שם... 

יושבות בארגז חול- רגל פה רגל שם חצאית פה ושם והחול--- החול.... 

איכס

לגבי השאלה של עד איזה גיל להלביש לילדה מכנסיים בלי חצאית

בדכ לבנות שגרות בחברה דתית או בבית דתי- יש רגש טבעי של מתי היא רוצה להתלבש כמו אמא, להתלבש כמו בת גדולה

וגם אם זה בא קצת מאוחר יותר- זה בא בצורה זורמת, וזה טוב יותר ממלחמותץ 

ויותר חשוב מנושא מתי את משנה לה את הלבוש-

איזה מילים ואיזה מסרים היא מקבלת

אם זה מלחמות, אם זה צניעות שהיא לא מבינה בכלל- אז זה יישאר מלחמות

אם זה כבוד, ולבוש הולם לבת ישראל, ובהתאם לאיך שהיא מרגישה עם זה עובדים- אז זה מנוע גדילה לשנים ארוכות. 

גם ענין הטייץ מתחת. להגיינה וצניעות כאחד

וגם ענין הרוח שמאחורי. וכל ילדה היא קצת שונה.

ובכל זאת- שדר מההורים הוא גם בענין הגבולות. יש לי ילדה שלא אוהבת שמלה וחצאית ומעיפה אותה הרגע שהיא מגיעה הביתה. אבל ברור לה בלי שום מלחמות שלגן היא הולכת עם חצאית.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....