אני באמת מתלבט.

(כאילו די החלטתי אבל אני עדיין לא בטוח במאה אחוז)

הוא מתפלל (תפילת עמידה) נוסח רס"ג.

בגלל שזה הכי קצר והוא חושב שעדיף בעיקר להתפלל במילךים שלך וכל מה שחז"ל תיקנו זה ראשי פרקים כי לאנשים היה קשה לדעת על מה להתפלל ולכן חז"ל סידרו לנו והחליטו במה להתפלל.

האמת שהתפללתי בנוסח הזה כי ספרד זב סתם נוסח מבולגן.

הרי מה זה ספרד?

לקחו את נוסח אשכנז ועשו שינויים שיתאים לכוונות האר"י אבל אף אחד חוץ מהאדמו"ר הזקן לא עשה את זה בצורה מסודרת אז אחרי שעברתי מהנוסח המקורי שלי שהוא אשכנז לספרד הבנתי מהר מאד שספרד עדיף.

מצד שני אם לא מתפללים עם כוונות האר"י אז למה בכלל להתפלל ספר?אני יתפלל אשכנז,או כל נוסח אחר ש/קל לי להתכוון איתו.

לא?

זה עניין של לב.

גם איך אני מתפלל עברתי כל מיני שינויים.

פעם התפללתי "כל עצמותי תאמרנה" פעם כל מיני סוגים של אמצע.היום אני בדרך כלל מתפלל כמו שהרמב"ם כותב אך לפעמים כמו שרבי אברהם בן הרמב"ם כותה.

נראה שאתה מכיר מעלות של כל נוסח.

תפילה זה עניין של הלב.

ואם הרב שלי סובר שאין בעייה לשנות נוסח (והוא אכן סובר כך)

אז למה לא?

יש הרבה הוכחות לזה שתפילה זה עניין של הלב.

הרמב"ם אומר בהלכות תפילה שצריך להתפלל אם ראש למטה וידיים על הלב.

אך בנו דווקא אומר לפרוש ידיים,וכל אחד מהם מביא פסוקים לשיטתו.

תפילה זה לגמרי עניין של הלב.

כאילו את הבסיס אני יודע אבל אשמח ליותר מקורות.

אבל חוץ מזה אני באמת שואל מה הקטע להתפלל תהילת ה' או ספרד אם לא מתפללים עם כוונות האר"י.

האם אתה סובר שאין כל משמעות למילים ללא הכוונה?

אבל על פניו נראה לי שאין שום משמעות למילים ללא כוונה,הרי לא יוצאים ידי חובה אם בלי כוונה.

(כוונה מבחינתי זה אומר פרוש המילות,כמובן שיש גם מעבר,וכמו שרבני נחמן אמר יש מי שבשבילו כוונות האר"י זה פרוש המילות,אני לא שם...)

יש קטעים בתפילה שיוצאים בהם ידי חובה גם ללא פירוש המילות ויש שלא. (שמו"ע ושמע, מעכב, אבל לא כל קטע)

וגם בנוגע לקטעים בהם לא יוצאים ידי חובה ללא כוונה, יש דעות דעות בהלכה שמספיקה כוונה כללית שהוא יודע לפני מי הוא מתפלל.

ושבימינו לא חוזרים על קטעים בשל חוסר כוונה, כיוון שבכל מקרה לא נכוון כראוי.

עפ"י הדעות הנ"ל (גם אם יש דעות אחרות), מה המשמעות של אמירת אותם קטעים במקרה ולא התכוונתי? ואין צורך להתפלל שמונה עשרה בכלל כיוון שלא נכוון כראוי? זו לא המסקנה שאליה הם מגיעים...

סורי שאני לא מציגה מקורות. ברור לי שאלו דעות קיימות בהלכה. לא זוכרת את המקור.

שנה שעברה למדתי למשל על החילוק בין תפילות קבועות (שחרית מנחה ערבית המכונות תפילות ציבור או משהו כזה לבקשת צרכיו בין לבין כשההבדל הוא האם יש משמעות לתפילה ללא כוונה או לא..)

אם מישהו לא יכול לכוון בברכה הראשונה שלא יתפלל,ישתה כוס מים ירגע ויתפלל.

זה שלא חוזרים זה אכן חידוש.אבל מלכתחילה נראה לי (לא בטוח) שלא יתפלל ויחכה עד שיוכל.

כשאני לא בטוח אם אני יכול לכוון (נגיד בשמיני עצרת אחרי כמה כוסיות ערק...) אז אני יבקש מהשליח ציבור לכוון להוציא אותי.

(לא יודעת אם המים עומדים בתקן ההלכה. לא בדקתי)

תבדוק את הנושא של החזרה על שמונה עשרה כיום על פי ההלכה, לא על פי מנהגיך, ואז נוכל לחזור לדיון.

וגם אם אתה מדבר על שמונה עשרה, 

אני שואלת אותך לא על שמונה עשרה עכשיו.

קטעים שעל פי הלכה אין הכוונה מעכבת, יש עניין באמירת הנוסח ללא הכוונה? 

זה נראה לי מוסכם.

אבל אני מדבר על לכתחילה (יכול להיות שאם זמן תפילה עובר אז יגידו להתפלל גם בלי כוונה)

קטעים שהכוונה מעכבת אני מניח שיש עניין לומר אותם בלי כוונה אבל זה קצת מצחיק.

אבל על מה את מדברת?פסוקי דזמרא?

הרב שלי סובר שאין חובה להגיד פסוקי דזמרא,בכל מקרה כל העניין של פסוקי דזמרא זה לשבח את השם לפני התפילה אז באמת לעשות את זה בלי כוונה זה מצחיק. עדיף סתם לשבת לנגן לפני התפילה (ובאמת הרב שלי אומר שמי שזה עוזר לו להתפלל זה עדיף על פסוקי דזמרא,אבל בכל מקרה עדיף מדי פעם לומר פסוקי דזמרא)

אם כך הרב שלך סובר, המרחק בין הפסיקה שלנו לשלכם וההסתכלות על התפילה רחוק מאוד.

ובנוגע ללכתחילה ובדיעבד, העובדה שדבר מתקבל בדיעבד מוכיחה שיש בו עניין גם לכתחילה.

דהיינו- גם אם לכתחילה צריך כוונה+ מילים, אם בדיעבד אמירת הנוסח ללא הכוונה מתקבלת, הרי שהנוסח תורם משהו לחיבור של צילים+ כוונה לכתחילה. כי הוא לא חסר משמעות.

פסוקי דזמרא זה מנהג.

הרב שלי סובר שזה לא מנהג שהתקבל על כל ישראל כדבר מחייב (אם הוא יווכח שהוא טועה הוא ישנה את הפסיקה)

ולא זה לא קשור.

אם אומרים לכתחילה ברכה בלי כוונה זה (לכאורה) ברכה לבטלה.

אני מניח שסומכים על זה שהאדם מן הסתם כן יכוון.

אבל אחרי שהוא כבר התפלל זה עניין אחר.

זה כמו ההבדל בין אם בא זוג עם בעיות כשהם עוד יוצאים לבין כשבא זוג אם אותם בעיות כאשר הם כבר נשואים.

אין מה לשוות בין לכתחילה לדיעבד.

אצלנו לנוסח יש משמעות גדולה.

בתפילות שחז"ל תיקנו יש חשיבות גם באמירת המילים עם כוונה כללית של דע לפני מי אתה עומד.

כמובן שלכתחילה חייבים גם פירוש המילות.

לא השוויתי בין לכתחילה לבדיעבד.

אמרתי שאם בדיעבד המילים נחשבות זה אומר שהן כן שוות משהו.

 למה אתה אומר מילים בשמונה עשרה על פי נוסח כלשהו?

העובדה שאנחנו לא אומרים באיזה מילים שאנחנו רוצים או רק מכוונים בלב מלמדת שלנוסח יש משמעות.

זו דעתי. ודעת רבותי.

אבל לא דעת רבך. שדעתו באופן כללי שונה בהמון תחומים מהפסיקה המקובלת.

אולי הגאונים (בסידור הרס"ג לא ראיתי פסוקי דזמרא)

(ואז זה היה ממש קצת אם השנים נוספו עוד ועוד מזמורים)

הסיבה שלא חוזרים היא כי גם אז לא יכוון וזה יהיה ברכות לבטלה,לא כי יש מצשמעות גם בלי כוונה.

הסיבה שחז"ל קבעו נוסח זה בשביל לסדר לנו על מה להתפלל,כי לפני שחז"ל קבעו אדם היה אומר בתפילה "השם אני צריך כסף" וזהו.

חז"ל תיקנו לנו את הסדר והאיזון הנכון בין הצרכים הגשמיים,הרוחניים,האישיים,הכלליים,הפרטיים,שבח,הודאה וכד'.

אמנם על פי הקבלה לנוסח יש משמעות,אך לא על פי ההלכה היבשה (וכל מה שאומרים לא להחליף נוסח זה בגלל "מנהג אבות")

גם הרב שלי מאד מאד מחשיב  את הראשונים.

אך זה מנהג ויש גדרים בשביל שמנהג יחייב.

כמו שכפרות זה לא חובה.

אני התכוונתי עניינית.

אצלנו פסוקי דזמרה זה לא רק מנהג. יש הרבה הלכות פסוקות סביבם.

לא כל מה שהוא מהראשונים הוא מנהג.

זה הכל.

לא הייתה שום כוונת זדון בדברי.

שום כוונת זלזול או פגיעה.

מתנצלת על שזה מה שהובן.

ב"ה

התפילה היא כנגד הקורבנות. ("ונשלמה פרים שפתינו")

וחז"ל השווה את התפילה לסולם יעקב "סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמימה"

והאר"י הסביר שכל חלק בתפילה הוא כנגד העולמות: עשיה בריא יצירה ואצילות, כשאצילות היא השמונה עשרה, וכן ירידה מאצילות בפרקי תפילה בשחרית כדי לחזור לעולם הזה הגשמי.

אין אנו יכולים על דעת עצמנו לדלג קטעים מסויימים.

זה אולי ההבדל בגישה בין פוסקי ההלכה שטוענים שהתפילה בציבור היא הכי חשוב לכן, עפ"י הלכה מי שאיחר ידלג לפי איחורו כדי לכווין תפילתו אם הציבור, לעומת זאת וזה גם מובא בהלכה על פי המקובלים לא מדלגים בתפילה גם אם לא יצליח לכווין תפילתו אם הציבור.

התפילה במקורה הוא כפי שכותב הרמב"ם הוא שהאדם יבקש את צרכיו כשזה נחוץ לו.

לפי המקור בן אדם מסודר לגמרי שאין לו בעיות של פרנסה בריאות כלל לא צריך להתפלל, אבל אחרי שחז"ל תקנו את נוסח התפילה, אין הוא ראשי לשנות ממנו. ומי שעושה כך, או שלא למד מספיק או שהוא סתם אצל או שלחליפין חושב שהוא כל יכול ואינו צריך סעייתא דשמיה.

סידור תהלת ה' הוא סידור ששוה לכל נפש, לכן אין בו שום כוונות, למרות שהוא מבוסס על כתבי האר"י.

יש מי בדרגה לכווין ועליו חובה לכוון, "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה", אבל גם מי שאינו יודע לכוון חובה עליו להתפלל את כל הנוסח כפי שתיקנו חז"ל. ושלא יטעה הקורא, כל הנוסחים תוקנו ע"י ת"ח, וכולם מפתח להגיע לאבינו שבשמים. ואמיתות נוסח אחד אינה פוסלת נוסח אחר.

רק שהמתפלל אינו יכול כל יום לשנות את נוסח תפילתו, זה לעשות צחוק, לא ניתן להגיד בשחרית אני אתפלל לפי נוסח זה ובמנחה לפי נוסח שונה ובערבית עוד נוסח שונא.

שכל התפילה היא בשביל לעורר את הלב לה' בשביל קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה 

כלהחלקים זה סולם עבורנו להגיע למעלה כמו שצריך

תפילה בלי כוונה אינה "כלום", אם לא כיון בברכה ראשונה לא יצא ידי "תפילה בכווה" וצריך לחזור ולהתפלל כדי להשלים את זה, אבל אם לא יחזור יש לו עכ"פ תפילה בלי כוונה, זה לא שהוא לא התפלל אלא שחסר לו חלק שמספיק חשוב בשביל להצריך אותו לחזור על התפילה

(כמדומני זה חידוש  של הקהילות יעקב)

וסתם כך לגבי ערק - אסור לשיכור ברמה של רביעית יין להתפלל, כמבואר בשו"ע סי' צ"ט. והדברים ידועים. אני מתפלא שלא הזכרת את זה

אתה בטוח שזה מוסכם על כולם?

כי על פניו זה נשמע קשה.

לגבי הערק-צודק זה היה הסיבה המרכזית.

ההוכחה שלו היא מזה שאדם נמצא באמצע שמו"ע והוא רואה שהוא לא כיוון בברכה ראשונה - לא יחזור

איך לא יחזור? הרי כל התפילה שלו היא ברכה לבטלה, ויוצא שהוא ממשיך עכשיו עם ברכות לבטלה! אם הראשונים סברו שכנראה לא יוכל לכוין גם אם יחזור - אז שיפסיק וילך משם! למה לברך סתם עוד ברכות לבטלה?

טוב ממני בדיוק את מה שניסיתי להסביר.

שמבוסס ברובו על נוסח תהילת ה'

חוץ מתפילה לשלום המדינה

אשמח לתקציר

אז אני מעדיף להתפלל בנוסח כמה שיותר קצר שיתן לי מקום לתפילה במילים שלי.

עיין כאן

אתה יכול להוסיף את התפילות שלך במילים שלך.

ע"פ תורה צריך לבקש צרכיו פעם ביום, חכמים ראו שמתרשלים בזה אז תיקנו את התפילות.

ברגע שאתה מקצר את התפילה אתה מוריד בקודש.

ובקודש רק מעלין..

כי כמו שאמרת כל התקנה היא רק כי התרשלו,ולכן אין צורך לברך מעבר למינימום שתוקן.

עם רב סעדיה גאון התפלל בנוסח הזה זה מספיק קדוש בשבילי....

בקודש לא מורידים..

ב"ה

ואנסה לענות לשאלה המקורית:

למה עלינו לנסות לשכנע אותך?

נוסח התפילה בסידור תהילת ה' (יותר נכון בסידור תורה אור, תהילת ה' זה תורה אור אם פחות דילוגים) והנוסח שלו קבע בעל התניא לאחר שבדק ובירר 60 סידורים המיוחסים לאר"י ז"ל.

אם אתה סומך על האדמו"ר הזקן, תפדאל אם לא מצידי תתפלל בקוראן !

אתה חופשי !

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.