פוחדת לשלוח את הילדה לגןאנונימי (פותח)

אני כותבת מאנונימי, כי הרבה שכנות יודעות מה שקרה ולכתוב מהניק זה אאוטינג ודאי...

 

אני מנסה לישון כבר כמה שעות ולא נרדמת מהמחשבות על מה שקרה לבת שלי בגן.

ביום שישי, כשכל ההורים באו לקחת את הילדים מהגן והצוות היה מוסח, 

ומדובר על שתי סייעות וגננת בצוות , ו22 ילדים בני 3-4 . (טרום טרום חובה) .

הבת שלי בת השלוש יצאה מהדלת של הגן ומהשער והלכה על השביל, 

במרחק דקה הליכה משם יש כביש, לא סואן, אבל לא צריך יותר ממכונית אחת בשביל לדרוס ילד בגובה 95 סנטימטר.

אני בדיוק הגעתי וראיתי אותה בערך 4 מטרים מהשער של הגן, 

שאלתי אותה מי הוציא אותה והיא אמרה "יצאתי לבד". היא הייתה ליד עוד הורים שהוציאו ילדים,

אבל ראו אותי מגיעה אז אף אחד לא התייחס לזה שהיא יצאה. 

שכנה אמרה לי שיצא לה לראות כמה פעמים את אחד הילדים יוצא החוצה מהגן ושהיא החזירה אותו חזרה.

נכנסתי איתה פנימה ליידע אותן שהיא יצאה לבד מהשער והן התנצלו ממש.

לא כעסתי עליהן בפנים, למרות שבהרגשה מאוד כעסתי.

אז נכון, זו לא עיר עם תנועה סואנת של עיר , אבל אין חסינות מיוחדת למושבים מפני אסונות

אני מפחדת לשלוח אותה לגן, היא בת 3, אין לה שיקול דעת ואני לא יכולה לסמוך עליה שלא תצא מהגן אם תהיה לה הזדמנות.

הרבה פעמים כשאני עוברת שם באמצע היום, וזה קורה כל יום שאני עוברת ליד הגן באמצע היום בדרך לעבודה/מהעבודה, אני רואה את השער פתוח וסוגרת אותו. 

אני לא רוצה ולא יכולה לעשות מלחמות מול הצוות של הגן, 

מסיבות שאני לא יכולה לפרט כאן , אבל הן מהותיות.

כבר שעות שאני לא מצליחה להירדם ומריצה סרטים של מה היה קורה אם היא הייתה נעלמת או נדרסת. 

הגן הוא גן טוב, עם צוות טוב, חוץ מהעובדה, המאוד מהותית, שאין הקפדה על סגירה של השער והדלת של הגן 

ושרמת המודעות לדברים האלה מאוד לוקה בחסר. 

עוד דבר היה שהגננת יצאה איתם לדשא ליד הגן, והראתה להם דברים, בין השאר פיטריות שצמחו אחרי הגשם,

בדיוק שבאתי לאסוף את הילדה, אחרי זה הילדים שבצהרון חזרו לגן, (כמעט כולם ) ואני נכנסתי עם הבת שלי לקחת את הסוודר מבפנים.

אחד הילדים הראה לי כבר כשהיינו בתוך הגן פיטריה שהוא קטף, סביר להניח שרעילה, אמרתי לסייעת והיא לקחה לו אותה.

הבת שלי ראתה פטריה לפני כן בדשא ובאה לקטוף אותה, המזל הוא שאני כבר הייתי איתה והשגחתי עליה שלא תקטוף אותה, והסברתי לה שזה רעיל ומסוכן, לא כמו הפטריות שקונים הביתה. 

היא מכניסה דברים לפה, וברור לי שאם הייתה קוטפת את הפטריה הזו היא הייתה גם אוכלת אותה,

כי מבחינתה פטריות זה אוכל שרואים בבית. 

אם לא הייתי איתה בדיוק שם משגיחה עליה שלא תקטוף ומסבירה לה שזה רעיל, היא הייתה קוטפת ואוכלת את זה. 

הגננת לא שמה לב כשילד אחר קטף פטריה... 

אני לא יודעת איך להגיב על מה שקרה ואיך להיות רגועה כשהיא בגן אחרי המקרה הזה. 

 

 

אני מנחשת שאת גרה באותו ישוב שיתכן שגר בו הצוותמתעלה אליו

והם אפילו שכנים שלך.....

ליזום אסיפה של ההורים עם הצוות כדי למצוא פתרונות לנקודות שהעלת

חוסר אחריות של מי שחושב ששלוש עובדות יכולות לטפל ב22 ילדים

הבטיחות לפני הכלגננת

מתעלה אליו, חוסר אחריות של מי שחושב ששלוש עובדות יכולות לטפל ב22 ילדים?

בגן שלי יש 35 ילדים ואני עובדת עם סייעת אחת בלבד.

נכון. זה לא המצב האידיאלי.

בגלל שיש אצלנו הרבה ילדים, קשה להגיע לכל ילד באופן אישי. הילדים וודאי מפסידים בקטעים הרגשיים והלימודיים.

אבל מבחינה בטיחותית, נשמע לי שאצלנו הילדים שמורים הרבה יותר מאשר מהגן שכתבה עליו הפותחת.

בכל מקרה איש צוות לכל 7-8 ילדים, זה מצוין! אם היינו עובדים ככה, הילדים אצלנו היו מקבלים עולם ומלואו!

 

פותחת יקרה, אילו הכללים:

החל משבע וחצי , הסייעת חייבת לדאוג שהילדים יהיו בתוך הגן, ועליה להסתכל כל הזמן שהילדים לא יוצאים.

בשעה 7:55 הגננת חייבת להיות בגן, וביחד עם הסייעת לשמור שכל הילדים יהיו בתוך הגן. אחת מהן צריכה כל הזמן להסתכל לכיוון הדלת.

בשעה 8:30 השער ננעל. לא עם בריח, עם מנעול. השער ימשיך להיות נעול עד סיום יום הלימודים.

בגן שבו אין אינטרקום, אחרי 8:30, א"א להכניס ילדים לגן באופן חופשי אלא רק בשעות הפתיחה. שעות הפתיחה לילדים מאחרים הם: 8:45, 9:00, 9:15. (כמובן שבמקרים חריגים אפשר להיכנס גם יותר מאוחר)

 

איך מונעים בריחה של ילדים בסוף היום?

קודם כל מבהירים להורים שבסוף היום הגננת והסייעת לא פנויות לשיחות עם ההורים. הורה שרוצה יכול לחכות מספר דקות, אחרי שרב הילדים התפזרו, הגננת יכולה לשוחח.

בשעת פיזור הילדים, הגננת יושבת עם הילדים בריכוז, הסייעת עומדת ליד הדלת וקוראת לילדים. ההורים מחכים בחצר  ולא נכנסים אל הגן, כך שהגננת רואה רק את הילדים. אם ההורים נכנסים, נהיה עומס, והעומס יוצר בלבול.

בשיטה זו. אין מצב שילד יברח, אפילו אם יש בגן יותר מ-40 ילד. (פעם בזמן חירום, הביאו לי לגן 8 ילדים, נוסף על ה-35 הקבועים. אלו ילדים שפיזרו בכמה גנים, היות שבגן שלהם אין ממ"ד! צרפו לי סייעת לא מנוסה, כי הגננת והסייעת הקבועה הלכו לגנים אחרים שבהם פיזרו את הילדים. זה היה יום מאוד קשה. אבל אף ילד לא ברח!)

 

ובקשר לנושאים הבטיחותיים האחרים, חבל שהגננת של הבת שלך לא מגיעה פעם בשנה ליום הערכות לפתיחת שנת הלימודים עם מפקחת טובה. מפקחת טובה מזכירה לגננות שוב ושוב: לפני כל מטרה לימודית, רגשית, חברתית, אנו שמים דגש על שלומם של הילדים! ההורים מפקידים בידינו את היקר להם מכל, עלינו להחזיר להם ילדים שלמים ובריאים! עדיף לא ללמד אותיות וגם לא מספרים, קודם כל בריאות הילד!

 

לדעתי, אין ברירה, אלא לפתוח את הדברים מול הגננת.

לא לפנות לסייעות, כי זו פגיעה בגננת.

לפנות באופן אישי או ע"י אסיפת הורים. לשוחח בנועם אבל עם דעה ברורה ומוצקה. תזכרי שבזמן העבודה של צוות הגן. הן מחוייבות בראש ובאשונה לדאוג לשלומם של הילדים, וכל שאר העיסוקים, טפלים!

 

עוד מדברי המפקחות: מעולם הורים לא תבעו גננות על שלא הכינו את הילד כראוי לכיתה א' (התלוננו - כן. תביעה משפטית - לא!), אבל הרבה תביעות היו, בגלל בעיות בטיחות.

 

 

אני קוראת את ההודעה שלך מעבר לכל המללמתעלה אליו

ורואה שבעצם הסכמת איתי שכן המצב לא אידיאלי ורצוי לעשות אסיפת הורים אז לא כתבת שום דבר שונה ממה שאני כתבתי

המפקחות?אם הן היו עושות את העבודה שלהן כמו שצריך אז מראש לא היו מגיעים למצב הלא אידיאלי אבל זו מערכת חולה שלא אכפת לה מהילדים וההורים קולטים את זה לכן הם משאירים שער פתוח כי הרי תמיד אפשר להאשים את הש.ג כלומר הצוות ולא לא הצדקתי את הצוות פשוט התבססתי על מה שהפותחת כתבה ואני מנחשת שהם כולם גרים באותו מקום ולכן זה הרבה יותר מורכב

ממש מזעזע.+mp8

 

ואת דורשת עירנות רבה יותר.

ואסרטיביות אין פירושה מלחמה.

אפשר להגיד בצורה יפה מאוד אך מספיק בטוחה בעצמך -

שפסיעה קטנה הפרידה בין ביתך לבין אסון.

 

לא לוותר ולא לגמגם.

להגיד בצורה לא מלחמתית אבל בהחלט בביטחון בצידקת דרכך.

מפחיד!כוכב לכת

אולי תפני ישירות למפקחת שתחדד את נהלי הבטיחות? ספרי לה מה קרה ותדגישי שאת רוצה להישאר אנונימית מבחינת הגננות.

 

 

דברי עם הגננתאנונימי (3)

בנעם אבל באסרטיביות ותסבירי שאת פונה הלאה גם לגורם שמעליה.

אפשר להציג את הדברים כך שאת מעוניינת שיהיה דיון מסודר בנושא שבסופו נהלים ברורים.

 

מנסיון - אם תדברי עם הגננת בלבד, זה לא יספיק.את מתארת גננת יצירתית וזורמת - אלו בהחלט תכונות יקרות.יחד עם זה ניכר מהתיאור שמדובר בגננת לא אחראית מספיק - בלשון המעטה.

 

אל תשאירי את הדברים ככה. 

מוסיפה:אנונימי (3)

אם קשה לך לגשת לזה, תכניסי את בעלך לתמונה.

אולי אפילו לכתחילה. כדי שיהיה תוקף לדברים.

לא צריך "מלחמות"..ד.

את צריכה לומר לצוות הגן בפירוט על מה מדובר- כשהכלל הוא חוסר מודעות מספקת לנושא הבטיחות, להדגיש שחוץ מזה את מאד מרוצה, לפרט מה צריך לתקן ולומר שאת מקווה שזה ממש ישתפר ובגלל שזה פיקוח נפש אז את מתכוונת לשים לב לענין.

 

תשימי לב יום אחרי יום, כמה ימים. אם יש שיפור גמור בנושא - מצוין.

 

אם לא - תפני למפקחת, תסבירי את הצדדים השונים ושזה פיקו"נ, ותבקשי התערבות מיידית.  תגידי לה גם שאת שקלת פניה לגורמי הבטיחות במשרד, אבל בגלל ההערכה לגננות חשבת שעדיף דרכה (זה רמז למפקחת שתזדרז גם היא).

 

פיקוח נפש - זה דבר שלא מתמהמהים איתו. כמה שאפשר- באופן שלאיפגע בצוות, לא ע"י הבטיחות הבסיסית.

בתור אחת שהייתה מטפלת במעון-אנונימי (4)

יש הורים שפשוט לא סוגרים את השער!

באמת יש הרבה עבודה, ולפעמים הילדים יוצאים לבד. כל 2 דקות הסתכלנו שכל מי שצריך להשאר נמצא.  אבל לפעמים יצא ילד לבד החוצה. פעם אחת אפילו ילד הגיע  הבייתה לבד.

אם גם ההורים ישימו לב ויסגרו את השער  זה לא יקרה..

זה גן,ד.

לא מעון.

 

אחת הסייעות יכולה לעמוד ליד השער.

 

מלבד שנכון שגם ההורים צריכים לסגור.

גם בגן זה לא פשוט, אבל חייבים למצוא פתרונות.גננת

אני עובדת בגן שאין בו אינטרקום והשער נסגר עם מנעןל ידני בלבד.

הסייעת לא תעמוד כל הזמן ליד השער, (כפי שכתב ד.) כי היא צריכה להיות בגן עם הילדים. (יש לנו 35 ילדים!) אבל בזמן שהשער פתוח, הילדים נמצאים בתוך הגן, ואחת מאתנו כל הזמן ליד הדלת.

בסופו של דבר הבטיחות של הילדים, באחריות הצוותגננת

כשקורה חלילה אסון, האנשים שעומדים לדין הם:

*הצוות שהיה בפועל בגן.

*גננת האם (גם אם לא הייתה בגן בגלל מחלה, או יום חופשי, או כי זה קרה בשעת הצהרון)

*מנהלת מדור גנים של הרשות המקומית.

*המפקחת של הגן

 

בבית המשפט, לא יקבלו את הטיעון:

"אימא של רוני לא סגרה את השער, ולכן רועי נדרס"

האחריות היא של הצוות!

 

איך לוקחים אחריות?

את זה כתבתי תחת הכותרת: 'בטיחות לפני הכל'.

למטפלת במעון -כלומר אתם לא מצליחים לשמור על ילדיםl666

מה זאת אומרת - ילד יצא החוצה לפעמים? אם זה בלתי אפשרי לשמור שילדים לא יברחו אז תגידו להורים ותתפטרו

הגננת היא גננת מצויינתאנונימי (פותח)

הגננת היא גננת הכי טובה שיכולתי לבקש,

עוד לפני שהספקתי לדבר איתה היום ולא בגלל המקרה הספציפי שלי

אלא בגלל שהיו כמה מקרים כאלה לאחרונה,

היא שלחה הודעה לכל ההורים ועיקרה בתמצות הוא שהשער סגור בזמן האיסוף

ואת הילדים מוציאים החוצה לשער. 

זהו.. אין לי מה לדאוג יותר, ב"ה העניין נפתר לטובה.

 

אז תחזקי את המומנטוםמאמע צאדיקה

שיהיה לה ברור שזה חשוב לך, שאת מעריכה שהיא טיפלה בנושא (ושיש לך עין פקוחה) 

 

גננת יקרה- תודה על ההודעה ששלחת אתמול לכל ההורים, הבטיחות של הילדים חשובה לנו ויישר כוח על העשיה שלך כדי לדאוג לזה

או ניסוח דומה... 

עדיף- ניסוח שייראה על ידי ההורים גם... 

עדיף לי כמה שפחות לעשות מיזה ענייןאנונימי (פותח)

יש הורים שלא ישמחו עם הנהלים החדשים,

ולא רוצה שיצא לי שם של היסטרית שבגללה קרו הנהלים החדשים,

שכן, זה ריבוי של מקרים והמקרה שלה הוא האחרון. זה לא קרה דווקא בגלל המקרה שלה. 

הודתי לה כבר.. היא באמת נכס הגננת הזאת. אוהב

שמחה בשבילכםמתעלה אליו

אז שלא ישמחו,למזלם הגננת כניראה דואגת לילדים שלהם יותר מאשר הם

+1מאמע צאדיקהאחרונה
ד"ר רוני איצקוביץ רופא שיניים לילדיםבעלת תשובה
יודעות עם איזה ביטוח הוא עובד?
זה רק כדי לחסוך את מילוי התביעה והגשה לביטוח?זמירות

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

 

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

ממני פעם בקשו תוכנית טיפולים ועוד דבריםיעל מהדרום
זה נכון. ככה זה עובד מול הביטוחזמירות
רק כאשר הרופא בהסדר עם חברת הביטוח - כל ההתעסקות של האישורים והניירת מתבצעת ישירות בין הרופא והביטוח.


אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

הבנתי. אז כן יש טרחה ללקוחיעל מהדרום
נכון. ללקוח זה טרחה קטנה … לרופא התעסקות של עובדתזמירות

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  


בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.   

אז בעצם לא משנה איזה ביטוח עושיםבעלת תשובה
הם אמורים להחזיר חלק מהתשלום? הוא מעולה אבל גם ממש יקר חח
נכון. כאמור ההבדל הוא האם צריך לטרוח לטפל בניירתזמירותאחרונה
ואישורים לפני ואחרי טיפולים, או שהנטל של הטיפול מול הביטוח נופל על המרפאה, כשהרופא הוא בהסדר של הביטוח.  
ילדה מהממת ודחייניתhodayab

בתי הגדולה בת 8, ילדה מהממת מכל הבחינות- נעימה לחברות ולמשפחה, נדיבה, חכמה, באמת מותק. מצד שני, היא דוחה כל דבר לרגע האחרון. נגרר מזה שהיא מאד מבולגנת. מה רציתי לומר על זה:

1. אני מאד מבינה את היתרון של התכונה הזו- היא רוב הזמן עושה מה שהיא אוהבת ולא משימות ש*צריך* לעשות, וזה כיף גדול!

2. מצד שני, באחד מבני המשפחה הבוגרים (היותר מורחבת) יש את התכונות הללו. והן גורמות לו נזק מתמשך! אותה דמות לא מנצלת את הפוטנציאל שלה בשום תחום, מאבדת דברים על ימין ועל שמאל, מפוטרת מעבודות תוך תקופה קצרה. בקיצור- זו לא ההתנהלות המועילה בעולם הזה!

3. בבקרים עוד הצלחנו למצוא פיתרון- אני אומרת לה "את יודעת מה השעה ומה המשימות שלך, תעשי את זה בקצב שלך ואני לא מאשרת איחורים". ואז היא מתעדפת את המשימות שלה- לפעמים לא אוכלת א. בוקר אזלוקחת שקית לבי"ס, אבל סה"כ מגיעה די בזמן. 

4. אבל עד שהיא הולכת לישון היא מורחת את הזמן ואז גם אני כבר משתגעת וגם היא עייפה בבקרים והולכת לישון לא תמיד בתחושה נעימה.

5. אני לא רוצה להתעצבן עליה, מצד שני אני ממש מפחדת שהתכונות האלו יהרסו לה את החיים הבוגרים.

קיצור, למישהו יש עצות?

למה לא לעשות בערב כמו בבוקר?השם שלי

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.


כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.


לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

כי בערב אין דד-ליין מספיק חזק...hodayab

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

אולי יעזור לה מבצע עם נקודות?השם שלי
למה את חושבת שזה לא קושי בהתארגנות?מתיכון ועד מעון

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

תודה על התגובהhodayab

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

יכול להיות שיש לה קשיי קשב וריכוז?מתואמת

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

דבר ראשוןנעמי28

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

 

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

 

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

 

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

 

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

תודה, זו התגובה שחיפשתי.hodayab

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

רק מסייגתנעמי28

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).


יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

תודה, הנסיון שצברת מחכים אותי מאד hodayabאחרונה
הבת שלי לא הולכת לבית הספרnoach

בס"ד

שלום רב,

יש לנו ילדה בת 8 בכיתה ג. היא לא מוכנה אפילו לצאת מהבית לבית הספר.

דברנו עם המורה, יועצת, מנהלת ופסיכולוגית בית הספר, ושום דבר לא עזר.

מה לעשות?

למה? מה היא מסבירה? מה מפריע לה?הסטורי
,התחלה היא אמרה שמפחדת שאחיה לא יוציא אותהnadav244
אחכ היא לא אמרה סיבות נוספות. אמרנו לה שנוציא אותה ולא עזר
בגדול קשה לחשוב שהפורום עדיף על אנשי מקצועהסטורי
אבל בגדול, אם ווידאתם שאין משהו מאחורה (חרם/פגיעה וכד') והכל בסדר - צריך להציב לה עובדה, הולכים לבית הספר וזהוא.
הצבנו לה עובדה: באנו לקחת אותה לבית הספר, והיא ברחnoach

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

יש דרכים לעזור לילדים לחזור לבי"סמתיכון ועד מעון

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

בעיקרוןשלג דאשתקד

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

נשמע שהיא זועקת לעזרהנעמי28

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.


יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.


אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.


גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

ממש ממשזיויק
נשמע משהו מאד כואב וצריך לדובב אותה
מה הסיכוי שמשהו רע קרה שם?משה

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

 

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

 

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

משתפת מניסיוןמענין

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

נשמע שאתם צריכים עזרהפצלש :)

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

נשמע ליתהילה 3>

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.


איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.


בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

מצטרפת לכל מה שכתבו פהמתואמתאחרונה

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

אני ממליצה אחרי האוכל, להגיש פיצוחים, שתיה, נשנושיאביגיל ##אחרונה

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה

אולי יעניין אותך