זה יכל היה לעזור
לדעת כזה דבר כשהיא אומרת שלא היה לה
בינתיים, כל זמן שזה לא כך, הדברים שלך הן סכין בלב לכל אותן נשים שמתחו את קצה גבול היכולת שלהן עוד ועוד ולא הצליחו להגיע להנקה המיוחלת.
אנא, חשבי על כך. דברים שבין אדם לחברו...
שאני מאוד מאוד מסכימה עם התהוות, אבל במקרה הספציםי הזה מדובר על משהו אחר. מאוד יכול להיות שהיתה משולבת שם חוסר מודעות. אני לא שופטת, אבל כשזה מגיע להנקה שלי אישית והזלזול בה, זה כבר פוגע. אני מכבדת אותך על בחירותייך בחיים, כבדי גם את את שלי. ויעיד כל מי שמכיר אותי שכמה שאני פנאטית הנקה, אני לא "טרוריסטית", ואני תמיד אעודד חברות ומכרות לעשות את מה שנותן להן יותר שקט נפשי, כי זה יותר חשוב אחרי לידה.
או להעיר על חוסר צניעות בהנקה וכו
זה לא פחות נורא מלהגיד, שאין דבר כזה לא יכולה להניק ,אלא יש לא רוצה להניק.
וכל עוד שמשהיא תזלזל בהנקה שלי בגלל שהיא לא הניקה אז אני אתן לה את ההרגשה שהיא אמא נוראית.
לא הנקת? יפה לך! בשביל זה לתת לאמא מניקה הרגשה שזה דוחה, מחלבה, לא צנוע וכו...??? זה רק נובע מקנאה שהיא לא הצליחה, ככה אני רואה את זה, אז שתעבוד על מידת הקנאה
אז הטיפול בבעיה היא באמצעות השתלחות?
קצת רחמים לא יזיקו.
נכון שיש מקרים קיצוניים כמו שעדידי מתארת אבל ככלל, לאנשים קשה עם זה שאת מצליחה?
תנסי להבליג ולהכיל את הקושי שלהם גם אם זה מתבטא בהתנשאות מבויימת וב'ירידה' עלייך.
הרי את נמצאת בעמדה נפשית טובה יותר מהם בתור 'זאת שהצליחה'.
וגם אם מדובר על מקרה שלאמא לא היה מספיק כח להתמיד ולהתגבר בגלל שלל קשיים שלוו את ההנקה והיא מתוסכלת מזה, זה ממש לא יפה להעליב אותה על זה שלא עמדה בניסיון.
ואני אומרת את זה כאחת ששמעה הערות הזויות על ימין ועל שמאל. יש לאמירות האלה פוטניצאל להחליש, אבל כשאני יודעת מה עומד מאחורי האמירות האלו כל מה שנותר לי זה לרחם. לא לכעוס ולא לקחת ללב.
את לא מבינה בעבודה איך כולם עושות לי. איכסססססססססס
וכל איזה שבוע מחדש. מה את עדין מניקה??? די תפסיקי . כן כן. ככה
מה הוא כבר גדול. ואומרות אצלי גדלו מצוין עם מטרנה. לא לדבר שאני עוד צריכה לשאוב פעם ביום איך זה מתקבל .
או שגם נכנסים לי לחיים, ואמרים, טוב את מניקה כי זה מונע לך מחזור ואין לך כח ללכת למקוה, הם גם מחליטות שזה לא בשביל הילד ההנקה, זה רק כדי שאני לא אתאמץ כל חודש ללכת למקוה. זה רק מאגואיסטיות לעצמי בכלל אין קשר לטובת הילד עובדה שילדים עם מטרנה גדלים מצוין
ירושלמית טרייהזה לא כולם. אבל זאת שהכי קרובה אלי בעבודה בעיקר הכי נוראית
יש עוד עם ביקורת אבל פחות עוצמתיות
אבל לא ידעו שהוא רגיש לחלב וזה היה מטרנה חלבית!
הילד הוטס למיון עם סטורציה 80 למי שמבין שזה ממש סכנת חיים
את לא יודעת את ההיסטוריה הרפואית שלה.
אתן , פותחת השירשור ו"אין כמו אמא" יודעות את ההיסטוריה הרפואית שלה לפני שאתן שופטות אותה
כעצלנית וחסרת רצון להניק?
אני קיבלתי מלא פרצופים על זה שלא הנקתי.
יש לי בעיה רפואית שקוראים לה תסמונת טורט,
בגלל זה אני לוקחת כדורים שיגרמו לתסמינים לא להיות מורגשים כמעט(טיקים מוטורים וקוליים כדוגמת מיצמוצים חזקים בעיניים, הרמה של השפתיים העליונות שבגללן כל היסודי קראו לי "פרצוף דונלד-דאק", כיחכוחים חזקים בגרון, ועוד כל מיני. צמרמורות חזקות, ועוד דברים שהם לא טיקים) , ולי יש מזל, יש כאלה שהתרופות לא משפיעות עליהם, עלי לא יודעים ולא שמים לב אם אני לא מספרת.
הכדורים שאני לוקחת הם מותרים בהנקה מבחינת המכון הטרטולוגי, אבל הם עוברים בחלב, ויש עליהם השפעה על התינוק, תינוק שהפסיק לינוק , וby the way לקבל את החומרים האלה, ירגיש לא טוב כשההנקה תפסיק. ככה שאפשר להניק, אבל יש לזה חיסרון גדול, שאין אותו לתינוקות לאימהות בריאות.
בנוסף, הכדורים האלה מאוד מעייפים ומשבשים את השינה, אני צריכה לישון 9 שעות ביממה בשביל לא לפתח חוסר בשעות שינה שיגרום לי להיות מותשת פי כמה וכמה מהאם הממוצעת שלא ישנה בלילה, ברמת הקריסה וחוסר תפקוד כולל.
אחרי שילדתי וחזרתי אחרי שבועיים מאמא שלי, אמא שלי באה כל לילה לישון אצלי חוץ מבשבת, שאז בעלי קם, ולתת בלילה בקבוק לתינוקת עד שהיא ישנה 6 שעות רצוף שזה היה ב"ה כבר בגיל חודשיים, ואז כבר יכולתי להסתדר.
אני צריכה ללדת עוד 4 חודשים, ואמא שלי הודיעה שהיא תבוא גם אחרי הלידה הזו או שתשלם לי על עזרה.
אם הייתי מניקה, הייתי הופכת להיות זומבי שלא יכולה לתפקד בכלל בימים ברמה של קריסה.
לנודניקיות ששאלו אותי "למה את לא מניקה", עניתי פשוט "אין לי חלב" כי אף שכנה/בת דודה / חמותי/ גיסתי/דודה של אבא שלי / סבתא של בעלי עם פולחן ההנקה שלה, חברה רווקה וסתומה בת 20 של גיסתי שאמרה לי "אין כמו חלב של אמא , סימילאק זה תעשייתי ולא בריא" או וואטאבר, לא צריכה לדעת את התיק הרפואי שלי ואילו בעיות רפואיות יש לי ועם מה אני מתמודדת מגיל 7.
אז לפני שאתן מחליטות ושופטות אותה , שהיא עצלנית, תחשבו עוד פעם, אולי יש דברים שאתם לא יודעות.
הרשי לנחש שהצוות שלך בעבודה זה לא בדיוק קהל היעד של הפורום?
בא לך לפרוק את מה שאת עוברת מולם? סבבה. אבל אל תפני את החיצים לקוראות הפורום שלא מניקות...
שימי לב שפה רוב (אם לא כל) הנשים מניקות, או מנסות להניק או עצובות מכך שאין באפשרותן להניק.
לא נתקלתי בכותבות פה שקוראות/ חושבות על מניקות שהן מחלבה או פרה או שמי שמניקה עושה זאת רק כדי להימנע ממקווה או כל אמירה מטומטמת שאת שומעת בעבודה...
כל השירשור נפתח בגלל אחת שסיפרה שמזלזלים בה בהנקה.
קוראים לה מחלבה וכו.
לאיפה הגענו? אישה עושה השתדלות ענקית ולא פשוטה להניק וזה בעצם הדרך הראשונה, מטרנה זה רק תחליף. אז איך הגענו למצב שמזלזלים במקור?
זה כמו ששניצל שעשוי מבשר מקורי, בא שניצל פרווה וזה תחליף. אז יבואו ויזלזלו בשניצל בשרי ויגידו מה הבעיה בשניצל סויה? הילדים שלי גדלים מצוין עם שניצל סויה. אבל זה תחליף!
כל אחת והכוח שלה והמטען הכולל שאיתו היא מתמודדת.
הנקה תלויה בכ"כ הרבה גורמים.
זה בערך כמו להגיד למישהו שמרוויח 5000 לחודש שהוא עצלן ולא עובד מספיק.
כאילו, מה הקשר???
יש כאלו שקורעים את עצמם להרוויח ככה ויש כאלו שניחנו בתכונות ומתנות מאת ה' שמזכים אותם לעבוד בעבודות בעלות הכנסה של 15,000 גם בלי להיקרע.
ככה גם בהנקה, צריך גם השתדלות אבל גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא!
וגם ענווה וגדולה לדעת מתי להגיד: עד כאן. זוהי אינה עצלות. זו גדולה וגבורה לקבל החלטה לא קלה אך מושכלת שבמכלול השיקולים לא נכון עוד להמשיך להתעקש על ההנקה.
ולוקחת החלטות מושכלות ודואגת מראש לעזרה וכו'.
ברור שב"ה שיש לך את הפיתרון התרופתי המתאים לך וגם ב"ה שיש תמ"ל שאפשר להשתמש בו במקרים כאלו.
את יודעת כמה בכיתי על זה שאני לא מניקה, וכמה הנקודה הזאת רגישה אצלי?
(אמנם לא דיברת עלי אבל אני כלולה בתוך מי שכתבת עליה)
וכמה הייתי מוכנה להתאמץ
וכמה באמת התאמצתי בלידה הקודמת??
אולי זה חוסר ידע או חוסר אמון בהצלחת המאמץ או חוסר ביטחון בעצמן ובגוף שלהן אבל זה ממש לא חוסר רצון להתאמץ
ואם את אומרת שהלוואי שהיית ככה אז אני אומרת שהלוואי שהייתי כמוך...
סימן שלא ענית לה אלא למי שהיתה באותה דרגה כמוך.
תראי כאן-
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t351116#6289890
לדעתי זה סתם ביטוי כזה עם "קריצה" שמשתמשים בו.
עניין של סיגנון אולי...
אותו הביטוי יכול להאמר באופן שלילי ויכול להאמר באופן חיובי. תלוי בבן אדם שמשתמש בו.
רננה*איך את יודעת איך היא מרגישה?...
גם אני לא סובלת את הכינוי הזה, הוא ד----ו----ח----ה בעיני.
ומאד מאד מזלזל...
כשאומרים את המילה הזו עולה לי קונוטציה של שפחה, פרימיטיבית, טפשות, גסות.
לא יפה בעיני.
הנקה היא דבר נעלה ומכובד,
ושונה אצל בני האדם מהחיות בזה שמקום ההנקה הוא במקום גבוה יפה ומכובד, ליד הלב,
בזמן שאצל החיות זה למטה, באזורים נחותים ולא נעימים במיוחד...
בדיוק זה למה שהאשה היא לא פרה ולא דומה לזה, ואת המחלבה תשמרו לתעשיית תנובה.
מייחסת לתיאור הזה חוסר חשיבות בעני הנקה זה דבר מופלא ובריא וזה העיקר לא מענין אותי מה דעתם של אחרים בעיני זה חיבור מדהים בן אם לילדיה
סקר מב"ת להנקה של משרד הבריאות מצא שני נתונים מעניינים אצל יהודיות בארץ:
א- ככל שרמת הדתיות עולה, כך אחוזי הנשים שמתחילות בהנקה אחרי הלידה עולים.
ב- ככל שרמת ההשכלה עולה כך משך ההנקה הממוצע עולה.
וברכה של ה'
למה דווקא פרה? מבחינתי חופשי שההנקה תזכיר גם קופים, חתולים, אריות, נמרים, ג'ירפות, לוויתנים - את כל מחלקת היונקים. אין בעיה.
ולמה דווקא הנקה? מבחינתי חופשי שיהיו עוד המון תפקודים של הגוף שיזכירו לנו שהקב"ה בחכמתו העליונה בחר לברוא אותנו עם מנגנונים ביולוגיים דומים לאלה של בעלי חיים: אכילה, שתייה, הזעה, התעטשות, פיהוקים, הולדה... מה, זה משפיל?
תודה לה' על הבסיס הגופני העשיר והמורכב כל כך שברא לנו בחסדיו. תודה לה' על הנשמה שנתן בנו, חלק א-לוה ממעל, שאמורה למלוך על כל אלו
את רואה את עצמך משהו שווה ערך ליונקים באופן כללי?..
אמאלה.
מותר האדם מן הבהמה, שמעת על זה?.. זה פשוט משפיל להשוות בין אכילה של בן אדם לאכילה של בהמה!
איך אמא אמרה לנו? תלעסי בנימוס, אל תאכלי כמו חיה
כן, זה משפיל מאד.
ואנשים משתמשים בפרה ולא בקוף,
א' - כי חלב פרה זה הכי נפוץ,
ב' - כי אין מחלבת קופים עד כמה שידוע לי... בטח לא מחלבת נמרים מחלבה זה מתקשר בראש אוטומטית לפרה.
וחוץ מהכל,
פרה היא גם שם נרדף לכינויי הגנאי 'שמנה'/ 'מכוערת'/ 'דבה', ולהגיד לאשה יהודיה מתוקה ויפה שמאכילה את התינוק שלה, כמו שאמרתי - ממקום יפה כל כך - ליד הלב, מקום גבוה ומכובד - 'מחלבה', 'פרה',
כן, זה משפיל! זה מגעיל! (זה חרוזים! )
זה מקטין! לא מכבד!
זה הופך אותך לאיזו... בהמה אינסטנטקטיבית שפועלת מתוך דחף הישרדות פרימיטיבי ולא מתוך בחירה שכלית ואינטלקטואלית.
שזה מגוחך להשוות דווקא לפרה, כשאפשר להשוות גם לבעלי חיים יונקים אחרים.
וכמובן - שבעצם אין מה להשוות, כי אצל בני האדם כל פעולות החיים הרגילות נעלות יותר, אף-על-פי שהן נראות מבחינה חיצונית אותו דבר. ובהחלט - "מותר האדם מן הבהמה"! (למרות שהמשך הפסוק סותר את מה שמקובל לחשוב - "...אַיִן")...
הבסיס הוא כמו אצל חיות. הבסיס.
זה לא סוד שהקב"ה ברא אותנו עם פן מסוים שהוא בשר ודם, ובפן הזה מושלים מנגנונים שקרובים מאוד למנגנונים הפועלים בעולם החי.
וזה לא סוד שהקב"ה הרכיב על גביו נשמה עליונה, שחוצבה מכיסא הכבוד.
כך בחרה חכמתו העליונה - אז זה רע? היה עדיף שהיה בורא אותנו רק נשמה?
הבסיס הזה, אפילו כשלא מסתכלים בכלל על בני אדם אלא רק על עולם החי, הוא בעיניי יפהפה ומפעים ומרגש, ומכל כיוון שמסתכלים עליו ניכרים חסדי ה' וחכמתו. מנגנוני הגוף הם פלא!
וכשיודעים להעריך את הבסיס, אפשר להתחיל לטפס הלאה ולהודות לה' על הקומה שמעליו.
בבוקר אני מברכת "אשר יצר" לפני "א-לוהי נשמה".
אפילו חיצונית זה לא מתחיל אותו דבר, כמו שכתבתי.
חי ומדבר זה שתי עולמות, הבסיס של המדבר מתחיל איפה שהמקום הכי גבוה של החי נגמר,
זה ממש לא אותו דבר ולא ראוי להשוואה בשום צורה.
זו דעתי.
אבל תגידי, כשאת מסתכלת על עולם החי עולות בך רק אסוציאציות של דבר מאוס?
או שיש גם איזה צד של מה גדלו מעשיך ה'?
(את לא חייבת לענות)
אבל ממש לא קונוטציות אנושיות, חיה זו חיה, אשה זו אשה,
אין שום בסיס להשוואה בין השתיים.
אני רוצה לראות את הגבר שאשתו תאמר עליו 'גן חיות' ו'גורילה',
כי ביננו זה ממש דומה, ותראו איך שהם מתגרדים אותו דבר - וזה ממש מה רבו מעשיך ה',
נראה אותו מגיב. 
את מכירה את הרפלקס הזה (מורו?) של תינוקות ממש קטנים, שכשהם שומעים רעש פתאומי הם קומצים את הידיים?
פעם כשהבכור שלנו היה בן שבוע בערך הוא נמנם בשכיבה על החזה של בעלי, ואני פתחתי דלת, והתינוק מיד הגיב ככה ותפס בשערות החזה של בעלי. בעלי סיפר לי על זה בהתרגשות, שאז הוא הבין מאיפה מגיע הרפלקס הזה...
בקיצור, בעיניי יש בסיס להשוואה, ויש קומות שמעל הבסיס הזה. אבל כאמור מבינה ומכבדת את עמדתך
רפלקס מורו נקרא ע"ש ד"ר מורו שעלה עליו, מה הקשר לחיות?..
בכל אופן הדיון הולך ונעשה עקר
נשארנו חברות, ודעותינו שונות
נזכרתי בכך כי אמרת שאף גבר לא יסכים שישוו אותו לגורילה. זה מיד העלה לי זיכרון של הפעם שבה בעלי שם לב למשמעות הרפלקס, שיש בו תועלת רק כשהתינוק על אבא ולא על אמא, כי רק לגברים יש שיער גוף = זכר לפרווה של חיות, שהרפלקס הזה נועד שייאחזו בה בעת סכנה.
רפלקס מורו לא נועד כדי שיתפסו בשערות החזה של אבא (שלא תמיד קיימות, אגב)
אולי אצל החיות נאחזים בפרווה, שהשיער שלנו הוא ודאי לא 'זכר' לפרווה ההיא,
הרפלקס האנושי הוא לא האחזות במישהו בכלל.
ידוע לך על חוקר בתחום שמצביע על סיבה מקורית אחרת לרפלקס הזה? כל הדעות שאני מכירה מדברות על היצמדות לדמות מטפלת בעת סכנה, אבל אם את מכירה גישה אחרת במחקר אשמח ללמוד ולהחכים.
בכל מקרה בין אם הגישה נכונה או שגויה, אין לכך חשיבות למה שרציתי להגיד - רק רציתי להדגים שגם אצל הגברים, כמו אצל הנשים, יש גישות שונות. לא כולם רואים בהשוואה לחיות עלבון. גם אם בעלי היה טועה, המסר הוא שמבחינתו זו הייתה תגלית יפה ומרגשת, לא משפילה ומקטינה.
הרפלקס בא להצמד לדמות המטפלת, אבל לאו דווקא לפרווהההההההההה שלו
בכל אופן, תכייפו עם הגורילות והפרות.
ואיש בגן חיותו יחיה!
ההשוואה גם אם רק חלקית לבע"ח.
ניסיתי לחשוב למה, והנה ההסבר שלי לעניין:
כשהתחילו להשוות (או בעיקר כשזה הפך למשהו גורף) בני אדם לבע"ח זה היה עם המצאה של התאוריה הדרוויניסטית. מכיוון שהבסיס נובע מכפירה מוחלטת, ברור שבבסיס יש רתיעה טבעית למי שמאמין מהשוואה כזאת.
וזה גם מעורר שאלות. אם מסתכלים לעומק כאנשים מאמינים, אנחנו יודעים שלמעשה הרי הקב"ה ידע כי תינוק אנושי יולד לאמא אנושית עם בחירה ודעת.
אמא שבגלל הדעה שלה תרצה לטפח את התינוק, לא רק ולא בעיקר בגלל האינסטינקטים שלה.
אז עולה שאלה גדולה? למה הקב"ה צייד את התינוקים האנושיים ברפלקסים בדומה לחיות? הרי הם לכאורה מיותרים.
בני אדם בעלי בינה יודעים שתינוק שייפול יפצע, ולכן הם ידאגו שזה לא יקרה... ובאמת התינוק האנושי פגיע כ"כ בהשוואה לגורי בע"ח..
נכון הקב"ה רצה שיהיה קל ונעים יותר, לכן דאג שתינוק יהיה נוגע ללב במראהו.. וכמובן צייד אותו באפשרות לאכול ולחיות.. אבל למה נועדו הרפלקסים הללו, הקב"ה לא 'המשיך בכח האנרציה' לעשות את האדם דומה לחיות... ושוב, התינוק לא זקוק ל'רפלקס מורו' אז לשם מה?
ואני חושבת שאולי כל זה בא להטעות את אלו הרוצים לטעות, ולתת לנו את האפרות לבחור באמונה, או....
נראה לי שבכל זאת אעצור כאן, כי לא מתאים לי (ואני לא יודעת אם בכלל מתאים לפורום, ולשרשור שפתחה האנונימית) להיכנס עכשיו לדיון סוער בנושא האבולוציה. אף שמן הסתם יכול להיות מחכים ומעניין - לא מתאים לי כרגע, לא מתאים לי כאן (מוכנה באישי).
אז אני רק רוצה לחשוף את הקלפים שלי ולהגיד במפורש שבעיניי אין שום סיבה אמונית לא לקבל את מסקנות האבולוציה. עצם מושג האבולוציה הוא לא כפירה בעיניי כלל וכלל. הנה, אמרתי את זה אז כיוון שנקודת הפתיחה שלנו שונה - גם המסקנות שונות.
בכל מקרה - אולי סבא שלך היה שימפנזה, סבא שלי - לא! 
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
גרתי פעם במקום כזה... הייתי שולחת את הילדים חזרה למצוא את אמא ולבקש ממנה תפוח/ביסקוויט/משהו איר שביקשו.
אם הילד מרביץ- תתקשרי לאמא בכבודה ובעצמה שתבוא לקחת אותו כי הוא מפריע.
וציוד שמתקלקל- וואי בול ככה. היה לנו בית פיצי ולא יכלנו לשים שום דבר בחוץ בלי לחשוש שלא נמצא אותו יותר.
אז הכל היה בתוך הבית.
יום העצמאות
כולם עם המשפחה
עם חברים מהיישוב
עושים על האש
נהנים
ואנחנו כרגיל בבית
משפחה גרעינית
תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!
כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה
פשוט לא זורם
זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין
הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי
וזה לא פשוט
לסחוב הכל
לארגן הכל
לשלם על הכל
להעסיק את הילדים
הכל לבד
מסיימים עם הלשון בחוץ
"רק בשביל הילדים"
וגם לי בא שמישהו יזמין אותי
לבוא ככה
כמו שאני
להכין משהו קטן
וזהו
להרגיש תחושה של ביחד
של חלק ממשפחה
מקהילה
ואין....
יאללהההה
הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים
ומהר מהר מנגבת את הדמעות
תודה שהייתן כאן🥰
אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!
בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!
אולי תחשבו על כיוון כזה?
ואז את תראיזה בכל מקרה מרגיש לבד
והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...
חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים
אנחנו כל שבת בבית
כל חג בבית
אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?
יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי
ואני הכי אוהבת את הבית שלי
והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!
ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.
לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!
פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.
סה"כ אנחנו זוג צעיר...
תודה על ההבנה והרעיונות💜
מצד אחד המשפחה בחו"ל
מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)
והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )
מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה
יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...
דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.
זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.
זו האמת.
לא רוצים בשומרון/ בנימין
לא בלוד
מבחינת עבודה חריש לא מתאימה
ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...
לא?
יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים
אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש
בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.
פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות
אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.
ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.
גרעין כזה.
וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...
לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.
נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️🩹
ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...
אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.
אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.
אבל כמובן זו הרגשה אישית.
לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל
כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...
חיבוק גדול!
זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?
כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.
אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי
כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..
אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה
(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)
גם לי אין משפחה שבקשר איתה
וגם אין לי חברות בסביבה
וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם
לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד
כולל ליל הסדר
בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל
ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו
אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב
משתדלת לצאת ולא להשאר בבית
וכן לחשוב מה כיף לילדים
ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה
אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה
לא תמיד הולך
אבל את לא לבד
לא לכולם רק כיף
והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה
ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות
אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות
וכן אם עדיף שערי צדק או לא למי שילדה בשניהם
תודה!
ילדתי בשערי צדק
והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון
כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5
לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל
אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל
וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?
כי בשערי צדק זה היה מזעזע
וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות
ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי
והרופאים כנ"ל
והמחלקה
איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?
כמה יולדות בחדר?
כמה פרטיות?
כמה נותנים למלווה להיות איתי?
לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.
הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.
נשמע טוב
הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?
רקאניידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?
איפה חונים?
אני מפחדת להיאבד שם חחח
תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.
ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.
אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.
אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.
אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.
היו לי בהדסה שתי לידות,
לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל.
בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.
שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.
אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1
(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)
הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.
במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה
בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.
בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .
מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.
בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.
בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.
אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות
ומזל טוב
מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת
כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה
וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.
אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.
אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.
אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.
בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.
על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה).
השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב.
והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב.
היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח.
האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב.
שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)
לאחרונה.
מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.
האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.
מוזמנת לשאול ספציפית..
הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה
בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו
מלא מלא ערבים שם? 🙈
ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...
לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...
והייתי ממש ממש מרוצה!!
פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.
לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה
מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.
בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)
בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.
מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.
קיצור מבאס.
תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.
תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה
הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.
אני פחות נהניתי באשפוז
לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.
אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....
אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.
היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור
ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......
)
אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....
במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.
הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.
חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה.
את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.
עין כרם לוקח בגדול!!
בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..
היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.
האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג
לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..
בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים
בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה.. לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..
בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.
בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות.
נהניתי מאוד מאוד מאוד
בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)
בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי
ממש מרגישה שהיו שליחים טובים
וממליצה ממש!
אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀
העיקר שיהיה בשעה טובה!
בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם
עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד
וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות
ילדתי שם במים והיה מדהים
אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה
בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות
זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי
החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)
לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי
בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים
אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי
עזרתן מאודד
גם לדעתכן יש היום הרבה פחות מכוניות עם דגלים יחסית לשנים עברו?
לא מצליחה להבין את זה.
וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים
אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.
מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.
באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?
אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.
לק"י
אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳
הזוי.
(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).
תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.
בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח
אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..
(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)
יש שינוי שקורה,
לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)
אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת.
מניסיון אישי
שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.
הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..
השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...
את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?
את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.
בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)
ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.
נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .
יש לה רעשים כמו של צינון חזק בנשימה וזה בהחמרה רצינית לאחרונה
עם תקופת האלרגיות עוד טותר
והמון נזלת
בעבר היו לה מלא כאבי גרון,פנינו לאף אוזן גרון והיא אמורה לבצע צילום לבדיקת אנדואיד מוגדל
בפועל עוד לא הגענו לזה כי התלונות ירדו מצידה
אבל ממש אי אפשר לשמוע את זה, גם בזמן אכילה יש לה רעשים מאוד מאוד חזקים מהאף וכאמור לאחרונה בהחמרה
יש למישהי ניסיון עם זה?
רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.
נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...
אלרגיה מחמירה את החסימה,
מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.
במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).
ספריי של מי מלח גם יכול להקל.
לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.
כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.
הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל
עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף
הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק עברה בסדר גמור בשבילו
וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...
אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר
האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק
אבל היא לא הסכימה לעשות
רעשים בלתי נסבלים
לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח
וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.
לא ישרה. מעט עקומה
גנטיקה מבעלי
אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.
כמורה, אני רואה שכשיש תופעות קצת שוהות אצל ילדים זה לעיתים גורם לדחייה חברתית.
לכן הייתי ממש מזדרזת לטפל בעניין. מלבד העניין הרפואי שזה בטח מפריע לה יותר מאשר לכם. וזה גם גורם לשינה לא טובה וכו'
בהצלחה
בשורות טובות
עכשיו זה כאילו נהיה כבר
ואני כאילו צריכה להחזיר תשובה לבעלי מה אני אומרת
ובכלל לא באלי
ולא זורם לי
ולא באלי לבאס אותו
כי זה לא שזה חד פעמי
פשוט כבר לא זורם לי וזהו
בתור אמא ל3 בנים.
בטוחה שיש דברים מעבר.
וזה לא בא מוואקום ריק.
ועדיין💔
מקווה שתמצאו פתרון שמוסכם על שניכם בע"ה
חמותי היא ממש סבבה
הבית שלה פשוט מאוד עמוס ולא מסודר
וזה מוציא אותי מדעתי קשה לי להתנהל שם בטח עם עוד שני ילדים
והסדר וניקיון חשוב לי מאודדד אני כל היום סביב זה
ובעיקר שהם גרים במקום לא וואוו קשה לנ ממש שאין לי לאן לצאת עם הילדים לסיבוב להתאוורר
וגם הדשא שיש להם עמוס בחפצים
הכל פשוט עמוס ומבולגן
אני בעיקר כל השבת עסוקה בלדמיין מה הייתי עושה פה מבחינת סדר וניקיון אם הייתי יכולה 😅
וגמני חושבת על זה עם הבן שלי…
בעיניי זה לא פייר בכלל כלפי הבעל, ההורים שלו וכל המשפחה לא להגיע.
לכן לדעתי נקודת המוצא צריכה להיות שהולכים.
ומפה לחשוב איך לעשות שיהיה לך יותר נעים.
אולי להביא חומר קריאה מעניין. אולי להכין כעזרה אוכל שאת אוהבת, אולי לתאם שתבואו עם גיסה שנחמד לך.
אבל לא לבוא בכלל באופן קבוע זה לא אופציה.
לדעתי.
אני לא מטילה ווטו זה ממש לא המצב
ותמיד משתדלת לדאוג שתגיע עוד גיסה שנחמד לי איתה
סתם מבאס שמפעם שהייתי הולכת בשמחה עכשיו זה כבר צריך לחשוב על זה
נ.ב
גרנו שם כזוג עשרה חודשים וזה בהחלט הוריד לי מהמקום 😅
אם הוא ישאר איתך ולא ילך לתפילות, אם תביאו נשנושים או מצעים משלכם אם מגעיל לך, אם תתכננו משהו כיפי לשישי בבוקר ותבואו דווקא יותר מוקדם אבל תכנסו לשבת מתוך חוויה כיפית ונחת.. לא יודעת אולי יש לך עוד רעיונות.
לפעמים גם לי קשה עם הצד שלו ואנחנו יושבים ומפטפטים על זה ותוך כדי שיחה צפה הנקודה שיושבת עליי כבד, ואז חושבים איך להקל.
אני לא מלאכית וקשה לי מאד עם חמותי, ואני משתדלת מאד ללכת כמה שיותר בימי חול בזמני חופש - לבוא בצהריים לצאת בערב. קשה לי שם שבתות. אבל מדי פעם שעושים מוצאים מה יכול להקל הפעם וככה באים
אם קשה לך עם החמות זה נשמע לי אפילו עוד יותר מאתגר
בעיקר משעמם לי שם ממש
נשמע שהקושי הוא סביב האירוח החומרי אצלה , והקשר האישי טוב.
אז אולי תזמיני אלייך, כך הקשר ישמר בתדירות שנעימה גם לבעלך, לך, לילדים.. וגם תהיי בבית המסודר שלך, עם גינה שנחמד לך לצאת איתה עם הילדים וכו
אני מרגישה הרבה פעמים במרדף אחרי הזמן,
אני עם תינוקת בת חצי שנה ב"ה בבית (וחוץ ממנה יש עוד 3 ילדים)
ומרגישה שיש מלא דברים להספיק, בעיקר מלא כביסות לכבס, לקפל ..
אני תוהה אם זה הגיוני.
לפני שהיא נולדה גם עבדתי וגם היה לי זמן לבית,
עכשו מרגישה בעומס ממש, לא מבינה איך נשים יוצאות גם לעבוד בשלב כזה.
ויש לי גם תהיות אם אני עובדת מספיק יעיל בבית, כאילו אני יודעת שלא, ותוהה איך להתייעל....
באלי ללמוד מכאלה שיש להן נגיד רוטינות או על מיני שיטות
ברור שהגיוני.
את רגע אחרי לידה, המשפחה משנה צורה, לוקח זמן להתרגל ולהשתלט על המצב החדש.
ואצל הרבה זה ככה גם לא אחרי לידה, החיים עמוסים, ואין לי כוח להשתעבד לכביסות, למדתי לשתות קפה ולקרוא ספר גם מול ערימת כביסה. וסבבה לי ככה.
זה ממש יכול להכניס לקושי לתפעל את הבית.
אם זה בעיה ספציפית של כביסה, אפשר לחשוב על פתרונות נקודתיים. מתי במהלך הלוז אפשר להכניס? אולי הבעל או הילדים יכולים לעזור?
אבל רוצה הרבה יחס, אז חלק מהזמן אני גם חושבת ומשחקת איתה.
נראה לי שזה הגיוני לגיל לא?
גם בגלל כמות הילדים, גם בגלל הכוחות שלפעמים הולכים וכלים...
השלב שלך (מניחה שהגדול בילדים עוד לא מספיק גדול) באמת קשה, כי עוד אין עזרה ושותפות של הילדים.
בכל אופן, זה הזמן למצוא קיצורי דרך, גם במחיר של דברים לא מושלמים. אני למשל כבר מזמן ויתרתי על קיפול כביסה - פשוט מניחים בסלסילות בארון את הבגדים או במגירות. ואז גם ילדים צעירים יכולים לעשות את זה, בעיקרון... (עדיין יש לנו ערמות לא נורמליות, ומאז פסח למשל עוד לא הצלחתי להשתלט עליהן, אבל זה יחסית מאוזן)
ועם כל זאת -
כדאי לבדוק שאת במצב פיזי ונפשי טוב, כי לפעמים זה יכול להשפיע על התפקוד...
רק עם 2 ילדים וגם עם 1 לא הגעתי להכל...
הכביסה עוברת ממקום למקום
נראה לי אני אקח נערה שתקפל לי
אפשר לנצלש לכמה נהוג לשלם ?
ואני גרה ביישוב ממש פשוט.
מעניין, באיזה גיל הבנות שמקפלות?
ילדה בכיתה ה' לוקחת סביב 15
בתיכון סביב 25
שלישי שלי, ברוך השם ילד מאוד נוח יחסית ולא דורש הרבה ידיים ועדיין מרגישה שאני טובעת בערימות של כביסות אם זה קיפולים אם זה להפעיל אם זה כלים אם זה להכין צהריים או ערב . ובעבודה (אני עובדת בעבודה תובענית) עושה הכל תוך כדי ואחרי העבודה . ויצא לי מלא לחשוב על זה עכשיו בחופשת לידה איך לעזאזל הבית שלי מסודר גם כשאני עובדת כאילו אלוקים נותן כוחות של סוס … זה לא נורמלי בית זה משרה מלאה בית וילדים … אז בשילוב עם קריירה בכלל.
קחי טיפים ממני בתור אחת שהבית שלה מסודר כמעט תמיד אבל קחי מה שמתאים לך:
בכל יום אני ממיינת את הכביסה לצבעים , כלומר נדיר שהיא בסל, מבקשת גם מהילדים כשמורידים בגדים למקלחת שישימו פה שחור ופה לבן וכו. ככה תמיד יש לי את המכונה הבאה להפעלה בקלות.
משתדלת שכביסה לא תצטבר אבל כמובן שלקפל ישר מהמתקן זה חלום ואין זמן לזה אבל גם כשמצטבר יש לי איזה ערב בשבוע ששמה שעון אומרת אוקיי שעה מעכשיו מה שהספקתי הספקתי, לרוב שעה של קיפול מספיקה לערימה מפלצתית שמה לי ברקע בינתיים איזה שיעור תורה או פודקאסט (מחזירה לארונות למחרת רק שזה שנאת חיי להחזיר לארונות).
בכל בוקר מפשירה משהו (אם מתכננת להכין בשרי לא תמיד), הולכת על מתכונים קלים, קוביות חזה עוף בסיר, פרגיות עם סילאן, עוף בתנור, אורז וכו'.
וכן השעה 16 מגיעה לי בשניות כי כל זה קורה בין כל ההנקות והזמן בטן וכו וגם מנסה על הדרך טיפה לשבת לקרוא משהו או סתם לישון (לרוב יש לי לעצמי איזה 40 דק או שעה ). אבל ואבל גדול אני מאוד רוצה להוריד הילוך ולהבין שלא תמיד הבית חייב להיות מוזיאון כי הייתי רוצה יותר לקרוא ולנוח ומרגישה לפעמים שלא מצליחה לעשות את זה כשיש מה לעשות ותמיד יש מה לעשות .
כשאתם ממיינים את הבגדים ב איפה אתם שמים אותם לפני הכביסה?
אני מכבסת כביסה בנפרד לתינוקת, כביסה צבעונית, כביסה כהה וכביסה לבנה וגם מגבות.
וחלק בסלי כביסה.
יש לי סלי כביסה שנערמים אחד על השני...אחד גדול ומעליו עוד שניים קטנים יותר. ואז ככה אני ממיינת לפי צבעים.
אבל מזמן כבר לא עשיתי ככה... הרבה פעמים אני פשוט לוקחת מכל הסלים מה שנראה לי צריך כביסה עכשיו. לפעמים אם יש לי יותר זמן אני ממיינת לערמות ואז מכניסה לפי סוגים/צבעים חזרה לסלים.
העניין הוא לנהל את העומס ...
לא יודעת מה הלוז שלך...
דווקא קיפול כביסה אפשר לעשות בנחת על הספה כשהתינוקת משחקת לידך על משטח פעילות או משהו...
בכלל הכל תלוי איך התינוקת ,אם היא נותנת לך לעשות משהו או כל היום מעסיקה אותך.
בזמני שינה שלה תנסי לתקתק דברים שאי אפשר לעשות יחד איתה כשהיא ערה. כמו לבשל, ניקיון..
גליתי בה הריון לפני שבוע וחצי.
אני היפרמזיסית קשה מאד מאד בכל הריון.
לפי החישוב שלנו אני באזור שבוע 5 מתקרב ל6
אך עדיין בלי תסמינים מובהקים.
חוששת קצת מרגישה שיש לי מועקה מזה..
מאיזה שבוע התחיל לכם הבחילות המשמעותיות?
אשמח להרגעה ממש
אם את חוששת לגבי זה שאת לא מרגישה בתסמינים כלשהם ,זה לא אומר כלום,לא מחייב ועוד בשלב כזה מוקדם. אם תורידי את השבועיים מחזור טהרה זה יוצא שבקושי את בהריון שבועיים, כלום זמן.
תעשי בדיקת דם בטא ותבדקי אחר שבוע את מצב העלייה שוב פעם.
בשורות טובות ומשמחות ובידיים מלאות בע"ה
עד אז בעיקר עייפות גדולה, מצברוח לא יציב וזה..
ונהנית בינתיים מהזמן הרגוע;)
ובע"ה הכל יהיה בבריאות ובקלות!!
מתי זה התחיל, המוח כאילו מחק את כל התקופה הזו.
משערת שהביוץ היה לפני כ3 שבועות
יום רביעי - ביום של ליל הסדר היה קו ממש חזק אך לא כמו הבקרה ממש
ביום שישי לפני שבוע היה קו ממש חזק.- מיום שני היה חלש והתכהה , יום שישי בדקתי פעם אחרונה ואז כמו שאמרתי היה כבר קו משמעותי מאד.
מרגיש לי כזה חוסר ודאות שלא נותן לי לשמוח מההריון.
היו לו בעבר כמה הפלות / הריונות כימיים...
מרגישה חולשה קיצונית עייפות אבל אין הקאות.אולי קצת בחילות מדי פעם ממש בקטנה
2 ההריונות הראשונים התחילו בסחרחורת וחולשה מטורפת ובחילה של כמעט להקיא אבל לא הקאתי .
הריון שלישי בחילה מטורפת בלי סחרחורת, עוד לפני שגיליתי על ההריון.
הריון רביעי לא הרגשתי שום דבר מיוחד ,גיליתי במקרה כי לא קיבלתי ...
הריון חמישי תופעות מזעזעות של צרבת ,מלאות בחזה ..
אז לא רק משתנה מאישה לאישה אלא גם מהריון להריון .. לא חייב להקיא בהריונות 😜
