זה יכל היה לעזור 

לדעת כזה דבר כשהיא אומרת שלא היה לה

בינתיים, כל זמן שזה לא כך, הדברים שלך הן סכין בלב לכל אותן נשים שמתחו את קצה גבול היכולת שלהן עוד ועוד ולא הצליחו להגיע להנקה המיוחלת.

אנא, חשבי על כך. דברים שבין אדם לחברו...

שאני מאוד מאוד מסכימה עם התהוות, אבל במקרה הספציםי הזה מדובר על משהו אחר. מאוד יכול להיות שהיתה משולבת שם חוסר מודעות. אני לא שופטת, אבל כשזה מגיע להנקה שלי אישית והזלזול בה, זה כבר פוגע. אני מכבדת אותך על בחירותייך בחיים, כבדי גם את את שלי. ויעיד כל מי שמכיר אותי שכמה שאני פנאטית הנקה, אני לא "טרוריסטית", ואני תמיד אעודד חברות ומכרות לעשות את מה שנותן להן יותר שקט נפשי, כי זה יותר חשוב אחרי לידה. 

או להעיר על חוסר צניעות בהנקה וכו

זה לא פחות נורא מלהגיד, שאין דבר כזה לא יכולה להניק ,אלא יש לא רוצה להניק.

וכל עוד שמשהיא תזלזל בהנקה שלי בגלל שהיא לא הניקה אז אני אתן לה את ההרגשה שהיא אמא נוראית.

לא הנקת? יפה לך! בשביל זה לתת לאמא מניקה הרגשה שזה דוחה, מחלבה, לא צנוע וכו...??? זה רק נובע מקנאה שהיא לא הצליחה, ככה אני רואה את זה, אז שתעבוד על מידת הקנאה

אז הטיפול בבעיה היא באמצעות השתלחות?

קצת רחמים לא יזיקו.

נכון שיש מקרים קיצוניים כמו שעדידי מתארת אבל ככלל, לאנשים קשה עם זה שאת מצליחה?

תנסי להבליג ולהכיל את הקושי שלהם גם אם זה מתבטא בהתנשאות מבויימת וב'ירידה' עלייך.

הרי את נמצאת בעמדה נפשית טובה יותר מהם בתור 'זאת שהצליחה'.

וגם אם מדובר על מקרה שלאמא לא היה מספיק כח להתמיד ולהתגבר בגלל שלל קשיים שלוו את ההנקה והיא מתוסכלת מזה, זה ממש לא יפה להעליב אותה על זה שלא עמדה בניסיון.

ואני אומרת את זה כאחת ששמעה הערות הזויות על ימין ועל שמאל. יש לאמירות האלה פוטניצאל להחליש, אבל כשאני יודעת מה עומד מאחורי האמירות האלו כל מה שנותר לי זה לרחם. לא לכעוס ולא לקחת ללב.

את לא מבינה בעבודה איך כולם עושות לי. איכסססססססססס

וכל איזה שבוע מחדש. מה את עדין מניקה??? די תפסיקי . כן כן. ככה

מה הוא כבר גדול. ואומרות אצלי גדלו מצוין עם מטרנה. לא לדבר שאני עוד צריכה לשאוב פעם ביום איך זה מתקבל .

או שגם נכנסים לי לחיים, ואמרים, טוב את מניקה כי זה מונע לך מחזור ואין לך כח ללכת למקוה, הם גם מחליטות שזה לא בשביל הילד ההנקה, זה רק כדי שאני לא אתאמץ כל חודש ללכת למקוה. זה רק מאגואיסטיות לעצמי בכלל אין קשר לטובת הילד עובדה שילדים עם מטרנה גדלים מצוין

זה לא כולם. אבל זאת שהכי קרובה אלי בעבודה בעיקר הכי נוראית

יש עוד עם ביקורת אבל פחות עוצמתיות

אבל לא ידעו שהוא רגיש לחלב  וזה היה מטרנה חלבית!

הילד הוטס למיון עם סטורציה 80 למי שמבין שזה ממש סכנת חיים

את לא יודעת את ההיסטוריה הרפואית שלה.

אתן , פותחת השירשור ו"אין כמו אמא" יודעות את ההיסטוריה הרפואית שלה לפני שאתן שופטות אותה

כעצלנית וחסרת רצון להניק?

אני קיבלתי מלא פרצופים על זה שלא הנקתי.

יש לי בעיה רפואית שקוראים לה תסמונת טורט, 

בגלל זה אני לוקחת כדורים שיגרמו לתסמינים לא להיות מורגשים כמעט(טיקים מוטורים וקוליים כדוגמת מיצמוצים חזקים בעיניים, הרמה של השפתיים העליונות שבגללן כל היסודי קראו לי "פרצוף דונלד-דאק", כיחכוחים חזקים בגרון, ועוד כל מיני. צמרמורות חזקות, ועוד דברים שהם לא טיקים) , ולי יש מזל, יש כאלה שהתרופות לא משפיעות עליהם, עלי לא יודעים ולא שמים לב אם אני לא מספרת. 

הכדורים שאני לוקחת הם מותרים בהנקה מבחינת המכון הטרטולוגי, אבל הם עוברים בחלב, ויש עליהם השפעה על התינוק, תינוק שהפסיק לינוק , וby the way לקבל את החומרים האלה, ירגיש לא טוב כשההנקה תפסיק. ככה שאפשר להניק, אבל יש לזה חיסרון גדול, שאין אותו לתינוקות לאימהות בריאות. 

בנוסף, הכדורים האלה מאוד מעייפים ומשבשים את השינה, אני צריכה לישון 9 שעות ביממה בשביל לא לפתח חוסר בשעות שינה שיגרום לי להיות מותשת פי כמה וכמה מהאם הממוצעת שלא ישנה בלילה, ברמת הקריסה וחוסר תפקוד כולל. 

אחרי שילדתי וחזרתי אחרי שבועיים מאמא שלי, אמא שלי באה כל לילה לישון אצלי חוץ מבשבת, שאז בעלי קם, ולתת בלילה בקבוק לתינוקת עד שהיא ישנה 6 שעות רצוף שזה היה ב"ה כבר בגיל חודשיים, ואז כבר יכולתי להסתדר. 

אני צריכה ללדת עוד 4 חודשים, ואמא שלי הודיעה שהיא תבוא גם אחרי הלידה הזו או שתשלם לי על עזרה. 

אם הייתי מניקה, הייתי הופכת להיות זומבי שלא יכולה לתפקד בכלל בימים ברמה של קריסה. 

לנודניקיות ששאלו אותי "למה את לא מניקה", עניתי פשוט "אין לי חלב" כי אף שכנה/בת דודה / חמותי/ גיסתי/דודה של אבא שלי / סבתא של בעלי עם פולחן ההנקה שלה, חברה רווקה וסתומה בת 20 של גיסתי שאמרה לי "אין כמו חלב של אמא , סימילאק זה תעשייתי ולא בריא" או וואטאבר, לא צריכה לדעת את התיק הרפואי שלי ואילו בעיות רפואיות יש לי ועם מה אני מתמודדת מגיל 7. 

אז לפני שאתן מחליטות ושופטות אותה , שהיא עצלנית, תחשבו עוד פעם, אולי יש דברים שאתם לא יודעות.

הרשי לנחש שהצוות שלך בעבודה זה לא בדיוק קהל היעד של הפורום?

בא לך לפרוק את מה שאת עוברת מולם? סבבה. אבל אל תפני את החיצים לקוראות הפורום שלא מניקות...

שימי לב שפה רוב (אם לא כל) הנשים מניקות, או מנסות להניק או עצובות מכך שאין באפשרותן להניק.

לא נתקלתי בכותבות פה שקוראות/ חושבות על מניקות שהן מחלבה או פרה או שמי שמניקה עושה זאת רק כדי להימנע ממקווה או כל אמירה מטומטמת שאת שומעת בעבודה...

קראת את מה שכתבתי ?

או רק את הכותרת?

ואני לא שופטת לחומרה את מי שכן מניקה,

אני מעריכה אותה ממש. 

כל השירשור נפתח בגלל אחת שסיפרה שמזלזלים בה בהנקה.

קוראים לה מחלבה וכו.

לאיפה הגענו? אישה עושה השתדלות ענקית ולא פשוטה להניק וזה בעצם הדרך הראשונה, מטרנה זה רק תחליף. אז איך הגענו למצב שמזלזלים במקור?

זה כמו ששניצל שעשוי מבשר מקורי, בא שניצל פרווה  וזה תחליף. אז יבואו ויזלזלו בשניצל בשרי ויגידו מה הבעיה בשניצל סויה? הילדים שלי גדלים מצוין עם שניצל סויה. אבל זה תחליף!

כל אחת והכוח שלה והמטען הכולל שאיתו היא מתמודדת.

הנקה תלויה בכ"כ הרבה גורמים.

זה בערך כמו להגיד למישהו שמרוויח 5000 לחודש שהוא עצלן ולא עובד מספיק.

כאילו, מה הקשר???

יש כאלו שקורעים את עצמם להרוויח ככה ויש כאלו שניחנו בתכונות ומתנות מאת ה' שמזכים אותם לעבוד בעבודות בעלות הכנסה של 15,000 גם בלי להיקרע.

ככה גם בהנקה, צריך גם השתדלות אבל גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא!

וגם ענווה וגדולה לדעת מתי להגיד: עד כאן. זוהי אינה עצלות. זו גדולה וגבורה לקבל החלטה לא קלה אך מושכלת שבמכלול השיקולים לא נכון עוד להמשיך להתעקש על ההנקה.

ולוקחת החלטות מושכלות ודואגת מראש לעזרה וכו'.

ברור שב"ה שיש לך את הפיתרון התרופתי המתאים לך וגם ב"ה שיש תמ"ל שאפשר להשתמש בו במקרים כאלו.

את יודעת כמה בכיתי על זה שאני לא מניקה, וכמה הנקודה הזאת רגישה אצלי?

(אמנם לא דיברת עלי אבל אני כלולה בתוך מי שכתבת עליה)

וכמה הייתי מוכנה להתאמץ

וכמה באמת התאמצתי בלידה הקודמת??

אולי זה חוסר ידע או חוסר אמון בהצלחת המאמץ או חוסר ביטחון בעצמן ובגוף שלהן אבל זה ממש לא חוסר רצון להתאמץ

ואם את אומרת שהלוואי שהיית ככה אז אני אומרת שהלוואי שהייתי כמוך...

סימן שלא ענית לה אלא למי שהיתה באותה דרגה כמוך.

תראי כאן-

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t351116#6289890

את היחס המזלזל הזה להנקה... כאילו שזה משהו לא אסתטי ולא כל כך מתאים לאופנה....

אז כשאני שואבת כל כך הרבה מותר לי לקרוא לעצמי מחלבה!!!!

זה משמח אותי שיש לי שפע כמו של פרה!!!

וואי, פרה חולבת

לדעתי זה סתם ביטוי כזה עם "קריצה" שמשתמשים בו.

עניין של סיגנון אולי...

אותו הביטוי יכול להאמר באופן שלילי ויכול להאמר באופן חיובי. תלוי בבן אדם שמשתמש בו.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מייחסת לתיאור הזה חוסר חשיבות בעני הנקה זה דבר מופלא ובריא וזה העיקר לא מענין אותי מה דעתם של אחרים בעיני זה חיבור מדהים בן אם לילדיה

סקר מב"ת להנקה של משרד הבריאות מצא שני נתונים מעניינים אצל יהודיות בארץ:

א- ככל שרמת הדתיות עולה, כך אחוזי הנשים שמתחילות בהנקה אחרי הלידה עולים.

ב- ככל שרמת ההשכלה עולה כך משך ההנקה הממוצע עולה.

וברכה של ה'

למה דווקא פרה? מבחינתי חופשי שההנקה תזכיר גם קופים, חתולים, אריות, נמרים, ג'ירפות, לוויתנים - את כל מחלקת היונקים. אין בעיה.

ולמה דווקא הנקה? מבחינתי חופשי שיהיו עוד המון תפקודים של הגוף שיזכירו לנו שהקב"ה בחכמתו העליונה בחר לברוא אותנו עם מנגנונים ביולוגיים דומים לאלה של בעלי חיים: אכילה, שתייה, הזעה, התעטשות, פיהוקים, הולדה... מה, זה משפיל?

תודה לה' על הבסיס הגופני העשיר והמורכב כל כך שברא לנו בחסדיו. תודה לה' על הנשמה שנתן בנו, חלק א-לוה ממעל, שאמורה למלוך על כל אלו

את רואה את עצמך משהו שווה ערך ליונקים באופן כללי?..

אמאלה.

מותר האדם מן הבהמה, שמעת על זה?.. זה פשוט משפיל להשוות בין אכילה של בן אדם לאכילה של בהמה!

איך אמא אמרה לנו? תלעסי בנימוס, אל תאכלי כמו חיה
כן, זה משפיל מאד.

ואנשים משתמשים בפרה ולא בקוף,

א' - כי חלב פרה זה הכי נפוץ,

ב' - כי אין מחלבת קופים עד כמה שידוע לי... בטח לא מחלבת נמרים מחלבה זה מתקשר בראש אוטומטית לפרה.

וחוץ מהכל,

פרה היא גם שם נרדף לכינויי הגנאי 'שמנה'/ 'מכוערת'/ 'דבה', ולהגיד לאשה יהודיה מתוקה ויפה שמאכילה את התינוק שלה, כמו שאמרתי - ממקום יפה כל כך - ליד הלב, מקום גבוה ומכובד - 'מחלבה', 'פרה',

כן, זה משפיל! זה מגעיל! (זה חרוזים! ) 

זה מקטין! לא מכבד!

זה הופך אותך לאיזו... בהמה אינסטנטקטיבית שפועלת מתוך דחף הישרדות פרימיטיבי ולא מתוך בחירה שכלית ואינטלקטואלית.

שזה מגוחך להשוות דווקא לפרה, כשאפשר להשוות גם לבעלי חיים יונקים אחרים.

וכמובן - שבעצם אין מה להשוות, כי אצל בני האדם כל פעולות החיים הרגילות נעלות יותר, אף-על-פי שהן נראות מבחינה חיצונית אותו דבר. ובהחלט - "מותר האדם מן הבהמה"! (למרות שהמשך הפסוק סותר את מה שמקובל לחשוב - "...אַיִן")...

הבסיס הוא כמו אצל חיות. הבסיס.

זה לא סוד שהקב"ה ברא אותנו עם פן מסוים שהוא בשר ודם, ובפן הזה מושלים מנגנונים שקרובים מאוד למנגנונים הפועלים בעולם החי.

וזה לא סוד שהקב"ה הרכיב על גביו נשמה עליונה, שחוצבה מכיסא הכבוד.

כך בחרה חכמתו העליונה - אז זה רע? היה עדיף שהיה בורא אותנו רק נשמה?

הבסיס הזה, אפילו כשלא מסתכלים בכלל על בני אדם אלא רק על עולם החי, הוא בעיניי יפהפה ומפעים ומרגש, ומכל כיוון שמסתכלים עליו ניכרים חסדי ה' וחכמתו. מנגנוני הגוף הם פלא!

וכשיודעים להעריך את הבסיס, אפשר להתחיל לטפס הלאה ולהודות לה' על הקומה שמעליו.

בבוקר אני מברכת "אשר יצר" לפני "א-לוהי נשמה".

אפילו חיצונית זה לא מתחיל אותו דבר, כמו שכתבתי.

חי ומדבר זה שתי עולמות, הבסיס של המדבר מתחיל איפה שהמקום הכי גבוה של החי נגמר,

זה ממש לא אותו דבר ולא ראוי להשוואה בשום צורה.

זו דעתי.

אבל תגידי, כשאת מסתכלת על עולם החי עולות בך רק אסוציאציות של דבר מאוס?

או שיש גם איזה צד של מה גדלו מעשיך ה'?

(את לא חייבת לענות)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

את מכירה את הרפלקס הזה (מורו?) של תינוקות ממש קטנים, שכשהם שומעים רעש פתאומי הם קומצים את הידיים?

פעם כשהבכור שלנו היה בן שבוע בערך הוא נמנם בשכיבה על החזה של בעלי, ואני פתחתי דלת, והתינוק מיד הגיב ככה ותפס בשערות החזה של בעלי. בעלי סיפר לי על זה בהתרגשות, שאז הוא הבין מאיפה מגיע הרפלקס הזה...

בקיצור, בעיניי יש בסיס להשוואה, ויש קומות שמעל הבסיס הזה. אבל כאמור מבינה ומכבדת את עמדתך

רפלקס מורו נקרא ע"ש ד"ר מורו שעלה עליו, מה הקשר לחיות?..

בכל אופן הדיון הולך ונעשה עקר
נשארנו חברות, ודעותינו שונות

נזכרתי בכך כי אמרת שאף גבר לא יסכים שישוו אותו לגורילה. זה מיד העלה לי זיכרון של הפעם שבה בעלי שם לב למשמעות הרפלקס, שיש בו תועלת רק כשהתינוק על אבא ולא על אמא, כי רק לגברים יש שיער גוף = זכר לפרווה של חיות, שהרפלקס הזה נועד שייאחזו בה בעת סכנה.

רפלקס מורו לא נועד כדי שיתפסו בשערות החזה של אבא (שלא תמיד קיימות, אגב)

אולי אצל החיות נאחזים בפרווה, שהשיער שלנו הוא ודאי לא 'זכר' לפרווה ההיא,

הרפלקס האנושי הוא לא האחזות במישהו בכלל.

ידוע לך על חוקר בתחום שמצביע על סיבה מקורית אחרת לרפלקס הזה? כל הדעות שאני מכירה מדברות על היצמדות לדמות מטפלת בעת סכנה, אבל אם את מכירה גישה אחרת במחקר אשמח ללמוד ולהחכים.

בכל מקרה בין אם הגישה נכונה או שגויה, אין לכך חשיבות למה שרציתי להגיד - רק רציתי להדגים שגם אצל הגברים, כמו אצל הנשים, יש גישות שונות. לא כולם רואים בהשוואה לחיות עלבון. גם אם בעלי היה טועה, המסר הוא שמבחינתו זו הייתה תגלית יפה ומרגשת, לא משפילה ומקטינה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ההשוואה גם אם רק חלקית לבע"ח.

ניסיתי לחשוב למה, והנה ההסבר שלי לעניין:

כשהתחילו להשוות (או בעיקר כשזה הפך למשהו גורף) בני אדם לבע"ח זה היה עם המצאה של התאוריה הדרוויניסטית. מכיוון שהבסיס נובע מכפירה מוחלטת, ברור שבבסיס יש רתיעה טבעית למי שמאמין מהשוואה כזאת.

וזה גם מעורר שאלות. אם מסתכלים לעומק כאנשים מאמינים, אנחנו יודעים שלמעשה הרי הקב"ה ידע כי תינוק אנושי יולד לאמא אנושית עם בחירה ודעת.

אמא שבגלל הדעה שלה תרצה לטפח את התינוק, לא רק ולא בעיקר בגלל האינסטינקטים שלה. 

אז עולה שאלה גדולה? למה הקב"ה צייד את התינוקים האנושיים ברפלקסים בדומה לחיות? הרי הם לכאורה מיותרים.

בני אדם בעלי בינה יודעים שתינוק שייפול יפצע, ולכן הם ידאגו שזה לא יקרה... ובאמת התינוק האנושי פגיע כ"כ בהשוואה לגורי בע"ח..

נכון הקב"ה רצה שיהיה קל ונעים יותר, לכן דאג שתינוק יהיה נוגע ללב במראהו.. וכמובן צייד אותו באפשרות לאכול ולחיות.. אבל למה נועדו הרפלקסים הללו, הקב"ה לא 'המשיך בכח האנרציה' לעשות את האדם דומה לחיות... ושוב, התינוק לא זקוק ל'רפלקס מורו' אז לשם מה?

ואני חושבת שאולי כל זה בא להטעות את אלו הרוצים לטעות, ולתת לנו את האפרות לבחור באמונה, או....

נראה לי שבכל זאת אעצור כאן, כי לא מתאים לי (ואני לא יודעת אם בכלל מתאים לפורום, ולשרשור שפתחה האנונימית) להיכנס עכשיו לדיון סוער בנושא האבולוציה. אף שמן הסתם יכול להיות מחכים ומעניין - לא מתאים לי כרגע, לא מתאים לי כאן (מוכנה באישי).

אז אני רק רוצה לחשוף את הקלפים שלי ולהגיד במפורש שבעיניי אין שום סיבה אמונית לא לקבל את מסקנות האבולוציה. עצם מושג האבולוציה הוא לא כפירה בעיניי כלל וכלל. הנה, אמרתי את זה אז כיוון שנקודת הפתיחה שלנו שונה - גם המסקנות שונות.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

אני מוחקת מהר מאד

מה בעלך אומר על זה?

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

והמון מזל טוב!

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

אצלי בין הארוחות עזר גם כמה בייגלה בודדים, אז פשוט הייתי מנשנשת כל פעם כמות קטנה ובסוף זה לא יוצא כמות מוגזמת

אבל כן נראה לי שעבוד בלאכול יותר קל מלהיות עם בחילות כל הזמן...

זה אכן עדיף מבחילות

אכלתי ( רק פחמימות ) נון סטופ, משהו מפחיד

ממש נס שלא עליתי 20 ק''ג

אחר כך כבר לא היה לי תאבון ...

מבחינתי השלב הזה הוא שלב שצריך לשרוד אותו , אחר כך כשהגוף קצת מתחזק אפשר לנהל אוכל עם שכל. כרגע תעשי מה שטוב לך ועוזר לך

כמה שיותר בריא לפחות. למרות שרוצים סתם פחמימות ריקות.

וגם לבשל אני לא אוהבת🙈