זה יכל היה לעזור
לדעת כזה דבר כשהיא אומרת שלא היה לה
בינתיים, כל זמן שזה לא כך, הדברים שלך הן סכין בלב לכל אותן נשים שמתחו את קצה גבול היכולת שלהן עוד ועוד ולא הצליחו להגיע להנקה המיוחלת.
אנא, חשבי על כך. דברים שבין אדם לחברו...
שאני מאוד מאוד מסכימה עם התהוות, אבל במקרה הספציםי הזה מדובר על משהו אחר. מאוד יכול להיות שהיתה משולבת שם חוסר מודעות. אני לא שופטת, אבל כשזה מגיע להנקה שלי אישית והזלזול בה, זה כבר פוגע. אני מכבדת אותך על בחירותייך בחיים, כבדי גם את את שלי. ויעיד כל מי שמכיר אותי שכמה שאני פנאטית הנקה, אני לא "טרוריסטית", ואני תמיד אעודד חברות ומכרות לעשות את מה שנותן להן יותר שקט נפשי, כי זה יותר חשוב אחרי לידה.
או להעיר על חוסר צניעות בהנקה וכו
זה לא פחות נורא מלהגיד, שאין דבר כזה לא יכולה להניק ,אלא יש לא רוצה להניק.
וכל עוד שמשהיא תזלזל בהנקה שלי בגלל שהיא לא הניקה אז אני אתן לה את ההרגשה שהיא אמא נוראית.
לא הנקת? יפה לך! בשביל זה לתת לאמא מניקה הרגשה שזה דוחה, מחלבה, לא צנוע וכו...??? זה רק נובע מקנאה שהיא לא הצליחה, ככה אני רואה את זה, אז שתעבוד על מידת הקנאה
אז הטיפול בבעיה היא באמצעות השתלחות?
קצת רחמים לא יזיקו.
נכון שיש מקרים קיצוניים כמו שעדידי מתארת אבל ככלל, לאנשים קשה עם זה שאת מצליחה?
תנסי להבליג ולהכיל את הקושי שלהם גם אם זה מתבטא בהתנשאות מבויימת וב'ירידה' עלייך.
הרי את נמצאת בעמדה נפשית טובה יותר מהם בתור 'זאת שהצליחה'.
וגם אם מדובר על מקרה שלאמא לא היה מספיק כח להתמיד ולהתגבר בגלל שלל קשיים שלוו את ההנקה והיא מתוסכלת מזה, זה ממש לא יפה להעליב אותה על זה שלא עמדה בניסיון.
ואני אומרת את זה כאחת ששמעה הערות הזויות על ימין ועל שמאל. יש לאמירות האלה פוטניצאל להחליש, אבל כשאני יודעת מה עומד מאחורי האמירות האלו כל מה שנותר לי זה לרחם. לא לכעוס ולא לקחת ללב.
את לא מבינה בעבודה איך כולם עושות לי. איכסססססססססס
וכל איזה שבוע מחדש. מה את עדין מניקה??? די תפסיקי . כן כן. ככה
מה הוא כבר גדול. ואומרות אצלי גדלו מצוין עם מטרנה. לא לדבר שאני עוד צריכה לשאוב פעם ביום איך זה מתקבל .
או שגם נכנסים לי לחיים, ואמרים, טוב את מניקה כי זה מונע לך מחזור ואין לך כח ללכת למקוה, הם גם מחליטות שזה לא בשביל הילד ההנקה, זה רק כדי שאני לא אתאמץ כל חודש ללכת למקוה. זה רק מאגואיסטיות לעצמי בכלל אין קשר לטובת הילד עובדה שילדים עם מטרנה גדלים מצוין
ירושלמית טרייהזה לא כולם. אבל זאת שהכי קרובה אלי בעבודה בעיקר הכי נוראית
יש עוד עם ביקורת אבל פחות עוצמתיות
אבל לא ידעו שהוא רגיש לחלב וזה היה מטרנה חלבית!
הילד הוטס למיון עם סטורציה 80 למי שמבין שזה ממש סכנת חיים
את לא יודעת את ההיסטוריה הרפואית שלה.
אתן , פותחת השירשור ו"אין כמו אמא" יודעות את ההיסטוריה הרפואית שלה לפני שאתן שופטות אותה
כעצלנית וחסרת רצון להניק?
אני קיבלתי מלא פרצופים על זה שלא הנקתי.
יש לי בעיה רפואית שקוראים לה תסמונת טורט,
בגלל זה אני לוקחת כדורים שיגרמו לתסמינים לא להיות מורגשים כמעט(טיקים מוטורים וקוליים כדוגמת מיצמוצים חזקים בעיניים, הרמה של השפתיים העליונות שבגללן כל היסודי קראו לי "פרצוף דונלד-דאק", כיחכוחים חזקים בגרון, ועוד כל מיני. צמרמורות חזקות, ועוד דברים שהם לא טיקים) , ולי יש מזל, יש כאלה שהתרופות לא משפיעות עליהם, עלי לא יודעים ולא שמים לב אם אני לא מספרת.
הכדורים שאני לוקחת הם מותרים בהנקה מבחינת המכון הטרטולוגי, אבל הם עוברים בחלב, ויש עליהם השפעה על התינוק, תינוק שהפסיק לינוק , וby the way לקבל את החומרים האלה, ירגיש לא טוב כשההנקה תפסיק. ככה שאפשר להניק, אבל יש לזה חיסרון גדול, שאין אותו לתינוקות לאימהות בריאות.
בנוסף, הכדורים האלה מאוד מעייפים ומשבשים את השינה, אני צריכה לישון 9 שעות ביממה בשביל לא לפתח חוסר בשעות שינה שיגרום לי להיות מותשת פי כמה וכמה מהאם הממוצעת שלא ישנה בלילה, ברמת הקריסה וחוסר תפקוד כולל.
אחרי שילדתי וחזרתי אחרי שבועיים מאמא שלי, אמא שלי באה כל לילה לישון אצלי חוץ מבשבת, שאז בעלי קם, ולתת בלילה בקבוק לתינוקת עד שהיא ישנה 6 שעות רצוף שזה היה ב"ה כבר בגיל חודשיים, ואז כבר יכולתי להסתדר.
אני צריכה ללדת עוד 4 חודשים, ואמא שלי הודיעה שהיא תבוא גם אחרי הלידה הזו או שתשלם לי על עזרה.
אם הייתי מניקה, הייתי הופכת להיות זומבי שלא יכולה לתפקד בכלל בימים ברמה של קריסה.
לנודניקיות ששאלו אותי "למה את לא מניקה", עניתי פשוט "אין לי חלב" כי אף שכנה/בת דודה / חמותי/ גיסתי/דודה של אבא שלי / סבתא של בעלי עם פולחן ההנקה שלה, חברה רווקה וסתומה בת 20 של גיסתי שאמרה לי "אין כמו חלב של אמא , סימילאק זה תעשייתי ולא בריא" או וואטאבר, לא צריכה לדעת את התיק הרפואי שלי ואילו בעיות רפואיות יש לי ועם מה אני מתמודדת מגיל 7.
אז לפני שאתן מחליטות ושופטות אותה , שהיא עצלנית, תחשבו עוד פעם, אולי יש דברים שאתם לא יודעות.
הרשי לנחש שהצוות שלך בעבודה זה לא בדיוק קהל היעד של הפורום?
בא לך לפרוק את מה שאת עוברת מולם? סבבה. אבל אל תפני את החיצים לקוראות הפורום שלא מניקות...
שימי לב שפה רוב (אם לא כל) הנשים מניקות, או מנסות להניק או עצובות מכך שאין באפשרותן להניק.
לא נתקלתי בכותבות פה שקוראות/ חושבות על מניקות שהן מחלבה או פרה או שמי שמניקה עושה זאת רק כדי להימנע ממקווה או כל אמירה מטומטמת שאת שומעת בעבודה...
כל השירשור נפתח בגלל אחת שסיפרה שמזלזלים בה בהנקה.
קוראים לה מחלבה וכו.
לאיפה הגענו? אישה עושה השתדלות ענקית ולא פשוטה להניק וזה בעצם הדרך הראשונה, מטרנה זה רק תחליף. אז איך הגענו למצב שמזלזלים במקור?
זה כמו ששניצל שעשוי מבשר מקורי, בא שניצל פרווה וזה תחליף. אז יבואו ויזלזלו בשניצל בשרי ויגידו מה הבעיה בשניצל סויה? הילדים שלי גדלים מצוין עם שניצל סויה. אבל זה תחליף!
כל אחת והכוח שלה והמטען הכולל שאיתו היא מתמודדת.
הנקה תלויה בכ"כ הרבה גורמים.
זה בערך כמו להגיד למישהו שמרוויח 5000 לחודש שהוא עצלן ולא עובד מספיק.
כאילו, מה הקשר???
יש כאלו שקורעים את עצמם להרוויח ככה ויש כאלו שניחנו בתכונות ומתנות מאת ה' שמזכים אותם לעבוד בעבודות בעלות הכנסה של 15,000 גם בלי להיקרע.
ככה גם בהנקה, צריך גם השתדלות אבל גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא!
וגם ענווה וגדולה לדעת מתי להגיד: עד כאן. זוהי אינה עצלות. זו גדולה וגבורה לקבל החלטה לא קלה אך מושכלת שבמכלול השיקולים לא נכון עוד להמשיך להתעקש על ההנקה.
ולוקחת החלטות מושכלות ודואגת מראש לעזרה וכו'.
ברור שב"ה שיש לך את הפיתרון התרופתי המתאים לך וגם ב"ה שיש תמ"ל שאפשר להשתמש בו במקרים כאלו.
את יודעת כמה בכיתי על זה שאני לא מניקה, וכמה הנקודה הזאת רגישה אצלי?
(אמנם לא דיברת עלי אבל אני כלולה בתוך מי שכתבת עליה)
וכמה הייתי מוכנה להתאמץ
וכמה באמת התאמצתי בלידה הקודמת??
אולי זה חוסר ידע או חוסר אמון בהצלחת המאמץ או חוסר ביטחון בעצמן ובגוף שלהן אבל זה ממש לא חוסר רצון להתאמץ
ואם את אומרת שהלוואי שהיית ככה אז אני אומרת שהלוואי שהייתי כמוך...
סימן שלא ענית לה אלא למי שהיתה באותה דרגה כמוך.
תראי כאן-
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t351116#6289890
לדעתי זה סתם ביטוי כזה עם "קריצה" שמשתמשים בו.
עניין של סיגנון אולי...
אותו הביטוי יכול להאמר באופן שלילי ויכול להאמר באופן חיובי. תלוי בבן אדם שמשתמש בו.
רננה*נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
מייחסת לתיאור הזה חוסר חשיבות בעני הנקה זה דבר מופלא ובריא וזה העיקר לא מענין אותי מה דעתם של אחרים בעיני זה חיבור מדהים בן אם לילדיה
סקר מב"ת להנקה של משרד הבריאות מצא שני נתונים מעניינים אצל יהודיות בארץ:
א- ככל שרמת הדתיות עולה, כך אחוזי הנשים שמתחילות בהנקה אחרי הלידה עולים.
ב- ככל שרמת ההשכלה עולה כך משך ההנקה הממוצע עולה.
וברכה של ה'
למה דווקא פרה? מבחינתי חופשי שההנקה תזכיר גם קופים, חתולים, אריות, נמרים, ג'ירפות, לוויתנים - את כל מחלקת היונקים. אין בעיה.
ולמה דווקא הנקה? מבחינתי חופשי שיהיו עוד המון תפקודים של הגוף שיזכירו לנו שהקב"ה בחכמתו העליונה בחר לברוא אותנו עם מנגנונים ביולוגיים דומים לאלה של בעלי חיים: אכילה, שתייה, הזעה, התעטשות, פיהוקים, הולדה... מה, זה משפיל?
תודה לה' על הבסיס הגופני העשיר והמורכב כל כך שברא לנו בחסדיו. תודה לה' על הנשמה שנתן בנו, חלק א-לוה ממעל, שאמורה למלוך על כל אלו
את רואה את עצמך משהו שווה ערך ליונקים באופן כללי?..
אמאלה.
מותר האדם מן הבהמה, שמעת על זה?.. זה פשוט משפיל להשוות בין אכילה של בן אדם לאכילה של בהמה!
איך אמא אמרה לנו? תלעסי בנימוס, אל תאכלי כמו חיה
כן, זה משפיל מאד.
ואנשים משתמשים בפרה ולא בקוף,
א' - כי חלב פרה זה הכי נפוץ,
ב' - כי אין מחלבת קופים עד כמה שידוע לי... בטח לא מחלבת נמרים מחלבה זה מתקשר בראש אוטומטית לפרה.
וחוץ מהכל,
פרה היא גם שם נרדף לכינויי הגנאי 'שמנה'/ 'מכוערת'/ 'דבה', ולהגיד לאשה יהודיה מתוקה ויפה שמאכילה את התינוק שלה, כמו שאמרתי - ממקום יפה כל כך - ליד הלב, מקום גבוה ומכובד - 'מחלבה', 'פרה',
כן, זה משפיל! זה מגעיל! (זה חרוזים! )
זה מקטין! לא מכבד!
זה הופך אותך לאיזו... בהמה אינסטנטקטיבית שפועלת מתוך דחף הישרדות פרימיטיבי ולא מתוך בחירה שכלית ואינטלקטואלית.
שזה מגוחך להשוות דווקא לפרה, כשאפשר להשוות גם לבעלי חיים יונקים אחרים.
וכמובן - שבעצם אין מה להשוות, כי אצל בני האדם כל פעולות החיים הרגילות נעלות יותר, אף-על-פי שהן נראות מבחינה חיצונית אותו דבר. ובהחלט - "מותר האדם מן הבהמה"! (למרות שהמשך הפסוק סותר את מה שמקובל לחשוב - "...אַיִן")...
הבסיס הוא כמו אצל חיות. הבסיס.
זה לא סוד שהקב"ה ברא אותנו עם פן מסוים שהוא בשר ודם, ובפן הזה מושלים מנגנונים שקרובים מאוד למנגנונים הפועלים בעולם החי.
וזה לא סוד שהקב"ה הרכיב על גביו נשמה עליונה, שחוצבה מכיסא הכבוד.
כך בחרה חכמתו העליונה - אז זה רע? היה עדיף שהיה בורא אותנו רק נשמה?
הבסיס הזה, אפילו כשלא מסתכלים בכלל על בני אדם אלא רק על עולם החי, הוא בעיניי יפהפה ומפעים ומרגש, ומכל כיוון שמסתכלים עליו ניכרים חסדי ה' וחכמתו. מנגנוני הגוף הם פלא!
וכשיודעים להעריך את הבסיס, אפשר להתחיל לטפס הלאה ולהודות לה' על הקומה שמעליו.
בבוקר אני מברכת "אשר יצר" לפני "א-לוהי נשמה".
אפילו חיצונית זה לא מתחיל אותו דבר, כמו שכתבתי.
חי ומדבר זה שתי עולמות, הבסיס של המדבר מתחיל איפה שהמקום הכי גבוה של החי נגמר,
זה ממש לא אותו דבר ולא ראוי להשוואה בשום צורה.
זו דעתי.
אבל תגידי, כשאת מסתכלת על עולם החי עולות בך רק אסוציאציות של דבר מאוס?
או שיש גם איזה צד של מה גדלו מעשיך ה'?
(את לא חייבת לענות)
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
את מכירה את הרפלקס הזה (מורו?) של תינוקות ממש קטנים, שכשהם שומעים רעש פתאומי הם קומצים את הידיים?
פעם כשהבכור שלנו היה בן שבוע בערך הוא נמנם בשכיבה על החזה של בעלי, ואני פתחתי דלת, והתינוק מיד הגיב ככה ותפס בשערות החזה של בעלי. בעלי סיפר לי על זה בהתרגשות, שאז הוא הבין מאיפה מגיע הרפלקס הזה...
בקיצור, בעיניי יש בסיס להשוואה, ויש קומות שמעל הבסיס הזה. אבל כאמור מבינה ומכבדת את עמדתך
רפלקס מורו נקרא ע"ש ד"ר מורו שעלה עליו, מה הקשר לחיות?..
בכל אופן הדיון הולך ונעשה עקר
נשארנו חברות, ודעותינו שונות
נזכרתי בכך כי אמרת שאף גבר לא יסכים שישוו אותו לגורילה. זה מיד העלה לי זיכרון של הפעם שבה בעלי שם לב למשמעות הרפלקס, שיש בו תועלת רק כשהתינוק על אבא ולא על אמא, כי רק לגברים יש שיער גוף = זכר לפרווה של חיות, שהרפלקס הזה נועד שייאחזו בה בעת סכנה.
רפלקס מורו לא נועד כדי שיתפסו בשערות החזה של אבא (שלא תמיד קיימות, אגב)
אולי אצל החיות נאחזים בפרווה, שהשיער שלנו הוא ודאי לא 'זכר' לפרווה ההיא,
הרפלקס האנושי הוא לא האחזות במישהו בכלל.
ידוע לך על חוקר בתחום שמצביע על סיבה מקורית אחרת לרפלקס הזה? כל הדעות שאני מכירה מדברות על היצמדות לדמות מטפלת בעת סכנה, אבל אם את מכירה גישה אחרת במחקר אשמח ללמוד ולהחכים.
בכל מקרה בין אם הגישה נכונה או שגויה, אין לכך חשיבות למה שרציתי להגיד - רק רציתי להדגים שגם אצל הגברים, כמו אצל הנשים, יש גישות שונות. לא כולם רואים בהשוואה לחיות עלבון. גם אם בעלי היה טועה, המסר הוא שמבחינתו זו הייתה תגלית יפה ומרגשת, לא משפילה ומקטינה.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
ההשוואה גם אם רק חלקית לבע"ח.
ניסיתי לחשוב למה, והנה ההסבר שלי לעניין:
כשהתחילו להשוות (או בעיקר כשזה הפך למשהו גורף) בני אדם לבע"ח זה היה עם המצאה של התאוריה הדרוויניסטית. מכיוון שהבסיס נובע מכפירה מוחלטת, ברור שבבסיס יש רתיעה טבעית למי שמאמין מהשוואה כזאת.
וזה גם מעורר שאלות. אם מסתכלים לעומק כאנשים מאמינים, אנחנו יודעים שלמעשה הרי הקב"ה ידע כי תינוק אנושי יולד לאמא אנושית עם בחירה ודעת.
אמא שבגלל הדעה שלה תרצה לטפח את התינוק, לא רק ולא בעיקר בגלל האינסטינקטים שלה.
אז עולה שאלה גדולה? למה הקב"ה צייד את התינוקים האנושיים ברפלקסים בדומה לחיות? הרי הם לכאורה מיותרים.
בני אדם בעלי בינה יודעים שתינוק שייפול יפצע, ולכן הם ידאגו שזה לא יקרה... ובאמת התינוק האנושי פגיע כ"כ בהשוואה לגורי בע"ח..
נכון הקב"ה רצה שיהיה קל ונעים יותר, לכן דאג שתינוק יהיה נוגע ללב במראהו.. וכמובן צייד אותו באפשרות לאכול ולחיות.. אבל למה נועדו הרפלקסים הללו, הקב"ה לא 'המשיך בכח האנרציה' לעשות את האדם דומה לחיות... ושוב, התינוק לא זקוק ל'רפלקס מורו' אז לשם מה?
ואני חושבת שאולי כל זה בא להטעות את אלו הרוצים לטעות, ולתת לנו את האפרות לבחור באמונה, או....
נראה לי שבכל זאת אעצור כאן, כי לא מתאים לי (ואני לא יודעת אם בכלל מתאים לפורום, ולשרשור שפתחה האנונימית) להיכנס עכשיו לדיון סוער בנושא האבולוציה. אף שמן הסתם יכול להיות מחכים ומעניין - לא מתאים לי כרגע, לא מתאים לי כאן (מוכנה באישי).
אז אני רק רוצה לחשוף את הקלפים שלי ולהגיד במפורש שבעיניי אין שום סיבה אמונית לא לקבל את מסקנות האבולוציה. עצם מושג האבולוציה הוא לא כפירה בעיניי כלל וכלל. הנה, אמרתי את זה אז כיוון שנקודת הפתיחה שלנו שונה - גם המסקנות שונות.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
אנחנו רוצים בקרוב לנסות, אבל מפחיד לחשוב על מה עלול לקרות לילדים שלנו פה…
אני מפחדת שמישהו יפגע בהם, מפחדת שהם יפגעו באחרים, מפחדת שלא אצליח לחנך אותם בדרך שאני מאמינה בה. לא רק מבחינה דתית, מבחינת להיות בני אדם. מפחדת שלא אהיה אמא מספיק טובה בשבילם.
וכן, יש את הפחד של ההריון והלידה וכל זה, אבל בעיקר על החינוך שלהם… אז כן, מתפללים על זה המון. ונעשה הכי טוב שאפשר.
מה אתן חושבות?
אני כבר הרבה אחרי השלב הזה
אבל באופן כללי
פחד זה לא דבר שמנהל את חיי
כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות
כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.
זה טבע העולם.
ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.
בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו
ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.
אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?
ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...
ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...
יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.
שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.
אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה
שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי
ולמרות הקשיים שעברתי בחיים
אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...
מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה
גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני
אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.
אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת
וזה לא פשוט. בכלל
אבל זה ממלא אותי באושר גדול.
אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.
בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.
כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.
שאביא ילדים לעולם כזה
מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'
מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות
בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה
לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה
לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה
לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע
מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.
אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.
ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש
לשכבה הבסיסית
3 כוסות קמח
¾ כוס סוכר
1 ביצה L
1 שקית אבקת אפייה
1 כוס שמן קנולה
לשכבת השוקולד
2 כפות שטוחות אבקת קקאו
½ כוס מים
½ כוס שמן קנולה
¼ כוס סוכר
2 ביצים L
מחממים תנור ל־180 מעלות.
מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.
מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.
מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.
מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.
יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.
מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית
אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.
מצננים היטב לפני החיתוך.
אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה
אם קשהלך עוגה אפשר עודיות
אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭
כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)
אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷♀️
ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.
זה את הטורט הפשוטות
הכל מתקבל בברכה
יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה
אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
לגבי פ2?
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
רק גל תינוקות?
היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.
בעלי מתוק מדבש ויש לנו ב"ה זוגיות מעולה,
אבל אני שונאת את זה שהדעות הפוליטיות שלנו שונות!
לא משהו דרמטי, אבל עדיין כל אחד חושב שהשני טועה.
ואני שונאת גם את זה שהוא חושב כאלה שטויות, וגם את זה שהוא חושב שאני טועה.
בעיקרון החלטנו לא לדבר עכשיו על פוליטיקה, אבל זה עדיין ממש מעצבן אותי.
לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)
ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)
זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.
ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...
מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️
עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...
אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.
גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם
לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.
אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...
אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)
אבל דברים קטנים פה ושם.
נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.
זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...
וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.
פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.
ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.
גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.
גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.
מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.
אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.
מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:
כל הכבוד לך
חחח
וזו האמת של התורה.
הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.
אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.
ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.
ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה
אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,
אז בגלל זה לריב עם הבעל?
מציעה לך בכל לב
לא להכניס פוליטיקה הבייתה.
כן לכבד דעות אחד של השני
אבל אתם זוג אוהב
ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם
בגלל משהו חיצוני!
למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?
אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''
עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..
וכנל הפוך כמובן לומר לו
הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.
בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי
יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו
אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי
זה קשה לי מאוד
משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'
אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות
מנסה לדבר על דברים אחרים
ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר
שימושיתהשקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'
לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-
שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה
שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו
שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)
האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️
בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.
אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי
שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.
הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"
ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?
החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.
על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.
ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.
דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.
אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.
חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.
בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.
גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.
אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.
הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.
ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.
אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"
כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?
עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.
גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?
זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.
בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.
יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.
סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.
אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.
גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.
למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?
ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.
ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.
אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.
גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.
למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.
כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.
עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.
עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.
עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.
אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?
לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.
אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.
בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.
(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)
בהצלחה
שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי
צריך להיות קבלה של האחר
על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו
לא משנה באיזה נושא
נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט
כי הוא לא יוצר פער בביצוע
אז זה אמור להיות קל יותר
אם אין קבלה
כדאי לעבוד עליה
משני הצדדים
אם מתאמנים על קבלה
זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים
יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?
בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?
אחת לי ואחת לתינוק
לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים
היתי בביות מלא
ילדתי 3.8
3.9
4
לא זכור לי שעשו ניטור סוכר
לק"י
אולי פספסתי ובדקו פעם 1.
בטוח לא כל שעתיים.
אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3
עד שזה התעדכן
לכן כתבתי לך חח
אזור הארבע וחצי קילו
ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה
וחבל
כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)
יכול להיות שזה משתנה
הנקתי
יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).
ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה
הייתי בביות מלא
העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.
לק"י
אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.
הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.
מה אתן עושות במקווה?
סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..
ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.
יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.
ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.
אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.
פ
ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)
אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.
אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...
יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה
אבל זה לא לפי כל הפסיקות
לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד
אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם
זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש
(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)
תבדקי מה הפסיקה שלכם
אם מותר עם לק שלם, אז אחלה
תעשי יום לפני
אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי
יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה
הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)
ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.
אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.
אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;
( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)
10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים
מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן
מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק
פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך
שהלק לא מאד איכותי🫣
אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?
הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף
אבל באמת הלק לא הכי איכותי
יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....
המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈
אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.
עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.
כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦♀️
הרעש עושה לי צמרמורות
כמו ברופא שיניים
אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים
שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי
אני עושה קבוע לק גל.
ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.
אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.
אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.
בחודשים האחרונים התחלתי.
עושה יום יומיים לפני המקווה.
ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.
זה ממש עושה לי טוב
ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...
אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.
עושה לפי הפסיקה הרווחת
מחדשת לפני המקווה
כמה קרוב שאפשר
אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע
זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭
ואחרי המקוה הולכת לשים
מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..
עזרתן לי מאוד להחליט ש...
כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..
נושא לא פתור אצלי
אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים
או לכבוד אירועים מסויימים או חגים
יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...
אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה
(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)
אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן
ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.
וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)
אז די.
מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.
אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)
ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה
זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה
אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות
בלי קשר למנהגים ולטבילה.
האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?
מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?
כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה
זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.
לי אישית מחזיק נגיד שבועיים
אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.
אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.
הציפורניים נחלשות.
כאילו מורידים שכבה
עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.
אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.
ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.
המכונה קצת חמה
לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת
אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס
